מתחת לכל ביקורת

הפועל ירושלים סיימה אתמול (רביעי) עונה אירופית שהתחילה כפנטזיה לזכות ביורוקאפ והסתיימה כמפח נפש משפיל וכואב. מי היו הנכשלים הגדולים אצל האלופה הישראלית, מי היה הרע במיעוטו ומה החלק של מודי מאור בכישלון האדומים? הקמפיין האירופי של הפועל ירושלים 2017/2018, גיליון ציונים.

• בירושלים מודים: "זה כתם לא קטן על כולנו"

גיא הראל - בלתי מספיק
בקיץ הכל היה נראה ורוד. מנכ"ל הפועל ירושלים סיים לבנות את הסגל מוקדם מהצפוי, והפרשנים, כולל כותב שורות אלה, שיבחו את התנהלות הקבוצה, את השקט והבנייה שנראתה נכונה. אבל לצד המחמאות היו שתי נורות אדומות, שגם הן נכתבו בזמן אמת: המחסור המשווע בגבוה הגנתי, וספק לגבי מידת התאמתו של פוטיס קציקאריס למועדון שמכוון הכי גבוה שאפשר. שתי הנורות האלו הפכו לפרוז'קטורים שסינוורו את כל המערכת בבירה. הראל כראש המערכת לא טיפל בכשלים בזמן אמת ומסיים עונה שנייה מתוך ארבע כבר בשלב הבתים.

פוטיס קציקאריס - נכשל
היום בירושלים מבינים מה שכולם לחשו בקיץ: לא סתם המאמן היווני לא התקרב לעבוד במועדוני הצמרת בארצו. לא סתם הוא לא זכה באף תואר בקריירה. לא סתם קבוצה כמו קובאן, עם שאיפות דומות לאלו של ירושלים, נפטרה ממנו אחרי חודשיים בלבד. קציקאריס הצליח תוך זמן קצר גם לחרב את מערכות היחסים שלו עם השחקנים וגם לחסל את העונה האירופית. במועדון יודעים לספר על דמות נרגנית, שמתעסקת בהכל חוץ מכדורסל - מצבעי החולצה שהשחקנים ילבשו בארוחות קבוצתיות ועד יומרות לשנות סדרי עולם ולקבוע עבור השחקנים מי יהיו חבריהם לחדר בנסיעות לחו"ל. קציקאריס לא איבד את חדר ההלבשה - חדר ההלבשה מעולם לא היה שלו.

מודי מאור - בלתי מספיק
כמה זה הוגן לתת ציון למאמן כל כך צעיר שנזרק למערכה בציפייה שיצליח להציל משהו מהתחלואות העמוקות של הקבוצה? מאור עדיין רוקי, עדיין לומד כיצד להתנהל כמאמן, ובינתיים היה צריך להתמודד עם פרשנים צמאי דם שסירבו לקבל את העובדה שהוא הועדף כל פני חבריהם המאמנים הוותיקים והפנויים. ובכל זאת, מאור טעה לא מעט ויטעה עוד הרבה בעתיד. הוא לא מספיק מנוסה, שחקניו לא מבינים עדיין את הרוטציה שלו, ושחקן שהיום משחק 25 דקות יכול בשבוע הבא לראות משחק שלם מהספסל. מאור עוד אולי יתפתח למאמן טוב, אבל בשביל העפלה משלב הבתים זה פשוט לא מספיק.

קיילין לוקאס - בלתי מספיק
הרכז האמריקני הגיע באמצע העונה האירופית והפגין בעיקר יכולת בינונית. הוא לא בשר, לא חלב, בטח שלא קרטיס ג'רלס, ולא הצליח להוביל את ירושלים בשום שלב.

ג'רום דייסון - טוב
הברומטר של ירושלים כבר שנה חצי. בלתי ניתן לעצירה במגרש הפתוח, אך במשחק מסודר הוא הולך לאיבוד. מהיחידים שיכולים לומר שרשמו עונה אירופית סבירה ברמה האישית, אבל שהיתרגמה לאפס תועלת ברמה הקבוצתית.

טורנס קינסי - בלתי מספיק
כבר בתחילת העונה היה ברור שהפועל ירושלים תקום ותיפול על הגב הדואב של "טיקיי". הוא היה חסר מאוד בפתיחת הקמפיין, אבל גם אחרי שחזר היה ברור לכולם שזה לא אותו הקינסי הישן והטוב. פתאום שחקנים לא מתקשים נגדו, קליעת חצי המרחק לא כתמול שלשום, והגב, אוי הגב.

אוסטין דיי - נכשל
עכשיו כולם מבינים מדוע דשון תומאס היה השחקן שבירושלים באמת רצו. דיי נוטף כישרון, אבל "התברך" בגישה בעייתית מאוד: כל ירידה לספסל מלווה בנאום חוצב להבות ופרצוף מתוסכל, כל ראיון הוא פוטנציאל לחומר נפץ, וההגנה שלו היא לא פחות משערורייתית. אם יש פלופ יותר גדול מדיי, הוא אולי השחקן הבא.

אלן אומיץ' - נכשל
קשה מאוד לבוא בטעות לירושלים על החתמתו של הסלובני. אומיץ' נתן עונה פנטסטית בגראן קנאריה לפני שנתיים, וזכה ביורוקאפ עם מלאגה בעונה שעברה. הוא בגיל הנכון, יש לו סייז עם נוכחות, ופוטנציאל בשמיים. במקום לקבל סנטר אימתני, ירושלים קיבלה גבוה רך כמו חמאה, איטי מאוד, לא מסוגל לקפוץ, הקשר בינו ובין ריבאונד מקרי בהחלט ועל הגנה הוא לא שמע. אומיץ' הוא סנטר מאסיבי נוסף שנפגע מאוד מהשינויים המשמעותיים שהכדורסל עובר בכל העולם, וירושלים לא עשו את ההתאמות בזמן. גם בהתקפה הוא בקושי תיפקד, אז מה הפלא שבתחילת העונה הוא חגג כל סל כמו גול?

סטרטוס פרפרוגלו - בלתי מספיק
הנה רכש אחד שכן אפשר לבוא עליו בטענות אצל קברניטי הקבוצה. ברגע שנודע שמצבו של קינסי רע, במקום להנחית זר רעב שבא לטרוף, הביאו את היווני השבע, שזכה בכל תואר אפשרי ואף קבוצה לא רצתה לגעת בו. פה ושם הוא הראה ניצוצות של השחקן המוכשר שהיה בשיאו, אבל הוא היה האיש הלא נכון בזמן הלא נכון.

ליאור אליהו - בלתי מספיק
התחושה הראשונית היא שאליהו נתן עונה כושלת, לפחות מבחינה סטטיסטית, אבל מבט על דקות המשחק מזכיר עד כמה המאמנים לא ספרו אותו, עם 10 דק' בממוצע בלבד. אליהו יכול לבוא בטענות רק לעצמו: בעידן שבו כמעט כל השחקנים בעמדה שלו הם קלעים, רפרטואר המהלכים שלו רק הלך והצטמצם לגויאבה, שגם אותה הוא קלע העונה באחוזים רעים. כדי להבין כמה אליהו הוא בחזקת נעלם, קבלו את הנתון הבא: הוא לא הלך העונה לקו אפילו פעם אחת.

יותם הלפרין - בלתי מספיק
הכל כבר נכתב על הקפטן האדום. שהוא בורח מאחריות, לא זורק מספיק לסל, שהגב מקשה עליו מאוד. היו משחקים שלמים שהוא בילה על הפרקט בלי לתרום דבר: אפס זריקות ב-14 דקות נגד ליטקבליס בחוץ; אפס זריקות ב-11 דקות נגד בודוצ'נוסט בבית, וכך גם ב-4 דקות במינכן. נגד רג'יו אמיליה בחוץ שיחק 17 דקות בלי לקלוע נקודה. תזכורת: מדובר בקלעי.

ריצ'רד האוול - טוב
אחת מנקודות האור הבודדות של ירושלים. שיפר העונה עוד יותר את יכולת המסירה המצוינת שלו, בריבאונד הוא תמיד היה שם, ועונת הבכורה באירופה היתה טובה מבחינתו ברמה האישית. אבל לצפות ממנו לסחוב את הקבוצה לבד זה לא ריאלי, ובירושלים כבר יושבים סופרים את הדקות לחזרתו בעוד כחודשיים.

יוגב אוחיון - נכשל
לא ברור אם אוחיון עצמו מודע לכך, אבל בירושלים בנו עליו הרים וגבעות. הוא היה אמור להיות הרכז הפותח, זה שיאזן את הסוליסטיות של קרטיס ג'רלס והגאנריות של ג'רום דייסון. בפועל, אוחיון המשיך את השנתיים הקסטסטרופליות במכבי, עם 25% בלבד ל-2, 14.3% עלובים משלוש, ורק 2.9 נק' ב-21.5 דקות לערב. אחת האכזבות הגדולות ביותר בירושלים העונה.

בר טימור - בלתי ניתן להערכה
מה עובר על בר טימור? הוא פצוע? כשיר? בכושר? אם הוא פצוע, מדוע לא נח לחלוטין ומקבל טיפול מתאים? אם הוא כשיר, מדוע הוא בקושי משחק? עצוב לראות כיצד השחקן שירושלים ומכבי ת"א נלחמו עליו בעור שיניים בקיץ, הפך לאחד האכזבות של העונה, אבל כשמסתכלים על מטוטלת הדקות שלו באירופה, לא בטוח שהוא הכתובת לטענות: 19 דקות בליטא ואז 3 דקות נגד בודוצ'נוסט; 18 דקות נגד באיירן, ואז דקה אחת באיטליה (שם נפצע בברכו), ואז שוב 18 דקות במינכן ואז אפס דקות אתמול נגד רג'יו.

רונלד רוברטס - יש לילד פוטנציאל
הזכרנו את השינוי שהכדורסל עבר בכל הנוגע לגבוהים, ורוברטס הוא הנהנה העיקרי ממנו. סנטר קפיצי שיכול להגיע עד תקרת הארנה, אבל הגיע לירושלים מאוחר מדי. אחת הסיבות הבודדות שנותנות לירושלים להאמין שהעונה הזאת עוד אולי יכולה להגיע למקומות חיוביים, וגם זה תלוי בחלוקה נכונה של עומס על הברכיים שלו.