תיאום ציפיות: השינוי שיצעיד את מכבי לטופ

66.7%. זה הוא אחוז ההצלחה בזריקות ל-2 נקודות שאיתו סיימה מכבי תל אביב את המחצית הראשונה אמש (חמישי) בבמברג. 65.1% הוא אחוז ההצלחה הסופי שלה בזריקות לשתי נקודות, בחלוף 40 הדקות הראשונות של עונת היורוליג. כל מאמן כדורסל חותם בעיניים עצומות על מספרים כאלו, לפני כל משחק ומול כל יריבה.

העניין הוא שהאחוזים המרשימים הללו במחצית הראשונה הספיקו רק ליתרון צהוב בן נקודה אחת (ותחושה שהגרמנים עדיפים ושווים הובלה מקומית), כל עוד קלעה מכבי 1/5 מחוץ לקשת שלוש הנקודות. לעומת זאת, כאשר קישטה מכבי את הקליעות בתוך הצבע עם 5 שלשות (מתוך 10 ניסיונות) במחצית השניה, הכל הרגיש כמו סנופי דיסקו אחד גדול.

וכל חמש השלשות המדוברות הגיעו ברבע הרביעי. ועל כל חמש השלשות ברבע הרביעי אחראי פייר ג'קסון. ארבע מהן, הוא קלע בעצמו וללא החטאה. את החמישית מסר בעצמו למייקל רול. בסדר בסדר, אם ממש תאלצו אותי, אקרא לכל זה החמישייה של ג'קסון. ולא אסלח לעצמי על כך לעולם.

יש לא מעט פרמטרים עליהם ניתן להצביע כגורמים להבדל בין המחציות או כסימפטומים ליכולת המשופרת אחרי הפסקת מחצית המשחק. אם רוצים לשים את האצבע על גורם משמעותי אחד, רצוי ללכת ולחפש את החמישייה שניצחה עבור נבן ספאחיה את המשחק. או יותר נכון, החמישיה שניצחה עבור ספאחיה את הרבע הרביעי – הוא הרבע שהסתיים ב-12:33 צהוב ומהדהד.

המאמן החדש ישן של מכבי הלך לאורך כל הרבע על אותו ההרכב, עם ג'קסון ודיברתולומאו כמובילי הכדור, רול בעמדה מספר 3, דשון תומאס ב-4 ואלכס טיוס ב-5. וזהו. בלי נסיונות ושינויים מיותרים. בלי הימורים על נוריס קול, דיאנדרה קיין ובטח שלא על ג'ונה בולדן. בלי להריץ את דשון תומאס בעמדה 3, כפי שעשה ברבע הראשון. בלי דקות אבודות של ג'ייק כהן בעמדה מספר 4. בלי ניסויים ובלי הימורים. והאמת? גם בלי אף שחקן שגובהו האמיתי הוא מעל רף שני המטרים.

אז בואו נראה כיצד התחיל הרבע הרביעי, החל מהמהלך הראשון, מהלך שהגדיר את שצפוי בעשר הדקות שעשו הבדל. לכאורה, סתם פיק אנד רול של ג'קסון עם אלכס טיוס שמסתיים במסירה יפה של הראשון לסל קל של השני. העניין הוא שאם נביט ונתייחס אל הפרטים, נהנה אנחנו מהמסירה לפחות כמו טיוס. קודם כל, ברמת דרגת הקושי, שימו לב שכך שהמהירות של ג'קסון מונעת כאן שמירה כפולה עליו של רוביט (מספר 21) ושל דניאל האקט (0).

עכשיו בואו ונסתכל קצת מסביב: דיברתולומאו, בפינה הקרובה, נע במקביל לכדרור של ג'קסון עד ממש מחוץ לקווי המגרש, כדי להעסיק את השומר שלו מאודו לו (12) שלא יכול לסכל את אופציית המסירה של ג'קסון פנימה. שימו גם לב כיצד מנסה לחפות ניקוס זיסיס (6) על התנועה ללא כדור של טיוס ולהעביר אותו לתחום האחריות ההגנתית של מיטרוביץ' (9), אלא שהתנועה ללא כדור של גם של מייקל רול וגם של דשון תומאס מאלצת את שני השומרים של במברג להמר – ולטעות.

כדקותיים קדימה, התקפה יפה נוספת. גם היא מתחילה בפיק אנד רול עם טיוס, הפעם של דיברתולומאו. ג'קסון הוא זה שנע יפה, במקביל לחדירה של דיברתולומאו, וכך מוצא עצמו האקט מהסס לשניה – וחוטף את הטריצה הראשונה של ג'קסון ברבע הזה.

אל תשכחו את התרגיל שהראנו בזה הרגע, כי מיד תקבלו בדיוק דוגמא זהה שוב. גם הפעם פיק אנד רול עם טיוס. גם הפעם מצויים מייקל רול ודשון תומאס בצד החלש, כלומר הרחוק מהכדור. הפעם ג'קסון ודיברתולומאו מחליפים תפקידים, כאשר הראשון מריץ את המהלך והשני נא יפה וחכם ללא כדור במקביל. שימו לב לרוביט (21) שמצד אחד לא מתקיף חזק את הכדרור של ג'קסון, אבל מצד שני לא מספיק לחזור מהר כדי לתפוס את טיוס. ושימו לב (שוב) לזיסיס, שעוזר על טיוס רק לשניה ותו לא, מאימת ג'ון די.

מכנה המשותף של שלושת המהלכים שהראנו הוא ביצוע איכותי ומדויק במסגרת משחק מסודר, עם מינימום הנעת כדור ומיקסום של משחק בין שניים כחלק ממשחק הפיק אנד רול. לא בדיוק העקרונות אותן הציגה ועליהן הצהירה מכבי החדשה בקיץ האחרון.

השאיפה לרוץ בכל מחיר אופסנה, לפחות נכון למחזור מספר 1 ביורוליג. השאיפה למקסימום שחקנים שנוגעים בכדור בכל פוזשן התקפי פינתה מקומה לטובת מהלכים פשוטים ויעילים יותר. בעזרת רמת קבלת ההחלטות של רול, דיברתולומאו ובמיוחד ג'קסון, שהצליחו לאתר ולהעניש את הטעויות של באמברג וטרינקיירי בפתרונות ההגנתיים, הציגה מכבי לראווה רבע שיכול להשפיע על עונה שלמה.

לא שמכבי לא רצה בכלל. הנה כאן אוכל זיסיס, הגיבור ההגנתי הטראגי של במברג אמש, הטעיה של ג'קסון במשחק המעבר, בדרך לכדרור אחד ומסירה מרהיבה לשלשה של רול בצד החלש.

הנחת העבודה של מכבי תל אביב, עם סיומה של מלאכת בניית הקבוצה, הייתה שרמת הכשרון שחובר לו יחדיו במודל 2017/18 עשוי להספיק כדי להפוך מבדיחת היורוליג של השנתיים האחרונות לקבוצה סבירה ולא יותר מכך. הנחת העבודה המשלימה, אם כך, הייתה שכדי להפוך סבירה לכזו שמתחרה על מקום בשמיניה הראשונה, יצטרך הצוות המקצועי לייצר פתרונות שאינם שגרתיים.

לדוגמא לחץ משמעותי על כל המגרש; למשל משחק ריצה שיטתי, שאחרת תמצא עצמה מכבי כשהיא נחותה פיזית וברמת הכשרון אל מול היריבות המשמעותיות. וזה בדיוק העניין. אמש, במשחק פתיחת היורוליג, פגשה מכבי תל אביב יריבה שאיננה עדיפה עליה פיזית ושנחותה ממנה ברמת הכשרון האישי. ולפחות מול יריבה ברמה הזאת, כך למדה מכבי תל אביב אתמול, ניתן לנצח באמצעות כלים מקצועיים סטנדרטיים ושגרתיים.

השאלה היא מה קורה מול יריבות איכותיות וגדולות יותר. הגרלת המשחקים החלומית שסידרו משבצי היורוליג עבור מכבי תסדר לה חמישה משחקי בית מתוך ששת המשחקים הקרובים, כאשר הראשון שבהם בשבוע הבא מול באסקוניה הפצועה והבינונית (כרגע). כשהיא נלהבת ומעודדת, יכולה נציגת הליגה הישראלית לחלום על מומנטום מקצועי ורוח גבית שמגיעה מיציעי יד אליהו הישן ומתורגמת לכדי רצף ניצחונות ופתיחה חזקה שמשנה או מגדירה עונת משחקים שלמה.

ניצחון במשחק החוץ הראשון פלוס רצף משחקי בית אמורים לייצר בטחון בקרב המאמן והשחקנים שיתורגם לכדי כדורסל מהיר ואפילו הרפתקני יותר, כזה שיסייעו לחבורה בעלת כשרון מוגבל לנצח קבוצות עדיפות עליה.

כי מכבי תל אביב, למרות ואחרי ההצגה העצומה של פייר ג'קסון אתמול, היא עדיין קבוצה בעלת כשרון מוגבל. למרות זאת, אילו רק תזכור, תפנים זאת ותשחק כדורסל מתאים, תוכל להרים בשבועות הקרובים את אוהדיה לגבהים שלא ידעו כבר לא מעט שנים.