6 ימים בגן עדן: מכבי תל אביב התחברה לה יחדיו
בתחילת השבוע, מכבי ת"א סיימה את המחצית הראשונה מול הפועל ירושלים בפיגור, זאת אחרי שגירדה שני ניצחונות ביורוליג. ומאז משהו השתנה. האוזמן על הסדר של ספרופולוס, ההגנה האדירה והבינגו של הקיץ - שמאפשרים להאמין כי השנה יש תקווה לבשורה חדשה
מעשה בשישה ימים
זוכרים איפה היינו כולנו רק לפני שישה ימים? לאחר שני הפסדי חוץ בתחילת משחקי היורוליג, קרטעה מכבי תל אביב בדרך לשני ניצחונות בית לא מרשימים בעליל, נגד הכוכב האדום בלגרד ו-ולנסיה. ואת המחצית הראשונה של משחק הליגה הביתי מול הפועל ירושלים סיימה בפיגור נקודה.
ואז ומאז השתנה כיוון הרוח.
רבע שלישי מופתי נגד ירושלים, רבע שני אדיר מול פנרבחצ'ה - ולקינוח ההצגה אמש בפיראוס. הצגה שבה השתלבו לראשונה אלמנטים שנראו כל כך רחוקים עד לא מזמן. כלומר, עד לפני שישה ימים.
גם, אבל לא רק, בחסות סדר משחקים נוח יחסית, היפוך גמור מלוח המשחקים הרצחני לו "זכתה" בשנה שעברה, צוברת אלופת המדינה ביטחון ומתחילה ללקט אל לוח לבה אלמנט אחר אלמנט, אשר מבדיל בין קבוצת התחתית אליה התרגלנו כל כך לבין אחת שרואה עצמה שייכת לאחד מהדרגים המובילים בליגה השניה בטיבה בעולם.
מכבי תל אביב התחברה לה יחדיו, בשישה ימים, וההיבט הבולט ביותר שנראה לעין נוגע לסוגיית הפרקט. כלומר, גם לכך שכל שחקן שעולה לשחק, בלי יוצא מן הכלל, נראה ומרגיש שייך ומשמעותי. ומשחק בהתאם. וגם לכך שכל שחקן שעולה לשחק, ללא יוצא מן הכלל, שואף למצוא עצמו נזרק על ואל הפרקט כדי להציל כדור. כדי לאסוף כדור חוזר. כדי לנצח.
וכשהיא מסתכלת ימינה ושמאלה, אל עבר יריבותיה השונות, החבולות, העייפות, המבוגרות או הבינוניות, יכולה מכבי לומר לעצמה, והפעם מבלי לרמות ומבלי לספר מעשיות, שהשנה זה אפשרי. שהשנה, חרף מגבלותיה הניכרות – שספק אם ניתן אותן להעלים, היא יכולה סופסוף לקפוץ מדרגה. שהיא יכולה, לאחר הרבה שנים שחונות, רוויות החלטות שכונתיות, להפוך להיות קבוצה רלוונטית ביורוליג. כזאת שממשיכה לשחק גם לאחר שעונת המשחקים הסדירה מסתיימת.
סדר שיהיה פה
שישה משחקים לתוך עונת היורוליג, ועושה רושם שיאניס ספרופולוס מתחיל למצוא את היררכיית החילופים שעושה לו שכל, לפחות נכון לעכשיו. עמדה מספר 1 נעולה כרגע ומתחלקת בין וולטרס לבין דיברתולומיאו. מול פנרבחצ'ה שיחקו השניים כ-37 דקות משותפות. אתמול כ-36. את ווילבקין מנסה היווני להרחיק מעמדת הרכז ככל האפשר. גם כי הוא מבין שווילבקין מרכז הוא ווילבקין מכדרר. וגם כי הוא מבין שווילבקין, בדיוק כפי שפרח בדרושפאקה, או להבדיל אלף אלפי הבדלות – בדיוק כפי שפרח ואסיליס ספאנוליס באולימפיאקוס, טוב יותר כשיש מנהל משחק לצידו.
עמדות 4 + 5 נעולות עם בריח, לפחות במשחקי היורוליג. כספי ואייסי מחליפים אחד את השני. כנ"ל בלאק והאנטר, כשג'ייק כהן נמצא שם כדי לגבות, אם אין ברירה אחרת.
וזה משאיר אותנו עם עמדות 2-3. לפחות נכון לאתמול, החליט ספרופולוס שלא לדפוק חשבון לכשרון של אבדיה או לסקאוטים השונים שבאו לראותו משחק. כי אבדיה הנהדר לא תמיד נראה מוכן, בטח ובטח כשאין לו את הגיבוי האנרגיה שהקהל של יד אליהו הישן מעניק. מדד הפלוס-מינוס שלו הוא מהחלשים בקבוצה, ויש ניגוד עניינים מסוים ומובנה בין הרצון (הטבעי והמוצדק) של הטאלנט לזרוק ברגע שהוא חופשי לבין הצרכים של מכבי כאן ועכשיו. ומשכך, חלוקת דקות בינו לבין זוסמן על עמדה מספר 3 היא לא מה שתקדם את הצהובים נכון לעכשיו. ואם כך, יש לספרופולוס שלושה גאנרים (ווילבקין, דורסי ובריאנט) + גארד פיזי אחד (זוסמן) ששווים את הדקות. ואליהם עוד יצורף אבדיה ויתרום בהמשך, ואולי כבר במשחק הבית הבא.
ונכון לעכשיו, הסדר רק עוזר לביטחון של השחקנים, שיודעים בערך כמה דקות שווה כל אחד מהם. שיודעים בערך את מי הם מחליפים. שמתחילים להבין את ההיגיון והכללים אשר מאחורי ניהול החילופים המובנה של המאמן שלהם.
שומרים ובורחים
גם אתמול המשיכו הצהובים להרשים ביכולת שלהם לשתק את היריבה. נכון, אולימפיאקוס רחוקה מלהיות אחת מהקבוצות המוכשרות במפעל ולמרות ניצחון החוץ הנהדר שלה במוסקבה רק יומיים קודם, נראים היוונים כקבוצה שבה די פשוט להבין את מי צריך לפרק כדי לנצח. כלומר, את שני הסקוררים החדשים: ברנדון פול וקווין פאנטר. ובדיוק את זה עשו הצהובים. גם מול הגארדים הללו וגם מול האחרים. וזה מתחיל מלחץ של הגארדים, שעולה לפעמים בלא מעט עבירות (מכבי מובילה את המפעל עם 24 עבירות למשחק), אבל מייצר לא מעט חטיפות (מכבי מובילה את המפעל עם 8.2 חטיפות למשחק).
וגם כשהקו האחורי שוגה, וזה קורה לא מעט, יש לו חיפוי נהדר מאחורה. גם מעמדה 4 (במיוחד עם אייסי) ובמיוחד מעמדה 5.
ומההגנה הזאת, וזה העיקר, מצליחה מכבי לצאת ממשחק ההתקפה המסודר ולייצר נקודות בהתקפות עם יתרון מספרי. ושם החוזק שלה.
היידה, זמן דוגמאות.
למשל כאן. לאחר החסימה (הגבולית?) של בלאק שבא לעזור לכספי מול פרינטזיס, הכדור מגיע למנהל המשחק הטוב ביותר שיש כרגע למכבי במגרש הפתוח. שימו לב בבקשה למספר הפעמים שבהם כספי מפנה את הראש, כשהוא מחפש את האופציה הטובה ביותר למסירה. הוא מסתכל על וולטרס, מביט בדיברתולומיאו ולבסוף בוחר בווילבקין, לאחר שזה מסמן לו מטרה ברורה, פשוטה והגיונית עם שתי הידיים.
via GIPHY
והנה עוד דוגמא, שבה ווילבקין השומר הוא זה שמאפשר שלשה של ווילבקין המתקיף. שימו לב לאינטנסיביות החדשה יחסית של ווילבקין, שלגמרי איננה מובנת מאליה, מול וויל צ'רי. ווילבקין נלחם נהדר בחסימה של פרינטזיס, ולאחר עזרה קצרה וחשובה מצידו של אייסי, גם מזהה היטב את הרגע שבו צ'רי מפסיק את הכדרור ומתחייב להחלטה וגם נמצא שם כדי לחטוף ולהעניש.
via GIPHY
ועוד דוגמא, אחרונה לבינתיים: עזרה נהדרת של האנטר בהגנה כופה איבוד כדור של טיילר רוצ'סטי (היהודי, כן?). מכאן יוצאת מכבי להתקפה מתפרצת עם יתרון מספרי של ארבעה שחקני התקפה אל מול שלושה שחקני הגנה. ומאחר שקוזמינסקאס נאלץ להיכנס לצבע כדי למנוע מסירה קלה להאנטר, אייסי מגיב היטב (נניח) ומרווח לכיוון הפינה. ופוגע. ואגב, החיים יפים ברמת הסנופי-דיסקו כשקולעים כמו מכבי אמש בזריקות לשלוש.
via GIPHY
ה-4 המשלים
לא מעט גבות הורמו במחוזותינו נוכח ההחתמה של קווינסי אייסי. וגבות נוספות, אם ניתן להרחיב את הדימוי הדי דבילי הזה, הונפו נוכח יכולותיו של אייסי מתחילת העונה. במיוחד אלו ההתקפיות. ובהתאם, עלו תהיות בחוגים מסוימים, כולל בחוגים צהובים פנימיים, אם זהו האיש הנכון לעמדה. ואם סימני השאלה המקוריים לגבי ה-4 הבכיר (כספי) הפכו חיש מהר לסימן קריאה אחד מהדהד, אז דומה שרק אתמול ביסס והבטיח אייסי את מקומו בסגל של ספרופולוס העונה.
כי בניגוד לעמדת הסנטר של מכבי, שבה יש שני שחקנים דומים למדי, אז בעמדת הפאוור פורוורד ההבדלים תהומיים. כספי מנוסה, ערמומי, מנהל משחק ובעל יכולות אחד על אחד (גם עם הפנים וגם עם הגב לסל). וקווינסי אייסי? הוא חיית טרף. שרודפת כל כדור. שלא נחה לרגע. שמעניקה למכבי יתרון הגנתי + ריבאונד. שתפקידה הוא לא להפריע בהתקפה, ורק לזרוק כשהיא לגמרי לבד. כשאחרים מייצרים עבורה.
במשחקה הקודם, נתקלה מכבי בהגנה טקטית למדי של פנרבחצ'ה, ששאפה להניח ללא מעט שחקנים יריבים בפינה ולצופף בכל מחיר את הצבע. ונענשה על כך, בעיקר על ידי כספי. גם למכבי יש מחשבה טקטית דומה, ואתמול הדברים היו בולטים במיוחד בדקות (הרבות) שבהן בילה אייסי על המגרש.
הרבה פעמים זה עבד נהדר. למשל כאן. למרות שאייסי נכנס למגרש, בראש ובראשונה, כדי לעשות סוף לטיולים של פרינטזיס מול כספי, הפוקוס ההגנתי הראשון שלו הוא על הכדור. ולכן כאן, גם כשפרינטזיס (בעל הקליעה הבינונית מבחוץ) נמצא בצד הרחוק מהכדור, אייסי נשאר במקום ומחכה להתגלגלות פנימה של מילוטינוב. הנוכחות של אייסי, מעשית, שוברת את התרגיל של היוונים.
via GIPHY
כמובן שהפוקוס הזה עולה לצהובים בלא מעט טעויות. כי את אייסי, כאמור, מעניין בעיקר הכדור. למשל כאן, כשהעזרה המוגזמת של אייסי מקוזימינסקאס עולה לצהובים בסל קל יחסית. ונדיר יחסית.
via GIPHY
ובהתקפה, כאמור, אמור אייסי לחיות ממצבים שאחרים מייצרים עבורו. תראו כאן, לאחר חסימת פיק אנד רול שהוא מעניק לווילבקין, כיצד מתעכב אייסי עוד שניה קלה כדי לנעול את האמאמא של וויל צ'רי, באופן שמוודא שאף אחד לא יפריע לו בדרך לפולו-דאנק המפלצתי הזה.
via GIPHY
הגניבה של הקיץ
את העונה הקודמת סיים אות'לו האנטר כשחקן שפתח בחמישייה, במשחק הגמר בו זכתה הקבוצה שלו ביורוליג. ואותה הקבוצה, כלומר צסק"א מוסקבה, היא זאת שוויתרה על שירותיו הטובים של הסנטר הוותיק בקיץ האחרון. ומכבי ת"א רק הייתה צריכה להיות שם כדי לאסוף את האיש שאף קבוצה בכירה ועשירה לא רצתה. למרות הרקורד המוכח שלו בקבוצות הגדולות של היבשת (אולימפיאקוס, ריאל מדריד, צסק"א). אולי מפאת גילו (33). אולי בגלל גובהו.
ונכון לעכשיו, זה ה-בינגו של הצהובים. האנטר היה בקבוצות שבהן יודעים איך לנצח, ואת זה הוא מעביר ומנחיל גם לקבוצתו החדשה, שהתרגלה בעיקר להפסיד. ובדקות שבהן הוא על הפרקט (15 עד 22) אין שום ירידה ברמת התפקוד של מכבי. לא בהתקפה ולא בהגנה. ואולי בכלל ההיפך הוא הנכון.
אמש, מעבר לתרומה ההגנתית הרגילה, המדויקת והמצוינת, הראה שוב האנטר שכרגע הוא השחקן הטוב ביותר בצהוב בכל הנוגע לניתוח מצבים, באופן שגורם לתנועה ללא כדור ויצירת מטרה טובה וניידת למסירה.
הנה, קחו לכם שתי דוגמאות:
כאן, חסימת פיק אנד רול מדויקת של האנטר ליובל זוסמן, באמצע קו שלוש הנקודות, מייצרת לצהובים יתרון מספרי בהתקפה המסודרת. ומאלצת את מילוטינוב לבחור אם הוא שומר על זוס או על האנטר. הסרבי בוחר לעזור על זוסמן, לא מקבל עזרה דומה מפרינטזיס, וחוטף דאנק מהאנטר שמגיב מהר ומדויק.
via GIPHY
היי, זוכרים את תרגיל ה-VEER המפורסם? נו, זה שדיברנו עליו בהרחבה בעונה שעברה של "חמישיות". נו, זה שממנו חטפה מכבי את שלשת הניצחון של ג'ייסי קארול במחזור השני העונה. זה שעליו כתבנו, גם, כאן. אז מסתבר שמכבי מריצה אותו מצוין במיוחד כשיש לה גבוה נייד וחכם כמו האנטר. שימו לב כאן להאנטר שמראה כ-א-י-ל-ו חסימה לדיברתולומיאו, רק כדי לנוע הרחק ממנו, למנוע חילוף הגנתי ולחסום לבריאנט בצד השני. אז אמנם לבריאנט לא יצאה זריקה חופשית מהתרגיל, אבל חדירה מהירה שלו לכיוון הרחבה והגוף של ווילי ריד + תנועה אוטומטית ללא כדור של האנטר = יופי של מהלך ודאנק.
via GIPHY
שלוש נקודות לסיום
1. זה הכל אנשים - כשהיא מצולקת מחבורת הפרחחים שהלחימה לה יחדיו לפני שלוש עונות, בראשות סוני ווימס, שאפה מכבי תל אביב להלחים אצלה חבורה של אנשים טובים, כמפתח להצלחה. וניסתה. ולא באמת הצליחה. נכון להיום, ייתכן שהחבורה הנוכחית היא החיובית ביותר שראינו בצהוב-כחול זה הרבה שנים. ולא חיובי במובן של חיוכים, אלא חיובי במובן של שחקנים ש(ברובם) רוצים להילחם בשביל ההצלחה של הקבוצה. שזאת המטרה וזה הפוקוס שלהם. והרצון הזה מתורגם כרגע למוטיבציית שיא. והמוטיבציה הזאת, נכון לתחילת חודש נובמבר, מדביקה את כולם.
2. פריחתו של הסקורר – טיילר דורסי הוא לא האיש שמכבי שאפה להחתים בקיץ. לא באשמתו, חלילה וחס, אלא משום שהיא פשוט חיפשה שחקן אחר. בתפקיד אחר. ובסוף בחרה בסקורר המוכשר והנא למדי הזה, גם ובעיקר בזכות תעודת הזהות הכחולה שאין לו. לזכותה של מכבי יאמר ששנייה לפני שהתסכול של דורסי הפך מסוכן עבורו ועבורה, היא הפשירה אותו במשחקי הליגה ואפשרה לו את דקות המשחק להן היה זקוק. ודורסי, גם אם איננו מוכן עדיין להיות שחקן מוביל ביורוליג, הוא פאקינג סקורר. שיכול לעזור לצהובים בלא מעט משחקים. כרגע, השימוש בו כשחקן שהוא ספק נקודות מיידי (INSTANT SCORER) מהספסל נראה כמו אחלה של ליהוק.
3. אז זהו, אופוריה? הממממ, לא. למכבי יש את כל הסיבות הנכונות להרגיש טוב עם עצמה. ביעדים שלה, נכון לשישה משחקים, היא עומדת לא רע. מחשבות ראשונות ואמיתיות לגבי מעמדנו לאן נקבל לאחר המחזור העשירי. כלומר, לאחר שמכבי תתארח, במשחק חוץ אחר משחק חוץ אחר משחק חוץ, אצל באסקוניה, מילאנו וברצלונה. ועד אז, מוטב לכולם פשוט ליהנות ממה שלמכבי תל אביב יש להציע. וזה לא מעט.