שלוש נקודות למחשבה: בעיית הקליעה של מכבי
העונה של מכבי תל אביב נראית עד כה כמו סיפור הצלחה, אבל התבוסה לברצלונה חשפה שוב את הבעיות, בעיקר מבחינה התקפית. הקטאלונים העדיפים ממילא, קראו את רוב המהלכים של ספאחיה, שטעה בהצבת החמישייה והעניק עזרה מיותרת. שי האוזמן מנתח
נכון לרגע זה וחרף הבומבה שחטפה אמש (חמישי) בברצלונה, מכבי תל אביב מודל 2017/18 היא סיפור הצלחה, או לפחות סיפור הצלחה יחסי. הסמי פיינליסטית מליגת העל שומרת עדיין על מאזן חיובי ועל סיכוי לא רע להיצמד או להשתלב בשמינייה הראשונה של הליגה השנייה הכי טובה בעולם. וזה נחמד מאוד.
במקביל, זהו גם נס ספורטיבי לא קטן. כי כדי לשמור על מאזן חיובי ולהיות קבוצה מנצחת, בכל ליגה, צריכים לקלוע. כי לקלוע, אתם יודעים, זה דבר חשוב בכדורסל. במיוחד מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ומעשה שטן – דווקא בקטע הזה של הלקלוע מכבי פחות טובה. כמה פחות טובה? מכבי תל אביב היא קבוצת הקליעה לשלוש נקודות הכי גרועה בחמש העונות האחרונות של היורוליג. היא התייצבה למשחק החוץ הקשה בברצלונה כשבאמתחתה חמש שלשות ורבע בממוצע למשחק. מול נציגת קטאלוניה היא הצליחה לקלוע רק ארבע שלשות. מתוך 19 נסיונות.
מאמנים ומלהגים מקצועיים נוהגים לשנן, לעצמם ולאחרים, שהסטטיסטיקה נוטה להתיישר. תשעה מחזורי יורוליג כבר מאחורינו. האם עוד יתיישרו להם ממוצעי הקליעה של מכבי?
עכשיו זמן פרופורציות: ז'לגיריס קובנה מודל 15/16 ופרטיזן בלגרד מודל 13/14 היו קבוצות הקליעה הגרועות ביותר בשנים האחרונות של היורוליג, עד שהגיעה לה מכבי הנוכחית. העניין הוא שקובנה ובלגרד סיימו את עונות היורוליג שלהן, כל אחת בהתאמה, עם מאזן נוראי של 7 נצחונות ו-17 הפסדים. מכבי, קבוצת קליעה גרועה מהן, עומדת עדיין על מאזן חיובי. ואולי צריכים לומר – עומדת עדיין על מאזן חיובי, כי לאורך זמן המשימה עלולה להפוך קשה יותר ויותר.
התקפית, הצליחה עד כה מכבי להפתיע ולפגוע בלא מעט הגנות של יריבותיה, בזכות ביצוע יעיל של מספר תרגילים. אז זהו, שמול ברצלונה הדברים האלו לא ממש תפסו. הקבוצה של סיטו אלונסו הגיעה מוכנה להפליא ל(כמעט) כל מהלך מבית היוצר של נבן ספאחיה, והצליחה לפגוע משמעותית ברמת הביצוע במסגרת המשחק המסודר.
2:46 לסיום הרבע הראשון ודשון תומאס זוכה לדקות ראשונות מספאחיה, בעמדה מספר 3. במקביל, זורק סיטו אלונסו למגרש את ויקטור קלאבר כדי שישמור את הסקורר של הצהובים. מכבי מריצה מיידית תרגיל בשם DOWN 3 שעבד לה כל כך יפה במשחקים קודמים: תומאס עובר על חסימות של בולדן וטיוס מלמעלה ושל קיין באזור הצבע. שימו לב כיצד ועד כמה מוכנה ברצלונה לתרגיל:
קלאבר (30) עובר את החסימות לטובת תומאס כשהוא ממש נצמד לגבו של האחרון. שימו לב כיצד טומיץ' מתרחק ברגע החסימה של קיין מטיוס ומרים ידיים למעלה, כדי לוודא שאין מסירה מיידית פנימה. התנועה הזאת מאפשרת לקלאבר להמשיך ולהיצמד לתומאס ולדחוק אותו כמעט עד לקו שלוש הנקודות, במקום לקבל כדור באזור הצבע עם הגב לסל. לזה, ילדים וילדות, קוראים הכנה טקטית.
כמה פעמים ראינו כבר את מכבי מריצה תרגיל דלת אחורית כשדיאנדרה קיין מסיים בסל קל? די הרבה.
אז גם הפעם ניסה נוריס קול להריץ את מהלך הבאק דור כשקיין מנסה להטעות את השומר שלו ואז לחתוך מהר פנימה. העניין הוא שהשומר שלו כאן הוא אדם האנגה (9). מולו – ומול קבוצה שמוכנה היטב למהלך, זה ממש לא עובד.
דוגמא אחרונה:
תראו איך בתחילת המהלך מנסה טיוס לחסום לג'קסון כדי שבעל הבית של הצהובים יקבל כדור. אמור, כי פיל פרסי (8) לא נותן לו שום סיכוי להשתחרר למסירה מדשון תומאס. ואם ג'קסון לא מקבל כדור, מתחילים לאלתר עם דיברתולומיאו, וזה נגמר בבכי.
אלמנט התקפי חשוב ואחר שעבד למכבי תל אביב בשבוע שעבר במוסקבה הוא היכולת להעניש את היריבה בנקודות קלות בהתקפה מתפרצת או במשחק המעבר. אז נכון שראינו פעם או פעמיים הסתערות יחידים, בדרך כלל של קול, על מנת לנצל יתרון מספרי לנקודות קלות. מה שלא ראינו היה מגמה, החלטה ותכנון לייצר קצב משחק מהיר. אם המשחק מול חימקי נטע לרגע את התחושה שספאחיה מוכן להקריב מעט מתחושת השליטה המיושנת שלו לטובת ניצול היתרונות המובנים שיש לו בסגל, אז תחושה זו התאדתה בשש אחרי הטרחה בברצלונה.
זאת, להבדיל מברצלונה, שהראתה יכולת לטוס קדימה גם לאחר איבודי כדור, אפילו לאחר שהיא סופגת סל נדיר בהחלט. שימו לב למוארמה (45) ששומר על בולדן בתחילת המהלך. בשנייה שבה משחרר ג'קסון את הזריקה, מתעופף לו קדימה הצרפתי של בארסה. ואז, ללא כדרור אחד מיותר, הכדור עובר מטומיץ' לפרסי ולאותו מאורמה ל-2 נקודות קלות – בשלוש שניות.
אם לא התקפה, אז החוליה החזקה ביותר של הצהובים עד כה העונה – וזו שבה הם גאים יותר מכל, היא זו ההגנתית. מכבי ת"א התייצבה למשחק מול ברצלונה כשהיא סופגת פחות מ-76 נקודות למשחק וכשהיא חשה עצמה, במידה רבה של צדק, קבוצה ולה הגנה מהטובות במפעל. אתמול, עם הכרזת החמישיות, השאלה הראשונית שעלתה נגעה להבדלים העצומים בגודל של הקבוצות. מכבי, כהרגלה, עלתה עם שני גארדים קטנטנים בדמות ג'קסון את דיברתולומיאו ועם שוטינג גארד (רול) בעמדה מספר 3.
ברצלונה עלתה, מנגד, בוואחד ביג בול. אדם האנגה וראקים סנדרס, שני פורווארדים שמרגישים בנוח לגמרי בכלל בעמדה מספר 4, פתחו שוב עבור אלונסו בעמדה 2+3, בהתאמה. לצידם התייצבו שני ביגמנים מסיביים (אוריאולה וסראפין) שבכל קבוצה אחרת היו מחליפים אחד את השני בעמדת הסנטר.
בניגוד לאופיין של קבוצות חכמות פחות, לא שיחקה ברצלונה באגרסיביות יתר על יתרונות הגובה שלה, באופן שיכול היה להוציא אותה משטף המשחק שלה. הקבוצה המקומית הלכה אל התרגילים הרגילים שלה וניצלה מיסמאצ'ים, לרוב בחוכמה. אותה חוכמה שנעדרה לחלוטין מקבלת ההחלטות של מכבי, הן מהספסל והן על המגרש עצמו.
הנה כאן דוגמא לאופן שבו ניצלה ברצלונה את יתרון הגובה המשמעותי שלה בעמדת הגארד הנוסף תוך כדי משחק המעבר. שימו לב כיצד מסמן עם ידו סראפין לעברו של אוריאולה לזוז ולעבור לצד השני. כך, מוצא עצמו ג'קסון כשהוא שומר על האנגה במצב של גב לסל. ג'קסון מנסה למזער נזקים ולחטוף את הכדור. מאחר שהוא לא מצליח ובגלל שפרחוסקי גילה עניין בנעשה והשמיע קולות של עזרה הגנתית, חתך על הגב שלו קווין סראפין, קיבל מסירה מצוינת והחטיף לבולדן דאנק על הפנים.
הבעיות ההגנתיות של מכבי לא נעצרו רק בהפרשי הגובה המשמעותיים אל מול היריבה. הם החלו, קודם כל, בהחלטות מבית בדבר הטיפולים ההגנתיים. מכבי תל אביב, וזאת שמענו כבר בתדריך של ספאחיה בחדר ההלבשה, רצתה גם הפעם להתקיף את הפיק אנד רול (פעולה שנקראת הדג'). אין ספק, בכל הרכב למעט זה שבו נמצא פרחוסקי, מדובר בפתרון סביר. אלא מה? כזה שצריך להיות מלווה בתגובה מתאימה של שחקני ההגנה האחרים, כלומר עזרות ורוטציות הגנתיות. שם באה לידי ביטוי ההבנה ההגנתית, ובמידה מסוימת גם התבונה ההגנתית. ושני האלמנטים הללו חסרו לספאחיה, מול הריווח והתיאום ההתקפי של ברצלונה.
הנה למשל כאן, בארסה מריצה תרגיל במסגרתו נמצא מוארמה בפינה הרחוקה, לאורך כל המהלך. לאחר הפיק אנד רול עם טומיץ' (44), מוצא עצמו הענק הקרואטי חופשי בתוך הצבע לאחר שמבצע תנועה קצרה יחסית (שורט רול). טיוס אמנם מתקיף כדי לעצור את הרטל, אבל אין אף אחד שיחפה על התנועה של טומיץ' (נניח, למשל, בולדן). ומשם הדרך לעוד שלשה קצרה במיוחד.
אותו העקרון גם כאן:
לאחר הפיק אנד רול של הרטל עם סראפין, מוצע עצמו הפעם הענק הצרפתי כשהוא חופשי בצבע. שגב אמנם קפץ כדי לעצור את הרטל, אבל לא היה שם אף אחד כדי לחפות על סראפין. או יותר נכון להגיד: שימו לב כיצד מאחר בולדן בעזרה. במקום שלשה מהפינה, חותך אוריאולה ללא כדור ומקבל מסירה נהדרת לסל קל. 
דוגמא אחרת שמבליטה גם היא את ההיסוס והטעויות בעזרה נראה כאן:
בסופו של המהלך, מסירה של סנדרס פנימה אל סראפין, עליו שומר שגב. מייקל רול עוזב את סנדרס, למרות שהאחרון קלע בשלב הזה כבר ארבע שלשות. בולדן, שיכול להגיע ברוטציה הגנתית, מתלבט ומעדיף לבסוף שלא. ונענש.
הנה, במספר דוגמאות, אפשר היה להבחין בפער בין הסטטיסטיקה הנחמדה של בולדן אמש לבין התרומה האמיתית שלו, שהיא מרשימה הרבה פחות. זו שלא באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה. אבל לא רק הוא נרדם או היסס.
כאן, לאחר שני פיק אנד רולים מדויקים של הרטל, מקבל טומיץ' את הכדור כשהשומר שלו הוא דיברתולומיאו. שימו לב לאדם האנגה שנע ללא כדור מהצד הנגדי. ושימו לב לנוריס קול, השומר שלו (בתאוריה), שמאבד קשר עין לשניה ומאפשר להונגרי לעופף.
מכבי תל אביב קבוצה פחות מוכשרת, גבוהה ועמוקה מברצלונה. אין ולא צריך להיות כל ספק בעניין זה. מאזני הקבוצות טרם המשחק טועים ומטעים. ועדיין, אין סיבה נראית לעין לכך שספאחיה יעניק ליריבתו יתרון נוסף בדמות החמישייה שעמה בחר להתחיל. זו שבה נמצאים לפחות שני שחקנים שכרגע לא שייכים לרמת יורוליג. ועם כל הכבוד למשחק ההגנתי הנהדר של שגב בשבוע שעבר, הרי שכל עוד לא הוכח אחרת, רמת הכישרון הזאת יכולה להציב אותו בעיקר כפתרון נקודתי למצבים נקודתיים, דוגמת הסגל והמצב הנפשי המסוימים מאוד של חימקי במחזור הקודם. הא ותו לא. וכאשר ספאחיה חוזר על הגימיק ועל החמישייה החלשה שלו שוב בתחילת הרבע השלישי, הרי שהתמיהות בעניין החלטה זו רק גדלות.
כדי לנצח במספיק משחקים שיספיקו למקומות 7-8 בסיום עונת היורוליג, תצטרך
מכבי תל אביב למצוא דרך לחפות על חסרונותיה. וחסרונות – ברוך השם – לא חסר. הדברים הללו נכונים בכל הנוגע לשחקני הסגל – ורלוונטיים עוד יותר בכל הנוגע למאמן הקבוצה והחלטותיו.
נבן ספאחיה לא עזר לקבוצה שלו אמש. והקבוצה שלו תצטרך לא מעט עזרה בהמשך העונה.