ההבדל הדק: ככה נראית קבוצת צמרת ביורוליג

אנדולו הדגימה את הפער בין קבוצת צמרת ביורוליג לבין מכבי ת"א. על ניהול המשחק של ספרופולוס השגוי ועל ההחלטה התמוהה של הצהובים בקיץ לוותר על מיציץ. האוזמן מסכם

שי האוזמן
שי האוזמן
א א א א (שנה גודל)
תחילת כתבה

לסנטר של אנדולו אפס, הקבוצה שניצחה אמש (חמישי) ביד אליהו הישן את מכבי תל אביב, קוראים בראיינט דנסטון. אוהדי הכדורסל המקומיים מכירים וזוכרים אותו לטובה מהקדנציות בבני השרון והפועל חולון. ממוצע הדקות של דנסטון העונה ביורוליג עומד על כמעט 25 דקות למשחק. ואתמול, מול מכבי, שבר הביג גאי בעל האזרחות הארמנית את שיאו העונתי ושותף למשך 35 דקות ו-19 שניות תמימות. מהן, אגב, 20 דקות שלמות ורצופות במחצית השנייה, במהלכה לא ירד לנוח ולו לשנייה אחת קטנה.

ארגין עתמאן, המאמן הטורקי הוותיק, איננו נחשב לאחד מהמאמנים המובילים ביבשת. או כך לפחות חושבים מוחות הכדורסל הבכירים אצלנו. נו, אתם יודעים, הוא נראה מצחיק ומדבר מצחיק. מערכות היחסים שלו עם שחקנים, מנהליו ובכלל אינן מהמשופרות, ואני כותב כאן בהכי עדין שלי. והכדורסל שלו פשטני ולא מורכב במיוחד. הקיצר, לא בדיוק גאון הענף. העניין הוא שהלא-בדיוק-גאון-כדורסל הזה הצליח לשים על הפרקט, גם אמש, את השחקנים בהם הוא מאמין וברגעים בהם הוא האמין שזה יתאים.

דנסטון, וגם אדריאן מוארמה, שיחקו את כל 20 הדקות במחצית השנייה. גם קרונוסלב סימון שותף ברובה ככולה. וסילי מיצ'יץ', מהצד השני, אולי שחקנה הטוב ביותר של אנדולו אפס העונה, ירד לנוח דווקא בדקות הקובעות. שישה שחקנים הרכיבו (גם) אמש את הרוטציה המרכזית של הטורקים + אנדרסון עם 12 דקות + עוד כמה עם שאריות. וזהו.

ולמה אני מטרחן לכם עם כל זה, ודאי תשאלו? כי כדורסל בכלל וניהול משחק בפרט הוא עניין פשוט ומורכב כאחד. פשוט, כי הרעיון הוא לשחק עם השחקנים הטובים או הנכונים כמה שיותר על המגרש. מסובך, גם כי קשה להחליט מיהם אותם טובים או נכונים, וגם כי ישנם המון שיקולים שמשפיעים על קבלת ההחלטות של המאמן. עייפות למשל. מאצ'אפים לדוגמא. ניהול רוטציה ושאר מושגים חשובים בהם מאמני ומלהגי הכדורסל נוטים להשתמש הרבה יותר מדי.

אז אחרי שהבנו את מי רוצה עתמאן על המגרש, הגיעה העת לשאול את אותה השאלה לגבי יאניס ספרופולוס. דף הסטטיסטיקה מלמד על חלוקת דקות מאוזנת, כזאת שלא מעט אנשי כדורסל אוהבים מאד. שמונה שחקנים, למשל, שיחקו בין 15 דקות לבין 27. ועוד שניים, רול וקיין, שיחקו 23 דקות משותפות. את מי רוצה ספרופולוס על המגרש ומתי? לפחות לפי אתמול, קשה מאד לתת את התשובה. נראה היה שהמאמן היווני המצליח בעיקר שולח גייסות אל הקרב ומקווה לטוב.

ספרופולוס, אין היררכיה ברורה (אלן שיבר)
ספרופולוס, אין היררכיה ברורה (אלן שיבר)

קשה היה להבין, לפי המשחק אתמול, מיהם הגארדים הבכירים של מכבי. סביר להניח שההרכב הכי פרודוקטיבי הורכב אמש מפארגו ודיברתולומיאו ביחד. ולא שהם שיחקו יותר מדי אחד עם השני. ובטח שלא שיחקו ביחד בסוף המשחק. ווילבקין, ה-גארד שהיה אחראי על הניצחונות הנהדרים מול באיירן מינכן והפועל ירושלים, סיים עם יחס של 6 אסיסטים מול 0 איבודי כדור (למען האמת, בדומה גם לנתונים של פארגו), אבל שיחק מספר מוגבל יחסית של דקות. מייקל רול, שרשם שלושה משחקי יורוליג טובים ברציפות מול מילאנו, דרושפאקה ומינכן, משום מה שותף הפעם למעט מאד דקות, כשקשה להצביע על הסיבה המדויקת לכך.

בשורה התחתונה, דווקא בשלב המכריע של העונה, כשמאמן אמור לעלות למשחק הכרעה שכזה עם רוטציה מהודקת וברורה, ועם היררכיה פשוטה וחד משמעית לגבי מי טוב לו ומי פחות, ספרופולוס בחר שלא לבחור. ובמקום לקבל ניהול משחק של גמר, מצאה עצמה מכבי, ככל הנראה, מחוץ לפלייאוף.

ואם כבר ניהול משחק, סביר להניח שספרופולוס ומכבי יסחבו לאורך זמן את ניהול החילופים שלהם ברבע הרביעי בכלל, ובכל הנוגע לעמדת הסנטר בפרט. טאריק בלאק ביצע עבירה אחת בלבד עד כדקה לסיום הרבע השלישי. אלא שאז הגיעה עבירה טכנית, שלוותה בשתי עבירות נוספות בתחילת הרבע הרביעי. ובשוויון 60, ועם 8:29 לסיום, ירד בלאק לנוח ובמקומו נכנס אלכס טיוס.

כשבלאק חזר לשחק הראה השעון שנותרו 2:53 לסיום המשחק, ומכבי בשלב זה הייתה בפיגור בן 6 נקודות. ואלו, חברים וחברות, כחמש דקות וחצי שעושות הבדל של עונה שלמה. כחמש דקות וחצי שבהן קפא ספרופולוס עם אלכס טיוס, שבכלל לא רצה להיות שם. והיווני לא ניסה את ג'וני אובריינט בעמדה מספר 5. ולא הימר על טאריק בלאק ויהיה מה. ספרופולוס הלך על המהלכים ההגיוניים והסכמטיים. הוא לא הימר ולא שבר את התבנית, להבדיל מארגין עתמאן. ושילם את המחיר.

המהלכים ה"הגיוניים" הללו סייעו להתקפה של הצהובים להרגיש ולהיות תקועה ברבע הרביעי מצד אחד, אבל גם פגעו ביכולות ההגנתיות מהצד השני. נדגים? נדגים. כאן מריצה אנדולו אפס תרגיל פיק אנד רול בין מיציץ' המצוין לבין מוארמה. שימו לב לטיפול ההגנתי הגרוע של אובריינט. שימו לב גם לאלכס טיוס, שבמקום לעזוב את דנסטון לנפשו, לסגת אחורה ולסייע באיטום הצבע, בחר משום מה להיצמד לאיש הלא נכון - ולאפשר למיציץ' טיול ערב נעים עד לטבעת.

via GIPHY

ומצד שני, אם להודות על האמת, הרי שהנוכחות ההתקפית של בראיינט דנסטון הסבה למכבי נזקים גדולים וגרמה לה לטעות שוב ושוב, גם כשלא היה מעורב במשחק ההתקפה. למשל כאן. אחרי שדפק בלוק מפלצתי לאנג'לו קלויארו בצד אחד של המגרש, התמקם לו הארמני איפשהו באזור קו העונשין בצד השני. קלויארו, כנראה עדיין תחת הרושם המטלטל של הגג שחטף, נשאר משום מה צמוד לדנסטון, במקום להיכנס למצב עזרה הגנתי, ובינתיים טייל לו מיציץ', כן כן - אותו המיציץ' - תוך שהוא חולף בקלילות על פני ג'וני אובריינט (כן כן, אותו אובריינט) בדרך לשתיים קלות.

via GIPHY

ואם כבר מיציץ' ואובריינט, קחו עוד דוגמא קטנה לסיום הקטע הזה. כאן מריץ מיציץ' פיק אנד רול פשוט עם מוארמה בהתקפת המעבר, תוך שהוא שמח לגלות שהוא מצליח לערב את אובריינט הגנתית. למה שמח? כי הפורוורד של מכבי רק עוזר להתקפה של הטורקים, שקולעים שוב ובקלות. לעכברים - שימו לב לתנועה הנכונה של קרונסלב סימון, במקביל לחדירה לסל של מיציץ', שמקשה על קלויארו לעזור אל מול החדירה לסל או על המסירה למוארמה פנימה.

via GIPHY

גם אם נתעלם לרגע מהבעיות ההגנתיות של מכבי תל אביב, אז אין ספק שראינו אתמול ביד אליהו הישן קבוצת התקפה נהדרת. אנדולו אפס מוליכה את היורוליג באחוז ההתקפות שבהן היא מריצה מהלכי פיק אנד רול, ובין הטובות בליגה במימוש אותם מהלכים לכדי סלים באחוזים גבוהים. ברבע הראשון, ואל מול החילופים ההגנתיים של ספרופולוס, מצאו עצמם הטורקים מקצרים את ההתקפות לכדי משחק בין שניים, כשבראיינט דנסטון בעמדת השחקן המסיים. אז אמנם דנסטון סיים, והרבה, כשמחצית הראשונה הוא קולע 10 נקודות. הבעיה הייתה שזה הפך להיות כל משחק ההתקפה של אנדולו אפס, שלא הצליחה להגיע אל הנעת הכדור שהפכה אותה העונה לקבוצת צמרת ביורוליג.

ברבע השני השתחרר מעט משחק ההתקפה של האורחת, ודווקא בדקות בהן טיבור פלייס אייש את עמדת הסנטר. הטורקים הריצו תרגילים אחרים לעיתים, תנועתיים יותר, והצליחו קצת להזיז את הכדור ואת ההגנה הצהובה. כאן, למשל, מריצים הטורקים תרגיל לקלע, במסגרתו עובר בובואה דרך שלוש חסימות (סימון, מוארמה ופלייס), עד שהשומר שלו ווילבקין מאבד אותו לשנייה, וחוטף טריצה בפרצוף.

via GIPHY

במחצית השנייה, כאמור, ולמרות חזרתו של דנסטון למגרש (ולמרות חילופי ההגנות התכופות של מכבי), הצליח עתמאן לפגוע בהגנה הצהובה לא רק במהלכי פיק אנד רול, אלא גם תוך ניצול מיסמאצ'ים הגנתיים לטובת הנעת כדור ונקודות יפות. כך, הצליח להבליט את מוארמה, שאת כל 13 נקודותיו צבר בעשרים הדקות האחרונות.

כאן, וכשהוא עם הכדור מול פארגו במצב של גב לסל, מזהה הצרפתי את סימון הקרואטי בצד השני, שמקבל וחודר בקלות עד לטבעת. למה בקלות? כי שוב הדנסטון הזה מפנה מקום ומונע אפשרות לעזרה הגנתית.

via GIPHY

מכבי תל אביב הייתה הרבה פחות טובה מהיריבה הטורקית שלה אמש, שהמחישה למי שתהה את ההבדל בין המקום הרביעי ביורוליג לכאלו שנאבקות על עצם הכניסה אל השלב הבא. הטורקים הציגו לראווה קבוצה מאומנת וחכמה, שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה בשני הצדדים של המגרש. בניגוד לקבוצה של ספרופולוס, שהניחה את הכדור בידיים של ווילבקין, פארגו או אובריינט וקיוותה לטוב, אנדולו אפס שיחקה את הכדורסל האיכותי עמו היא מרגישה בנוח.

ועל הדרך, הבליטה גם את פערי הכישרון וגם את פערי הידע בין שחקניה לבין אלו של אלופת ישראל. מיציץ' + לארקין + בובואה + סימון טובים, מוכשרים, חכמים ולא פחות אתלטים מכל מה שיש למכבי תל אביב להציע בקו האחורי. את חלקם, אם לומר את האמת, יכולה הייתה מכבי לצרף לשורותיה בקיץ, לו רק הייתה מחליטה לעשות כן. למשל ובמיוחד את וסילי מיציץ'.

בראיון שערכנו מוקדם יותר העונה עם ניקולה וויצ'י'ץ', יהא תפקידו בכוח אשר יהא, הסביר האחרון שבהתלבטות בין השניים, העדיפה מכבי להחתים את ג'רמי פארגו. לעיתים ההבדל בין הצלחה לכישלון טמון במספר מצומצם של החלטות. היה ותסיים מכבי תל אביב את עונת היורוליג שלה בעוד ארבעה משחקים בדיוק, היא תוכל לחזור לרגע ההחלטה ההוא ולתהות מה לעזאזל היא חשבה לעצמה.

הוסף תגובה