יום הזיכרון לשואה ולגבורה כאן, ונדמה שברגעים כאלה, של תחושות קשות ונגיעה בפצעים הפתוחים שישארו לעד, מה שיכול להעניק מעט תקווה הוא הספורט עצמו. זה הזמן לספר את סיפורה מעורר ההשראה של משפחת גרונפלד - מלילי, ששרדה את מאורעות השואה המטלטלים, דרך בנה, ארני, שבשנות השבעים הפך לשחקן היחיד ב-NBA שהוא בן לשורדי שואה ומאוחר יותר נהיה לדמות מוערכת במיוחד בליגה הטובה בעולם, ועד לנכד, דן, שכעבור עשרות שנים סגר את המעגל המשפחתי על אדמת ישראל בליגת העל.
הסיפור המשפחתי הזה קשה למדי - הסבים של ארני נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ, כמו גם דודיו ודודותיו, שחייהם נגדעו באכזריות במהלך השנים הקשות. מי שכן הצליחה להיחלץ מהתופת הייתה כאמור אימו של ארני, לילי, ששרדה בזכות פעולותיו של חסיד אומות העולם השבדי, ראול ולנברג, אך נותרה לבדה אל מול חלל עצום. "כשהיא חזרה לביתה היא גילתה שלא נשאר דבר מלבד כף", סיפר דן בראיון לאתר ה-NBA, "היה שם פעם בית שמח עם 10 ילדים, סבתא עדיין מדברת על הימים ההם גם היום. היה שם כל כך הרבה אושר, אבל המלחמה הרסה הכל. כל החפצים נלקחו, הכף הזו היא הדבר היחיד שנותר".
במקביל, ביום בו שבה לילי לביתה לאחר שיצאה מהגטו היא גם פגשה את בעלה לעתיד, אלכס, וביחד השניים הקימו משפחה והעבירו מספר שנים ברוסיה, לפני שבחרו להגר בשנת 1964 לארצות הברית ולחיות בקהילה היהודית בקווינס, ניו יורק. בשלב הזה ארני כבר היה בן תשע, והתחיל את המסע המדהים והלא צפוי שלו.
"כשהוא הגיע כמהגר לארה"ב אבי לא ידע מילה אחת באנגלית ומעולם לא נגע בכדור כדורסל", חלק דן בכתבה שכתב ל'אתלטיק', "בתוך שנה אחיו הלך לעולמו לאחר שחלה בלוקמיה וכדי להתמודד עם האובדן אבא שלי עשה מה שכל ילדי ניו יורק עשו - הלך לשחק כדורסל בשכונה. זה התחיל ככלי טיפולי עבורו וכדרך למצוא חברים וללמוד אנגלית, אבל זה הפך לכל כך הרבה יותר מזה. הכדורסל הוא גן עדן שנשלח למשפחה שלי".
ואכן, הכדורסל נהיה לכל עולמו של ארני - כשגדל והפך לשחקן מכללות הוא נבחר לשחקן העונה בקונפרנס הדרומי של ה-NCAA בשנת 1977, כשבסיומה של אותה עונה גם נבחר לחמישייה השנייה של כל שחקני המכללות. "הוא הפך לאחד משחקני התיכונים הטובים באמריקה", המשיך לספר דן, "לכדור לא משנה מאיפה אתה מגיע ובאיזה שפה אתה מדבר. הוא היה פליט במדינה זרה שמנסה להתאושש מהטרגדיה של המשפחה, ומצא מקום בו הוא מדבר את השפה טוב יותר מכולם. יחסי הכוחות התהפכו - הכדורסל היה שם בשביל אבי בדיוק בנקודה בה החיים שלו התרסקו לרצפה. ואז, זה היה הזמן שלו להמריא לשמיים".
מכאן, הפליט האבוד שמצא את מקומו בעולם בזכות הכדור הכתום המשיך להתקדם - הוא נבחר במקום ה-11 בדראפט 1977 ע"י מילווקי באקס, אצלה העביר שנתיים לפני שהגיע לקנזס סיטי קינגס, וב-1982 עבר לניו יורק ניקס, במדיה שיחק ארבע שנים נוספות.
סך הכל, גרונפלד לקח חלק ב-735 משחקי NBA במהלכם רשם 7.4 נקודות, 2.6 ריבאונדים ו-2 אסיסטים בממוצע, כשבתווך הספיק לייצג את נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת מונטריאול 1976, בה זכה בזהב, וגם במשחקי המכביה בשנת 1973, כשעוד היה בתיכון. אגב, לאורך רבות משנותיו כשחקן פעיל גרונפלד בחר את המספר 18 - ח"י, זאת לפני שפרש ופצח בקריירת אימון וניהול בדרך לקריירה ארוכה שנפרסה על פני 40 שנה סך הכל.
על כל אלה מסופר בספרו של דן גרונפלד, "By The Grace Of The Game", כשעל ההקדמה היה אחראי לא אחר מאשר ריי אלן. בכל אופן, בנוסף לתיאור העלילה המשפחתית עצמה, במהלך 288 העמודים מתוארת החוויה לגדול כדור שני לניצולי שואה ועל השפעות המצב הרגיש על הקריירה האישית של דן עצמו, שאת צעדיו הראשונים כשחקן מקצועי לקח דווקא במדי אולדנבורג הגרמנית.
"כשקיבלתי את ההזדמנות הזו סבתא הייתה הדבר הראשון שעבר לי בראש", נזכר הנכד, "ידעתי מה אני צריך לעשות ומיד פניתי אליה, אבל היא פשוט אמרה לי: 'ילדים לא אחראים לחטאים של הוריהם. אל תאשים את הדור החדש - אתה חייב ללכת לשחק שם'". לאחר השיחה הזו דן יצא לדרך במדינה בה במידה רבה הכל התחיל, מה שהיווה את תחילתו של סגירת המעגל, אותו השלים בצורה סופית ומרגשת במיוחד כשהגיע כעבור מספר שנים לשחק בארץ במדי בני השרון, הפועל חולון והפועל ירושלים.
החוויות הקשות של משפחת גרונפלד הן עדות לא פשוטה נוספת על השפעות המציאות הנוראית באותה תקופה מזעזעת, אך באותה נשימה גם סיפור בין דורי חוצה גבולות עם לא מעט תקווה. "אם למישהו יש ספק כמה רחוק משחק הכדורסל יכול לקחת אותך, ההוכחה לכך מונחת פה", קבע דן בספרו, ולנו כל שנותר הוא לשאוב השראה ממסע וזיכרון יוצאי דופן שישארו לעד, שחור על גבי לבן.