"בכיתי השבוע בשביל הילד בן ה-26 שהפסיד קריירה"

במצב רגיל, היינו כותבים שעודד קטש התפנה לראיון מיוחד אחרי השבוע המטלטל ביותר בחייו, אבל כמי שבחייו הספיק לחוות פספוס אדיר כמו ההגעה ל-NBA, זכייה באליפות אירופה נגד קבוצת נעוריו, ולהיפצע לפני גיל 26 - כנראה שהדברים לא באמת היו יכולים לעבור בצורה אחרת, כולל הפסד בשניות האחרונות במשחק הפרידה. בראיון אחרון לפני ההמראה לאתונה, סיפר קטש לראשונה על הדרמה של השבוע האחרון, הלבטים, הבכי וקבלת ההחלטה - לא בלב שלם.

• כתבה על עודד קטש תשודר הלילה (23:00) במהדורת "חדשות הספורט"
• שישי, 19:00, ישיר ב-5SPORT: משחק הבכורה של קטש בפנאתינייקוס מול פנרבחצ'ה

קח אותי לרגע שאתה מקבל את הטלפון מפנאתינייקוס. מה קורה מאותה נקודה?
"התרגשות. אני מספיק זמן בעסק כדי להבין את ההזדמנות, ואני יודע שאני הולך לקפוץ בנג׳י עכשיו. כשהגיע הטלפון פשוט הפניתי אותם לירושלים, זו לא באמת הרגיש אופציה אמיתית. לקבוצה כמו הפועל ירושלים, שמעמידה תקציב, עם ציפיות, עם מטרות, זה לא היה כזה קל לשחרר אותי, והם באמת לא רצו, ואני לגמרי קיבלתי את זה. ב-24 השעות הראשונות מבחינתי זה היה מקובל, הבנתי שזה לא התזמון הנכון וקיבלתי את זה בהכנעה. ההתפתחויות החלו ב-24 השעות שאחרי, כשהדברים התחילו לחלחל, כי הקריירה שלי, כשחקן וכמאמן, חוותה הרבה מאוד טרגדיות. בשבילי, מחויבות למועדון ולשחקנים זה מעל הכל. כשחקן, כשהתחייבתי להישאר במכבי, וארבעה ימים אחרי זה השביתה ב-NBA בוטלה, נשארתי כי התחייבתי להישאר, למרות שאני יודע ש-95% מהשחקנים באותה סיטואציה היו הולכים".

"אני מרגיש הרבה יותר מוכן בהשוואה להזדמנות שהיתה לי במכבי".
אז בעצם מה שקרה עכשיו זה סוג של תיקון. אמרת לעצמך, כבר הייתי בצד המוותר, זה נשאר בי עד היום, אני לא חוזר על אותה טעות.
"נשארו משקעים להחלטה ההיא. זה לא רק ה-NBA, זה גם הפציעה שלי, לפני גיל 26, שיצרה תחושת פספוס נוראית. ואני לא מדבר איתך על פספוס של כסף או תארים, אני מדבר על הכדורסל, על מה שיכול היה לצאת ממני. שיחקתי משחק אחרון לפני גיל 26, הייתי לייט בלומר מבחינת התפתחות פיזית של הגוף, לא היה לי ספק שבגיל 30 היה יוצא משהו אחר. לחיות כל השנים עם תחושת הפספוס הזו - זה כנראה ישב שם. והיה רגע שלמרות שכל מי שסבב אותי אמר שני צריך ללכת על זה - החלטתי שאני נשאר, שאני לא יכול לעזוב. ואז אמרתי לעצמי, 'רק תהיה שלם עם עצמך, ותדע שיכול להיות שהזדמנות כזו לא תחזור'. וברגע שאמרתי את זה לעצמי כנראה נגעתי לעצמי באיזה פצע עמוק, של שנים, ואז התחילו 24 שעות שפשוט בכיתי את עצמי לדעת. כנראה בלי קשר לסיטואציה, בכיתי את כל מה שבכיתי מעולם על דברים אחרים, וזה מה שהפך אותי".

אתה בעצם בכית בשביל אותו ילד בן 26 שלא הצליח לפתח את הקריירה שהוא רצה.
"כן. לא הסכמתי במשך שנים לבכות על הדבר הזה. ברור שהייתי מעדיף שהדברים יקרו אחרת. שלמשל אסיים את העונה וקבוצת יורוליג מחפשת מאמן, ואז הכל היה אחרת. צריך להבין, מעגל מאמני היורוליג זה מעגל מאוד מצומצם. קשה לפרוץ אל תוך הדבר הזה. ומה שקרה היא סיטואציית אקסטרים ואם הייתי מוותר זה אולי לא היה חוזר. אני גם יודע שאני הולך למצב מסוכן, וברור לי שזה יכול ללכת לנקודת קיצון. אני לא בונה על החיבור שלי למועדון ולאנשים שמנהלים את המועדון, אלא הרבה יותר על היכולות. היום אני מרגיש הרבה יותר מוכן בהשוואה להזדמנות שהיתה לי במכבי, שהלכתי למכבי כמאמן צעיר והכל קרה מוקדם מדי ולא נכון".

תיארת את רכבת ההרים הרגשית, זה מרגיש שכל פעם מחדש אתה נכנס לסיטואציה המיוסרת הזאת, מהזכייה באליפות אירופה נגד מכבי, ועד המשחק האחרון שלך בירושלים, שזה נגמר ההיפך הגמור ממה שהיה צריך.
"בדיוק דיברתי על זה עם מוטי דניאל, הוא יודע לפשט דברים, והוא אמר לי 'אתה לא יכול לבחור את הסרטים שאתה נכנס אליהם'. בהמון נקודות דברים באמת קורים לי בסיטואציות קיצון - ה-NBA, הפציעה, והכל מחזיר אותי לפנאתינאיקוס. אפשר להסתכל על זה קצת בחיוך. תמיד שאלו אותי את הקלישאות, כמו מה החלום שלך, או איפה אתה רואה את עצמך עוד כך וכך שנים. ותמיד אמרתי, להיות מאמן יורוליג, או אפילו החלום האמיתי היה לאמן קולג׳ים. אבל בשנתיים האחרונות בירושלים, כששאלו אותי איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים - אמרתי 'פה. בירושלים. ככה'".

"זה לא שאין חלומות, אבל החלום היה ההווה שלי בירושלים. אני חייתי את החלום עם הפועל ירושלים. לאמן כאן את השחקנים האלה, עם ההנהלה הזאת, עם הקהל הזה - זה היה בשבילי חלום, אני חייתי את החלום ב-3 שנים האלה. היו קשיים ומריבות והיה הכל, אבל בסוף זו משפחה גדולה שחיבקה אותי, הכרתי אנשים, חוויות, גביעים, אכזבות, פשוט חייתי את החלום. זו הסיבה שהאינסטינקט הראשוני שלי היה לקבל את הוויתור על פאו בהכנעה. כי לפני ההצעה הכל היה טוב, הייתי מאושר, שמח. זה לא דבר טבעי לעזוב מקום שכל כך טוב לך בו. אבל בסוף מה שקרה זה כשרק כשבאמת שיחררתי את החלומות ההם - זה פתאום קרה".

"בכל העולם, יש 3 קבוצות שנפגעו הכי הרבה מהקורונה: אנאדולו, ליברפול והפועל ירושלים"
לפני כמה חודשים, כשהגשת את התביעה נגד איגוד הכדורסל, הבהרת שזה לא בגלל כסף, אלא לטובת מעמד המאמן. לעזוב קבוצה אחרי 3 שנים, שאתה בנית, שחקנים שאתה הבאת, כולל אחד שרק לפני כמה שבועות קיבל הצעה מקבוצת יורוליג, ואמרתם לו שהוא לא משוחרר. לעזוב בצורה כזאת - זה תורם למעמד המאמן?
"אני לא חושב שיש פה פגיעה במעמד המאמן, ההיפך הוא הנכון. כשמגיעה הזדמנות כזאת, קשה להשאיר אנשים בסיטואציה כזאת, וזה נכון גם לאותו שחקן. יש פה כבוד למאמן, למרות שבהפועל ירושלים לא דחפו לזה ולא הסכימו לזה, אבל בסוף בסוף, עם החוויה האישית שלי שהיא מאוד אמוציונלית וקשה, ולקבל חיבוק כזה מהקבוצה שלך - זה כבוד למעמד המאמן".

אם אין קורונה, ואתה צריך לקבל את ההחלטה הזאת כשאתה יודע שבמשחק האחרון יהיו מאחוריך 8,000 אוהדים, והתגובות שלהם עלולות להיות לא סימפטיות בלשון המעטה, זה היה משנה את ההחלטה?
"אתה מדבר על אם אין קורונה… אם אין קורונה, הקבוצה הזאת בעונה שעברה היא קבוצה היסטורית. אם אין קורונה, להזכיר לך איזה קבוצה היינו? גם זה מצטרף למקרי הקיצון שלי. בכל העולם, יש 3 קבוצות שנפגעו הכי הרבה מהקורונה: אנאדולו, ליברפול והפועל ירושלים. עוד לליברפול היתה הזדמנות לקבל את הרגע שלהם ולזכות באליפות, אבל אנחנו ואנאדולו, זה שתי הטרגדיות הספורטיביות הכי גדולות של הקורונה. היינו באיזה פיק מטורף ומאז הכל התבלגן. אנחנו עדיין לא התאוששנו מהקורונה, עד היום. ולמרות כל הקשיים הצלחנו להישאר עם הראש מעל המים".

"לגבי הקהל, אני מרגיש מהאוהדים חיבוק מאוד גדול ואני חושב שהם מבינים. אי אפשר להתייחס לקהל כאל מקשה אחת. יש כאלה ויש כאלה, יש מנעד רגשות שיכולים להרגיש לגבי העזיבה שלי, ומי שכועס אני מבין אותו. בסופו של יום, אוהדים זה רגשות. אני מאוד גאה במה שעשיתי עם ירושלים ב-3 האלה, אני יודע כמה נתתי, והשקעתי והייתי מחויב, נתתי את כל כולי, ולקהל יש לב פועם, הוא מרגיש והוא יודע מה נתתי למקום הזה. אני לא עוזב בלב שלם, והלוואי שהסיטואציה היתה אחרת, וזה באמת לא הגיוני לעזוב מקום כזה, אבל אני רוצה להאמין שהקהל מבין אותי ויודע שנתתי את כל כולי".

בוא נדבר על מה שמצפה לך ביוון. אתה מגיע לסיטואציה לא פשוטה, מה הציפיות שהגדירו לך לעונה הנוכחית?
"המצב שלהם ביורוליג, לעשות פלייאוף זה יהיה סנסציוני ואני לא חושב שהם מצפים שזה יקרה. הם רוצים לראות תהליך, שהקבוצה תתחיל לשחק יותר טוב. אני לא חושב שהמאמן הקודם עשה עבודה רעה, אני בטוח שהוא עשה את המיטב. המטרות הן קודם כל לזכות באליפות ובגביע".

הם יקבלו בהבנה אי העפלה לפלייאוף היורוליג?
"אני מזכיר לך מי האנשים שמנהלים את הדבר הזה שם, דיאמנטידיס, אלוורטיס, קלאיציס. הם מבינים את הסיטואציה, הם יודעים שזו תהיה הפתעה אדירה אם נעפיל לפלייאוף. צריך להיות ריאליים, יש בעיות מובנות, הסיבה העיקרית היא כי הבעלים לא השקיע כסף העונה, הם הקבוצה הכי צעירה ביורוליג. יש שחקנים שהגיעו כדי לעשות שדרוג לקריירה שלהם. כך שהציפיות הן בהתאם אבל צריך לעמוד במטרות שציינתי כדי להגיע לעונה הבאה. זה די דומה להגעה שלי לירושלים, הייתי צריך לצלוח את חצי העונה הראשונה כדי לקבל את האמון לעונה הבאה וזו המטרה שלי גם בפנאתינייקוס".

"אני מאוד אוהב את ההחתמה של אדומייטיס"
התקשורת ביוון ידועה כלא סלחנית במיוחד. כאן, נוצרה לך תדמית של ״אתרוג״, של מי שמתייחסים אליו אחרת ולאורך השנים הביקורת כלפיך היתה מאוד מעודנת בהשוואה למאמנים אחרים. היית הנסיך שלא נוגעים בו, אולי באמת בגלל הסיום הטרגי של קריירת המשחק. אז ממקום כזה אתה עובר למקום שישפטו אותך רק על פי התוצאות, אתה מוכן לזה?
"אני לא באמת מרגיש כמו אתרוג. זה לפעמים גם לרעתך, לא הרגשתי ששומרים עלי ואני משתדל לא להיות מעורב. הדבר היחידי שמפריע זה אם הביקורת היא לא עניינית. אני מגיע למקום שהיו לי חוויות טובות בו ואוהבים אותי, אבל אני לא בונה על זה. זה שזכיתי איתם באליפות אירופה לא ישנה לי את העבודה בסנטימטר ואני יודע איך האיתרוג הזה גם יכול להתהפך עליך, כבר חוויתי את זה".

מתי?
"עם מכבי. אני רואה בסיטואציה שלי הזדמנות לתת את מה שיש לי ברמת יורוליג. זה שליאור ליובין מגיע איתי נותן לי כוח אמיתי, ותמיד צריך טיפת מזל ואם זה יקרה נוכל לעשות משהו יפה ומרגש".

מה דעתך על המחליף שלך בירושלים, דאיניוס אדומייטיס? התייעצו איתך עליו?
"כן, התייעצו איתי, אני מאוד אוהב את ההחתמה הזאת. הוא בשנתון שלי, שיחקתי נגדו. אני לא מכיר אותו ברמה האישית, אבל בהתנהלות הכללית הוא 'מעטנש'. כריס קרמר שיחק אצלו ואמר עליו דברים טובים לקבוצת השחקנים שיש כאן, העובדה שהוא מענטש מאוד חשובה לחדר ההלבשה הזה. אני מאחל לו הכי הרבה בהצלחה, באינטואיציה שלי הוא האיש הנכון. ואני קצת מקנא בו עכשיו, האמת".

אמרת שתמיד מסיימים איתך בראיונות באיפה תהיה עוד כמה שנים. אז בוא תגדיר אתה כמה זמן, ותספר איפה אתה רואה את עצמך בזמן הזה.
"אני מבקש דבר אחד: שבעוד 10 שנים אני אהיה במקום שיחבקו אותי ויאהבו אותי כמו שאהבו אותי בהפועל ירושלים".