(Photo By Dennis Agyeman/Europa Press via Getty Images)
עד לחודש אוקטובר האחרון, צמדי המילים הפועל ת״א ופלייאוף היורוליג נשמעו לא רק כמו פנטזיה מקצועית נטולת הקשר אלא גם מילים שלא מסוגלים להצטרף תחבירית למשפט הגיוני. אבל עופר ינאי הציב מטרה, שם את הכסף, אסף את הכשרון ואתמול הפועל ת״א סיימה סדרת פלייאוף ראשונה בהיסטוריה שלה ביורוליג, בעונה הראשונה שלה ביורוליג, למי ששכח.
קבוצה שזכתה באליפות האחרונה שלה בשחור לבן ב-1969 ובגביע האנאלוגי האחרון שלה ב-1993 יורדת מאוכזבת שהיא לא יכלה לפאוור האוס כמו ריאל מדריד, אבל בעיקר כשהיא שואלת את עצמה איך היא יכולה לעשות את קפיצת המדרגה בעונה הבאה.
בעוד יריבתה העירונית פותחת בקבוקי שמפניה כשהיא מאיימת על המקום העשירי, הפועל ת״א גאה ומאוכזבת כשהיא לא עולה לפיינל פור, בידיעה שהעפלה שלה לאירוע השיא של הכדורסל האירופאי הוא לא שאלה של אם אלא של מתי.
לכן גם את המובן מאליו של 2026, שהיה הכי לא מובן מאליו עד 2025, צריך להגיד: הפועל ת״א על כל מרכיביה מסיימת עונת בכורה גדולה, מוצלחת, מנצחת וגאה. היא לא הייתה אסתטית, היא לא סחפה את הקהל שלה להתרגש איתה ובטח שלא את ההמונים הנייטרליים שמחפשים מקור להזדהות איתו. אבל היא סימנה וי בכל התיבות שהיא קבעה לעצמה. והאות וי היא האות הראשונה של המילה ויקטורי.
קייל היינס גארובה
את ההבדלים המשמעותיים של עומק האסטרטגי הדרוש לקבוצת יורוליג, שיקפה עבור הפועל ת״א יריבתה ריאל מדריד כמעט לאורך כל הסדרה. מעבר להבדל של שנות דור של זיכרון ארגוני, מעבר לבנייה העמוקה יותר של הסגל, מעבר לכשרון הגולמי האיכותי יותר, המחוייבות של שחקני מדריד לשיטת המשחק של סקריולו, והצורה בה סקריולו מנווט את הכלים שיש לו, חידדו את ההבדלים בין הקבוצות והכריעו את הסדרה.
זו המשמעת הקבוצתית, ההכרה במגבלות האישיות והמשחק הלא אנוכי שסיפקו למדריד דומיננטיות לאורך 12 רבעים מתוך 16 הרבעים ששוחקו בסדרה. כשסרג׳יו סקריולו בוחר אתמול לא לקחת פסק זמן בפיגור 11:2 אתמול, עד שאותו הרכב בדיוק עלה ליתרון 15:17 זה אומר שיש לו ביטחון במי שעל המגרש ובשיטה שלו שבסופו של דבר תתיישר. כשריאל מסתדרת החל מהדקות הראשונות של משחק מספר אחד בלי הסנטר הפותח שלה, זה אומר שאין עמדה שנותר בה חלל של מישהו גדול יותר מהשיטה, גם אם הוא 220 סנטימטרים.
כך אוסמן גארובה, הסנטר המחליף, עשה עבודה פנומנלית והזכיר שלפעמים עדיף להיות יותר דומה לקייל היינס מאשר לאדי טבארס. גם אם הסנטר השלישי שלה, אלכס לן, קיבל המון דקות כדי להראות למה הוא הסנטר השלישי שלה ואם היה לה סנטר רביעי, זה כנראה גם היה הוא. והנה לן הודף כדורים חוזרים בהתקפה כמו כדורעפן ומספק כמה פעולות בסוף המשחק שעוזרות להכריע, למרות שבזכות דקות רבות שלו הפועל ת״א הרגישה שניצחון הוא עדיין תסריט אפשרי.
יותר היינס מטבארס. גארובה (Photo by Yulian Todorov/Euroleague Basketball via Getty Images)
מלדון שימון
אבל למרות העבודה הפנומנלית של גארובה, ולמרות צבירת הנקודות המרשימה של דן אוטורו, שם לא הוכרע המשחק אתמול והסדרה בכלל. מבט אחד על כמות השחקנים בכל קבוצה שמשפיעים משמעותית על המשחק יספר את כל הסיפור. ולכן המשחק הוכרע בעמדות הגארד של קמפאסו, פליז ומלדון, שאתמול התעלל בהפועל והשאיר אותה רחוקה בכל פעם שקצת חשבה להתקרב, כאילו היה מל-דון שימון.
והסדרה הוכרעה בפינג פונג ששיחק סקריולו בין החמישייה הראשונה שלו וההכרעה שהסקנד יוניט שלו סיפק. ליילס, פליז ומלדון היו אלה שפתחו הפרשים ברבע השני של שני משחקים מתוך שלושת הנצחונות של ריאל. הזוניה וקמפאסו היו אלה שדאגו לשמור על ההפרשים בדקות הסיום. העומק האסטרטגי הזה מאפשר חלוקת דקות רוחבית, כשאפילו הדקות של הדרת פני זקן לסרחיו יוי לא פגעו הפעם במדריד.
אז מבחינת סקריולו, דן אוטורו יכול לספק לעצמו מספרים מפחידים ולסדר לעצמו חוזה מפוצץ בעונה הבאה. שיהיה הקלע המוביל, העיקר שהאחרים לא יגיעו לממוצעים שלהם ושאוטורו ייסחט בדרך. שלא יכול להיות פקטור הגנתי. שינסה להטביע במקום לקלוע בנוחות ויישכב על הפרקט רק כדי לנוח קצת.
זה רק סימן שבראיינט, ג׳ונס ומיציץ׳ (ובלייקני במשחקים הקודמים), לא נותנים את הטון ולא מאלצים את מדריד לבחור על מי היא צריכה להמר. ברגע שגבריאל דק ואלברטו אבאלדה סגרו את בראיינט, שלקח את הזריקה הראשונה שלו רק 2:27 דקות לסוף הרבע הראשון, שסיים עם אחד מ8 לשתי נקודות, כשמרבית הזריקות היו מפוחדות וקצרות, מדריד עשתה את שלה.
ברגע שקמפאסו הציק למיציץ׳, שדווקא נתן אתמול את אחד ממשחקיו הטובים, וברגע שפליז ומלדון מנעו מכריס ג׳ונס להיכנס לקצב קליעה או קצב צבירת נקודות בכלל, המשחק הוכרע ואיתו הסדרה. לא קסלר אדוארדס, לא ישמעאל ויינרייט ולא ליוואי רנדולף יהיו אלה שינצחו את ריאל מדריד. גם לא ים מדר, בהזדמנות חד פעמית לדקות שהן לא גארבג׳ טיים.
את הרבע האחרון של המשחק האחרון שלה בעונת היורוליג הפועל פתחה עם אדוארדס, מוטלי ורנדולף. זה באמת אחלה אולי כדי לנצח יריבות מהמקום השמיני עד העשרים ביורוליג, אבל גם עדות למחסור באיכות בסקנד יוניט ובעמדות הפוורוורד כדי לעבור את ריאל בסדרה. העובדה שאין להפועל ת״א שחקן שיכול לייצר בעמדה מספר ארבע, העובדה שבסדרה הזו אודיאסי לא השפיע ומוטלי לא הורגש, מחייבת חשיבה על סוג השחקנים בעמדות האלה שיכולים להוות השלמה לכוח האש הקיים בהפועל ת״א.
ושאלה עיקרית נוספת היא האם כוח אש הוא הקריטריון המרכזי שעליו מוחתמים הגארדים בהפועל ת״א? האם לא כדאי לחשוב על ראייה רחבה יותר של גארדים/פוורוורדים מגוונים יותר סטייל איפה לונדברג, ג׳רון בלוסומגיים או ג׳ריאן גראנט.
אהדה שתלויה בדבר
מעבר לכדורסל, מערכת היחסים בין הקבוצה לחלק גדול אוהדיה דרוש תיקון. הקהל הרציונלי, חובב הספורט נטול ההקשרים, חייב להצטרף אם המועדון הזה רוצה לצאת מתחושת החמיצות שעוטפת אותו. את חלקו ראינו אתמול בבולגריה, בכתמים אדומים ביציעים.
לא בטוח שהחלק בקהל שנחשב טהרני מסוגל או מעוניין לעשות את התיקון הזה. חלקו מזכיר את האנשים שחוגגים את יום העצמאות רק אם הממשלה שנמצאת בשלטון היא זו שעבורם הם הצביעו.
כך יחסם גם לקבוצה. אהדתם תלויה בדבר. וכל אהדה שתלויה בדבר, אמרו את זה קודם לפניי, בטל דבר, בטלה אהדה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. עופר ינאי ימשיך הלאה. מי שירצה להצטרף מוזמן לקפוץ לעגלה שנוסעת, אין עצור. אולי רק בפיינל פור הבא.
שוב ברכות להפועל ת״א, זכרי מאין באת ולאן את הולכת.
נשארה עם הקהל הרציונלי. אוהדי הפועל אמש בבוטבגראד (Photo by Yulian Todorov/Euroleague Basketball via Getty Images)