צל"ש או טר"ש? ווילבקין קולע, מכבי ת"א מפסידה

הכדררת של הכוכב אולי מייצרת נקודות, אבל המספרים מוכיחים שהיא גם מייצרת לא מעט צרות לחבורה בצהוב. וגם: ההבדל מספאנוליס, הכדורסל הסטטי של יאניס ספרופולוס, עצה ליובל זוסמן וסיום בנימה אישית. שי האוזמן מנתח את ההפסד של האלופה לאולימפיאקוס

שי האוזמן
א א א א ( שנה גודל )
תחילת כתבה

פעם אחר פעם
בעונת 92/93 של המאה והאלף הקודמים, שיחק במכבי תל אביב אחד בשם דיוויד אנקראם. ולאחר עוד הפסד במשחק צמוד, צווחה הכותרת בידיעות אחרונות: למה דיוויד אנקראם תמיד זורק את הכדור האחרון? כי אז, ממש מזמן, נראה היה שהתסריט של הצהובים כתוב מראש, פעם אחר פעם. במעבר חד אל ההווה, נראה שגם התסריט של הצהובים הנוכחיים כתוב מראש, פעם אחר פעם.

משחק צמוד, דוגמת צסק"א, באיירן מינכן, אנדולו אפס, ולנסיה, מילאנו, וילרבאן ואולימפיאקוס (פעמיים) - הוא משחק שבו מפסידים. משחק שבו ווילבקין מוביל את טבלת הקלעים, נתון שקרה העונה 12 פעמים - הוא משחק שבו מפסידים (ב-10 מתוך 12 המשחקים). משחק שבו טיילר דורסי חלש - משחק שבו מפסידים. משחק שבו קאלויארו לא מצליח לקלוע - משחק שבו מפסידים. פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. ואם הנתונים הסטטיסטיים הללו כל כך מובהקים, אז אין שום סיבה להתווכח עמם. ולכן, מיד עכשיו, הבה ונתווכחה.

ווילבקין אשם?
הממוצע העונתי של הפרנצ'ייז פלייר הצהוב עומד עד כה על 17.6 נקודות למשחק, 3.8 אסיסטים (מול 2.6 איבודים) ומדד יעילות 16.7. נכון לעכשיו, הוא רביעי במפעל בנקודות למשחק ושמיני בקטגוריית היעילות. ונכון לעכשיו הוא גם האיש שאליו מופנות מרבית האצבעות המאשימות, ובמרכזן שתיים בולטות. האחת, סגנון המשחק רווי ותלוי הכדררת של ווילבקין. השניה, כפי שצוין פיסקה אחת אחורה, בעניין הזיקה המספרית המובהקת בין הנקודות שצובר האיש להפסדים שצוברת הקבוצה שלו.

אז ככה: אין שום סיבה בעולם לבוא בטענות לווילבקין בכל הנוגע לסגנון המשחק. סגנון המשחק של הקבוצה מבוסס על החלטות טקטיות שמגיעות מחדר ההלבשה. ואם המשחק הוא תלוי כדררת, הרי שכך החליט האיש שמקבל כסף כדי לקבל את ההחלטות, ושמו בישראל יאניס ספרופולוס. לו היה דורש כדורסל שונה או לפחות מובהק פחות, בכל הנוגע לכדרורים, כך היה קורה.

ומה באשר לאותה זיקה סטטיסטית בין קליעה של ווילבקין לבין הפסדים? אז ככה: אין שום ספק שהנתון המספרי הזה חריג במיוחד. אין זה שכיח לאתר נתון מקביל אשר מנבא, בהצלחה כל כך גדולה, את הסבירות שבה קבוצה תנצח או תפסיד. העניין הוא שהסטטיסטיקה, כדרכה, רק מייצרת מעין מודל. היא לא מספרת את הסיפור או מסבירה למה. אנחנו, עכשיו, ננסה.

כי לפחות על פניו, כפי שצוין בפני אמש על ידי אחד שמבין, איך אפשר לבוא בטענות לאחד שקולע בהפסדים? הבעיה, לפחות על הנייר, בשחקנים שלצידו. כי הם, בניגוד אליו, נעלמים בהפסדים. קחו לדוגמא את דורסי, שקולע בהפסדים רק כמחצית מהנקודות אליהן הוא מגיע בנצחונות - אבל קודם נתחיל בהשוואה בין ווילבקין לווילבקין.

ווילבקין. צל"ש או טר"ש? (אלן שיבר)
ווילבקין. צל"ש או טר"ש? (אלן שיבר)

בעונה הנוכחית קולע ווילבקין 21.3 בהפסדים לעומת 11.9 בנצחונות. שזה וואחד הבדל. וואו גדול. בעונה שעברה קלע האיש 16.4 בנצחונות לעומת 15.4 בהפסדים. כמעט אותו דבר, כן? ועונה לפני, ב-18/19, 13.1 בנצחונות מול 12.7 בהפסדים. אם כך, מסקנה ראשונה וחד משמעית היא שהפערים בין נצחונות להפסדים, בכל הנוגע למספר הנקודות שצובר ווילבקין, רלוונטיים אך ורק לעונה הנוכחית. וזה, למען האמת, למרות שהצוות המסייע לא השתנה בהרבה. אולי.

איפה בכל זאת ההבדל? בואו ננסה את כמות הזריקות לשלוש נקודות. אחוזי ההצלחה דומים בנצחונות ובהפסדים, אבל מספר הזריקות משתנה לגמרי: בנצחונות מטיל ווילבקין 6.5 טריצות בממוצע לכיוון הכללי של הטבעת. בהפסדים? 9.9 שלשות שנזרקות על ידו בממוצע. כלומר, ככל שווילבקין מפציץ יותר מבחוץ, מצבה של הקבוצה רע יותר.

קחו רק עוד נתון סטטיסטי אחד, לפני שנתקדם: בנצחונות, ממוצע האסיסטים הקבוצתיים של מכבי תל אביב למשחק עומד על 18.3. בהפסדים, על 13.6. כלומר, ככל שמכבי תל אביב מוסרת יותר, כך גם גדלים סיכוייה לנצח.

אם כך, ברשותכם, נעצור כאן ונציע הסבר אפשרי. מכבי תל אביב היא מהגרועות ביורוליג במספר האסיסטים שלה למשחק (מקום 15). הרבה יותר גרועה מאשר בעונה שעברה (מקום 10). וזה לא אמור להפתיע אף אחד, האמת. כי למכבי תל אביב אין רכז. ואם בעונה שעברה שיחקה חלקים משמעותיים כשיש מישהו שמאייש את העמדה הזאת (וולטרס, זוכרים?) ואח"כ, בחסות הרוח הגבית שצברה והקהל (זוכרים שהיה פעם דבר כזה?), כבר המשיכה לנצח הלאה - אז העונה אין.

וכאשר ווילבקין מתופקד בשלבים משמעותיים של המשחק והעונה כרכז, אז בהמצב בהתאם. ווילבקין הוא סקורר, ותפקידו לזרוק ולקלוע. ככל שהוא הולך חזק יותר אל הנטיות הטבעיות שלו, קרי לקלוע, אז משחק ההתקפה של הקבוצה הופך מאוזן פחות. כי אין מי שיאזן אותו. לא על המגרש, עם כל הכבוד לגארדים הנוספים שבסגל ולשחקנים שמסביב שאינם גארדים. כי אין לצהובים גם איזה מנהל משחק מהעמדות הנוספות. וגם שיתוף הפעולה האדיר עם האנטר, מהשנה שעברה, מרשים הרבה פחות השנה. זה ברור מספרית (אבל אחסוך מכם בינתיים), בעיקר הודות לתובנות ההגנתיות המקצועיות אליהן הגיעו השנה היריבות.

ואין מי שיאזן את ווילבקין גם מהקווים. בכדורסל המיקרו של ספרופולוס, שבו בכל פוזשן ומהלך מכריזים על האיש שעכשיו ייצר מכדרור, בעוד שמרבית האחרים צופים בעניין מהצד, מה שנותר זה בעיקר להסתכל על ווילבקין ולקוות לטוב. וכשטוב, רק ממשיכים לשחק עליו את התרגילים. וממשיכים להקפיא את היתר. וכשהולך לווילבקין, הוא ממשיך לזרוק. בעיקר מבחוץ. וכשהולך לווילבקין, השחקנים האחרים צופים בעניין מהצד. וככל שהם צופים בעניין מהצד יותר ויותר, כך הם בהכרח משפיעים פחות. ואין מי שיאזן. ואין מי שישנה. ואין מי שינצח.

רגע, דאמיט, חציתי את רף 1,200 המילים. אז אעצור בינתיים, לא אתייחס לאיפיון של הגארדים שליד (שגם הם, בדומה לווילבקין, חייבים כדור ביד וכדרור בצידו) ואשאיר אתכם עם מסקנת ביניים. הנתון הסטטיסטי של היחס בין נקודות ווילבקיניות לבין הפסדים חד משמעי, אבל אין בו בהכרח כדי לבוא בטענות לווילבקין עצמו, אלא לסגנון המשחק שמכתיב המאמן וליכולת של השחקנים שליד. ואגב, אם כבר נתון סטטיסטי שמשקף ושמנבא את היכולת לנצח, אז אפשר לוותר על התקפה ולדבר הגנה. 72.1 סופגים הצהובים בנצחונות. 82.7 בהפסדים.

ווילבקין. המספרים לרעתו? (אלן שיבר)
ווילבקין. המספרים לרעתו? (אלן שיבר)

משחקים צמודים מפסידים במחצית הראשונה
אין למכבי תל אביב שום תירוץ להפסד במשחק הזה. ואין למאמן שלה שום תירוץ להפסד של המשחק הזה. האמירה החוזרת אשר הושמעה למיקרופונים בסיום, על ידי ספרופולוס או מי מהשחקנים, לפיה ככה זה כשמגיעים לסיום צמוד שיכול ללכת לכאן או לשם? היא אמירה שכל מטרתה להרחיק ביקורת לגיטימית, בואכה ערבוב שאין מאחוריו דבר. אלופת ישראל התייצבה בסגל מלא לחלוטין (וכן, אני יודע שסנדי כהן נעדר בשל ענייני קורונה), עניין נדיר במיוחד במציאות הנוכחית בליגה השניה בטיבה בעולם. היריבה שלה התייצבה ללא שני שחקני חמישיה (פאפאניקולאו והריסון). ומכבי הייתה דומיננטית מספיק כבר במחצית הראשונה כדי לסגור עניין וללכת הביתה מול יריבה בלתי מרשימה בעליל, אבל במקום לשחק כדורסל שמטרתו לכבות את האור על המתנגד - משחקת הקבוצה של ספרופולוס כדורסל סטטי, עם קצב נמוך מדי, שבו היא מאפשרת ליריבתה לשרוד ולהישאר בקשר עין גם כשהיא משחקת רע.

אין למכבי תל אביב העונה, בדרך כלל, את היכולת להמם את היריבה, לשעוט למתפרצות ולסגור עניין. גם כי היא איננה מחויבת למשחק מהיר כשיטה. גם כי ניהול החילופים של ספרופולוס הוא כזה שלא אחת עוצר את הסוסים, במקום לאפשר להם לדהור ולרמוס. מרוב נסיונות להתאים עצמו למהלכים של המאמן היריב, שוכח ספרופולוס שבלא מעט משחקים הדברים תלויים בו. ושם צריכים ויכולים לחתור להכרעה מהירה. וכך היה גם אתמול. אין ולא הייתה שום סיבה נראית לעין לסיים את עשרים הדקות הראשונות בהפרש 7 בלבד. אבל צריכים לעבוד כדי שזה יקרה. קודם כל הגנתית – באופן שיאפשר נקודות קלות בצד השני. ואח"כ, אם זה לא עובד, אז התקפית במסגרת ההתקפה המסודרת. שבמקרה של הקבוצה הזאת, היא בעיקר ההתקפה העומדת. והמכדררת.

נדגים? נדגים. הנה מהלך מתחילת המשחק. בראינט מנסה לייצר משהו, בעמידה, ממהלך פיק אנד רול עם ז'יז'יץ'. ושימו לב כמה זמן יש על השעון כשז'יז'יץ' הולך לייצר חסימת עומק לווילבקין. וכולם עומדים, מביטים וצופים בווילבקין שמנסה לעשות משהו מול בולדוג ושמו ג'נקינס.

via GIPHY

אגב, עד כמה זה דומה בעיניכם למהלך אחר מהרבע השלישי, שבו דורסי הוא הווילבקין?

via GIPHY

הלאה. שימו לב כמה זמן עובר עד שהכדור עובר מווילבקין (שמסמן עם היד), דרך קלויארו ועד דורסי, שהפעם תורו לכדרר. ומול פרינטזיס הגבוה, דורסי אכן מכדרר. ומכדרר. ומאחר שההגנה לא סופרת את זוסמן וקלויארו, אזי שגם סלוקאס וגם החבר של חראלמפופולוס עוזבים אותם ובאים לעזור. ודורסי? דורסי לא מאמין בגבולות או קווים, ובטח שלא מסוגל לייצר מסירה איכותית בסיטואציה שכזאת.

via GIPHY

ונכון, ווילבקין איבד אתמול שמונה כדורים - שהם שיא מועדון נוראי. הנה, קחו דוגמא לאחד מהם, וגם הוא לאחר כדרורים לרוב.

via GIPHY

אבל זה, שוב, היה במחצית השניה. מחצית שאליה אמורה הייתה לעלות המארחת כשבאמתחתה יתרון נוח אל מול יריבה שכבר חושבת על חלוקת כוחות לקראת המשחק השני שצפוי לה השבוע. אבל כאשר משחקים כדורסל שמטרתו בעיקר לא להפסיד, אזי שבדרך כלל מפסידים. ויאניס ספרופולוס, ואת זה צריך לומר ביושר, לא עושה מספיק כדי להרוג משחקים ולנצח אותם מוקדם. וכשהוא מצליח לנצח אותם מוקדם, כמו אתמול, אז הוא מפסיד אותם מאוחר.

סלוקאס או ווילבקין?
עוד מעט נחזור למכבי תל אביב. לפני כן דיון ושאלה: לו הייתה בידיכם הבחירה והייתם צריכים לבנות קבוצה משלכם תוך שאתם מתחילים מהחלטה אחת, האם הייתם הולכים על קוסטאס סלוקאס או שמא על סקוטי ווילבקין? השני ודאי מוכשר יותר. השני ודאי מתאים יותר לכדורסל של 2021. השני ודאי סקורר יותר. והשני, לעניות דעתי המרודה, איננו בהכרח התשובה הנכונה. כי איזה שחקן זה הסלוקאס הזה. שאחרי מחצית ראשונה חלשה, הרבה בזכות הקשיים שהערימו עליו שומרים כמו בראיינט וזוסמן, החליט שזה הזמן להשתלט – וכך עשה. וייצר לעצמו. וייצר, שימו לב, לאחרים. כולל 8 אסיסטים רק במחצית השניה (ובהארכה). כולל 16 נקודות רק במחצית השניה (ובהארכה).

למשל כאן, בתחילת הרבע השלישי. שימו לב למהלך התנועתי של אולימפיאקוס. אותו פיק אנד רול, רק בגישה כל כך שונה. וכשסלוקאס הולך על הרגליים של ז'יזי'ץ', מישהו צריך לעזור לקרואטי. אבל ווילבקין? הוא יוצא למלכודת נבדל ומשאיר מאחורי קו ההגנה את אליס.

via GIPHY

או כאן. לאחר שמסר, ירד למטה ועלה בחזרה על חסימה מדורגת ובתנועה - מריץ הסלוקאס עוד פיק אנד רול. והפעם, מלכודת הנבדל משתכללת לשני שחקנים (ווילבקין ובנדר). וגם הפעם, הכדור מגיע בזמן ובמקום.

via GIPHY

והנה אסיסט שמנצח משחק. סוף הארכה. סלוקאס מריץ פיק אנד רול אחד ימינה. ואחר כך פיק אנד רול שני שמאלה. באינטנסיביות – ובלי להתפזר בזמן ובמקום. וכשג'ונס עוזר פנימה, הכדור מגיע לווזנקוב החוצה. בדיוק בזמן. בדיוק במקום. כמו שרכז גדול יודע לבצע. וסלוקאס? סלוקאס רכז גדול.

via GIPHY

אבל האמת היא שהמהלכים המרשימים ביותר של סלוקאס אמש היו דווקא ממצב של כדרור. וכשמכבי תל אביב הלכה על האנטר בהגנה - ובהתאם, הלכה לחילופים אוטומטיים כהרגלה - היא לא ציפתה שגם משם היא תיענש. כי האנטר אמור להיות בלתי עביר. וסלוקאס, אתמול, דווקא העביר אותו יופי יופי. גם כשהרים מעליו זריקות. כולל שלשה אחת. כולל ג'אמפר יפה כמו זה.

via GIPHY

וגם כשלקח אותו לטיול נחמד, כאילו היו שניהם בפראליה היפה שבסלוניקי.

via GIPHY

זוסמן כמשל. בעצם, זוסמן כבלם
למאמן היווני של אולימפיאקוס יש מספר בלמים שאיתם הוא משחק. ג'נקינס למשל. ליביו למשל. שניהם, אגב - ובמיוחד השני - היו סופר דומיננטיים בריצה הנהדרת של הקבוצה מפיראוס במחצית השניה. ושניהם בעלי יכולת מוגבלת במיוחד לתרום התקפית. וגם למאמן היווני של מכבי תל אביב יש כמה כאלה, אבל אנחנו נתמקד באחד. יובל זוסמן. שנטל חלק ב-7 משחקים מאז ששב מהפציעה. שממוצע הנקודות שלו עומד על 1.2 למשחק. שלא קלע עד כה העונה ולו סל אחד ל-2. כולל שתי המתפרצות אמש שאותן לא הצליח לסיים עם נקודות. שמסר עד כה 2 אסיסטים. במצטבר. שהלך לקו עד כה פעמיים. במצטבר. שלא קלע ולו נקודה ב- 2 המשחקים האחרונים.

כי אף אחד לא באמת מסתכל על זוסמן במשחק ההתקפה. ואפשר גם להבין למה. כאן, למשל, התפקיד שלו הוא לצפות בווילבקין.

via GIPHY

וכאן, במהלכים של סוף משחק, מוצבים זוסמן וקאלויארו עמוק בפינות. ועכשיו הסבר קצר, ברשותכם: הסיבה לכך ששחקנים מוצבים בפינות, במשחק ההתקפה, הוא כדי לייצר ריווח. אם מניחים שחקנים בפינות המגרש, מהם חוששת ההגנה, אז בהכרח נצמדים אליהם שחקני ההגנה – ועוזרים פחות על השחקנים שמייצרים. כמו ווילבקין למשל. אבל אף אחד לא חושש מהזריקה של קאלויארו מבחוץ. ובצדק. ואף אחד לא חושש מהזריקה של זוסמן מבחוץ. ובצדק. ולכן מרשים לעצמם כאן סלוקאס ופרינטזיס לעזוב את אנשי הפינות (כולל זוסמן) ולהתנפל על ווילבקין.

via GIPHY

וגם כאן, עומד לו זוסמן בפינה, כשהשומר שלו וזנקוב יודע שאין שום סיבה לתת בו אפילו מבט.

via GIPHY

ושלא יובן אחרת, זוסמן אחראי לגורלו. ואחראי לצורה שבה הוא נראה כרגע. ואחראי לכך שהוא פוגע במשחק ההתקפה של הקבוצה שלו. ואחראי, באותה מידה, גם לשנות את הסיטואציה – ואני מדבר בעיקר על העונה הבאה.

כי מכבי תל אביב אוהבת את יובל זוסמן, וגם קידמה אותו רבות. אין בכך ספק. ויאניס ספרופולוס? גם הוא אוהב את יובל זוסמן. אין גם בכך ספק. ואם זוסמן רוצה להחזיר להם אהבה, הוא צריך לעזוב בקיץ הקרוב. וכן, גם אם המשך העונה הנוכחית יהיה משופר מבחינתו. וגם אם המספרים שלו ישתפרו, ואפילו משמעותית. כי זוסמן עדיין שחקן צעיר. ולזוסמן יש עדיין חלומות, לרבות חלומות על תפקוד שונה על מגרש הכדורסל. תפקוד שבו הוא יהיה יותר מאשר שחקן שעומד בפינה ומחכה ומצפה למי למי למי. יובל זוסמן צריך ללכת למקום שבו יקבל הזדמנות להוכיח עצמו כאחד ששותף לקבלת ההחלטות בהתקפה. משם, אולי, יצבור את הבטחון שיסייע לו בתחומים האחרים, כולל אחוזי ההצלחה כשהוא זורק או מנסה לסיים מתפרצות.

והמקום הזה, בטווח הקצר, הוא לא מכבי תל אביב. בטח שלא מכבי תל אביב של יאניס ספרופולוס. קח את מקל הנדודים, יובל, זוהי עצתי לך. ואח"כ, אם רק תרצה, תוכל לחזור גם למכבי, אבל בסיטואציה שונה וטובה בהרבה (מבחינתך). ולא כתבתי שום דבר על כספי ובלייזר. ולא השוויתי אותם למקומיים האדירים של אולימפיאקוס – ובמיוחד לרנזקיס. נשמור משהו לטור שאחרי בסקוניה.

שלוש נקודות לסיום
1. המלך. יכול בהחלט להיות שזה היה משחקו האחרון של ואסיליס ספנוליס ביד אליהו. ואם כך יתברר בסיומה של עונה, היה ויחליט קיל ביל לתלות הנעליים, אז זה היה משחק הפרידה הכי מחורבן שאפשר היה להעלות על הדעת. כי יש אצולת יורוליג, יש פנתאון של אצולת יורוליג, ואז יש ספנוליס. מלך האסיסטים והנקודות של כל הזמנים בליגה הזאת. סביר להניח שגם מלך סלי הנצחון. ובעיקר, האמת, מלך. שראוי לסטנדינג אוביישן בכל מגרש ומגרש שבו הוא דורך טרם פרישה, בטח ובטח מול קהל כמו זה שמאייש את הבית של מכבי תל אביב. אז έλα  , וסיליס, ובעיקר έλα εδώ שוב בעונה הבאה. אל תפרוש עדיין.

2. בנדר. בדיוק כמו במשחק ההפסד הביתי הקודם, מול זניט, את המשחק אתמול סיים דראגן בנדר עם 0 נקודות ומדד יעילות שלילי. אתמול, האמת, הוא גם לא זרק לסל. או איבד. או מסר. או עשה, למען האמת, פעולה משמעותית אחרת. למעט שני כדורים חוזרים שקטף. וארבע עבירות שביצע. וזהו. ואם סביר הדבר מבחינתם של אנשי מכבי תל אביב, ואם ממוצע עונתי של 5.4 נק' ומדד יעילות ממוצע 4.7 הוא סבבה לגמרי, אז מי אני בכלל שאתהה שוב מה צריך לקרות כדי שינחת כאן שחקן גבוה שיוכל לעזור?

3. בוא הביתה. אבשלי, אבי האוזמן, אוהב מאוד כדורסל. ואוהב מאוד את מכבי תל אביב. ואוהב אפילו את הטורים שלי. אבשלי, בימים אלו, חולה קורונה ולא מרגיש טוב במיוחד. אז אבא'לה, שנינו יודעים כמה שהאלמנטים האישיים המשתפכים הללו מביכים וממש לא בשבילנו, אבל אין ברירה: היידה. צא מזה, מה איתך. בוא הביתה. מחכים לך.

זוסמן. הגיע זמן לשינוי (אלן שיבר)
זוסמן. הגיע זמן לשינוי (אלן שיבר)
מעבר לתגובות