עניין של גישה: לאן ווייד בולדווין יקח את מכבי תל אביב?
הפציעה ואירועי ה-7.10 שהובילו לפתיחת עונה קשוחה עבור הגארד של הצהובים, הקשר בין הטכניות לשיפור בתקופה האחרונה והאחריות שמוטלת על הכוכב הגדול של עודד קטש
"בעיה שעלולה להיווצר עם השחקן בעקבות האופי שלו היא חוסר מחויבות מלאה, שתגיע ברגעים שבהם הוא יהיה פחות מרוצה. בסופו של דבר, ההצלחה של בולדווין ומכבי העונה תקום ותיפול על מצב רוחו ועל השילוב עם הכוכב השני של הקבוצה, לורנזו בראון".
כך התחיל סיכום כתבת ההיכרות שערכנו עם ווייד בולדווין, מיד לאחר חתימתו במכבי תל אביב בקיץ 2022. מי שעקב מעט אחרי היורוליג ובולדווין בשנים שלפני הגיע ככל הנראה למסקנה דומה לשלנו, אך הדבר המעניין כאן זה שעל אף שכבר יותר משנה וחצי חלפו מאז כתיבת שורות אלה והרבה (הרבה) מים זרמו בנהר מאז, כל מה שנכתב כאן עדיין רלוונטי מאוד.
ווייד בולדווין הוא סופרסטאר ברמת יורוליג וכל מי שיגיד לכם אחרת פשוט טועה ומטעה. המספרים שלו מוכיחים זאת, ההתייחסות של הקבוצות היריבות אליו מוכיחה זאת והעובדה שהוא משחק בקבוצה שמכוונת גבוה תורמת גם היא. אך האם הגישה של הכוכב והמנהיג של עודד קטש היא כזאת שיכולה לקחת קבוצת יורוליג הכי רחוק שאפשר? שאלה מצוינת.
כפי שאתם בטח זוכרים, רגע לפני פתיחת עונת היורוליג הנוכחית נפצע בולדווין בגבו ונאלץ לשבת בחוץ כחודש וחצי (בהמשך נפצע בירך לתקופה קצרה), אך בשל אירועי ה-7 באוקטובר הוא החמיץ בסך הכל שבעה משחקי יורוליג מתוך 24 של הצהובים עד כה. במשחקים אלו רשמה הקבוצה של קטש ארבעה ניצחונות ושלושה הפסדים, בעוד ב-17 המשחקים שבהם הוא כן לקח חלק היא עומדת על מאזן 8:9 חיובי.
במשחקים שבהם הוא כן שיחק, לצד קרבות לא פשוטים שבהם הוא כיכב בדרך לניצחון (וילרבאן, בולוניה ופנאתינייקוס למשל), ראינו את הצהובים מצליחים להשיג ניצחונות גם בימים רעים שלו, לפעמים גם בכאלו שהוא ממש הפריע בהם, כמו המשחק הזכור מול אנדולו אפס שבו הוא לא שיחק ב-14 הדקות האחרונות, או בניצחונות מול באסקוניה ומונאקו שבהם הוא היה סביר במקרה הטוב.
אז נכון שמכבי לא נראתה בלעדיו רע העונה וגם הצליחה לנצח במשחקים שבהם הוא לקח חלק ולא הרבה לתרום, אבל ברור לכל בר דעת שאם החבורה בצהוב רוצה להשיג משהו משמעותי העונה, עודד קטש יהיה חייב לקבל את הכוכב ממוקד ומפוקס.
על האיכויות המקצועיות של בולדווין על הפרקט אין עוררין וגם על העובדה שלכל ספורטאי בכל ענף יש ימים רעים אפשר להסכים גם כן, אך מה שעצר אותו לא פעם לאורך הקריירה וגם העונה זה הוא עצמו. כמה פעמים יוצא לכם להסתכל על הכוכב של מכבי תוך כדי משחק ולהגיד לעצמכם "למה הגישה הזו?". זה בא לידי ביטוי בזריקות רעות, בקבלת החלטות פזיזה, בחוסר סבלנות כלפי חבריו לקבוצה, בעבירות טכניות מטופשות וכמובן גם בצורה שבה הוא שומר.
אחרי שבעונה הקודמת הוא הפך לאיש מספר 1 של הצהובים עם חותמת שקיבלנו בסדרת הפלייאוף מול מונאקו, בעונה הנוכחית הייתה ציפייה לקפיצת מדרגה נוספת, או לכל הפחות שמירה על מה שראינו ממנו בסיום העונה, מה שלא קורה, בטח לא באופן יציב. האמת היא שקשה להאשים את בולדווין, שנפצע בטיימינג רע, חווה יחד עם כולנו את אירועי ה-7 באוקטובר, היה תחת מתקפה קצרה בעקבות הפרסום של אשתו ברשתות החברתיות ולזה נוסיף כמובן גם את עניין המשכורות שהפך לסאגה.
עם זאת, כולנו יודעים שספורטאים גדולים, בטח אלו שתופסים מעצמם מנהיגים (ובולדווין אמר יותר מפעם שהוא כזה לאורך השנים) צריכים להוביל בתקופות הקשות. אם נגיד את האמת, כל העונה הזו של מכבי היא תקופה אחת גדולה ולא פשוטה בכלל ונראה שמשהו כן השתנה בתקופה האחרונה בגישה של בולדווין, שכמו שכבר ציינו נתקל בלא מעט מכשולים בתחילת העונה, מה שגם הוביל לחזרה חלשה לפרקט ביחס לסטנדרטים שלו.
דרך טובה להראות את השינוי היא דרך העבירות הטכניות, שעליהן דיברנו קודם. כזכור, ב-2 בינואר בולדווין עצמו צייץ ב-X (טוויטר לשעבר) "לא עוד טכניות ב-2024". אפשר להתייחס לציוץ הזה כמשהו סתמי, אך העובדות לא משקרות - לפניו בולדווין קיבל 5 עבירות טכניות ב-10 משחקים בעונה הנוכחית, ומאז, למרות שלא עמד בהבטחה, הוא קיבל שתי טכניות בשבעה משחקי יורוליג (מקום שני במפעל בין השחקנים).
*סייע בנתוני העבירות הטכניות: דור לבנת
ולאלו מכם שאוהבים את הנתונים הסטטיסטיים המסורתיים, גם הם מוכיחים על שינוי משמעותי -
הממוצעים של בולדווין בעשרת המשחקים הראשונים שלו העונה ביורוליג: 14.5 נקודות (42.6% מהשדה), 4.9 אסיסטים, 3.8 איבודים, 0.87 נק` לפוזשן.
הממוצעים של בולדווין בשבעת משחקי היורוליג בחודש ינואר: 19.1 נקודות (46% מהשדה), 5.3 אסיסטים, 2.6 איבודים, 1 נק` לפוזשן.
העליות והירידות בגישה שלו כנראה לא ייעלמו אף פעם, כי בסופו של דבר זה מי שהוא וזה מה שמייחד אותו, אך נראה שבאמת ראינו ממנו משהו קצת שונה בחודש האחרון. באותו היום של הציוץ המדובר, במשחק מול מונאקו, בולדווין גם סיפק לנו דקה אחת רצופה שלא זכורה לי כמותה ברמת הגישה של השחקן. צפו בדקה המדוברת מול מונאקו >>>
אנו לא צריכים להיות חכמים גדולים כדי להבין את ההשפעה שיש לפעולות ולתגובות שעשה הכוכב בדקה המדוברת הזאת על חבריו לקבוצה, לעומת פעולות ותגובות שליליות רבות אחרות שלו במהלך העונה.
גם עודד קטש מרגיש מקרוב את השינויים המהירים אצל בולדווין. שימו לב מה הוא אמר על הכוכב לאחר המשחק הרע שלו (ושל כל מכבי) מול ריאל בסיבוב הקודם: "אנחנו מכירים את ווייד, הוא אמוציונלי ותחרותי. הוא יודע מתי הוא צריך לשלוט בעצמו והוא יודע מתי זה עובר את הגבול. יש תסכול, הוא עשה קיץ נהדר עד הפציעה בגב, זה לא קל. אני יודע איך זה מרגיש לפעמים, זה מוסיף תסכול, אבל הוא אחד המנהיגים שלנו וחשוב לנו מאוד. אני סומך עליו שיידע להרים את עצמו".
בניצחון על אלבה ברלין יומיים לאחר מכן, שבו בולדווין כיכב, אמר קטש בסיום: "הרווחנו את ווייד מהרגע הראשון שהוא נחת פה בעונה שעברה. אני חושב שהוא אחד מהמנהיגים שלנו והאיכויות שלו בתור שחקן כדורסל לא הדאיגו אותי מעולם ולא היו שנויות במחלוקת. כמו שאמרתי השבוע, תחילת העונה הייתה מתסכלת עבורו כי הייתה לו פציעה לא פשוטה, וגם הסיטואציה שבה אנחנו מחוץ לבית משפיעה עליו כמו על כל השאר. היום אהבתי את שפת הגוף שלו, מאימון הבוקר היה אפשר להרגיש שהוא בא בגישה אחרת וזה עזר לנו מאוד".
כמו בולדווין, כל מכבי מראה חוסר יציבות מסוימת במהלך העונה הנוכחית, אם זה בשבועות כפולים ואם זה כמובן תוך כדי משחקים, כפי שראינו לא מעט פעמים בתקופה האחרונה. מלבד לאחריות הברורה על מאמן ברגעי שבירה שכאלו בתוך קבוצה, כמובן שגם לשחקן כמו בולדווין יש אחריות גדולה לנסות ולעצור את המפלה, ממש כמו מה שעשה מול פנאתינייקוס בשבוע שעבר לאחר מספר ניסיונות כושלים במשחקים קודמים (וגם מול ריאל לפני יומיים, למרות ההפסד).
לאורך הקריירה, וגם בעונה שעברה במכבי, בולדווין כבר הוכיח שגם ברגעים המכריעים הוא יכול וצריך להיות האיש המרכזי בקבוצתו. בניגוד לעונה הקודמת נראה שהפעם הוא גם מקבל יותר עזרה מחבריו (לורנזו תתעורר), דבר קריטי בשלבים המכריעים של העונה. בולדווין צפוי להמשיך למלא את שורות הסטטיסטיקה שלו גם בשלבים אלו של העונה, אך השאלה החשובה היא האם הגישה שלו בתקופה זו תהיה זאת שמושכת את חבריו למעלה, או דווקא זו שעושה את ההיפך הגמור. חובת ההוכחה עליו.