צפו בספרד זוכה בדייויס עם ניצחון של נדאל

בפעם השלישית בארבע שנים, זה שוב קרה. ספרד, אלופת 2008 ו-2009, שהיתה יכולה לסגור סיפור כבר אמש במשחק הזוגות, חיכתה עד היום (ראשון) וכססה ציפורניים במשך יותר מ-4 שעות של טניס מדהים, עד שלבסוף, רפאל נדאל גבר על דל פוטרו הארגנטיני 1:3 והביא את הגביע ל"לה רוחה".

• כל העדכונים, כל החדשות וכל התחרויות, כאן בעמוד הטניס

ב-4 השעות המרתקות בהן ניטש הקרב בין שני הטניסיאים המצויינים, שבאמת נתנו הכל, קיבלנו דרמה שהסתיימה ב-6:1, 4:6, 1:6 ו-6:7 לטובת הספרדים ובגביע חמישי בתולדות ספרד.

המחבט מספר 1 של הספרדים, רפאל נדאל, מול מקבילו הארגנטינאי, חואן מרטין דל פוטרו, עלה למגרש בידיעה שניצחון שלו יביא את ההנפה המיוחלת לנבחרת הכי מוכשרת בעולם. לנדאל מניות רבות בעובדה שספרד הגיעה ביתרון ליום המכריע לאחר שפירק את חואן מונאקו 1:6, 1:6, 2:6 ביום הראשון של המשחקים וצפה מהצד בדויד פרר מנצח את דל פוטרו 2:3 בסיומו של מותחן שארך 4 שעות ו-44 דקות.

במצב של 1:2 לספרד בסיכום ההתמודדות, גם היום קיבלנו דרמה מסמרת שיער, כש-4 שעות ו-20 דקות לאחר פתיחתה, ספרד הוכתרה כאלופה בפעם ה-3 תוך ארבע שנים. הפעם, מול עיניהם של האוהדים המקומיים בסביליה, שבצוותא עם קומץ לא קטן של ארגנטינאים, סיפקו למשחק הזה תפאורה מושלמת שבדרך כלל ממש לא רואים בספורט הלבן.

"זהו אחד המשחקים המדהימים בקריירה שלי", אמר רפא נדאל בסיום. "היה קרב מדהים ואני מודה לכולם. הקהל הארגנטיני היה נהדר גם כן ומגיע לו קרדיט. אני שמח על הניצחון", הוסיף המדורג 2 בעולם, "זוהי דרך מושלמת לסיים את העונה ואני פשוט מתרגש".

במשחק עצמו, הדבר היחיד שהיה עיקבי, היתה התכיפות בה המומנטום החליף ידיים. נדאל, שנראה מבולבל בפתיחה ובשל טעויות בלתי מחוייבות איבד את המערכה הראשונה (6:1), התעורר בדיוק בזמן. טניס חכם ועיקש מצדו הספיק לו רק בקושי לנצח 4:6 במערכה השנייה.

מכאן, משהו בביטחון של הארגנטיני אבד, והשור ממאיורקה ניצל זאת בכדי לדרוס 1:6 בשלישית. כשעל במות השמחה בכיכרות סביליה כבר החלו לפזר את הבלונים האדומים-צהובים לקראת הניצחון הקרב, דל פוטרו שב מהקבר, הפך פיגור 3:2 ליתרון 3:5 הרבה בזכות הקהל האורח, שסיפק הרבה אנרגיות. אולי מול יריב אחר זה היה מספיק לו, אבל נדאל מצא את הכוחות הנפשיים להחזיר לעצמו את היתרון ולנצח את ההתמודדות בשובר שיוויון.

כמו בגמר של 2008, הארגנטינים שוב נאלצו להסתפק בסגנות, בעוד הספרדים שוב יצאו לחגוג ברחובות.