לגעת ביופי: פריז היא כל מה שמכבי תל אביב לא תהיה

לרגע, בעגמומיות הקיומית של עונת היורוליג של מכבי ת״א, הגיעה אלומת אור ועלתה כמו זריחה נעימה, בְּשׂוֹרָה מתוקה, מעבר להרים. אז נעצרנו רגע, היישרנו מבט, בהינו, ולא יכולנו להסיר את העיניים ממנה עד לסוף המשחק. קוראים לה פריז בסקטבול. שם ענייני מדיי, יבש מדיי, לא ראוי לזן הנדיר, לציפור המשונה שהיא. לכן אנחנו נקרא לה פריז ביוטיפול בסקטבול. וכמה שהיא יפה.   

פריז ביוטיפול בסקטבול היא קבוצת כדורסל בת שש שנים, תכף עולה לכיתה א׳, אבל היא שיקוף של כל מה שמכבי ת״א, בת ה-92, לא הייתה העונה וכנראה גם לא תהיה. פריז ביוטיפול בסקטבול היא קבוצה, מכבי ת״א היא מבוכה. פריז היא סיסטם התקפי מגוון ביכולות אישיות וקליעה של גארדים, שהשאיר את ההגנה חסרת הכבוד וחסרת החוקיות של קטש, זו שחוטפת 50 נקודות במחצית על בסיס קבוע, ללא יכולת לעמוד מולה. 

פריז זורקת עשרים שלשות במחצית (וקולעת עשר), יותר מכל מכבי ת״א במשחק שלם. פריז היא אמבה התקפית שיוצרת ריווח מקסימלי עם ארבעה גארדים מסביב לקשת ואז מביאה פיק אנד רול שמייצר יתרון או מרווח לחדירה של טי ג׳יי שורטס או הוצאה לשלשה. פריז יודעת לרוץ מול הגנת מעבר לא קיימת, ולהיות סבלנית בחיפוש היתרון והנעת כדור מהירה למציאת השחקן החופשי. פריז היא פרגון. פריז היא קבוצה עם הרגלים בריאים שמייתרת את הצורך בתרגילים. עם אינסטנקטיביות מחושבת ומתורגלת. עם מקום לכשרון וביטוי אישי בתוך שיטה קבוצתית. זו קבוצה עם גבוהים שמתוכנתים לחסום, לקחת ריבאונד, לחסום שוב, לקחת ריבאונד שוב, לתת עבירות ולשלוח מכתב תודה ומתנה לכריסמס לגארד שמסר להם אם הם נוגעים בכדור בהתקפה. 

והדובדבן - פריז של טיאגו ספליטר היא יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה: למשל, היא הריצה הנד אוף מהלואו פוסט, תנועה מקורית, מבריקה ויצירתית מהסוג שפיני גרשון של שושלת פארקר-ווייצ׳יץ׳ היה משחק עם שניהם כשנתן להם להשתעשע עם פיק אנד רול בלואו פוסט. מסוג הדברים שאתה רואה ואתה אומר וואו. כזה עוד לא ראינו. 

אם פריז בסקטבול של אתמול הייתה קיימת בשנות התשעים, היא הייתה מקבלת טור, שיר אהבה לעיר בעיתון ״העיר״, מעלי מוהר. ולא רק בגלל שהיא פירקה את מכבי. 

בינתיים, בתל אביב
קצת לא נעים לכתוב על מה שעמד מול היופי הפריזאי. ״אפרוריות תל אביבית״ נשמע קצת רומנטי, אבל מכבי הייתה רומנטית אתמול כמו עבודות של הרכבת הקלה. סל הכלים המכביסטי פשוט לא מסוגל להתמודד עם השיטה הפריזאית. מכבי ת״א הציגה, שוב, סיסטם התקפי צפוי, קהה ועבש, שנלמד היטב על ידי מובילת היורוליג שנטרלה את הפיק אנד רול של תמיר בלאט והוציאה ממנו את העוקץ על ידי קריאת המסירות שלו. למשל כאן, תראו איך מיקאל יאנטונן רץ היישר למקום בו הוא צופה שבלאט ימסור אליו:

מעבר לפיק אנד רול הזה, וקצת ליכולת של יוקובאייטיס לייצר מפיק אנד רול, אין למכבי ת״א מה להציע התקפית. נדמה שאם מישהו ידליף את הפלייבוק של קטש, נקבל המון דפים ריקים ותמונות של ווייד בולדווין, ג׳וש ניבו ובונזי קולסון. שחקן מטרה בצבע? אין. שחקן מטרה לבידוד של אחד על אחד על רבע מגרש כמו שקיבל אתמול מאודו לו? לא. יצירת מרווחים לקלעי שלשות על ידי חדירה? אין. אז תרגילים לקלעים? אין. משחק בין גבוהים? לא. גארדים בלואו פוסט! כן, פעם אחת ויחידה בתחילת משחק ואז זה נעלם.

נשארנו עם קצת מתפרצות, קצת ריבאונד התקפה, הרבה פיק אנד רול צפוי יותר, צפוי פחות, קצת לקטים ואיסופים של הורד, קצת בלאט, קצת רוקאס, קצת רנדולף. קצת מכבי. ממש קצת מכבי. נדמה שסרטון הווידאו של הסקאוטינג שהיריבות של מכבי ת״א מראות לשחקנים לפני המפגש איתה הוא הקצר ביותר בכל העונה. אולי זה נתון סטטיסטי שמכבי הייתה יכולה להוביל בו את היורוליג: כמה דקות וידאו של ההתקפה שלך היריבות שלך רואות.

ולחלק היותר עצוב
וההתקפה היא עוד החלק הטוב של מכבי ת״א העונה. אם אתם רוצים להיכנס לדכאון קליני שגם גוש ציפרלקס לא יעזור, צפו בהגנה שלה. בלבול בקריאת הפיק אנד רול? יש. הנה כאן, בלאט מנסה ליצור מקום כדי שהורד יישאר מול שורטס, אבל רק דוחף את השחקן לחסימה יעילה יותר. דוגמית אחת מני רבים:

חילופים עצלים? יש ויש. לחץ על הכדור? למה ללחוץ אותו, אולי הוא ייעלב. עזרה? למה זה טוב? הנה כאן למשל, לתת ללאון קראצר לקלוע סל ביורוליג זו הרי מצווה:

אז אולי הגנת הטבעת? שתגן על עצמה. חיפוי? נחכה לגולני. שמירות כפולות להוציא את הכדור משחקני מטרה? דווקא כן! אבל מעט מדיי, מאוחר מדיי, לא מתואם מדיי. לחץ על כל המגרש? מופיע לעיתים רחוקות וללא שום השפעה ניכרת. אז אולי איזורית? הרי גם ככה באישית הם תופרים ים של שלשות. לא לא, מה פתאום איזורית, זו הגנה נחותה, לא מכבודנו לשמור אותה, מה אנחנו, רלף קליין שהיה עובר לאיזורית דווקא כשהוא היה חוטף מלא שלשות וזה אפילו הציל אותו כמה פעמים? אז אולי איזורית קצת אחרת, נגיד 1-3-1? הרי מי מתאמן מול הדבר הביזארי הזה? תודה, אבל לא תודה, מה אנחנו מכבי ג׳וניור קולג׳ סטייט יוניבריסטי? אז אולי קצת יצירתיות הגנתית, נגיד שמירות מעורבות? 

הרי אומרים שקטש מאמן יצירתי! אולי. אבל לא יצירתי בהגנה. ובטח לא עם מה שהאמריקאים אוהבים לכנות ״הגנות זבל״. אבל שחקן כמו טי ג׳יי שורטס, עם היתרון האיכותי שהוא מייצר עבור פריז, עם התזזיתיות שלו, הוא המוח והלב שלהם, הוא הריאות והכליות, והוא מתחנן, משתוקק, עורג, לקבל טיפול מיוחד. כן, נגיד בוקס אנד וואן. כן, הכי נוער מחוזית. כן, כמו ניק נרס בגמר ה-NBA עם טורונטו. אבל לא, לא אצל עודד קטש. קטש לא עורג. אז שורטס הורג.