עשור אבוד: סיכום עידן וויצ'יץ' במכבי תל אביב

WINTER IS COMING!
את הטור הקודם התחלנו עם אותה כותרת משנה, רק עם סימן שאלה בסופה, ולאחריה התייחסות לאיזה שיר מעצבן שכתבה קרן פלס על זיכרון ונובמבר. שבוע חלף עבר לו, וסימן השאלה התחלף לו לסימן קריאה. עוד מעט נדבר על בארסה. עוד ממש מעט נדבר על ניקולה וויצ'יץ', אבל בואו נתחיל בתכלס. בואו נתחיל בלו"ז:

שישי הבא 18.11 פרטיזן בלגרד חוץ
יומיים לאחר מכן, יום א' 20.11, דרבי בית
יומיים לאחר מכן, יום ג' 22.11, אולימפיאקוס בית
יומיים לאחר מכן, יום ה' 24.11, הכוכב האדום בלגרד חוץ
ואני לא מתייחס, לצורך העניין, למשחק מול הפועל ירושלים שייערך שלושה ימים לאחר מכן.

18-24 נובמבר, שבעה ימים וארבעה משחקים שיכולים לעשות הבדל. שיכולים לעשות בלאגן של נובמבר. שיכולים לעשות בלאגן של חורף.

קטש ושאראס
אין מאמנים שונים יותר ודומים יותר מאשר זה שעט על הקווים בברצלונה מול זה שעומד שלוב ידיים על קו האורך של יד אליהו הישן. האחד יורה גיצים של אש מעיניו וידיו, בעודו מפזר ים של כריזמה ופלאברה. השני עומד שלוב ידיים ונראה נוגע לא נוגע, על גבול המנותק. האחד מאמין בכדורסל שכל כולו שליטה מוחלטת, עם תרגילים שמשלבים כל אלמנט התקפי אפשרי. השני מאמין בכדורסל שכל כולו דיוק וריווח, שכל כולו מגיע מכדרור ויצירה.

שניהם קנאים גדולים ואידיאליסטים גמורים לכדורסל שנראה, מרגיש ושהוא מעשית אחר בתכלית השינוי. שניהם, יש לומר, מסרבים בכל תוקף לשחק כדורסל אחר. אה, ויש את עניין ההגנה. האחד, שהיה שחקן הגנה חלש ביום טוב, מושקע כולו בחידודי חידודים של באמפים ותיאומים בצד שבו חייבים לשמור. השני, שהיה שחקן הגנה דומה למדי, מבין בזה הרבה אבל משקיע ומשפיע שם פחות.

שיטה לא באמת מנצחת משחקים. תרגילי התקפה ודאי שלא מנצחים משחקים. אבל השיטה והתרגילים של ברסה הביאו אותה למקומות שאליהם לא הצליחה המארחת להגיע. שמולם לא הצליחה מכבי תל אביב להתמודד. כדי להמחיש זאת, נשתמש באלמנט דומה עד זהה ששוחק על ידי שתי הקבוצות, עם גישה (ופאנץ') כל כך שונה.

 הנה מהלך התקפי של ברצלונה. קליניץ', אומנם ה-3 של שאראס, אבל כזה שאוחז בכלי נשק מרשים כשהוא משחק עם גבו אל הסל, מגיע כדי לסדר חסימה ראשונה ללפרוביטולה המכדרר. מיד לאחר מכן, חסימה שניה – שמייצרת חילוף. כלומר, עכשיו שומר על קליניץ' החזק בולדווין החזק הרבה פחות.

והופ, הכדור הולך פנימה לקליניץ'. והופס, מכבי מנסה לייצר שמירה כפולה. וטראח, טובי חותך לסל בין לורנזו בראון שעומד משתהה לבין ניבו שעושה את חצי האלמנט על שם טרבולטה המבולבל. והכל הכל הגיע מהיכולת של ברצלונה, מתוך פיק אנד רול ופיק אנד רול חוזר, להכניס כדור פנימה לשחקן שהיא באמת רוצה שיקבל את הכדור פנימה, עם הגב לסל.

ועכשיו לתמונת הראי. בערך. הנה התקפה של מכבי תל אביב. לאחר תחילת תרגיל, מתייצב לו פויתרס לחסום לבראון. ואז, בדיוק כמו קליניץ', חוסם שוב. בניגוד למכבי תל אביב, ברצלונה לא מבצעת חילוף הגנתי. ויאן וסלי, עם עזרה קלה מאברינס, שומר על אלכס פויתרס שמקבל את הכדור עם גבו אל הסל. וזורק. ולא ממש פוגע, בסל או בטבעת.

אז הנה, ברצלונה קיבלה בדיוק מה שהיא רצתה, כולל הטעות ההגנתית המתבקשת והצפויה של הצהובים. אז הנה, מכבי תל אביב קיבלה את מה שלא יכול להיות שהיא רצתה, קרי פויתרס שעושה פוסט אפ.

אבל למה לא יכול להיות? בואו ניתן למספרים לדבר. על פי מערכת הסטטיסטיקה של אתר InStat פויתרס של השנה מבצע 40.4% ממהלכיו ההתקפיים (אשר מסתיימים בזריקה, איבוד או סחיטת עבירה) במשחק פוסט אפ, קאץ' אנד שוט (כלומר כשהוא עומד בחוץ, מקבל מסירה וזורק) או קאץ' אנד דרייב (כלומר, שהוא מקבל את הכדור בחוץ וחודר לסל, בכדרור). בשתי העונות שעברו, אם ניקח את אותם פרמטרים, אז פויתרס ביצע אותם ב 18.7% ממהלכיו ההתקפיים.

רגע, אל תיבהלו, ההסבר כבר כאן: כשהצטיין פויתרס בשורות זניט, הבין המאמן שלו שם שיש דברים שהוא לא טוב בהם. למשל כשהוא רחוק מהסל. למשל כשהוא צריך לייצר עם הגב לסל. ולכן פויתרס ביצע אותם בפחות מחמישית ממהלכיו ההתקפיים. במכבי תל אביב, למרות שהחתימו את פויתרס בהתבסס על כל הטוב הזה שהיה לו ברוסיה, הוא מבצע יותר מפי שניים דברים שהוא פשוט לא טוב בהם.

במכבי תל אביב של השנה יש התעקשות מקצועית שאני מתקשה להבין, שמצליחה להוציא משחקנים טובים פחות ממה שהם שווים. פויתרס נפגע מכך. היליארד, שנופל בין הכיסאות המקצועיים, נפגע מכך. יכול להיות שגם בונזי קולסון נפגע מכך. בטוח שמכבי תל אביב כולה נפגעת מכך. תפקידו של מאמן כדורסל הוא להוציא את המקסימום האפשרי מסך היכולות של החומר אשר לרשותו.

ובואו נשים בצד ענייני תרגילים, פסקי זמן ושאר ירקות ונשאל רק שאלה אחת קטנה: האם מצליח קואץ' קטש, נכון לרגע זה, להוציא את המקסימום (היחסי לרגע זה) משחקני נציגתנו המשוריינת? התשובה הקצרה היא שלא. התשובה הפשוטה היא שלא

וויצ'יץ'
במשך כעשור הסתובב בינינו איש שאחז בתפקיד המנהל הספורטיבי של המועדון הגדול במדינה. אם תשאלו רבים שהיו במערכת הצהובה, כולל מאמנים, כולל שחקנים, הם יספרו לכם אודות כוחו הגדול של האיש הגדול. הוא זה שהחתים. הוא זה שהשפיע. הוא זה שקיבל החלטות. או לפחות זה שהביא לכך שיתקבלו החלטות שתואמות את רצונותיו.

אם תשאלו את האיש עצמו, ואני הייתי מאלו ששאלו, הוא יסביר לכם שלא דובים ולא זבובים. שהוא בסך הכל הוציא לפועל מדיניות והחלטות של בעלי הבית. שהוא בסך הכל היה אמון על ניהול המשאים ומתנים. שיש מאמן ועושים מה שהוא מבקש, אלא אם הבוסים אומרים אחרת.

לפני ארבע שנים, בחודש נובמבר 2018, כתבתי כאן טור שכותרתו "המנהל המקצועי הגרוע בתולדות הכדורסל האירופי". ברשותכם, באופן חריג למדי וחד פעמי לחלוטין, אבקש לצטט כמה דברים מתוכו:

והמתח עולה וגואה בסביבות מועדון הפאר הצהוב-כחול כבר בשלב הזה. לאו דווקא בגלל סיכויי ההצלחה אותם חישבנו לפני רגע, אלא בשל התהיה המסקרנת בדבר נתיב התירוצים שיבחר לו הפעם ניקולה וויצ'יץ' כדי להסביר את הכישלון - היה והעונה הזאת לא תתהפך משלב זה והלאה. האיש, שבגאונותו (בלי ציניות, כן?) הצליח לסובב כל מפלה ומפלה בתקופת שהותו בארץ הקודש לכדי האשמת האחר ויצירת רגשות אשם אבהיים בפני הממונים עליו, יצטרך למצוא שעיר לעזאזל חדש עליו ניתן יהיה לתלות את הכשלונות השונים והמגוונים.

ניקולה וויצ'יץ', חשוב להזכיר למי ששכח או לא יודע, חזר למכבי תל אביב בדלת הקדמית כשהוא נטול הישגים או נסיון ממשי בתפקיד. ולמרות הרצון לייחס לו (בדיעבד) את עונת הסינדרלה שהובילה את טייריס רייס ודיוויד בלאט לזכייה בלתי נשכחת בתואר הגדול של היבשת, הרי שלא רק שלא הגיע לשום הישג בתפקיד טרם זכה לתואר מקבל ההחלטות בצהוב, הרי שלא הגיע לכל הישג גם מרגע כניסתו לתפקיד בתואר או בפועל. לכו אחורה כמה שתרצו, גולשים וגולשות יקרים ויקרות, ולא תצליחו לאתר ולו מהלך אחד חיובי עליו חתום האיש.

החתמת שחקנים? החתמת מאמנים? האיש שהנחית ארצה את אלייז'ה מילסאפ (האגדי) בינואר 2016 כהחתמה אחרונה בליגה, אותו כוכב שעזב כחודשיים אחרי - ובכך חירב סופית את סיכוייה להשיג משהו בזירה המקומית, הוא גם האיש שהצליח להנחית כאן לפני כשבועיים זר גואל בשם סשנס (זוכרים?) שכבר הספיק להימלט חזרה. האיש שהחתים שחקנים כמו אונואקו ופבראני, די ג'יי סילי, צירבס או ג'ונה בולדן ומאמנים שיכבשו ודאי את העולם עוד מעט דוגמת ז'אן טבק או בגאצקיס, הוא גם האיש שיידע לבטח להסביר טוב מכולם ולכולם שזאת לבטח אשמתו של אחר.

המנהל הקרואטי אשר כהונתו לוותה בהבטחות למערכת יחסים יוצאת דופן עם התפוצות, אשר לבטח תסייע ביצירת קשרים שיביאו ליד אליהו הישן מהמיטב שיש ליוגוסלביה הישנה להציע, הסתפק בליווי מקרוב של פרויקט בנדר - אשר לא תרם למכבי ת"א במאום. סליחה, אשר פגע פגיעה מקצועית קשה עד אנושה במכבי, שנאלצה להיכנע לגחמותיו של וויצ'י'ץ' אשר כפה שילובו הבלתי פרופורציונאלי של הטאלנט שלו על המגרש, בין אם מגיע ובין אם לאו.

העניין האישי הבלתי מוכחש שיש לוויצ'י'ץ' בנער טיפוחיו אותו ביקר כעת בניכר גבר על ההגיון והשכל הישר - מה גם שלא עמד בהבטחתו ולפיה מיד לאחר שימריא מכאן הנער שלטובתו שועבד מועדון שלם (עירוני רמת גן), יציפו את רחובות ת"א קרואטים, סרבים, בוסנים, סלובנים, מונטנגרים וקוסוברים שיתנדנדו ממרום 213 סנטימיטריהם (ומעלה), כתחנה אחרונה לפני שישתלטו על העולם. כי זה לא קרה, כן?

ארבע שנים עברו חלפו מאז, וספק קל – אני מודה - החל לכרסם בי. אם גם וויצ'יץ' עצמו וגם מכבי תל אביב הרשמית עצמה חוזרים וטוענים, פעם אחר פעם, שוויצ'יץ' לא באמת נושא באחריות כלשהי לדבר כלשהו, יכול להיות שבאמת טעינו כאן? כי מצד אחד, כו-לם כבר מודעים לענייני מכבי הראשונה ומכבי השנייה, כאשר השנייה, באמצעות שימון מזרחי, חיזקה שורותיה בקיץ האחרון, עת הונחת לתפקיד מקצועי כלשהו אחד דיוויד בלאט.

כלומר, כו-לם מבינים שהמהלך שהביא לכאן את המאמן ההוא משנת 2014 נועד להצר/ להקטין/ לנטרל את כוחו של הקרואטי הגדול במערכת. מצד שני, יש כאן מחנה שלם שחוזר וטוען שהאיש שימש בסך הכל ככולא ברקים עבור מעסיקיו, או מי ממעסיקיו.

העשור של ניקולה וויצ'יץ' במכבי תל אביב הוא עשור כושל. למעט הבלחה יחידה ומקרית לחלוטין, דרך הברך של חריאפה ועד לגביע של טייריס רייס, מכבי תל אביב של ניקולה היא מכבי תל אביב רעה. וכן, יש כוכבית מסוימת סביב הקיץ האחרון והקבוצה העדכנית, אבל גם היא לא תשנה במאום את השורה התחתונה של עידן וויצ'יץ'.

עידן שבו מאמנים ושחקנים, כולל כאלו שבשום פנים ואופן לא אמורים היו להיות מאמנים או שחקנים של המועדון הזה, הוחלפו והועפו בקצב מסחרר, אבל המנהל הספורטיבי שלהם (בין אם מחליט ובין אם לאו) נותר נטוע במקומו בלי ניע וזיע. ועכשיו, לפתע פתאום, זה נגמר. יש חידות שאופפות את המועדון הזה משך שנים ועשורים שמעולם לא הגיעו לכדי תשובה ברורה. לי, באופן אישי, יש את התחושה ששאלת וויצ'יץ', זה ששלט על הכל או זה שבסך הכל היה עובד צהוב וצייתן, תהיה כזאת שתקבל מענה ופתרונים. נעקוב בעניין.

שבת שלום