ווניין גבריאל, אקס מכבי תל אביב, הפך לכדורסלן המקצועני הראשון שמונה לשגריר רצון טוב של נציבות האו"ם לפליטים. סנטר נבחרת דרום סודאן, שנמלט כתינוק ממלחמת האזרחים במדינה והפך לשחקן NBA, מבקר במחנות פליטים כשהוא חוזר למולדתו. חייו של גבריאל, שנולד בבירת סודאן ח'רטום, השתנו לחלוטין כאשר משפחתו נאלצה לעזוב את המדינה בעקבות מלחמת האזרחים. בשל קשיים כלכליים נשאר אביו במדינה למשך תקופה, בעוד אמו לקחה את הילדים ועברה למצרים. שם הגישה המשפחה בקשה ליישוב מחדש במדינה שלישית בתמיכת ה-UNHCR.
בקהיר עבדה אמו כמנקה, ואביו, שהצטרף למשפחה מאוחר יותר, עבד כמאבטח. אך בשל תנאי המחיה הקשים והחיפוש אחר התחלה חדשה, עברה המשפחה לארה"ב כשגבריאל היה בן שנתיים. גבריאל, שהחל לשחק כדורסל באמריקה, הגיע ל-NBA לאחר שהציג יכולת טובה באוניברסיטת קנטאקי. לאורך הקריירה שלו שיחק השחקן המצליח במדי סקרמנטו קינגס, פורטלנד טרייל בלייזרס, ניו אורלינס פליקנס, ברוקלין נטס, לוס אנג'לס קליפרס, לוס אנג'לס לייקרס וממפיס גריזליס. במשחקים האולימפיים בפריז 2024 ייצג את מדינתו לראשונה בהיסטוריה במדי נבחרת דרום סודאן.
למרות הקריירה המצליחה שלו, גבריאל מעולם לא ניתק את הקשר עם אדמת מולדתו, ולאחרונה נסע לדרום סודאן כדי לבקר במחנות פליטים. שם הוא נפגש עם פליטים, שיחק כדורסל עם ילדים וחנך מגרש כדורסל חדש שנבנה במקום. הוא ציין כי הגנה אינה פריבילגיה אלא זכות אדם בסיסית: "גם אם נולדת במדינה שחווה עימותים, לכל אחד חייבת להיות ההזדמנות להפוך לאדם פרודוקטיבי שתורם לחברה".
הוא הוסיף כי סיפור חייו מראה את חשיבותן של תוכניות ליישוב מחדש: "אני חושב שאני אחת הדוגמאות הטובות ביותר וההוכחה החיה לכמה תוצאות חיוביות יישוב מחדש יכול להניב". הוא סיפר כי מאז ילדותו חחש סקרנות גדולה כלפי דרום סודאן הודות לסיפורים שסופרו על ידי משפחתו, והביקור שערך במולדתו לאחר שנים רבות היה עבורו בחינת חזרה הביתה.
"תמיד תהיתי. באמת רציתי לדעת מאיפה אני, כי ידעתי שאני נראה שונה מהאנשים שסביבי", אמר גבריאל, והוסיף כי תשומת הלב שקיבל במולדתו ריגשה אותו מאוד: "במולדת שלי יש לי הרבה יותר קרובי משפחה מאשר באמריקה. הרגשתי שחזרתי הביתה וזו הייתה זכות גדולה עבורי".
כשהוא מתאר את תחושותיו עם חזרתו למדינה, סיפר גבריאל כי חווה תקווה ועצב בו זמנית: "אתה רואה שאנשים שמחים לראות אותך, שהם מתמלאים בתקווה ושואבים עידוד. אבל באותו זמן אתה גם עד לקשיים שהם חווים ולחוסר בהזדמנויות שאנחנו בחו"ל בכלל לא מודעים אליהם ברוב הזמן. זה מעורר בי את הרצון לעזור עוד יותר".
אחד הרגעים שהשפיעו ביותר על גבריאל היה סיפורה של אם שפגש במחנה הפליטים. האישה, שסיפרה כי אינה מצליחה לישון בלילות מכיוון שלא קיבלה כל מידע על ילדיה ובעלה, הגיעה להזכיר לגבריאל את מה שעברה משפחתו שלו. "מה שהאישה הזו עברה נגע בי מאוד כי גם היא לא יכלה לישון בלילות. זה באמת עצוב מאוד שמשפחות מופרדות זו מזו... אף משפחה לא צריכה להיאלץ להיפרד", מעריך גבריאל.
גבריאל ציין כי המשחק עם הילדים במגרש הכדורסל במחנה הפליטים היה חוויה בלתי נשכחת: "זו הייתה שמחה שבאמת קשה לתאר. לראות אותם נהנים יחד וחולקים את הספורט שאני כל כך אוהב הייתה חוויה מיוחדת מאוד עבורי". כשהוא מפנה את התשומת הלב לכך שצרכים בסיסיים עדיין חיוניים באזור, סיכם גבריאל: "אנשים שעברו כל כך הרבה קשיים זקוקים למרחב שבו יוכלו להתאסף כקהילה ולבלות יחד".