יפתח זיו: "אחרי ה-7.10, לא הצלחתי לשחק כדורסל"

יפתח זיו חיכה הרבה זמן כדי לקבל ההזדמנות שלו לשחק מחוץ לישראל, אבל גם בחלומות השחורים שלו הוא לא דמיין שכך יתנהלו הדברים. בתחילת הדרך שלו ארע טבח ה-7.10 שהשפיע עליו באופן אישי וגם הוביל לגעגועים לישראל. הוא עוד הספיק לעזוב את גרנדה ולעבור לצרפת, אבל גם שם זה היה רק עד סוף העונה, לפני שהוא חיבק את ההצעה מהפועל חולון לקראת העונה הנוכחית. כעת, רגע לפני פתיחת קמפיין בליגת האלופות של פיב"א, הוא מקווה לחזור ולהראות את מה שהביא אותו להיות אחד הגארדים המובילים בכדורסל הישראלי.

מה גרם לך להגיע להפועל חולון
"אחד מהרצונות היה לחזור לארץ, לישראל בתקופה הזו, רומן שהיה צריך לקרות מתישהו. מועדון שידעתי שמתישהו בקריירה אצטרך להיות בו, לשחק בו. ה-DNA, הטירוף, האולם הזה — יש לי פה זיכרונות טובים".

איך הייתה השיחה עם גיא גודס לפני שהגעת לפה?
"טובה, עמוקה, מדויקת אמיתית, מוצלחת. אני בסוף פה".

מה הוא אמר לך?
"זה שלי ושלו נראה לי".

משהו קטן
"שיאללה, בוא ננצח ביחד"

חזרת מחו"ל. עוד תחזור לשם?
"היו לי מחשבות סביב זה. בוא נגיד שהייתי בחו"ל בשנה קשה מאד להיות בחו"ל וחזרתי עכשיו, בגיל 29. חתמתי לפה לשנתיים. אני לפעמים שואל את עצמי אם אני אגיע לגיל 31 ואצא אולי עוד פעם. אני לא יודע.. אני אף פעם לא אומר לא, אבל כן יש לי תחושה שאולי לא מיציתי עד הסוף את אירופה. יש לי כוכבית ליד היציאה הליגיונריות שלי"

איפה זה פגש אותך? ה-7.10?
"התעוררתי בבית, יום שבת. באותו יום היו אצלי ההורים שלי ואחותי שהיו אצלי והגיעו לכמה ימים. טלטלה. זה השפיע מאד על הנפש. לא להיות בישראל באותם ימים, שאני יודע שהמשפחה שלי, חברים שלי כולם הולכים למילואים. מאבד אנשים, נחטפים אנשים ואני יושב ואומר לעצמי 'אני משחק כדורסל באירופה, מה זה קשור?'. הפרופורציות שנכנסו לי לחיים השפיעו".

השפיע גם על המשחק שלך?
"בדיעבד כן. לא כל כך הצלחתי לשחק כדורסל. וזה לגיטימי וזה המצב. מי שלא ישראלי לא יצליח להבין את זה".

איך הרגשת שהתייחסו אליך בתחילת המלחמה באוקטובר?
"המצב שהייתי בו זה שלא ידעו איך להתנהל עם שחקן ישראלי בתוך מערכת בתקופה שכזו. לא כל כך אוהבים אותנו. לא כל כך תומכים בנו, ושחקן ישראלי בתוך קבוצה, בתוך חדר הלבשה.... אם זה מלונות ומשחקי חוץ... לא כל כך נוח ולא כל כך נעים ושם זה פגש אותי. הסתרתי את עצם היותי ישראלי. אתה הולך למכולת, למקום כזה או אחר... 'Where are you from? America'". לא הרגשתי משהו על בשרי, אבל כל הסביבה, היה לה גם קשה להתנהל".

הידקת גם את האבטחה
"כן. ביקשתי שיהיו איתנו משטרה או אבטחה זה התבקש. באותה תקופה היה לנו משחק באזור שחולון חוו שם אירוע אנטישימי (בילבאו). באותה תקופה יצאו הרבה התראות לישראלים באירופה. להיזהר, להצניע ואולי לא לצאת מהבתים, אז כן זה התבקש. משהו שמשפיע על החיים האישיים ועל המקצוע".

מתי הבנת שאתה לא יכול עוד?
"שילוב של כמה דברים. כשעברתי לצרפת. כששואלים אותי, אני מספר שכשעברתי לצרפת זה היה סוף דצמבר. זה היה כמה חודשים אחרי פתיחת המלחמה. זה כמו שאני אשאל אנשים מה קורה היום בין רוסיה לאוקראינה, אבל זה לא מעניין יותר מדי פה. אז גם שעברתי לצרפת הסיטואציה בין ישראל לעזה פחות עניינה אנשים ולכן הנחיתה שלי שם הייתה רכה יותר. בספרד הכל היה מאד בכותרות והפריע לי".

איך היה בצרפת?
"מאתגר. גם כשהלכתי לצרפת, עשיתי איזשהו ויתור בתוך המקצוע, בתוך הכדורסל, על התפקיד שאני הולך לקחת על עצמי. כי לא היו לי הרבה ברירות, הייתי חייב לעזוב את צרפת. עשיתי ויתורים. אני שמח שעברתי, זה נתן לי אוויר ומקום שאני יכול לשחק בו. זה מקום חמים, חם ואוהב ומחבק. זה היה מאתגר. לא פשוט. הרבה לבד, אבל זה עשה לי רק טוב".

חוויה מתקנת באיזשהו מובן
"יכול להיות. לא בטוח שזה מתקן, כי אני מאד שמח על מה שעברתי. לוקח המון דברים. בתוך תוכי אני יודע שדברים היו יכולים להסתדר יותר טוב, אבל מה שקרה השנה זה פחות עניין אותי והיתה לי תקופה שבאמת הכדורסל לא היה לי הכי חשוב. לא קל להגיד את זה, אבל בדיעבד אני יודע להגיד את זה".

מה יאפיין את הפועל חולון העונה?
"רוב מה שמאפיין את חולון כל השנים. לתת הכל על המגרש, לב, נשמה, דחיפה של הקהל ולהסתכל לכולם בלבן של העיניים".

איך זה עובד, אתה וניב?
"לפני הכדורסל, אני וניב חברים. שיחקנו פעם ביחד. אנחנו חברים עוד מיסודי. הייתה לנו שיחה, משהו אישי ושלנו, שישפיע על הקבוצה לטובה - כי בסופו של דבר שנינו רוצים להיות פה ולהצליח יחד. אני יודע שביחד אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים טובים. זרים מצוינים, שמח על הבחירה".

יש עוד שחקנים שאתה מכיר טוב
"עידן ואני חברים טובים. כימיה טובה מהנבחרות הצעירות. זו פעם ראשונה משחקים ביחד בקבוצה. ארצי וחנוכי - העברתי איתם את השנתיים אולי הטובות בקריירה בגלבוע, ככה שיש סגל ישראלי טוב ובריא ואני מקווה ומאמין שזה יצליח".

מה הקשר שלך לשון וייסמן?
"אם אומרים על בנאדם 'אח', אז הוא אח כמו משפחה. הייתי ביחד בספרד עם אשתו, עם הילדים שלהם. שון וייסמן זה אח. משפחה לכל דבר. שעות על גבי שעות שאנחנו ביחד, אני עם קים, הבת זוג שלי עם שון ואשתו והילדים שלהם. חווינו משהו שאי אפשר לחוות אותו. ופשוט פרטנרים מדהימים היו שם איתי, מקווה שאני גם בשבילם. אני חושב שיש חברויות שנרקמות שזה לכל החיים - אז משהו כזה. כל דבר עשינו ביחד. אם זה ארוחות שישי ערב. אם הוא נוסע למשחק חוץ ליומיים, אני בא לישון אצלו שהאישה לא תישן לבד עם הילדים. הולכים למסעדות, לקניות, הכל ביחד. המשפחות ביחד, עד היום זה קשר יומיומי. זה קצת מצחיק כי אנחנו מאותו אזור, מהקריות. חברות שהייתה צריכה לקרות".

יפתח זיו צריך להיות בנבחרת?
"אם את שואלת אותי, כן. אם את שואלת את מאמן הנבחרת, זו החלטה שלו. אני יודע מה אני יכול לתת ואת הייחודיות שלי גם ואני מקווה להיות שם".

מוצא את עצמך מרגיע את הזרים?
"אני מבין את הזרים. יותר ממה שהבנתי עד היום. אחרי שחוויתי בעצמי. עם אדאמס שיחקתי, אנחנו חברים מלפני. רובם היו פה ויודעים מה קורה".

איך זה מרגיש לחזור לכדורסל הישראלי?
"כל כך לא מובן מאליו לשמוע מוזיקה בעברית בחדר הלבשה, לדבר בעברית, שהצוות בעברית. כיף. מדהים להיות בארץ, לגור עם החברה, להיות עם המשפחה בארוחות שישי, לא מובן מאליו. זה כיף וכיף לי לחזור לארץ. באותם זמנים בחו"ל, ירושלים גיששה. ידעתי שאם אני חוזר אחרי 3 חודשים, אני סוגר לעצמי באופן סופי את הדלת. זה אחד הדברים שהחזיקו אותי בחו"ל. דיברו איתי גם מעוד כמה קבוצות. כולם גיששו, הייתה פה סיטואציה לא פשוטה אין זרים ולהביא ישראלי בכיר זה מצרך נדיר. לגשש כל אחד יכול, אבל אני די הייתי חדור מטרה להישאר בחו"ל וזה מה שהנחה אותי".

מטרה?
"הפועל חולון – קודם כל להנות. דבר שני, לנצח כמה שיותר. מבחינה אישית? להנות מכדורסל, להנות מחדר נהלבשה, להנות מלהיות בישראל עם המשפחה והחברה ולהנות מהעבודה. זה היה חסר לי בתקופה האחרונה".