ידיים למעלה: על רבע אחד שהספיק למכבי ת"א

רבע כוח
מכבי תל אביב ניצחה אתמול (חמישי) משחק באמצעות רבע אחד חזק. ס'חה, מכבי תל אביב ניצחה אתמול עוד משחק באמצעות רבע אחד חזק. לא שיש פסול בזה, שכן המטרה היחידה של קבוצת כדורסל, בטח בשלב הזה של העונה, היא לנצח משחקים. אם הצליחה לנצח ולהתעלות רק ברבע אחד, בדקה אחת או במהלך אחד, אז סנופי דיסקו ומעלה. אמש זה קרה ברבע רביעי של 29-15, בניגוד מוחלט לשליטה גרמנית די ברורה ב-30 הדקות הראשונות של המשחק.
 
אם תרצו, אפשר לראות ב ¼ הזה עוד עדות לכוחה של הקבוצה ולמידת הכשרון שלה, בטח ובטח כשהיא נישאת על גבו של יד אליהו הישן. בנוהל. אם תרצו, וכדאי אולי שתרצו, רצוי להתייחס ל ¾ הנוספים. באיירן מינכן היא קבוצת כדורסל לא רעה במושגי הליגה השניה בטיבה – ולא למעלה מכך. למטה מכך, אם נדבר גלויות, כשמדברים על הסגל החסר למדי איתו התייצבה אתמול מול הצהובים. אבל באיירן וקואץ' טרינקיירי הצליחו אתמול לשלוט במהלכים, ברעיונות, בקרשים ובקצב, וגרמו למארחת להיראות לחוצה, שבלונית ונטולת רעיונות.
 
לשלב ידיים
ניראות. שפת גוף. לא אחת, ביציאה מפסקי זמן או ביציאה מחדר ההלבשה, אנו זוכים לשמוע את כתבנו עמרי מנהיים מדווח על האלמנטים האלו שמדגיש קואץ' קטש. ששב ומרצה על החשיבות שהתנהלות שחקניו מקרינה החוצה. ופנימה. קטש דורש משחקניו לשדר אלמנטים אשר משמרים לשיטתו רוח נכונה, אנרגיות טובות, קבוצתיות ושאר ירקות אשר מזוהים משום מה כדברים חשובים בספורט קבוצתי. משום מה.
 
בטורים כאן חוטף קטש לא אחת ביקורות על אלמנטיים מקצועיים. על היעדר הגמישות. על כך ששחקנים רבים (מדי) שאינם מתיישרים אוטומטית עם ה-אני מאמין הבסיסי שלו פשוט קמלים. על הא, על דא ועל גא. הפעם, ברשותכם, נדבר על שפת הגוף. של המאמן. קריירת האימון של עודד קטש חטפה כמה חבטות משמעותיות שקשורות בענייני ניראות. החל מאיזשהו קשקוש שקשקש פעם עיתונאי עבר על עניבה שרכש הקואץ' במקום להישאר ספון בחדר המלון, המשך בסיפורים על בעיות ההשכמה וכלה במעשיות בילויים וסנוקר, אי שם מזמן. וקטש, אחד שנראה לעיתים מנותק אבל יודע ומודע להכל, עשה מאמץ גדול לתקן דברים שעלולים להיראות רע כלפי חוץ.
 
ועדיין, יש אלמנט אחד שקטש לא רוצה או לא מסוגל לעדכן. לצד הדרישה המוצדקת משחקניו לשים לב היטב למה שהם משדרים, קטש בעיקר משלב ידיים. ואני לא מדבר בהכרח על אתמול, כי המשחק מול באיירן היה חריג במעט, שכן כלל לא מעט פעמים שבהם המאמן פשוט התיישב על כיסאו ונטש, ולו למספר רגעים, את הקווים. אני מדבר על ניראות. והקהל של מכבי, זה ששר ה-כל בשביל מכבי, מעולם לא הבין ולעולם לא יקבל את זה. ולא בטוח שגם הבוסים. ואתם יודעים מה, לא בטוח גם שכל השחקנים. קטש יכול לבוז לזה, לטעון שמתעסקים בטפל ולהסביר שאי אפשר לצפות ממנו להיות מישהו אחר, אבל הוא פשוט שוגה.
 
עודד קטש המאמן מאמין, במידה רבה של צדק, שהוא אחד שיכול ללמד ולקדם שחקנים. כולל שחקנים בוגרים שחושבים שהם יודעים כבר הכל. שהוא יכול לחשוף אותם לעומקים, דקויות וניואנסים משדרגים. עודד קטש המאמן חייב להבין שישנן מוסכמות, חלקן תלויות גאוגרפיה, בהן קשה מדי להילחם. הקהל הצהוב לנצח יעדיף על הקווים טיפוסים תזזיתיים, שמשדרים טירוף ו/או התלהבות, כשהדוגמא האחרונה לכך הייתה יאניס ספרופולוס. אם באמת שפת גוף חשובה, כפי שקטש מטיף לא אחת לשחקניו, הוא חייב להיות פתוח גם לשינוי א-לה שרי אריסון, יענו שינוי שמתחיל בתוכו. אה, ואם נדבר גלויות, לא בטוח כבר ששינוי כזה יכול, בשלב הזה של הקדנציה השניה, לשנות את הדיעה לגביו מצידם של האנשים שמחליטים בצהוב.

לפצל את BB
נוטים לנתח משחק בכלל והשפעת מאמן עליו בפרט לפי מספר קטגוריות. כולל הכנה למשחק. כולל התאמות במהלכו. עודד קטש, חרף כל מה שכתבתי עליו ממש כרגע, היה סופר אקטיבי אתמול על הקווים. הוא שינה תצורות של חמישיה. הוא הלך עמוק יחסית אל הרוטציה שלו. הוא ניסה ככה וניסה אחרת, עד שזה תפס ועבד. לזכותו. ואחד הדברים המעניינים והמוצלחים שביצע אמש נגע לשילוב בין לורנזו בראון לבין ווייד בולדווין. ליתר דיוק, לפיצול ביניהם.
 
4:14 לסיום הרבע השלישי, כשבאיירן מוליכה 56-49, החליף דיברתולומיאו את בולדווין. והחזיר אותו 3:48 לסיום הרבע הרביעי, כשמכבי מוליכה 81-77, יענו משיגה ריצה של 32-21 במשהו כמו 10 דקות, 10 דקות בהן אבא לורנזו זרח והכדורסל של מכבי תל אביב פרח. כמה זרח? קחו למשל את המהלך הזה, שכל כולו כדרורים וכשרון, על פיק אנד רול אחד, על פיק אנד רול שני, על סטפבאק ועל סטופקס. הצגה.



כמה פרח? אומרים שעדיף לקלוע בכדורסל. יודעים גם כולם ש 2<3. גם לורנזו בראון יודע. כדי לעצור את ההתפרעות של האיש, שיגר לעברו טרינקיירי את בונגה הגבוה והאתלטי, גם במחיר שבו ויתר המאמן האיטלקי על מוביל כדור שני אל מול הלחץ הצהוב. במהלך הזה שנראה עכשיו, בראון רואה בונגה, אחר כך אותלו ובסוף דופק מגה טריצה בתוך פרצוף שלהם. למה? כי הוא יכול. כי הוא לורנזו בראון.

 
ולא שבולדווין היה רע אתמול. ממש ממש לא. ווייד הרביעי החזיק את מכבי תל אביב במחצית הראשונה, אותה סיים עם 6 נקודות ו-6 אסיסטים. אה, וגם כמה דקות של הגנה נהדרת בכלל ויכולת חסימה (3 חסימות כבר בחלק הראשון של המשחק) בפרט. קחו כדוגמא את המהלך הזה, לקראת סיומו של הרבע הראשון. היציאה של בולדווין לעברו של אובסט הקלע אמנם איננה מושלמת, אבל הזיהוי שלו את ציפסר הפנוי, התגובה המהירה והיציאה המדויקת? קרנבל.



מצד שני, ולא בפעם הראשונה, היו גם אתמול יותר מדי רגעים בהם הצמד, כשהוא ביחד על הפרקט, עסוק מדי בדברים שלא מועילים לקבוצה. אפשר בהחלט להבין את הרצון של כל אחד מהאלפא מיילס הללו לבלוט ולהשפיע. הבעיה היא, כאשר משלבים את סגנון המשחק שלהם בנפרד עם שיטת המשחק של הקבוצה שלהם ככלל, שזה מייצר צורך בתורות. כלומר, עכשיו זה התור שלך ועכשיו הגיע תורי. מעבר לענייני הריווח בהתקפה, במשחק שבו התקשתה מכבי ברגעים רבים ומשמעותים לקלוע מבחוץ (רק 1/7 לשלוש במחצית הראשונה עם שלשה בודדת של ג'ון די), השילוב בתוך צמד BB המשיך להרגיש כלא יעיל מספיק.
 
ואם לורנזו בראון מייצר עוד מהלך גדול לקראת סיום, אז, לפחות בתחושה, מרגיש ווייד בולדויין שעכשיו הגיע זמנו לקחת את הכדור ולייצר מהלך גדול בעצמו, במוח או בכוח. למשל כאן, מול הלאטמות של גילספי.



אתמול, בסוף, זה הסתדר. כולל ג'אמפר חשוב ויפה של אותו בולדווין, קצת אחרי, שסגר עניין. וגם מהלך הפרדת הכוחות של קטש התברר שיחוק. עם סיומו של חודש פברואר, מעניין אם כבר אפשר לייצר תובנה מושכלת מספיק בעניינו של הצמד. האם עוד יש סיכוי לראות כדורסל שוטף ורצוף כששניהם דרים בכפיפה אחת או שההתמודדות הטובה ביותר עם הרצון להלחים את שניהם ביחד היא פשוט לוותר ולא להתמודד? נמשיך ונלהג על כך ממש בקרוב.

לסמן עם הידיים
82 נקודות קלעה אתמול באיירן מינכן, כולל 15 בלבד ברבע האחרון, עת התיישרו להם משמעותית מטה האחוזים הנהדרים לשלוש מלפני. ועם כל הכבוד לקסמים שיודע לייצר אנדראה טרינקיירי, מי שעשוי בהחלט להופיע בקרוב שוב כמועמד מוביל לאייש את העמדה בצהוב, אי אפשר להמעיט מהקרדיט שצריך להינתן להגנה החלשה של הצהובים. הגנה שכוללת עבודה אישית רעה. הגנה שכוללת טעויות רבות וחוזרות בכללי העזרה, הטיפול בחסימות והרוטציות ההגנתיות. הגנה שכוללת מיקומים לא מוצלחים ולא מדויקים. הגנה שכוללת הרבה יותר מדי סימונים עם הידיים.
 
אנחנו אוהבים כאן לשלב מספר גיפים חוזרים, כולל ובמיוחד הגיף של סנופי דיסקו. כולל ובמיוחד הגיף של טרבולטה המבולבל. השמועות אומרות שהאיש הגדול עם הווסט בירושלים נוטה לכנות את הגנת הסימונים עם הידיים הגנת טרבולטה. ו-וואלה, זה נשמע מתאים לגמרי. אז הנה, קבלו בבקשה גיף חדש מבית הטור של האוזמן, הגיף של דיסקו טרבולטה. הבה ונשיקה את הגיף של הגנת הידיים.

via GIPHY

נתחיל כאן עם רפי מנקו שמסמן משהו בתחילת המהלך. לגיטימי ונכון. אחר כך, כשהשעון הגדול מראה 2:51, מתחיל אובסט לנוע לכיוון הכדור. או אז מסמן השומר שלו בראון עם ידיו ואומר משהו לבונזי קולסון. שמתחיל לנוע איכשהו לכיוון. ואז ההוא נע ואז הזה נע, אז לטריצה פנויה ויפה של גיפיי. חרבנא של הגנה, אבל איזה יופי של סימוני ידיים, אה?



אותו עקרון, אפילו לפני סימוני הידיים, צץ גם בפוזשן הזה, שבו דיברתולומיאו וקולסון מתדיינים ביניהם מי יוצא לכיוונו של ווינסטון. בפעם הראשונה. בפעם השניה.

ריבאונד התקפה
מכבי תל אביב היא עדיין קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה במפעל. אולי גם הטובה ביבשת הישנה. אתמול היא חטפה בראש, כשבאיירן משתלטת על 19 כאלו (ועוד נרגעת בסוף) אל מול 8 מקומיים בלבד. וכן, אפשר וכדאי לייחס את האלמנט הזה לדברים עליהם כבר ליהגנו כאן. לבעיות ההגנה הראשוניות. לבעיות אנרגיה ורוח נכונה. פעם אחר פעם הצליחה באיירן בכלל והפורווארד בונגה בפרט לייצר פוזשנים מרובים ובהם הזדמנויות חוזרות לקלוע. עד שקלעו. והאחריות לכך איננה מצומצמת רק לבעיות גבוהים. היידה, שתי דוגמאות וסיימנו.
 
בריימו ובולדווין שומרים כאן על מהלכי הפיק אנד רול של וויילר-באב. בניגוד לפעמים אחרות ומהלכים אחרים, כאן אין חילוף הגנתי. בונזי קולסון, שנכנס לצבע כשהוא שומר בצד החלש, רחוק למדי מבונגה אשר בפינה הרחוקה. ריבאונד התקפה ראשון. ועכשיו זריקה נוספת, הפעם של אותו הבונגה. שימו לב בבקשה למרטין שמכסה מתחת לסל את ציפסר, בעוד בולדווין צופה בעניין. באב האח מתגנב ונוגע. ריבאונד התקפה שני. שלשה.



הלאה. כאן דווקא יש חילופים. ניבו על אובסט. אח"כ קולסון על אובסט. בזמן ההטלה יש 4 שחקנים צהובים בצבע, אבל הריבאונד הארוך מגיע לידיים אדומות. עכשיו זריקה נוספת, הפעם של ווינסטון. עוד פעם 4 צהובים בצבע, אבל אף אחד לא שם גוף על הבונגה. ריבאונד התקפה שני. אובסט. שלשה. #די_נו

שלוש נקודות לסיום
ניבו  - ב-5 מתוך 6 משחקיו האחרונים בליגה השניה בטיבה, קלע ג'וש ניבו בין נקודה ל-2. כלומר, רק פעם אחת (מול ולנסיה) הצליח לצבור מעל 2 נקודות. ובכן, מסתבר שזה יכול לקרות גם כשלורנזו בראון משחק. וכן, הבעיות שלו על הפרקט אתמול לא הוגבלו רק לענייני נקודות, אלא גם ובעיקר לקטגוריית הכדורים החוזרים (2 ריבאונדים בלבד, שניהם בהגנה, משך קרוב ל-22 דקות). מאחר שזה קורה גם לאחר שובו של בראון, אולי אפשר לקרוא לזה האפקט של אחרי המגה גג מבית מדרשו של איתי שגב?

אנליטיקס, כן? – פרמטר סטטיסטי בו אנו נוהגים לעשות שימוש הוא מדד היעילות, מעין משוואה אשר סוכמת פעולות ומוציאה פלט ממנו אנו מבקשים לעיתים ללמוד ולנתח. אז את המשחק אתמול, לפי הפרמטר הזה, ניצחה מכבי את הגרמנים 107-81, במשחק חד צדדי לחלוטין. וואלה, היה חד צדדי ולא שמנו לב? אנליטיקס זה נחמד וחשוב, אבל רצוי לעשות בפרמטרים שונים שימוש מושכל זהיר. מאוד.

מרץ – 7 משחקי יורוליג תקיים מכבי תל אביב בחודש מרץ הבא עלינו לטובה. כולל 4 שיתקיימו ב-2 שבועות כפולים. כולל מפגשים ישירים על הכניסה לפלייאוף אל מול אנדולו אפס ובסקוניה. במכללות בארה"ב קוראים לו מרץ המשוגע. אצלנו במידל איסט זה יהיה חודש שיגדיר עונה שלמה.