מתחילה להבין: מכבי ת"א מגלה את וויליאמס

ועכשיו למשהו שונה לגמרי
הגרלת המשחקים, או שמא יש לומר שיבוץ סדר המשחקים, היא אלמנט שלא תמיד מקבל את ההבלטה הראויה. כי נכון, בסוף הרי כולם משחקים מול כולם. ונכון באותה מידה לומר ששיבוץ בעייתי יכול לשנות גורלות. ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את נבן ספאחיה, שהגרלת משחקים מהגיהנום סידרה לו כרטיס חד כיווני הביתה, מיד לאחר הפסד חוץ בספרד במסגרת המחזור השביעי של עונת 2018-19. והמחליף שלו, אחד יאניס ספרופולוס, זוכר היטב את מוסר ההשכל.

קיץ מורכב למדי עבר על מכבי תל אביב, ללא ספק. אתם יודעים, ענייני קורונה וכו'. מצד שני, אלוהי ההגרלות סידרו לה שיבוץ שסידר ותיקן את הכל. אני לא יודע אם ג'ורדי ברתומיאו, נשיא ומנכ"ל היורוליג המושמץ והאוטוטו מודח, אחראי לכך שמכבי זוכה לארח חמישה משבעת משחקיה הראשונים בליגה השניה בטיבה בעולם, כאשר רובם ככולם נגד יריבות נחותות ממנה. אבל אם יש לו זיקה כלשהי לכך, מגיעה לו לפחות איזו מילה טובה. אולי בעברית. בטוח שביוונית.

במקביל, בעוד היא צופה בעיניים צוחקות אל עבר מרבית יריבותיה למפעל, אשר סופרות טרם כל משחק את אלו שלא כשירים ליטול חלק, זכתה אלופת המדינה עד כה – טפו טפו טפו ומקסור מקסור – לשקט בגזרת הפצועים. וכן, היה את עניין ז'יז'יץ', שחסרונו לא ממש הורגש כל עוד תפס את מקומו מיסייה לסור. כך, כשהיא בסגל שהוא מעשית מלא, הצליחה מכבי למצוא את הדרך לגבור על באיירן מינכן, וילרבאן, פאו וז'לגיריס. ולקבל את זמן ההרצה הראוי תוך כדי. ולזכות בבטחון הרצוי. ולהבין טוב יותר מה צריך לקרות ומי צריך לקרות כדי שהקבוצה תהיה במצב שבו היא יכולה לנצח משחקים. ועכשיו, עם תום פרק המשחקים הנוחים ושניה לפני שמסתיים לו רצף משחקי הבית, זמן ברצלונה.

I love it when a plan comes together
יאניס ספרולופוס הוא מאמן כירורגי. אמרנו את זה פעם, כתבנו את זה פעמיים ונלהג זאת כעת בפעם המי יודע כמה: המאמן היסודי של מכבי תל אביב הוא אחד שמגיב. ולא ברמת תגובות מהבטן, אלא לאחר הכנה מדוקדקת, אשר מובילה למסקנות אותן הוא מביא מהבית. כמעט תמיד, מסקנות אלו הן ברמת המיקרו. כלומר התובנה מי צריך לשמור על מי ומי לא יכול להסתדר עם מתנגד מסוים. למי יש יתרון נקודתי מול המאצ'אפ של היריבה ולמי אין.

אתמול, למשל, החליט וידע מראש שאנג'לו קלויארו, האמ-אמא של הבאנקר מבחינת הקואץ', מתאים כדי לשמור על אולאנובאס הליטאי. ומנגד, שהוא לא מתאים לשמור על מילאקניס, זה שקולע שלשות (בעיקר נגד מכבי). ולכן, תוזמנו הדקות של קאלויארו במדויק לאלו שבהן מילאקניס נח. וההיפך. אתמול, למשל, החליט וידע ספרופולוס מראש שווילבקין לא מתאים כדי לשמור על לקביצ'יוס נמוך הקומה. ועשה מאמצים כדי לוודא ששני אלו יפגשו האחד את השני, אם בכלל, רק בדיקסי או בסוהו (לאן באמת הולכים השחקנים בימינו לאחר משחקים?).

לא בפעם הראשונה, התכנית עבדה. לא בפעם הראשונה, זה הרגיש לי מוזר. אם אתה בעמדת המגיב, בטח ובטח כשאתה המאמן של הקבוצה הפייבוריטית, ועוד משחק בית, אתה לא באמת שולט בגורלך. כך, למעשה, היה זה יורי זדובץ' שהכריע, בין אם הבין זאת בזמן אמת ובין אם לאו, מי ומה יופיעו בחמישיה של הצהובים. אין זה מקרי, על כן, שכניסתו המוקדמת של מילאקניס למשחק, כשהליטאים בפיגור משמעותי, שינתה את המשחק מיידית. גם כי כניסתו סימנה את הקץ של החטאות השלוש החופשיות שידעה הקבוצה עד אז וגם, ואולי בגלל, שבמקביל לכניסתו – נזרק החוצה קלויארו ונכנס פנימה קמרון טיילור. ואם רק היה מואיל המאמן היריב להשאיר את מילאקניס עוד כמה דקות רצופות כבר במחצית הראשונה, יתכן שהיה מגיע במצב טוב יותר לשניה. יתכן.

ועדיין, מכבי תל אביב אתמול הייתה קבוצה שידעה, בגדול, מה היא רוצה ומצפה מעצמה. כולל התנפלות הגנתית שהובילה ל-15 איבודי כדור של היריבה ויציאה מהירה להתקפות מתפרצות. כולל ניהול חילופים שהקבוצה כבר די מכירה, שזה הרבה. כולל רמת ביצוע משופרת במשחק ההתקפה המסודר.

אז שניה לפני שמדברים על משחק התקפה מסודר, מגיע לקואץ' ספרופולוס איזה גיף מחבק על התכנית ורמת הביצוע, ברמת ה I love it when a plan comes together של אחד חניבעל סמית', לא?

via GIPHY

לנצל את ווילבקין ונאנלי
טרם תחילת המשחק, התראיין זדובץ' והסביר שהמטרה ההגנתית המרכזית שלו מול מכבי תל אביב תהיה להתרכז בשני הסקוררים המובילים שלה. במילים פשוטות, להכריח שחקנים שאינם ווילבקין ונאנלי להיות אלו שיזרקו ואלו שיחליטו. ובצדק. דברים דומים, יש להעריך, צפויה מכבי לפגוש בלא מעט משחקים אחרים במהלך העונה, כולל מול ברצלונה מחר – יריבה שבמשחקים האחרונים פירקה לגארדים היריבים, נניח דה קולו או ג'ורדן לויד, את הגרון והצורה.

עובדתית, התכנית של ז'לגיריס עבדה לא רע בכלל. בערך. ווילבקין הוגבל ל-5 נקודות + 6 אסיסטים ולא הצליח לפגוע בשום שלשה. נאנלי? איתו זה עבד פחות. הסקורר קלע 15 נקודות, מעל הממוצע שלו. אבל לעיתים נראה כמי שמכריח. למשל כאן, עם זריקה קשה שגרמה גם לאוונס להניף ידיים.

via GIPHY

בשורה התחתונה, קלעו אמש הצהובים 76 נקודות, קצת מעל הממוצע שלהם. וזאת, יש לציין, ביום שבו הקליעה מבחוץ לא נכנסת, כשרק 4 שלשות נכנסו לתוך הטבעת, מתוך 21 כאלו שהוטלו לכיוון הכללי. כלומר, המטרה ההגנתית של ז'לגיריס אמנם הושגה במובן מסוים, אבל הצהובים מצאו את הדרך להסתדר. בעיקר אודות ליכולת לפתח קצב משחק מהיר יחסית ולהעניש במצבים של יתרון מספרי במגרש הפתוח, אבל גם בזכות ניצול טוב יותר של תרגילי התקפה במשחק המסודר. תרגילים שבחלקם, לפחות, התבצעו אתמול בעצימות גבוהה יותר ובקצב איכותי יותר.

קחו לכם שתי דוגמאות ממחישות, בהן נראה כיצד משחקת נציגנתנו המשוריינת את אותו התרגיל, תוך שהיא מנצלת את תשומת הלב המוגברת על ווילבקין כדי להעניש מהר מהר.

היידה. התרגיל שנראה עכשיו הוא אחד הפשוטים במחוזותינו. לאחר כניסה קצרה (ENTRY) הולך ספרופולוס לתרגיל קליעה, א-לה שוטרס פליי, או FLOPPY בעגה האמריקאית. ווילבקין עומד לו מתחת לטבעת ובוחר איזו חסימה לנצל כדי לעלות למעלה. אוונס, שנמצא על קו העונשין, ישלים וילך לכיוון ההפוך מזה שיבחר ווילבקין. הקיצר, בדוגמא הראשונה יוצא ווילבקין על זי'זי'ץ'. ולאחר שיוצא עליו בטרוף הגבוה היריב, מעניש ווילבקין חיש חש באמצעות מסירה איכותית לז'יז'יץ' אשר בתנועה.

via GIPHY

via GIPHY

דריק וויליאמס. קלע
הרבה דברים ציפו וקיוו לקבל העונה מדריק וויליאמס. נסיון למשל. אתלטיות למשל. אחד על אחד למשל. קליעה? לפעמים. נכון לעכשיו, מוביל דריק וויליאמס את כל הפאקינג יורוליג באחוזי קליעה לשלוש נקודות. וויליאמס זרק עד כה 14 פעמים ופגע ב-9 מהן, שזה יוצא 64%. בעונה שעברה, לשם השוואה, קלע האיש ב 32.4%, כשהוא במדי ולנסיה. אם יש לכם הסבר לתופעה הזאת, אז אשמח לשמוע. לי, האמת, אין. בינתיים, כל עוד תרים אתם אחר רציונל, כדאי לספר עד כמה מרשים היה וויליאמס אמש. וכן, השלשות (2, ליתר דיוק) נכנסו. והן היו חלק מ-17 נקודות שהושגו, אליהן הוסיף האיש גם 7 כדורים חוזרים.

אבל האמת היא שההצטיינות של וויליאמס אמש, אם רוצים להלביש לה ביטוי סטטיסטי, באה לידי ביטוי בדקות המשחק. 33 כאלו היו אמש לאיש שנבחר גבוה מדי בדראפט, הרבה הרבה מעבר למה שקיבל עד כה. והסיבה לכך נראית כפולה. קודם כל, כי מול ז'לגיריס זה הרגיש, לראשונה, שוויליאמס קיבל את הרגליים שלו בחזרה. ונראה כמו הסופר אתלט שהכרנו לאורך כל הקריירה שלו. שנית, ואולי זה חלק בלתי נפרד מהסיבה הקודמת, נראה היה שאתמול, לראשונה, הבינה הקבוצה מה עושים עם וויליאמס. איך משחקים איתו. מה הוא מסוגל לעשות במסגרת משחק ההתקפה.

כי עד אתמול הוא בעיקר ניזון ממה שהאחרים השאירו, שזה בעיקר זריקות מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ומאתמול, אולי, נמצא שימוש מגוון והולם יותר.

כי וויליאמס יודע לקרוא מצבים, כשהוא בלי כדור, ולזהות עזרה מוגזמת כדי לנוע, לסמן ולהנחית.

via GIPHY

via GIPHY

via GIPHY

ניחוח רכז
לא שאני רוצה להתחייב או להבטיח, אבל אמש, לפחות לפרקים, התקרב קינן אוונס במקצת להיות הרכז של מכבי תל אביב. אפשר לראות את זה בדקות המשחק המוגברות של האיש, בעוד יפתח זיו מקורקע ודיברתולומיאו מוגבל לארבע דקות וחצי בלבד. אפשר גם היה לזהות, מדי פעם, שווילבקין (להבדיל מנאנלי) מרגיש בנוח לגמרי עם זה שהבחור החדש מקבל את הכדור וההחלטה הראשונית במשחק ההתקפה. ואפשר היה לחוש איך אוונס הולך ופורח כשהוא בעמדת המכדרר.

זה ניכר בתדירות שבה זכה לקבל כדור ראשון מהגבוהים, לאחר ריבאונד הגנה, בדרך ליציאה מהירה בצד השני.

via GIPHY

via GIPHY

נמשיך לעקוב בעניין.

כשווילבקין חוטף
סקוטי ווילבקין נבחר פעמיים לחמישיית ההגנה של ה-SEC, הקונפרנס שלו בתקופת המכללות. סקוטי ווילבקין גם מוביל כרגע את היורוליג במספר החטיפות למשחק, עם ממוצע של 2.2 כאלו. והוא גם בין הטובים בקבוצה שלו, נכון לעכשיו, בסטטיסטיקה המתקדמת יחסית הקרויה מדד או דירוג הגנתי. אוקיי, עצירה מתודית. להגיד על ווילבקין שהוא שחקן הגנה מצוין יהיה כמו לומר שצחי אירני היה הסטנדאפיסט הכי מצחיק בתכנית המיתולוגית האקדמיה לצחוק. והוא לא היה, לשאלתכם, כי כו-לם יודעים שהכי הכי מצחיק שם היה שראל פיטרמן. האגדי. ועדיין, אי אפשר לקחת מווילבקין כמה דברים, שבולטים עד כה השנה יותר אולי מאי פעם.

גם היום, כבעבר, עושה ספרופולוס כל מאמץ כדי להרחיק את ווילבקין מלשמור על שחקנים משמעותיים בצד השני. אבל בניגוד לעבר הרחוק שלו במדים הצהובים, ווילבקין מתאמץ. (כמעט) כל הזמן. ומוותר פחות ופחות. וחשוב מכך, לא נותן בינתיים למשחקי התקפה טובים פחות להיות כאלו שמורידים את רמת המאמץ שהוא משקיע בצד שבו נוהגים לשמור. ושוב, כדי שלא נתבלבל: ווילבקין עדיין מתקשה ברמת הגנת היחיד. ו-ווילבקין עדיין מאבד לא אחת את השחקן עליו הוא מופקד, כשזה נמצא ללא כדור ובצידי המגרש. אבל השילוב של הרצון מחד והחושים הנהדרים לכדור מאידך הופכים את ווילבקין של השנה, אולי יותר מאי פעם, לסכנה אמיתית לכל מתנגד שמנסה למסור כדורים באזור החיוג שבו הוא אורב.

אז אתמול שבר ווילבקין שיא קריירה, עת חטף חמש פעמים. ומכיוון שאתם אנשים נחמדים למדי, זמן להראות שתיים מהן. היידה.

שימו לב בבקשה לפוזשן ההגנתי הנהדר הזה של הפרנצ'ייז פלייר. שמתחיל מזינוק נהדר על מודאיי אשר מונע ממנו כל מחשבה על חדירה לסל. שממשיך עם סימון ידיים לעברו של וויליאמס. וגם אחרי שווילבקין מפסיד לרגע מול החדירה לסל של אותו מודאיי, הוא מגיב מיד ונכנס לקו המסירה הצפוי לג'וש ניבו. וחוטף. ומוציא את הקבוצה שלו ליופי של מתפרצת.

via GIPHY

via GIPHY