באק אין ביזנס: ההחלטות שמכבי ת"א צריכה לקבל
דווקא עכשיו, עם חזרת הפצועים, השיפור של בנדר ושובה של ההגנה מהעונה שעברה, זה הזמן לחזק. האוזמן מנתח את יאניס, מתרשם מכספי ומתמוגג מהקרב בין ווילבקין לנדוביץ'
החלטות זה לחזקים. ממש, אבל ממש עוד מעט נתחיל ללהג כדורסל ולהתייחס לאירועי אמש ביד אליהו הישן. שאגב, למי שבמקרה מבין לא נכון את הביטוי, הכוונה איננה לכך שהיכל הכדורסל העירוני איננו חדיש (כי כבר קיבלתי איזשהי הערה בעניין). הוא חדיש וסבבה, אוקיי? אבל לפני הניתוחים, אולי כדאי להסתכל קצת אל עבר העתיד. הקרוב.
מכבי תל אביב איז באק אין ביזנס, אחרי ארבעה ניצחונות מחמשת המשחקים האחרונים. והוכיחה את שאמור היה להיות הגיוני לאורך כל הדרך, כלומר, שהיא שווה קרב אמיתי, לכל הפחות, על הכניסה לשמיניה הראשונה בליגה הזאת. ושברגע שחזרו הפצועים והנעדרים, יש לה מספיק עומק כדי להיות תחרותית. שזה נחמד, בואכה סנופי דיסקו. העניין הוא שדווקא עכשיו, כשהדברים מסתדרים, הגיע הזמן – שבה וטוענת אמי – לקבל החלטות.
הסגל של אלופת ישראל רחב, אין ספק, אך רחוק מלהיות מושלם. עזבו מושלם, הוא לא כזה שאמור להשרות מספיק ביטחון על הבוסים או האוהדים הצהובים. ויש לא מעט פינות שדורשות מחשבה על שיפור, כשכל שדרוג עשוי להיות זה שעושה את ההבדל. למשל בקו הקדמי. דראגן בנדר אחלה לאחרונה. לאו דווקא אחלה ברמת ה-איזה יופי של זר פותח יש למכבי תל אביב, אלא יותר ברמת ה-תראו איזה יופי התקדם לו העלם, אבל אחלה. והאנטר? האנטר הוא הדבר הכי חשוב שיש בקבוצה הזאת, אבל כל כאב באזור עמוד השדרה המתבגר של האיש מכניס את המערכת להיסטריה מוחלטת ומוצדקת. ויש גם את אנטה ז'יז'יץ' וכמובן גם את עומרי כספי המשתפר והולך.
ועדיין, לא בטוח שזה מספיק. אז סביר להניח שאת החוזה של הבנדר יאריכו עד לסיום העונה. וגם אם זה יקרה, עדיין לא בטוח שזה מספיק. ממש לא בטוח. מכבי תל אביב, אפילו אם תחפש להשתדרג רק בקו הקדמי (למרות שאני יכול לחשוב על מקומות מעניינים וחשובים נוספים), צריכה עוד מאסה ופיזיות. היא צריכה עוד שחקן שדוחף ובעיקר שקופץ. היא צריכה לקבל עוד ביטחון ביכולת שלה להסתדר הגנתית מול גארדים יריבים, עם או בלי חילוף. היא צריכה לדעת שיש עוד מישהו לסמוך עליו במשחק הפיק אנד רול בכלל ועם סקוטי ווילבקין בפרט.
מאמן עבר בעל מבטא זר נהג לומר שאם זה איננו שבור, אין צורך לתקן. מכבי תל אביב איננה שבורה, בשלב זה. והכי קשה לבצע מהלכים כשמנצחים. בטח ובטח כאשר מצב הקופה והמזומנים לא מי יודע כמה. אבל דווקא עכשיו הזמן המושלם להעז, להחליט ולשדרג, ואנשי מכבי תל אביב יודעים, או אמורים לדעת זאת. והחלטות, אתם יודעים, זה לחזקים.
למראית הדז'ה וו. אתמול היה כיף גדול. גם בזכות הדו קרב העצום בין סקוטי ווילבקין לבין נמניה נדוביץ', שהזכיר כדורסל שבו אנחנו צופים בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה. שהזכיר שוב כמה שחקני כדורסל מצוינים יש גם בליגה השניה בטיבה בעולם. וגם בזכות הנוסטלגי,. כי לכמה רגעים הזכירה לנו הקבוצה שלבשה צהוב את גרסתה המוצלחת יותר מהשנה הקודמת. ולא בהכרח בזכות רמת הביצוע ההתקפי שלה כקבוצה, אלא בזכות שני אלמנטים בסיסיים ופשוטים. הראשון הוא משחק ההגנה שלה. השני? סקוטי ווילבקין.
אז הבה נתחילה דווקא באלמנט השני. גם הפרנצ'ייז פלייר של מכבי תל אביב הפך מודע לסטטיסטיקה ההזויה אשר עוטפת אותו. כלומר, שכשהוא קולע, הקבוצה שלו מנוצחת. וליתר דיוק, מתוך תשעת המשחקים בהם סיים כקלע המוביל, עד אתמול, ניצחה המתנגדת. או במספרים: כשהוא קולע רק 10.8 למשחק, הכל שיגעון. כשהוא מצטיין ומייצר 20.9 נקודות למשחק, אז חרבנא. שזה, האמת, בעיקר משונה.
אמש, כשנכנס לשחק במהלך הרבע הרביעי, היו לווילבקין 10 נקודות, 2 אסיסטים ו- 3 איבודי כדור. כשהרבע הרביעי יסתיים יעמוד אותו הווילבקין על 22 נקודות, 4 אסיסטים ואותם 3 איבודי כדור. כלומר, ווילבקין אחראי ישיר ל-17 נקודות מתוך ה-30 שקלעה הקבוצה שלו ברבע הרביעי, גם כשהיריבה החליפה שומרים והגנות מולו. נו, אז מסתבר שהוא יכול לקלוע ולנצח. ולא פחות חשוב מכך, ובניגוד ללא מעט הפסדים קודמים העונה, הוא יכול להיות שזה שמייצר ומוודא ניצחון במהלכים האחרונים, שאת חלקם סיים בקליעה מבחוץ (שזה חשוב בכדורסל). כלומר, עם 4/8 בקטגוריית הטריצות, אבל גם עם יכולת לקלוע באזורים קרובים יותר (4/5 ל-2).
כאן, למשל, הוא לא מייצר יתרון ממהלך ההנד אוף עם בנדר או מהפיק אנד רול שבראיינט מציע לו. מול שומר איכותי כמו סנט רוס, רוקד לו ווילבקין ימינה ועד לאזור הצבע, ושומר על מרחק מספיק גדול מפאפאיאניס המרתיע, שעסוק עם ז'יזי'ץ' שנע יפה באזור שמתחת לסל.
via GIPHY
וכאן, למשל, שוב מול סנט רוס, מנצל ווילבקין את החסימה של בראיינט (שרוצה להצמיד אליו שומר איכותי פחות בדמות נדוביץ'), כדי להסתנן ימינה ולצבע, להסתכל לפאפאיאניס בלבן של הגפיים ולכבות על פאו את האור.
via GIPHY
היידה. שומרים. את בסקוניה ניצחה מכבי תל אביב בחוץ הודות להגנה, שספגה רק 63. את ברצלונה ניצחה מכבי תל אביב בחוץ הודות להגנה, שספגה רק 67. והאמת היא שגם את פאו ניצחו הצהובים אמש בעיקר בזכות ההגנה. של המחצית הראשונה, כן? כי ההצלחה של מכבי להחזיק את היריבה שלה אתמול על 12 ברבע הראשון ועל 30 במחצית הראשונה היא זאת שהעניקה לה את המרווח שהיא הייתה צריכה. והיי, בדיוק כמו מול ברצלונה, הראתה הקבוצה של ספרופולוס שאפשר גם לשמור וגם לבצע פחות עבירות. כי עבירות, חשוב לדעת, מבצע רק מי שלא שומר טוב.
פתיחת המשחק הראתה שלספרופולוס חשוב להראות לכולם, גם למלהגים, שרק הוא מבין – כשהחזיר את ז'יז'יץ' לחמישיה. ולמרות שההרכב איתו צלע ודידה – ושהענק הקרואטי עצמו סיים את המשחק, בנוהל, עם טור התקפי רע במיוחד ומדד פלוס מינוס שלילי, הסתבר שאם באמת רוצים, אפשר לשמור גם עם ז'יזי'ץ'. ובשבע הדקות הפותחות בהן שיחק הסנטר כבד הרגליים, ספגה הקבוצה שלו רק 4 נקודות. גם בזכות היכולת להגן על נקודת התורפה ההגנתית הזאת. גם תודות לפתיחת משחק נוראית של פאפאפטרו היריב, שהצליח להחטיא את כל ארבע זריקותיו ב-5 הדקות הראשונות. אבל בעיקר כי מכבי תל אביב באה אמש, בדומה ללא מעט משחקים לאחרונה, כדי לטרוף את היריבה שלה.
כאן, למשל, פותרים ג'ונס והאנטר נהדר את רעיון הפיק אנד רול של שלווין מאק. כספי, עירני כתמיד, זיהה בזמן את החיתוך לסל של קסלאקיס – אבל שימו לב בבקשה לבראיינט, שבשום שלב של המהלך, גם כשהכדור הולך פנימה, לא מנתק מגע ומבט מנדוביץ' האיום. ושומר עליו מושלם. בפעם הזאת.
via GIPHY
ושימו לב כאן לעבודת החיפוי הנהדרת על ז'יזי'ץ' ומול נדוביץ'. קודם כל, עבודת רגליים מצוינת של ווילבקין מונעת מסנט רוס להתקיף את הטבעת. וז'יז'יץ'? הוא גם פותר לא רע את הפיק אנד רול, גם מגיב בזמן כדי לעצור את הקליעה הראשונית של נדוביץ', וגם קורא לעזרה ומקבל עזרה בזמן מווילבקין. וגם אם היציאה של קלויארו אל הקליעה של פאפאפטרו לא טובה, יש מאחור את בנדר שיחפה ויחסום. ואגב, שימו לב בבקשה גם לערנות של בנדר ששולח את דורסי לשמור על האיש הנכון וגם לזו של ז'יז'יץ', ששועט באיטיות בסיום המהלך כדי לחתוך קו מסירה אפשרי פנימה לפאפאיאניס. מ צ ו י ן.
via GIPHY
וכמה מילים על בנדר, ברשותכם, בהקשר הזה. גם היום אוחז האיש שנבחר 4 במדד התקפי והגנתי מהחלשים בקבוצה הזאת, אבל בעיקר בשל קרטועי פתיחת העונה. ובטח שלא בשל בעיות רצון ומוטיבציה. בשלב הזה של העונה, בנדר חי את החלום. הוא ווקאלי, עירני ואפילו מדריך לא מעט שחקנים למקומות הנכונים בפרקט, בשני צידי המגרש. ובמחצית השניה, כשהבריח ההגנתי של המארחת נפרם לו, הצליח בנדר בכמה מהלכים לשמור את היתרון בצד הנכון, כשייצר מספיק חסימות (שיא קריירה) שהובילו למתפרצות ושלשות בצד השני. אחת מהן של דורסי. אחת מהן, לאחר ג'יעג'וע התקפי, של ווילבקין.
via GIPHY
כשיאניס מגיב. כששעון המשחק הראה 33 שניות לסיום המחצית הראשונה, ניסה וובוראס, מאמנה הצעיר של אלופת יוון, לייצר איזה שטיק וטריק קטן, עת זרק בשקט אל המגרש את נדוביץ' במקום פאפאיאניס הענק, כדי לעבור להרכב נמוך. בהיחבא. ושנייה לאחר מכן ספק כפיו, הסתובב לעבר הבוס דיאמנטידיס שישב ליד הספסל וסינן סדרת קללות מקומיות עסיסיות, שכל כולן תסכול. כי יאניס שם לב. וספרופולוס מיד התאים עצמו והשליך את האנטר אל הפרקט כדי לנטרל את הסמול בול.
וכך קרה לאורך חלקים משמעותיים של המשחק. פאו עוברת להרכב של שלושה גארדים קטנים (יחסית)? זמן להכניס את בראיינט במקום קלויארו בעמדה מספר 3. פאפאפטרו חוזר לעמדת הסמול פורוורד? היידה, זמן להחזיר את קלויארו ולהתאים. וכך, פעם אחר פעם, הגיב המאמן היווני של הצהובים היטב לשינוי התצורה של המאמן היווני מהצד הירוק. ומאחר שיאניס היה חד, לרוב זה עבד. וזה סיפור שמאפיין את מכבי שלו ברגעיה המוצלחים. לרוב היא איננה זאת אשר יוזמת, מנסה או מעזה. אם פאו ניסתה למשל לשחק קצת עם הגנות, כולל ניסיון להגנות מעורבות, אז אין סרט כזה מבחינת נציגנתו המשוריינת. לא יקום ולא יהיה. ליזום פחות. להגיב – בהחלט. והתגובות אמש היו בזמן ובמקום, ושימרו את היתרון האיכותי של המארחת לאורך מרבית דקות המשחק המשחק.
אה, והיה עוד אלמנט אחד אופייני שחזר לחיינו. העונשים. בסיום הרבע הראשון, חטף זוסמן על הראש את השלשה הראשונה שכבש אמש נדוביץ'. בהמשך, כידוע, פגע הסרבי האדיר עוד 6 פעמים מחוץ לקשת שלוש הנקודות. אז אחרי שהמאמן פירק את האמאמא של זוס, הועבר האחרון לשלב הייבוש. וחזר לשחק רק במהלך הרבע הרביעי. כדי לשמור על אותו הנדוביץ', ושוב ללא הצלחה. העניין הוא שיובל זוסמן הוא שחקן שרק חזר עכשיו מפציעה לא פשוטה. ועדיין מחפש את הרגליים, ובעיקר את הביטחון הפיזי והמקצועי. ומי שמכיר אותו, וספרופולוס ודאי מכיר, יודע שביטחון הוא עניין שאיננו מובן מאליו מבחינת זוסמן. ובדקות של פאניקה, כשההפרש הולך לו וננגס, עצם השלכתו אל הפרקט דווקא ברגעים של הפאניקה משדר, אולי, שהפאניקה איננה נחלתו של השחקן בלבד.
אגב, גם דורסי חטף אמש מקלחת צוננת מהמאמן שלו, אחרי עוד סדרת שטויות כמיטב המסורת של האיש שפעם חשבו שיכול לקבל תעודת זהות כחולה. ואף הוא נזרק לספסל, ובצדק, לקראת סיום הרבע השני. אבל להבדיל, חזר הסקורר לשחק מיד עם פתיחת הרבע השלישי. שאותו פתח, בנוהל, עם איבוד כדור.
נו פוסיבול ווין ווידאאוט דה כספי. מאמן העבר וינקו ילובאץ סיפק בעבר ציטוט אייקוני כשהסביר, באנגליתו הרצוצה, שאי אפשר לנצח בלי אחד עודד קטש. עומרי כספי, סטטיסטית, מראה שבלעדיו אי אפשר. לא מאמינים? נסו בעצמכם. אומנם משחק הבכורה המחודשת שלו במדים הצהובים, בעונה שעברה, הסתיים בהפסד חוץ לחימקי מוסקבה, אבל מאז רק ניצחונות: הכוכב האדום בבית, ולנסיה בבית, פנר בבית, אולימפיאקוס בחוץ ואלבה ברלין בבית. כלומר, מאזן 1:5 בעונה שעברה. העונה? 4 משחקים = 4 ניצחונות, ובסך הכל רצף של 8 ניצחונות כשיש כספי.
ואם נניח בצד את הסטטיסטיקות, אפשר להגיד על הווטרן הרבה, אך רצוי להסתפק בקלישאת NBA קלאסית. הוא פשוט נשאר אגרסיבי. כל פוזשן. כל הזמן. ללא הרף. הגנתית, האיש דוחף, שורט, מדבר בלי סוף ובעיקר מודע. התקפית, ולא משנה כרגע מה מצבו או מול מי נמצא האיש, הוא במוד של התקפה לכיוון הטבעת. אתם יודעים, נו, כמו בכל ראיון גנרי עם שחקן גנרי שדובר אנגלית: just staying aggressive .
אז כאן, מול מיטוגלו, משסף כספי ודוהר לטבעת, כדי לסחוט עזרה ולפגוע בהאנטר החותך.
via GIPHY
וכאן, הפעם עם הפנים לסל ומול קסלאקיס, מראה לו כספי מגוון ריקודים של אנשים מבוגרים, ולוקח אותו בדיוק לאן שהוא רוצה.
via GIPHY
וכאן, אחרי עוד מהלך הגנתי מצוין, כולל שמירה כפולה של בלייזר והאנטר בצד אחד ויירוט של כספי את המסירה מצד לצד, שלושה כדרורים של כספי פלאס מסירה מושלמת להאנטר = יופי של ריקודים מבית בנדר על הספסל.
via GIPHY
נדוביץ'. יא וואראדי. אפשר לדבר על נדוביץ' במושגים של כדורסל. עדיף להשתמש בחיקוי של ג'ימי טורק ולצווח וואיוואיוואיוואייוואיוואווא, כי איזה משחק הזוי הראה לנו האיש הזה אתמול. מכבי החליפה עליו כל שומר שהיה לה, מזוסמן ועד מוטי ארואסטי. מבראיינט ועד טרומפלדור. וכלום. ספרופולוס ניסה לא מעט דברים, בדרכו השמרנית, כדי לעצור. נניח, לוודא שהאנטר יהיה על המגרש (ולא ז'יז'יץ') לצורכי טיפול בפיק אנד רול. וכלום. וגם כשהושלכו לעברו שומרים וחילופים שונים ומשונים. כל עוד לא מנעו ממנו קבלת כדור, נדוביץ' היה במוד ריקודים.
אה, ועל הדרך, כלקח למשחקים עתידיים וליריבות עתידיות של הצהובים, הראה מאמנו וובוראס שאפשר בהרכבים מסוימים למנוע מאותלו האנטר להיות זה שמעורב הגנתית. כאן, למשל, מעלה פאו את בנטיל כדי לחסום לנדוביץ'. רק בגלל שבנדר, ולא האנטר, שומר עליו. כי אם ההגנה של מכבי מחליפה או עוזרת גבוה על נדוביץ', העדיפו היריבים להתמודד מול בנדר ולא מול האנטר. ובצדק.
via GIPHY
וגם כאן. חילוף בנדר על נדוביץ'. אז בנדר אמנם מנופף בידו ומתחנן לעזרה, אבל נדוביץ' חודר לכיוון שהוא בוחר (ולא לעבר ווילבקין) ומפעיל נהדר את מיטוגלו, באחד מששת אסיסטיו אתמול.
via GIPHY
ונקנח, ברשותכם, בשתיים משש השלשות של הסרבי אתמול. במקרה הזה, אם למישהו יש רעיון איך אפשר לשמור את הדבר הזה, הוא מוזמן לשלוח את המילה תשובה לזוסמן או ספרופולוס. הפותר נכונה יוכל לזכות בשובר, מתנת.
via GIPHY
אה, ויש גם את זה. זוסמן נתקע בחסימה של בן בנטיל (בחיי שככה קוראים לו) וחוטף בומבה על הראש. ואני לא מתכוון בהכרח לשלשה, אלא לתגובה של ספרופולוס מיד אחרי.
via GIPHY
והפעם, שלוש שאלות לסיום פלאס הזמנה לתשובות שלכם
- טיילר דורסי או נמניה נדוביץ'? מאחר שמדובר בשחקנים שיושבים בערך על אותו כסף, עם יתרון קל לזה שמשחק במכבי ומאחר שנדוביץ' הוצע (גם) הקיץ לצהובים, מתבקשת השאלה. ונכון, נדוביץ' היה בעיקר פצוע בשנים האחרונות. כמה פצוע? שיחק בממוצע 16 משחקים לעונה במילאנו. ונכון, לא פייר להשוות אחרי משחק השיא בקריירה של הסרבי גם בנקודות וגם במדד היעילות. ועדיין, אם יכולתם לבחור, לא הייתם הולכים על הפציע?
- כריס ג'ונס או שלווין מאק? שלווין מאק הרוויח בקריירת ה-NBA שלו כ -18 מיליון דולר. לפני החוזים שלו באירופה בכלל ובמילאנו בפרט. יש להניח שכריס ג'ונס, כששיחק במונגוליה, קיבל בתמורה טלכרט וקופונים. מאחר שהמספרים שלהם עד כה העונה דומים, אפשר יהיה להגיד שאם מחפשים מוביל כדור פיזי, מכבי עשתה עד כה עסקה לא רעה, בטח אם מונים את המעות ששולמו או נחסכו.
- אז כמה כמה ייגמר? כאמור, מעכשיו ועד ל-4 בפברואר, תארח מכבי תל אביב שישה מתוך שמונת המשחקים, אם ירצה השם והחיסונים. זניט, אולימפאקוס, בסקוניה, ריאל, אנדולו וחימקי בבית. אלבה ברלין ופנר בחוץ. ההיגיון אומר שכדי להישאר חזק בתמונת השמיניה הראשונה, המטרה אמורה להיות 6 מ-8, כלומר מאזן של 13 ניצחונות ו-11 הפסדים, לפני שנכנסים לישורת האחרונה. אז קדימה, אתם יותר ממוזמנים להיכנס לטוויטר שלי ולתת את התשובות המנומקות שלכם לשלוש הקושיות שהוצגו. בהצלחה למנחשים.