יש הפסדים, יש הפסדים רעים ויש הפסדים שמפילים את כל המסיכות וחושפים את כל הסודות והשקרים שקבוצה ניסתה להסתיר במשך העונה. נדמה שההפסד של הפועל ת״א בבסקוניה הוא מהסוג האחרון. לאורך ארבעים דקות ראינו את כל התפרים שהפועל ניסתה להחזיק במשך כל העונה נפרמים אחד אחד לנגד עינינו: מערכת היחסים בין איטודיס לשחקנים שלו, הרוח ההגנתית החסרה, השפע של הכשרון ההתקפי לעומת המחסור בדרכים להביא אותו לידי ביטוי, ההתמודדות מול שחקנים עם שמות גדולים וקריירה מפוארת שמנסים לגאול את עצמם על חשבון הקבוצה. הפועל ת״א נותנת עונה היסטורית ביורוליג, בטח לקבוצה שזו העונה הראשונה שלה, אבל כקבוצה, כקולקטיב של אנשים עם מטרה משותפת, היא לא מצליחה ליצור אפקט של הזדהות, פנימי או חיצוני. וכשאין הזדהות, לאף אחד לא ממש אכפת, אם זה שחקנים, אוהדים וחובבי כדורסל נייטרלים.
על ההגנה
לקבל 118 נקודות במשחק זו תוצאה הגנתית טובה אם אתה משתתף במשחק אולסטאר ומני ממטרה הוא הופעת המחצית. אבל כשאתה נלחם על מקום בפלייאוף ומשחק מול קבוצה במקום הלפני אחרון עם שמונה הפסדים רצופים, שקולעת בממוצע 88 נקודות למשחק, שאיבדה עניין בעונה ומשחקת ללא הקהל הביתי שלה, זו עדות די גדולה לא רק על תוכנית משחק הגנתית כושלת שלא הצליחה להסתגל ולמצוא פתרון, אלא גם על מחויבות אישית קלוקלת של השחקנים. מהדקה הראשונה, פאולו גלביאטי, מאמן בסקוניה, לחץ, יזם, ויצר מיס מצ׳ים שמצאו את החוליה החלשה של הפועל, בעיקר דן אוטורו שהסתובב עם מטרה גדולה על הגב שלו. הוא הוזמן לפיק אנד רול כדי לעשות חילוף ולהישאר מול גארדים מהירים ממנו כמו טרנט פוסטר, או סנטרים קלילים ממנו כמו מאמדי (באזעקות החבר׳ה קוראים לו ממ״די) דיאקיטה.
שני החברים הללו סיימו עם 11 סלים מ-12 ניסיונות, רובם על אוטורו עם הפנים לסל באחד על אחד. זה התחיל ברבע הראשון והסתיים עם הפוזשנים המכריעים שסגרו את המשחק ברבע הרביעי. אוטורו הוא נכס התקפי, והפועל נוטה להשתמש בו בתחילת משחקים ואחרי פסקי זמן, אבל אתמול מוטלי היה הרבה יותר מתאים למצ׳ אפ. באחד החילופים ביניהם, לאחר שמוטלי יצא והיה לא רע בכלל, נראה אוטורו לוחש על אוזנו של מוטלי ומניד את ראשו מצד לצד. אולי התנצל שאם זה היה תלוי בו הוא לא היה מחליף אותו. בכל מקרה, הפועל החליפה בפיק אנד רול וחטפה כמעט בכל פעם כשלא באה עזרה. כשהורידו גארדים שלה ללואו פוסט היא ניסתה להביא שמירה כפולה לא יעילה וחטפה גם משם. היא חטפה 8 נקודות על חוסר תקשורת בין שחקנים בחסימות או בהגנת המעבר. ברבע הרביעי איטודיס ויתר על שני הסנטרים ושיחק עם ויינרייט בעמדה חמש. זה גם לא עבד כי גם בהרכב הזה בסקוניה מצאה על מי לשחק והפעילה את יוג׳יו אומורי.
מרקיז נואל הציק למובילי הכדור של הפועל והגיע לצבע כדי להוציא משם לקלעים (5 אסיסטים), ובסקוניה רצה להתקפות מעבר, סיימה בדאנקים כדי לשבור את האדומים, ושישה שחקנים שלה סיימו עם ספרות כפולות. לרגע נשכח שהיא במקום הלפני אחרון ביורוליג והיא נראתה כמו תמונת ראי של הפועל, כלומר קבוצה. הלב יצא אל איטודיס. ״איזורית, איזורית״, נשמעו צעקות מסלונים רבים אל עבר מסכי הטלוויזיה בגוש דן, בקיבוצים ובבית ברל. אך לשווא. זה מסוג ההפסדים שמאמנים צריכים לפרק, פיזית, את חדר ההלבשה לאחריו. מאמנים של פעם היו מעמידים את השחקנים על קו הבסיס ומריצים אותם כדי שהשחקנים ״ילמדו את הלקח״ ומה שלא נכנס דרך הראש ייכנס דרך הרגליים. הזמנים האלה עברו וטוב שכך. שחקנים לא באמת לומדים לקחים בצורה הזו, וספרינטים זה לא עונש. גם ההרכב האנושי בהפועל ת״א לא יקבל רס״ר משמעת סטייל הסרט ״מטאל ג׳אקט״ שינזוף בהם על עצם היותם. אבל לרגעים אתמול חלפה המחשבה שאולי אולי, אם הנתק האנושי בין איטודיס לשחקנים גדל, אם הוראות לא מבוצעות, אם שחקנים עונים בחזרה, אם רוח לא בנמצא, ובאין דרך אחרת לגרום לשחקנים להבין, ואם גם ככה לאף אחד לא אכפת, למה שלא נתחרע קצת?
על ההתקפה
האבולוציה של ההתקפה של הפועל נשארה בערך באותו מצב שהיא הייתה בנובמבר. לעומתה, ההגנות של היריבה כבר הבינו מזמן איך לפצח אותה ושהגורל שלה תלוי לחלוטין בכושר האישי הספציפי אליהם יגיעו בלייקני, בראיינט, מיצ׳יץ וג׳ונס אל הפלייאוף, הפלייאין או הביתה. להפועל ת״א יש עדיין יכולת להציג רגעים אסתטיים כמו אלייז׳ה בראיינט שנתן מחצית ראשונה מושלמת. לא כמטאפורה, אלא כסטטיסטיקה. איטודיס שם את הכדור בידיים שלו, הזיז את מיצ׳יץ׳ הצידה עד כמה שאפשר להזיז את מיצ׳יץ הצידה, ובראיינט קלע 19 נקודות במחצית, 7מ-7 ל-2, 5 מ-5 מהעונשין. הנקודות הגיעו מתוך הרעיונות המרכזיים הבודדים של התקפת הפועל ת״א, כלומר בוא ניתן את הכדור למישהו מוכשר והוא כבר ימצא דרך לעשות סל בבידוד או בפיק אנד רול. בראיינט עשה שלושה מהלכים של סל ועבירה והזווית בה הוא משאיר את השומר על הגב שלו צריכה להילמד על יד כל ילד שרוצה להיות שחקן. אבל מלבד בראיינט הפועל קיבלה אתמול קצת את בלייקני, את כריס ג׳ונס במשחק מזעזע, ואת מיצ׳יץ שנע בין המוכנות שלו להיות השחקן שמקבל את האקשן השני לבין זה שמנסה בכוח. איטודיס היה קצר איתו והוציא אותו אחרי רצף של פעולות שליליות. כשחזר לאחר שנפצע בשפה, נראה היה שהוא משתלב בצורה בריאה יותר במשחק ההתקפה אבל לאחר שיחה בסרבית בינו לבין המאמן בפסק זמן הוא בחר לצאת. כנראה פיספס את התמונה של אריק שרון עם התחבושת על הראש בצליחה של תעלת סואץ.
על הפנים
אם רוצים להבין מה קורה בהפועל ת״א בלי להיות בחדר ההלבשה של הפועל ת״א, צריך לדבר עם במאי הטלוויזיה של היורוליג מהמשחק אתמול. כדי להיות במאי טלוויזיה של משחקי כדורסל יש צורך באינטליגנציה רגשית. ואתמול הוא היה מלא בזה וסיפר לנו את הסיפור כולו פריים אחרי פריים. הוא הבין מהר מאוד שהסיפור המרכזי של המשחק הוא איטודיס ומערכת היחסים שלו עם השחקנים. קיבלנו שפע של קלוז אפים על פרצופו המיוסר ועל העיניים המתוסכלות שלו. לצידו, סטפנו דדאס עוזר המאמן ניסה להביא אנרגיה והיה מתוסכל לא פחות. דדאס הוא כולא הברקים של איטודיס והאוזן ששומעת הכי קרוב את הטרוניות הכי קשות על השחקנים. בהמשך הספסל ישבה חבורה של שחקנים כבויים, עם עיניים שלא מגיבות כבר לאף הוראה. לאף אחד מהם אין שפם אבל כולם לוחשים מתחתיו. הפועל ת״א כולה משדרת דמורלזציה, שמביאה לסף שבירה נמוך. לא צריך להיות מומחה לשפת גוף כדי להבין שהאלמנט האנושי בהפועל ת״א מקולקל. ופנאתינייקוס, פנרבחצ׳ה ואולימפיאקוס דופקות בדלת.