(Photo by Rodolfo Molina/Euroleague Basketball via Getty Images)
טייריס רייס אמנם שיחק רק שנה אחת במדי מכבי תל אביב, אבל בשנה הזו הוא הפך לגיבור הגדול והבלתי צפוי של דייויד בלאט, ועם ריצה בלתי נשכחת הוביל את החבורה לזכייה בגביע היורוליג של 2013/2014. מאז, רייס הספיק בין היתר גם לזכות ביורוקאפ עם חימקי, למצוא את עצמו מיובש על הספסל של ברצלונה ולסגור את הקריירה במדי באמברג, פנאתינייקוס וא.א.ק אתונה אצלה פרש ב-2020.
מאז, רייס לא מרבה לדבר - אבל הוא עבר לא מעט, וכעת הוא חזר במפתיע לכדורסל האירופי לאחר שמונה למנהל פיתוח השחקנים של באיירן מינכן - הקבוצה ממנה הגיע למכבי תל אביב ואיתה יפגוש הערב (חמישי) את הפועל תל אביב בפתיחת עונת 2026/2027. רגע לפני שזה קורה, רייס העניק ראיון בלעדי לערוץ הספורט ובו סיפר על הדרך המקרית שלו לספסל של הבווארים, הזכרונות מהזכייה ביורוליג והקאמבק הענק למכבי תל אביב שפוספס ברגע האחרון.
"החיים אחרי הפרישה היו טובים, היו כיפיים, חוויתי הרבה דברים ואתגרים. היו עליות וירידות, כמו שקורה בחיים", סיפר, "בהתחלה חזרתי לאוניברסיטה כדי להשלים את התואר השני שלי בפסיכולוגיה - זה מאוד מעניין בשבילי, בחרתי בזה בגלל שרציתי ללמוד עוד על אנשים. המקומות מהם אנחנו באים, איך זה משפיע על המוח שלנו ועל הגוף שלנו. בסופו של דבר גם איך זה משפיע על היכולת שלנו. ב-2022 התחלתי לייעץ לשחקנים (בין היתר אייזיאה הרטנשטיין וקלדון ג'ונסון), לא ידעתי מה אני באמת עושה, לא ידעתי כלום, אבל ידעתי שאני מצליח להבין אספקטים במשחק מהצד של השחקן. חקרתי על זה והצלחתי להשתמש בזה כדי ללמוד יותר, ולהגיע למקום שבו אני נמצא עכשיו. אני בבאיירן, ואני מאושר על זה".
איך בכלל הגעת לבאיירן? זה משהו שהצבת כמטרה בדרך?
"זה לא משהו שכיוונתי לעשות, זו פשוט הזדמנות שצצה. האמת שזה טוב לדבר על זה. יאיר שבח, שהיה מאמן פיתוח השחקנים ביחד עם אבי אבן בזמני במכבי - הוא היה זה שקיבל את הטלפון לגבי העבודה הזו. אבל כמובן שהוא בהפועל ירושלים... אני לא יודע אפילו אם אני אמור להגיד את זה, אבל הציעו לו את התפקיד הזה. הוא לא רצה לעזוב את הבית ואת המשפחה, אז הוא סירב. הוא היה זה שהעלה את השם שלי, לא היה לי מושג שהוא עשה את זה, זה לא משהו שבדקתי מסביבו או חיפשתי הזדמנויות בו".
"אני, הוא ואבי אבן מדברים לעתים מאוד קרובות והוא התקשר אליי. הוא אמר לי: 'אני מקווה שלא אכפת לך, אבל נתתי למנהל המקצועי של באיירן את המספר שלך, אמרתי לו שכדאי שיתקשר אליך ואני חושב שהוא יציע לך להיות מנהל הפיתוח שם'. הייתי כזה: 'מה?!'. לא חשבתי שזה משהו שיקרה בכלל, לא האמנתי לו ואמרתי לו שאין מצב שהם יתקשרו אליי. הוא אמר לי שהוא חושב שאני אקבל שיחה, וכמה ימים לאחר מכן קיבלתי את הטלפון, דיברנו ואחרי מו"מ הנה אנחנו כאן. זו ברכה שיש לי חברים שמוכנים להגיד את השם שלי בחדרים השונים, לדאוג לי גם כשאני לא יודע על זה. זה לא מאוד נפוץ, וזה מעיד על מי אתה ואיך אנשים רואים אותך. אני מודה על זה כל כך - אני מנסה להיות האדם הכי טוב שאני יכול עבור כולם. הכל אפשרי כשיש לך כאלה חברים".
כשחקן שחווה הכל, מה השיעור הכי חשוב שתרצה ללמד את השחקנים שלך?
"זו שאלה ממש טובה. שיהיו אותנטיים, שירצו ללמוד ושיהיו הוגנים לכל מי שיפגשו כי אין לדעת מתי זה יחזור אליך בעתיד. אני עברתי כל כך הרבה, גם מחוץ למגרש. הייתי צריך להלחם, הייתה תקופה בה הדביקו לי תגיות רעות על השם שלי, היו פעמים שהייתי צריך להתחיל מההתחלה ולהרוויח הכל מחדש. אין הרבה שחקנים שצברו את הניסיון שלי באירופה, ואני אפילו לא מדבר רק על החלק של הכדורסל עצמו. כשמועדון מושיב אותך בצד, והדברים שקורים בעקבות זאת... בשלב מסוים תהיתי - אנשים חושבים שאני לא יכול לשחק או שאנשים חושבים שאני בן אדם רע? בסוף ללכת לבאמברג הייתה ברכה, שיחקתי שם עם ניקוס זיסיס שהוא אחד האנשים הכי טובים בכדורסל האירופי. בניתי איתו מערכת יחסים מדהימה, והכל נראה אחרת כשיש מישהו כמוהו, עם כבוד כמו שלו, שמדבר טוב עליך. בסוף, הוא היה הסיבה שהלכתי לפנאתינייקוס לאחר מכן. לא הייתי עושה את זה אם לא הוא".
מה היית רוצה לשנות בכדורסל האירופי?
"שלשחקנים יהיה יותר משקל על ההחלטות, הרבה החלטות לא לוקחות בחשבון את השחקנים. יש לאיגוד השחקנים משקל מסוים, אבל לא מספיק. צריך להפסיק את חלונות הנבחרת באמצע העונה, המדינות אפילו לא מקבלות את השחקנים הכי טובים שיכולים לייצג אותן בשביל להגיע לאליפויות השונות. צריך לאפשר לשחקנים לקחת יותר החלטות".
אתה ייצגת את נבחרת מונטנגרו, הייתה גם הצעה מישראל?
"לא, אם הייתה מגיעה הצעה כזו אז בוודאות הייתי במכבי לשארית הקריירה שלי - בקלות".
מה שקרה איתך בעונת 2013/2014 היה משוגע, אתה דמיינת שזה יגמר עם זכייה ביורוליג אחרי כל מה שקרה בינך לבין דייויד בלאט, ואחרי הקללות שחטפת בחנייה מאוהדים?
"לא, ממש לא יכולתי לדמיין את זה נגמר ככה אחי. בסופו של דבר, מעולם לא הייתה חסרה לי מודעות ואני לא לוקח דברים אישית. אני מבין איך תשוקה יכולה להיות מתועלת לפעמים, ולפעמים זה לא נראה הכי טוב. זה מה שזה, ידעתי איפה אני, באיזה מועדון ומה ההיסטוריה שלו. למדתי שבמכבי זה לא רק לנצח או להפסיד, זה גם איך אתה ניגש למשחק ומה אתה משאיר על המגרש. אם אתה משאיר הכל, יכבדו אותך בין אם תפסיד ובין אם תנצח. אם לא תשקיע, זו כבר בעיה. לא לקחתי את הדברים האלה אישית, לא אהבתי אותם כמובן, אבל אני תמיד מסתכל על עצמי קודם כל. היו לי שיחות עם האנשים הקרובים אליי, היו לי שיחות עם דייויד בלאט, אבי אבן, יאיר שבח והרבה שיחות עם ניקולה ווייצ'יץ".
"אני הייתי הולך לאולם כל כך הרבה שדייויד הוציא את הכדורים מהאולם ואמר לי שאסור לי להתאמן יותר. כשזה קרה, נסעתי למשרדי מכבי ודרשתי לראות וידאו עם יאיר ואבי. זה היה ככה בכל יום. ידעתי שהאוהדים לא ידעו שזה מה שאני עושה. יכול להיות שהתנהגו אליי בצורה מסוימת, אבל לא ידעו מה אני באמת עושה ומה המיינדסט שלי. הם ראו אותי במשחק, הם לא רואים אותי באימון. התייחסתי לכל אימון כמו למשחק. אוהדים לא יודעים את הדברים האלה, ולכן כשהם זועמים או רוצים להגיד משהו - אני מבין את זה. זה לא נראה כמו שרציתי, אבל זה לא מראה מה נעשה מאחורי הקלעים. ידעתי שהדברים ישתנו, אז רק הייתי צריך להיות מרוכז ולהמשיך להאמין, ידעתי שגם הם מאמינים והם נתנו לי את האנרגיה".
בוא נחזור רגע לתמונה האייקונית שלך עם הבן שלך בפיינל 4 במילאנו. אתה עם גביע ה-MVP, והוא מחבק אותך. אני מניח שזו תמונה ששמורה אצל הרבה אוהדים עד היום.
"זה מצחיק, בגלל שהלכתי להביא את הבן שלי למגרש ברגע שהמשחק נגמר. הוא תמיד רץ בחדרי ההלבשה ועשה צחוקים עם השחקנים. ברגע הזה הוא אפילו לא היה לידי, הוא דיבר עם שון ג'יימס וריקי היקמן. ברגע שקראו את שמי הלכתי לקחת את הגביע, ויש וידאו שבו רואים את שון ג'יימס דוחף את הבן שלי אליי. זה נראה כאילו הוא רץ אליי, אבל מה שקרה זה ששון דחף אותו אליי. לכן הוא חיבק אותי. אני החזקתי בגביע, ואז הבנתי שהבן שלי כאן איתי. זה הרגע הכי אייקוני ומיוחד בחיים שלי או בקריירת הכדורסל שלי - ב-100%. זה היה משהו אחר, הרגשה אחרת לחלוטין".
אתה זכור עד היום כאחת האגדות הגדולות בזמנים המודרניים של מכבי למרות ששיחקת בה רק שנה אחת, שחצי ממנה היה מאוד קשה. זה משוגע לחשוב על זה... אתה מרגיש פספוס ששיחקת רק שנה אחת במכבי?
"זה משוגע, אני מרגיש אותו דבר לגבי זה. הרבה אנשים לא יודעים, אבל אני ניסיתי להשאר במכבי ב-14/15 ואם היו מבטיחים לי חוזה לשנתיים זה היה קורה. אני רציתי שנתיים, והם לא רצו. הכסף לא היה קרוב מהכסף שבסוף הרווחתי בחימקי, אבל לא היה לי אכפת - רציתי לחזור למכבי. ידעתי שלא יוכלו לשלם לי כמו חימקי, חימקי הסכימו לשלם מספיק כדי שאני לא אהיה אמור אפילו לחשוב על לחזור למכבי. בכנות, לא הייתי צריך אפילו לנסות. אבל אהבתי כל כך את העיר ואת הקבוצה, הרגשתי שזה משהו מיוחד. אני תמיד רציתי לחזור למכבי, תמיד קיוויתי שאוכל להיות כמה שנים במכבי במיוחד עם הקבוצה שבנינו. מכבי פשוט לא רצתה לשלם לי את הכסף, וזה משוגע כי שנתיים לאחר מכן החוזים שאנחנו דרשנו - הם פשוט חילקו אותם. לא הבנו למה הם עשו את זה ככה. הם הביאו שחקנים שמגיע להם הכסף הזה, אל תבין אותי לא נכון, אבל המשכיות זה הדבר הכי חשוב".
אחרי כל מה שנתת למכבי, זה הציק לך איך שזה נגמר?
"אני חושב שהייתי מאוד מאוכזב, יותר מכל דבר אחר. לא נפגעתי, זה העסק, אם לא רוצים לשלם אז זו ההחלטה. לא לקחתי את זה אישית, ויש לי יחסים מעולים עם כולם שם. הרגשתי משהו בנוגע לזה, ברור, אבל לא רק בכדורסל - דברים כאלה קורים והבנתי את נקודת המבט. הייתי מאוכזב שלא יכולתי לחזור לשם במיוחד אחרי שעשינו משהו כל כך מיוחד ובעונה שהסתיימה במומנטום כזה. היו כמה חבר'ה שהמשיכו במכבי, אבל הרגשנו ש'שדדו' מאיתנו רגע גדול שבו אנחנו חוזרים ומנסים לעשות את זה שוב. עדיין יש לי קבוצת ווטסאפ פעילה עד היום עם ג'ו אינגלס, שון ג'יימס, ריקי היקמן, דווין סמית' וסילבן לנדסברג - זה מראה מי אנחנו".
הייתה לך מתישהו מחשבה רומנטית לחזור למכבי? אולי אחרי ברצלונה?
"אז כן, אני ניסיתי. אני באמת ניסיתי לחזור למכבי. בשנה שהושיבו אותי על הספסל בברצלונה, אז בקיץ ניסיתי לצאת מהחוזה ולחזור למכבי. ברצלונה דחתה את השחרור שלי, ומה שקרה בסוף זה שהם דחו את זה ואז החליטו שהם יתנו לי ללכת למכבי אחרי שנפגשתי איתם כמה פעמים. ישר התקשרתי לניקולה וויצ'יץ', והוא אמר לי ששעה לפני שהתקשרתי הם חתמו את החוזה מול פייר ג'קסון. לא היה להם עוד חוזה לתת, הייתי מרחק נגיעה מלחזור למכבי בעונת 2017/2018. זה היה מאוד קרוב, וזה כמעט קרה. זה באמת היה עניין של שעה. אם הם היו נותנים לי את השחרור כשביקשתי, או אפילו שעתיים קודם, הייתי חוזר למכבי באותה עונה".
זה משוגע שזה היה עניין של שעה בסך הכל...
"כן, יש דברים שאף אחד לא ידע, ואני לא מדבר עליהם הרבה כי זה מה שזה, זה העסק, וקורה מה שקורה".
זה בטח היה מאוד מתסכל בשבילך, אחרי החוויה הרעה בברצלונה. איך קיבלת את זה?
"כן, זה היה לי קשה. אני מבין את העסק הזה. הלכתי למקום שרציתי להיות, חשבתי שזו הזדמנות חלומית. הסתכלתי על ריאל מדריד, ברצלונה פנאתינייקוס. גם מכבי תל אביב, אני רואה במועדונים הגדולים הזדמנות לעשות משהו שונה בקריירה שלך. אם אתה מצליח במקומות האלה זה הופך אותך לדמות נצחית בכדורסל האירופי. ככה ראיתי את המהלך של ללכת לברצלונה. לפעמים זה לא הולך, לפעמים לוקחים את עבודת החלומות וזה לא עובד. מכל סיבה שהיא - לי היה חלק בזה, גם להם היה וזה מה שקרה".
"אחד הדברים שלא אהבתי זה שהם רצו לקבוע לי לאן ללכת. היו לי הזדמנויות שהם לא אפשרו לי לקחת - הם רצו שאלך למילאנו או לאנדולו, שהיו בזמנו השתיים הכי גרועות ביורוליג. לא רציתי ללכת לשם, רציתי לחזור למכבי ששם היה לי סיכוי לזכות במשהו. רציתי לחזור להיות חלק ממכבי. גם באסקוניה רצו אותי, וידעתי שברצלונה לא תשחרר אותי לשם, היו שיחות עם ריאל מדריד וידענו שגם זה לא יוכל באמת לקרות. זה היה מתסכל שהם ניסו לקבוע לי לאן אני יכול ללכת ולאן לא".
אם מכבי של 13/14 הייתה פוגשת את הפועל של 25/26 בסדרה של הטובה מחמישה משחקים - כמה היא הייתה נגמרת?
"1:3 לנו. אתן להם משחק אחד, אנחנו היינו חתיכת קבוצה. ואם מסתכלים על שתי הקבוצות האלה על הנייר ולא היית מבין בכדורסל אירופי ומה הוא דורש, היית חושב שזה יהיה ניצחון מוחץ לכאן או לכאן, אבל אם אתה כן מבין בכדורסל - היית מבין. הדבר הכי גדול שמפריד הוא המוכנות להקריב. היו לנו שחקנים שהיו יכולים ללכת לקבוצות אחרות ולהיות ה-שחקן, או שחקנים פותחים. היינו מוכנים להקריב את עצמינו למשהו גדול יותר, וזה הפך למשהו מדהים".
מה דעתך על מה שהפועל ת"א בנתה?"יש להם הרבה מאוד כישרון אישי, ואני לא אומר שזה המקרה איתם, אפשר להחזיק בהרבה כישרון אישי - זה לא חשוב אם אין לך קבוצה, כי בסוף הקבוצה מנצחת. אי אפשר לקנות אליפות, זה מעולם לא היה אפשרי, היו קבוצות בעבר שניסו וגילו שזה לא עובד כך. בסוף זו הקבוצה. אבל כן, כשרואים את הסגל שלהם ואת המאמן שלהם - מבחינתי הוא אחד מהשלושה הכי גדולים באירופה, איטודיס. הוא תמיד היה בחור שממש טוב במה שהוא עושה, יש להם את הכלים ואת החתיכות, ונראה מה יקרה איתם".
אני קורא את הבלוגים שלך, אתה מדבר הרבה על סבלנות לטעויות של שחקנים. עם איטודיס, במקרה של ים מדר למשל, זה לא ממש היה ככה. הוא הוריד את מדר אחרי כל טעות, עד שמדר עבר למכבי בשביל מעמד טוב יותר ופחות כסף משהוצע לו בהפועל. אולי יש לאיטודיס בעיית תקשורת עם הדור החדש של השחקנים?"כן ולא. כן בגלל שאיטודיס נוצר והגיע מהשושלת של ז'ליקו אוברדוביץ' וככה זה פשוט שם. לא בגלל שאתה כבר יודע למה נרשמת - זה לא שאתה הולך לשחק עבור איטודיס ואתה חושב שהוא לא יצרח עליך. זה ידוע מראש, זה תלוי יותר בך כשחקן שמשחק עבורו. אתה יודע איך זה יהיה, אתה יודע שהוא אינטנסיבי ודורש משהו שקרוב לשלמות כל הזמן. לפעמים שחקנים נכנסים לקשיים כאלה, אני עברתי את זה, אני מכיר את זה, אני יודע איך זה לאבד כדור, לעשות עבירה ולרדת לספסל. זה קרה לי במכבי כמה פעמים, אז אני מבין את מדר".
"אנחנו לא יכולים לשבת כאן ולהגיד שזה לא פייר, כי בסוף זה עסק שבו מקבלים כסף כדי להופיע בצורה טובה, ואם לא עומדים בציפיות אז אפשר להסתכל על עצמינו או על מה שמחוץ אלינו. אני אוהב תמיד להסתכל פנימה אל עצמי ולראות מה אפשר לעשות אחרת. אני מבין את איטודיס ואיך הוא רואה דברים, ואני יכול ממש להזדהות עם השחקן ולדעת כמה זה קשה. זה ממש לא קל, במיוחד לשחקן צעיר ומוכשר שיודע שהוא טוב. גם כשמבינים מאיפה זה מגיע, זה לא הופך להיות קל. זה לא פשוט להופיע ברמה הדרושה, יש כאלה שיכולים לעבור את זה, ולפעמים צריך לעשות שינוי בקריירה".
מה אתה חושב על מדר?
"הוא שחקן ממש ממש טוב. היו לו הופעות אדירות בפרטיזן וכבר אז כולם ראו שיש לו את זה. הוא שחקן, הוא לא מפחד, וכשיש לך את הכלים האלה השמיים הם הגבול. אני מניח שהוא עובד קשה, המקום בו הוא נמצא הוא עדות לכמה הוא משקיע. אני אשמח ממש לדבר איתו כמה פעמים ולנסות לעזור לו בכל דרך שאוכל, אני תמיד אוהב לעזור לחבר'ה הצעירים".
אם כבר מדברים על 'חבר'ה צעירים', הפועל היא מועדון צעיר בנוף האירופי. אתה חושב שיש משמעות למסורת ולעבר של המועדון בהצלחה של קבוצה?
"כן, אני לגמרי מאמין בזה. אתה חייב להרוויח את זה, ככה זה, אתה צריך להיפצע ולהשרט, אתה צריך להפסיד, לכאוב, וככה אתה גדל למי שאתה רוצה להיות. זה כמו בחיים, אי אפשר ללכת ישר לפסגה. אתה קודם תחטוף ותיפול לרצפה לכמה זמן, אתה תצטרך להתרומם ולהלחם שוב עד שהדברים הטובים יקרו לך. לכן מועדוני הפאר ההיסטורים הרבה פעמים מוצאים את הדרך הנכונה גם כשהולך קשה. אי אפשר לשלם כסף כדי לקנות את הדרך, צריך ליצור תרבות, להביא חבר'ה שמאמינים בלנצח, שאכפת להם יותר מהשם מקדימה מאשר מהשם מאחורה - שזה דבר שמאוד קשה להשיג. אם משיגים את זה, אפשר לבנות מועדון".
בזמנך במכבי הפועל לא הייתה כל כך חזקה. דיברתי עם כמה שחקני עבר של מכבי שאמרו 'הלוואי שהפועל היו חזקים כמו עכשיו כדי לפרק אותם כשהם טובים'. אתה מרגיש אותו דבר?
"בכנות לא כזה אכפת לי, בכל מקרה היינו מפרקים אותם. לא משנה לי יותר מדי. אבל כן זה היה כיף, זה היה עושה משחקים הרבה יותר גדולים. אני חושב שככל שהאווירה רועשת ועוינת יותר - ככה זה יותר טוב ליריבות. אז כן, הייתי שמח לשחק נגדם כשהם טובים כמו עכשיו, אבל בכל מקרה היינו מפרקים אותם".
עכשיו כשחזרת לכדורסל קבוצות, מבחינה תאורטית היית רוצה לחזור למכבי?
"אני לא רוצה להגיד ששום דבר לא אפשרי, הכל אפשרי כשהשיחה הנכונה מגיעה בזמן הנכון. אני בוודאות אשב ואקשיב למה שיש להם לומר כדי לשמוע את החזון, ומה הם רוצים לעשות. אז כן, אני לא רואה סיבה שלא לקיים את השיחה הזו. אבל זה עוד לא קרה, באיירן הייתה הקבוצה היחידה שהציעה לי הצעה. אני לא מדבר רק על קבוצה מקצוענית, קבוצה בכלל, זו הפעם הראשונה שאני מנהל פיתוח שחקנים. זה נכון גם לגילאי נוער או לקבוצות מליגות משנה. אני לא לוקח את זה כמובן מאליו, זו הזדמנות מדהימה בשבילי".
נצפה לראות אותך בקרוב?
"הייתי בתל אביב עם החברים מהבית ב-2016, עשינו נופש של עשרה ימים ואני אשמח לעשות את זה שוב. אני עכשיו קרוב, אז אני בוודאות אגיע לביקור בשלב כלשהו. אני מקווה למצוא זמן בשביל זה".
לסיום, יש לך מסר לקהל הישראלי או לאוהדי מכבי?
"קודם כל אני רוצה להודות להם על האהבה שלהם ועל התמיכה שלהם לאורך השנים. החברים והמשפחה שלי תמיד מסתלבטים עליי בגלל שאוהדים קוראים לי 'המלך', אז הם מסתלבטים ואומרים כל הזמן 'הנה המלך, הנה המלך'. זה מדהים, כי אנחנו יודעים מאיפה זה בא - עשינו משהו מיוחד, נתתי לתל אביב ולמכבי כל מה שהיה לי אפילו שזו הייתה רק עונה אחת. זו הייתה עונה ששינתה את החיים שלי. זה היה רגע ששינה את החיים שלי לגמרי מהקצה אל הקצה. אני תמיד אומר לאנשים שהחיים שלי השתנו בלייאפ אחד. קלעתי לייאפ והכל השתנה. כמובן שזה יותר מזה, זה עבודה והכנה לקראת, אבל אני תמיד מסתכל על הרגעים האלה ומודה עליהם. אני מודה לאוהדים ולאנשים שהכרתי ולמערכות היחסים שעוד יש לי. יאיר שבח אמר את השם שלי, ועכשיו אני בבאיירן מינכן - אני מודה כל כך על זה".