רחוק מישראל ורחוק מהרדאר שלנו, ישראלי אחד עושה קסמים עם קבוצה קטאלונית צנועה למדי בספרד. איתי לוי הוא אולי עדיין לא שם שגור בכדורסל הישראלי, אבל שם כזה שכדאי להכיר - המאמן הישראלי הפך לאחד הגיבורים הגדולים שהיו בתולדות סן פיליו, מועדון ספרדי קטן למדי שתחת לוי הצליח בתוך שלוש שנים בלבד לעשות את הדרך המהירה מהליגה החמישית היישר לפלייאוף בליגה השלישית, וזאת לראשונה בתולדות הקבוצה.
לוי אימן בארץ את מחלקת הנוער של מכבי חדרה, אצלה גם שימש כמאמן הקבוצה הבוגרת, ובהמשך גם הדריך את מחלקות הנוער של עמק חפר, בני הרצליה ואליצור נתניה - איתה הגיע עד לחצי גמר אליפות המדינה כשתחתיו בסגל מככבים רז אדם, יאיר קרביץ ואופק מלכה. במקביל לקריירת האימון, לוי הוא גם אחת הדמויות המשמעותיות בפיתוח מערכת MyPlay, מערכת וידאו מתקדמת שמשמשת לא מעט מחלקות כדורסל כיום. בראיון לערוץ הספורט הוא מספר על הדרך שלו לספרד, ההבדל בין הכדורסל הישראלי לזה שמעבר לים והשאיפות לאמן בליגה בכירה.
"עברתי לספרד בעקבות MyPlay בסוף 2018", הוא נזכר, "הייתי אז מנהל הפיתוח ועכשיו אני המנכ"ל. הפסקתי לאמן לכמה שנים ואז התחלתי להיצמד למועדונים המקומיים, ללמוד קצת על תרבות האימון המקומית והתחלתי לאמן בסן פיליו. האימון זה משהו שהבנתי שצריך להיות קצת יותר משני, מהרגע שנולדה הבת הבכורה שלי שחגגה השנה 10. בסוף ראיתי בישראל שלהתפרנס מזה זה קשה, אתה מפסיד כמה משחקים והכיסא כבר מתנדנד, כל שנה להלחם על חוזה חדש במקום אחר... לקחתי כמה החלטות לגבי זה, אבל לאמן זו התשוקה וזה החיידק".
איך הייתה העונה האחרונה שלך?
"עלינו מהליגה הרביעית והיינו הקבוצה עם התקציב הכי נמוך בליגה השלישית, תכננו רק להשאר בליגה אבל הצלחנו להכנס לפלייאוף, בליגה שהמועדון מעולם לא התחרה בה. הפסדנו בפלייאוף בסיבוב הראשון נגד קבוצה שעולה עלינו בכמה רמות אבל הייתה חוויה טובה. האולמות פה מייצרים חוויה אדירה, 3,000 צופים, טלוויזיה מקומית. זה עולם אחר. חוויית הכדורסל מדהימה".
ואיך הרמה בליגה השלישית בספרד?
"הרמה גבוהה מאוד. הרמה של השחקן המקומי מאוד גבוהה, גם ברמת היסודות, גם ברמת תרבות האימון, גם ברמת הפרטים, מעמד המאמן... בעיות משמעת לא קיימות פה. הכל הרבה יותר תובעני ברמת הדרישה מהשחקן, גם המבנה של המועדונים קצת יותר מסודר. אבל מה שקורה שיש פה כמות שחקנים עצומה. בהשוואה לישראל רמת המאמן הישראלי לא פחות גבוהה מרמת המאמן הספרדי. הרמה של המאמן הישראלי היא מצוינת, ההבדל היא בתפיסת הספורט והכדורסל בחיי היומיום".
למה הכוונה, מה ההבדל בתפיסה של כדורסל?
"כל תרבות והעניין שלה, אבל אני חושב שהשירות הצבאי בישראל הוא משהו שמשנה מאוד את איך שאנחנו תופסים את הכדורסל. קצה הדרך בשביל מחלקות הנוער בישראל זה ליגת הנוער. בישראל מחלקות הנוער מנוהלות בצורה מצוינת, אם יש משהו שצריך לעשות זה להעריך את זה יותר, אבל אם אתה לא מסומן ולא מגיע לנבחרות ישראל כבר בגיל 15-16 הרבה שחקנים מתחילים לפזול לשירות הצבאי. מחלקות הנוער מסתכלות על קבוצות הנוער כקצה הדרך, לצורך העניין כשאימנתי בנוער של הרצליה או נתניה, היה ברור מי יסיים בנוער וילך לצבא. פה התפיסה היא אחרת, לא חושבים ששחקן צריך להיות שחקן בגיל 17-18. כמה בן שרף כבר יש לנו? כאן שחקן צריך להיות שחקן בגיל 22-23, יש כאלה שמגיעים מהליגה השישית לליגה הראשונה. זו תפיסה שונה".
לחזור לאמן בישראל זה משהו שמדגדג לך?
"יש כאן קהילה ישראלית מדהימה, ובית ספר ישראלי שאשתי עובדת בו. אנחנו מאוד מחוברים למה שקורה בישראל ומאוד אוהבים, אבל טוב לנו פה. חשוב לי לקדם את MyPlay באירופה, אבל לאמן בכדורסל הישראלי זה תמיד מדגדג. אני עדיין בקשר עם כמה מאמנים ישראלים שמאמנים בליגות הראשונות, וזה מעניין. אני איש משפחה וחשוב לי העתיד של הילדים, הכדורסל הישראלי מעניין אבל צריכה להיות סיטואציה מאוד מיוחדת בשביל זה. אני הבטחתי לעצמי שאגיע לאן שאגיע. התחלתי את דרכי כמאמן כדורסל, ככה ראיתי את עצמי לאורך השנים, אגיע לאן שאגיע בדרך שלי. למדתי המון פה ממאמנים בספרד, אני חושב שלעשות את הדברים בדרך שלי זה מה שמוביל אותי. אם אגיע לאן שאני רוצה כמאמן אז אחלה".
מה המטרה שלך כמאמן?
"המטרה השתנתה הרבה לאורך השנים. כילד התאהבתי בעדי גורדון וביום חמישי ראיתי את יונתן אלון זוכה בגביע, שזה היה החלום הראשון שלי. יונתן הגשים חלום שהיה לי, לזכות בגביע עם הפועל ירושלים, אבל בכל מקרה אני רוצה לאמן ברמות הכי גבוהות. הדרך עוד לא ברורה. המטרה היא להגיע לליגה בכירה באירופה, לאמן קבוצות שמתחרות במפעלים אירופאים".
עשר שנים מהיום, איפה אתה רואה את עצמך?
"עוד עשר שנים מהיום אני ממשיך בספרד, ממשיך לגדול עם MyPlay, והייתי רוצה לאמן בליגה הראשונה או בספרד או בישראל, או בליגה בכירה אחרת".