שם כדי להישאר: חולון בונה מסורת באירופה

הפועל חולון תתחיל הערב (רביעי) ב-21:30 באולם בברינדיזי עונה אירופית חמישית ברציפות. וההישג הכי גדול שלה, שזה כבר מרגיש מובן מאליו. לצד מכבי תל אביב והפועל ירושלים, הפועל חולון בונה לאט לאט את המסורת האירופית שלה - וזה ממש לא דבר של מה בכך.

עד לפני חמש עונות, הפועל חולון - מהמועדונים הגדולים בישראל - השתתפה באירופה רק בהבלחות בודדות. בין 1997 ל-2018 היתה לה עונה אחת בלבד של שתי מסגרות: 2012/13, ועוד ביורוצ'אלנג' עליו השלום. השינוי הגדול הגיע עם הכניסה של ההנהלה החדשה, בעונת 16/17, ששמה לעצמה, בין היתר, את ההגעה הרציפה לאירופה כמטרה עליונה: להגדיל את התקציב, לספק לעצמה ולאוהדים שלה עוד תחרות ועוד משחקים בכל עונה.

"ההשתתפות הקבועה באירופה היא מנוף, זה גלגל שמניע את עצמו", מסביר מנכ"ל הפועל חולון, רועי דבורה. "בסופו של דבר כדי לעלות לליגת האלופות של פיב"א, אתה חייב להצליח בליגה. לכן ברור לנו שאנחנו צריכים לשמור על יציבות ולהעמיד תקציב שחקנים מכובד. עצם ההשתתפות באירופה מאפשרת לנו להביא שחקנים בקליבר גבוה, שרוצים לשחק בשתי מסגרות. פתאום אנחנו מצליחים להשאיר שחקנים כמו קורי וולדן או כריס ג'ונסון לשנה שניה במועדון. זה פשוט מביא דברים טובים, אין דרך אחרת לומר את זה".

הדוגמה מהקיץ הנוכחי היא ג'ו רגלנד, רכז יורוליג בעברו, שהצטיין בעונה שעברה בהפועל אילת. לרגלנד היו מספר רב של הצעות, הן מקבוצות בישראל והן מקבוצות באירופה, חלקן גם בכסף גדול יותר מכפי שחולון הציעה לו. מה שהטה את הכף לטובת בקבוצה בצהוב-סגול היא העובדה שהחתימה בחולון הבטיחה לו לשחק במסגרת נוספת - וגם איכותית יותר מהיורופקאפ לצורך העניין.

משתפרים מעונה לעונה
העונה הראשונה היתה זו שפתחה את התיאבון, למרות שלאו דווקא היתה מוצלחת. אחרי שסיימה במקום הראשון בליגה בעונת 2016/17, חולון קיבלה את ההזדמנות לקחת חלק במפעל החדש של פיב"א, ליגת האלופות, בעונה העוקבת. דן שמיר בנה את אחד הסגלים הטובים ביותר בתולדות המועדון, עם גלן רייס ג'וניור, גיא פניני, ג'ו אלכסנדר, טיישון תומאס, טו הולוואי, תמיר בלאט ועוד רבים וטובים, סגל שהמשיך עד לזכיה בגביע ולגמר הפלייאוף. דווקא באירופה, כל הכשרון הזה קרס לתוך עצמו, כשהקבוצה הודחה בשלב הראשון עם 3 ניצחונות בלבד ב-14 משחקים.

בחולון הבינו גם בזמן אמת: מדובר בחבלי לידה, ובשביל להצליח יום אחד גם באירופה, הם יצטרכו להמשיך ולהשתתף בליגת האלופות. להמשיך לסובב את הגלגל. במועדון הרגישו איך משנה לשנה גם המערכת לומדת להסתדר עם התמרון בין שתי המסגרות, הן ברמה המקצועית והן ברמה הלוגיסטית.

"אני לא בטוח שיש קשר ישיר בין ההתנהלות של המועדון מחוץ לפרקט לבין התוצאות, אבל אין ספק שעם הזמן למדנו איך להתייעל ולעשות את הדברים טוב יותר", מסביר דבורה. "בעונה הראשונה שלנו באירופה פגשנו את ססארי והיינו צריכים לקחת שתי טיסות כדי להגיע לשם. עשינו את שתיהן באותו יום ולמעשה 'בזבזנו' יום, כי לא התאמנו ביום של הטיסות. הפעם, לברינדיזי לדוגמה, הגענו שוב בשתי טיסות, אבל פיצלנו אותן ליומיים. זה איפשר לנו לטוס בשני בבוקר, לנחות במילאנו ולערוך שם אימון ערב באותו יום. את הטיסה לברינדיזי לקחנו למחרת וככה הרווחנו עוד אימון. אפשר להגיד שהמערכת שלנו למדה להתפתח עם הזמן, גם אם לא הוספנו כוח אדם. שאלנו, למדנו והשתפרנו".

מעונה לעונה הסגל אמנם השתנה, אבל חולון כמועדון עשתה עוד צעד קטן באירופה, גם בזכות מכלול הדברים הקטנים שבסופו של דבר התחברו להם יחדיו. העונה הראשונה כאמור היתה לא טובה, בשתי העונות שלאחר מכן היא היתה קרובה לעלות אבל החמיצה ההעפלה במשחק האחרון, ובעונה שעברה זה כבר הצליח. חולוניה רשמה את הישג השיא של המועדון בזירה האירופית, רבע הגמר, וביססה עוד יותר מעמדה כקבוצה לגיטימית בליגת האלופות של פיב"א.

קבוצה אירופית
הפועל חולון תקעה יתד בצמרת הכדורסל הישראלי, על כך אין ויכוח. ההיסטוריה, התארים, הקהל והאולם החדש שמים אותה בחוד החנית של הענף, ועבורה ההשתתפות באירופה בחמש העונות האחרונות מגדילים את הפער בינה לבין יתר הקבוצות בישראל שהן לא מכבי תל אביב והפועל ירושלים. הרי פרט להן, אין קבוצות בישראל שהשתתפו בקביעות במפעלים אירופיים למשך תקופה כל כך ארוכה ברציפות. מסורת, הם יודעים, לא בונים ביום אחד ולא בעונה אחת. זה תהליך שלוקח זמן, והכיוון של התהליך החולוני חיובי.

התקציב, כאמור, גדול יותר בשל ההשתתפות באירופה. כמובן שההוצאות תופסות חלק נכבד בכל עונה, אבל אפיקי ההכנסה שכוללים את את המענקים מהמפעל (זכויות שידור, מפרסמים וכו'), מענק המנהלת, הגדלת התמיכה מהעיריה וכרטיסים מכסים על כך. מה גם, שקבוצה כמו חולון - לה בעלות פרטית שלא נשנעת באופן כמעט מוחלט על תקצוב עירוני כמו קבוצות אחרות בליגה - יכולה להכניס את היד לכיס גם במקרה שבו ההשתתפות באירופה מצריכה הוצאות נוספות.

"אנחנו כבר חושבים כמו מועדון אירופי", אומר דבורה, "וזה בא לידי בהרבה אספקטים - אנחנו מחתימים מאמנים שאימנו במסגרת אירופית, ובמקביל אנחנו נותנים חופש למאמנים שלנו. אנחנו לא מכתיבים לאף מאמן את מי להחתים. כמובן שלכל אחד יש את הפילוסופיה שלו, ואנחנו מאפשרים למאמן, במסגרת התקציב כמובן, להביא את השחקנים שהוא מאמין בהם".

בסופו של יום, זה אחד היתרונות הגדולים של אירופה עבור מועדון כמו הפועל חולון. כי הרי בניה של סגל היא תמיד סוג של הימור: עד כמה השחקנים באמת טובים ואיך הדברים יתחברו. ההשתתפות הקבועה בליגת האלופות, כאמור, מנתבת עוד כסף לטובת תקציב השחקנים וגם גורמת ליותר ויותר שחקנים איכותיים להגיע. "זה מקטין את הסיכוי שלנו לטעות, בטח בהשוואה לקבוצות האחרות", טוען דבורה. "המשחקים באירופה נמשכים עמוק לתוך העונה וזה מה ששחקנים רוצים ומחפשים. ברגע שאנחנו מביאים שחקנים ומאמנים מנוסים, יש לזה יותר סיכוי להצליח".

העונה שעברה, אם כן, היתה פנומנלית עבור חולון. היא שמה את ידה על שחקנים מצוינים כמו טיירוס מגי, סי.ג'יי האריס וכריס ג'ונסון, וגם ההימור על שחקן כמו אייזאה מיילס התברר כבינגו. אף שחקן זר לא הוחלף בשל חוסר שביעות רצון מקצועית, ומקסים דה זאו היה התוספת האחרונה שהקבוצה היתה זקוקה לה. גם בקיץ הזה חולון הלכה על אותו קונספט: מאמן זר שכבר אימן בהצלחה במפעל אירופי, מספר זרים מוכחים וגיא פניני אחד - השחקן היחיד שנמצא במועדון מעונת הבכורה בליגת האלופות.

הערב המסע של הפועל חולון מתחיל שוב, וגם אם לא ייגמר בגביע, בפיינל פור, או אפילו בשמינית הגמר, היא כאן כדי להישאר. עוד עונה ועוד עונה, העיקר שהגלגל הזה ימשיך להסתובב.