זה כל השוני: כך נוצר המהפך במכבי ת"א

אחרי 4 שנים קשות, מכבי ת"א שוב בטופ של היורוליג. מהבעלים ש"שחררו", דרך התגובה המהירה ברכש ועד הורדת הגוש המעודד ליציע התחתון. ההחלטות שהחזירו אותה לשם

רועי כהן
רועי כהן
Getting your Trinity Audio player ready...
שנה גודל פונט א א א א

בשנים האחרונות הנהלת מכבי ת"א הייתה מושא לביקורת ארסית כמי שאחראית על סדרה ארוכה של כשלונות מאז הזכייה הסנסציונית ביורוליג ב-2014. רוב החיצים שהופנו נגד ההתנהלות המכביסטית היו מוצדקים: החילופים המסחררים בעמדת המאמן, בחירה של שחקנים שלא ראויים ללבוש את הגופיה הצהובה, הפיטורים של ארז אדלשטיין ב-02:27, בדיקת הסמים השנויה במחלוקת של סוני ווימס, פארסת הפיצול שלא היה וההקפדה להאשים את כל העולם, ובעיקר את החוקים בליגה, בכישלון המתמשך באירופה.

אבל אם הכישלון הוא יתום, ולהצלחה אבות רבים, אז במקרה של מכבי ת"א האבות הם אותם אבות. אלה שקיבלו את ההחלטה להחתים את יאניס ספרופולוס הם אותם אנשים שחשבו שרמי הדר, למשל, מתאים להנהיג את הספינה ששמה מכבי ת״א. מבחינה פרסונלית, בשדרת הניהול הבכיר של מכבי, וכמובן גם בהרכב הבעלים, לא חלו שינויים קיצוניים לקראת העונה הנוכחית, כאלה שאפשר להצביע עליהם כסיבות להצלחה העונה (הפרידה מהמנכ״ל אלי דריקס נעשתה קצת אחרי פתיחת העונה). אז כפי שידענו למנות את הקטסטרופות הניהוליות בשנים האחרונות, הגיע העת גם להזכיר כמה מהלכים והחלטות שייצבו את המערכת הצהובה ותרמו לעונה שמסתמנת עד כה כהצלחה גדולה.

החלטה מספר 1: לתת ליאניס את המפתחות ולזוז הצידה
נתחיל במהלך העיקרי והחשוב ביותר שנעשה במכבי ב-5 השנים האחרונות: החתמתו של יאניס ספרופולוס. אחרי שניסו ונכשלו עם לא פחות מ-7 מאמנים בעידן שאחרי דייויד בלאט, במכבי הבינו שכדי לייצר סוג של יציבות, הם חייבים שקט על הקווים. כך נולדה החתמתו של נבן ספאחיה לשנתיים, וכך התקבלה ההחלטה השגויה, בדיעבד, להמשיך איתו לעונה השנייה, למרות שכל הסימנים הראו כי ספאחיה חסר את היכולת להצליח ואת האופי והכריזמה לשרוד במערכת הצהובה.

הבחירה בספרופולוס היתה המובנת מאליה. בנקודת הזמן ההיא, לא היו יותר מדי מאמנים בכירים פנויים, בטח לא כאלה שכבר חוו את מעמד הפיינל פור ביורוליג לא פעם אחת, אלא פעמיים. אחרי חצי עונה מוצלחת שבה מכבי כמעט הצליחה להשתחל לפלייאוף, בקיץ קיבלו הבעלים את ההחלטה החשובה מכולן: לתת ליאניס את המפתחות ופשוט לזוז הצידה.

יאניס. ההחלטה החשובה מכולן (האתר הרשמי)
יאניס. ההחלטה החשובה מכולן (האתר הרשמי)

החלטה מספר 2: אוטונומיה מוחלטת לבעלי התפקידים
דמיינו את הסיטואציה הבאה: הקבוצה יוצאת לצמד משחקי חוץ במחזור כפול ביורוליג. השחקנים נערכים לאתגרים פיזיים קשים במיוחד, צוות האימון שוקד על ההכנה הטקטית לקראת כל משחק, ומנהלי הקבוצה כבר הכינו מבעוד מועד לו״ז מסודר וקשוח שכולל את זמני הטיסות סידורי אבטחה ושאר ירקות. ואז, כשכל המערכת בלחץ, בא אחד הבעלים ושואל שאלת תם: ״למה אנחנו במלון X ולא במלון Y?״.

הסיטואציה הזאת, לצד סיטואציות מוזרות אחרות, קרתה יותר מפעם אחת בשנים האחרונות. בעלי מכבי הורגלו לאורך שנים להיות מעורבים בכל פרט ופרט, מהקטן והשולי ביותר ועד החלטות אסטרטגיות חשובות. לכן התהליך שבו הם החליטו להתחיל להאציל סמכויות ולסמוך על בעלי התפקידים במועדון לא היה קל. הרגלים, אתם יודעים.

הפרידה מההרגלים דרשה גם שינוי אישיותי בחלק מהמקרים. כך למשל, בנסיעה לסנט פטרסבורג, אנשי המשרד שיצאו עם הקבוצה הודות לטיסה החכורה (על כך בהמשך), ״ישבו״ על שמעון מזרחי שיתלווה אליהם למסעדה בערב שלפני המשחק. והוא הסכים. אז מה הדרמה? מזרחי ישב במסעדה וסיפר לנוכחים בשקט: "זאת הפעם הראשונה ב-50 השנים שאני במועדון שאני לא אוכל ארוחת ערב עם השחקנים ביום שלפני משחק חוץ".

האנקדוטה הקטנה והלכאורה לא קשורה הזאת הזאת מייצגת יותר מכל את השינוי שמזרחי, יחד עם הבעלים האחרים, למדו לעשות, שזה בעיקר לקחת צעד אחורה, לא להיות מעורים ומעורבים בכל דבר קטן שנעשה במועדון, לתת לעובדים שלהם לעשות את מה הם מקבלים עליו כסף ולא לרדת לרזולוציות שבעלים לא אמורים להיכנס אליהם. הם עדיין בעלי המילה האחרונה בנושאים אסטרטגיים ו״גדולים״, אבל חיי היום יום של הקבוצה הפכו קלים יותר, כי הבעלים, בעברית פשוטה, פשוט למדו ״לשחרר״.

מזרחי. למד לשחרר (אלן שיבר)
מזרחי. למד לשחרר (אלן שיבר)
ג'קסון. הגיע בזמן (אלן שיבר)
ג'קסון. הגיע בזמן (אלן שיבר)

החלטה מספר 3: התגובה המהירה ברכש
כנראה שמישהו במכבי החליט שנמאס לו לשמוע במהלך העונה את אותן שאלות שלא הפסיקו להישאל מאז שג׳רמי פארגו נפצע בתחילת העונה שעברה: ״מה עם רכש?, מה עם רכז?״ אתם זוכרים: פארגו נפצע ומכבי בזבזה זמן יקר בהבאת מחליף, וגם כשראמון סשנס סוף סוף הוחתם, הוא עזב אחרי שני משחקים ואחריו כבר ויתרו על הרעיון הזה שנקרא ״חיזוק״. וזה לא רק אשמת ספאחיה: גם כשספרופולוס הגיע הוא הסביר שהוא לא אוהב שינויים תוך כדי העונה, ואולי בגלל היעדר החיזוק מכבי פספסה את הפלייאוף.

אז אפשר להניח שבמכבי פשוט הבינו בשלב מוקדם מאוד בעונה שעברה שהסגל הזה לא יגיע רחוק, ואולי בגלל זה חסכו את המאמץ ואת הכסף. העונה מדובר בסיפור אחר לחלוטין. הדברים התחברו כמו קסם וגם הפלג השמרני בהנהלת מכבי הבין שאין ברירה אלא לפתוח את הארנק ולהביא חיזוק שיחפה על הפציעות של טאריק בלאק וג׳ון דיברתולומיאו, ובמהלכי בזק הונחתו כאן ארון ג׳קסון וג׳יילן ריינולדס.

החלטה מספר 4: החוזה המשודרג ליובל זוסמן
לפני 6 שנים, בלי שאף אחד היה מודע לכך בזמן אמת, מכבי זכתה ב-Jackpot: היא החתימה נער מוכשר ומבטיח בן 16 בשם יובל זוסמן על חוזה ארוך טווח. לא משהו שבמכבי לא עשו בעבר, אבל כאן הצדדים נדרשו להיות סוג של חוזי עתידות ולהעריך מה יהיה שוויו של זוסמן כשחקן מקצועני. השכר עמד על 35 אלף דולרים לעונה בלבד, שאותם ירוויח זוסמן בשנתיים שאחרי שחרורו מהצבא.

הנער גדל והתפתח לאחד השחקנים הישראלים הטובים ביותר שגדלו כאן ב-20 השנים האחרונות, ומכבי זכתה בלוטו עם אחד החוזים הכי נמוכים עבור שחקן שהשווי האמיתי שלו מוערך באולי פי עשרה מהחוזה שבפועל.

אחרי מו״מ לא פשוט בכלל מול סוכנו של זוסמן, נדב מור, שבו מכבי הציבה לא מעט תנאים, זוסמן קיבל לבסוף שכר משודרג של יותר מפי שלושה מהחוזה המקורי, ובצעד חריג בעלי מכבי הסכימו לרדת מהדרישה להוסיף שנים בחוזה בתמורה להעלאה. מכבי ״הישנה״ לעולם לא היתה מוכנה לתרחיש כזה, וסביר להניח שהיתה מתנהלת בכוחניות מול השחקן, בטענה ש״יש חוזה וחוזים צריך לכבד״.

זוסמן. הפרצ'ייז פלייר האמיתי (עודד קרני)
זוסמן. הפרצ'ייז פלייר האמיתי (עודד קרני)

אבל הבעלים הבינו שהם חייבים לפתוח את החוזה של זוסמן ולשדרג אותו, מתוך הבנה שקודם כל ומעל הכל - מגיע לו, ושנית, כי זה הדבר הנכון לעשות בראייה של שנים קדימה. כי בזמן שכולם מדברים על דני אבדיה וחלום ה-NBA, בסופו של דבר זוסמן הוא זה שאמור להיות הפרנצ׳ייז פלייר של מכבי בשנים הבאות. בטווח הקצר יותר, מכבי קיבלה שחקן רגוע ושמח יותר, שעכשיו יכול להתרכז בכדורסל.

החלטה מספר 5: הטיסות החכורות
המעבר של היורוליג לפורמט הליגה, וההגדלה ל-18 קבוצות, הופך את תכנון הטיסות למשחקי החוץ למרכיב חשוב מאין כמוהו בסיכויי ההצלחה. המשמעות היא שהתווספו יעדים שדרך ההגעה אליהם כרוכה בטיסה ליעד סמוך, ואז עוד טיסת פנים או לחילופין נסיעה של כמה שעות טובות באוטובוס. זה המצב בנסיעה לוויטוריה, לקובנה, והעונה הצטרפה סנט פטרסבורג לרשימה.

במסעות ארוכים כאלה יש צורך להמריא מישראל יומיים לפני המשחק. המשמעויות: ברוב המקרים הפסד של יום אימונים, עייפות מצטברת ואי נוחות אצל השחקנים כתוצאה מנסיעה המתישה, ופגיעה גם במשחק הבא בלו״ז, מכיוון שיש גם את הדרך חזרה.

אז במכבי החליטו ליישר קו עם פתרון שיותר ויותר קבוצות יורוליג בוחרות בו: לחכור טיסה. המועדון למעשה שוכר מחברת תעופה מטוס שיעמוד לרשותו באותה נסיעה באופן פרטי ויוכל לטוס הישר אל עיר היעד. היתרונות הם רבים, כמו קיצור משמעותי של זמן המסע כולו ויכולת לתת לשחקנים תנאים טובים יותר בטיסה עצמה (כל שחקן מקבל שורת מושבים שלמה).

ויש גם אפקט שיווקי - כדי לכסות את עלות החכירה, המוערכת בכ-70 אלף דולרים, מכבי מוכרת לאוהדיה חבילות במחירים אטרקטיביים ונותנת להם הזדמנות להתחכך בשחקנים, ולתמוך בהם מקרוב. השחקנים וצוות האימון הדגישו יותר מפעם אחת עד כמה הפתרון הזה חשוב ועוזר להכנה לאותו משחק, וגם להכנה למשחק הבא בתור.

קלוירו. כספי נפצע, והשאר היסטוריה (אלן שיבר)
קלוירו. כספי נפצע, והשאר היסטוריה (אלן שיבר)

החלטה מספר 6: ההחלטה להשאיר את קלויארו
רגע, רגע, רגע. הנדון: התבלבלנו. הרי מכבי עשתה הכל כדי למצוא לאנג׳לו קלויארו קבוצה, כולל לשלוח את המאמן לתקשורת שיגיד שהוא לא בתוכניות, כולל להפעיל את סוכניו של השחקן, כולל לא לרשום אותו ליורוליג כדי שיוכל לעבור לקבוצת יורוליג אחרת. אז איך בדיוק ההנהלה של מכבי מקבלת פה את הקרדיט?

טוב, למעשה, הקרדיט כאן הולך יותר לצוות המקצועי. בשלב מסוים בהקפאה של קלויארו, ההנהלה חשבה, ובצדק, שזה לא סביר להחזיק שחקן אימונים בעלות של 500 אלף דולרים לעונה ורצתה לתת לשחקן פיצוי ולצאת מההסכם לחלוטין. ובעברית: להעלות אותו על המטוס. אבל הצוות המקצועי התעקש שעדיף לשמור את קלויארו בתוכנית אימונים אישית, על כל מקרה שלא יהיה.

לבסוף הוחלט לתת לקלויארו עוד חודש על הפיירול, ואחריו, בין אם ימצא קבוצה או לא, ייחתך מהקבוצה באופן סופי. ובחודש הזה, רצה הגורל, עמרי כספי נפצע, והשאר היסטוריה.

החלטה מספר 7: הורדת הגוש המעודד ליציע התחתון
בתחילת עונת 2017/18 הנהלת מכבי לקחה החלטה של צל״ש או טר״ש: להוריד את הגוש המעודד, את חברי ארגון The Gate מהיציע העליון של שער 11 ליציע התחתון. המטרה היתה להחזיר את האווירה הביתית שנפגעה כתוצאה מחסור ההצלחה בשנים האחרונות.

המהלך הזה לא עבר בשקט, כי המשמעות שלו היתה ״עקירה״ של מאות אוהדים שבמשך שנים היו מנויים לאולם של שער 11. במחלקת המכירות עבדו מסביב לשעון כדי לרצות את אותם אוהדים, נתנו להם הנחה משמעותית למושבים אלטרנטיביים אך בעיקר הסבירו מדוע המהלך הזה חשוב להחזרת ההיכל למבצר, ממש כמו פעם.

בשנתיים האחרונות, המהלך הוכיח את עצמו רק באופן חלקי. גם בעונת 17/18 וגם בעונה שעברה המאזן הביתי עמד על 9 נצחונות לעומת 6 הפסדים. העונה, כשמכבי הצליחה לאגור ניצחון אחרי ניצחון, ההיכל חזר לימיו היפים, האווירה מחשמלת והמאזן עד כה בהתאם: 9 נצחונות לעומת 0 אחד עגול ויפה של הפסדים.

יש לציין כי הצעד הזה של מכבי דווקא נוגד את הכיוון שהיורוליג רוצה לקחת בכל הנוגע לתפקידם של אוהדים וגושי עידוד: הליגה רוצה כמה שפחות אוהדים באזורי עמידה, בטח לא כאלה שנראים לעין, הבמאים מקבלים הנחיה שלא להכניס לפריימים אבוקות ואמצעי פירוטכניקה, וגם הנחיה בנושא אוהדים ללא חולצות עברה לא מזמן בתפוצת הקבוצות. אבל במכבי הבינו שהם רוצים את האוהדים שלהם קרובים, תרתי משמע.

אוהדי מכבי ת"א. ההיכל חזר להיות מאיים (אלן שיבר)
אוהדי מכבי ת"א. ההיכל חזר להיות מאיים (אלן שיבר)