"המאמנים יתנו לי הזדמנות ואני אחזיר להם על הפרקט"
הציפיות ("זה משוגע"), החיים בארץ זרה ("רגיל, עזבתי את הבית כבר בגיל 12") והתמיכה שהוא מקבל מהחברים במכבי תל אביב: "עוזרים לי". דראגן בנדר, הזר הכי צעיר בתולדות ליגת העל, עוד לא חגג 18 אבל מוכן לפתיחת היורוליג: "אני רוצה לנצח ולזכות בתארים"
רק בעוד חודש דראגן בנדר יהיה בן 18, אך עוד לפני כן הוא כבר צפוי לשחק ביורוליג עם מכבי תל אביב, הקבוצה בה חתם לפני כשנה וחצי ל-4 שנים עם אופציה לשלוש שנים נוספות. יליד בוסניה, שמייצג את קרואטיה ומתנשא לגובה 2.11 מ' - הוא לא בדיוק הטייפקאסט של שחקן רכש של הצהובים, אך נראה שבמקרה הנוכחי במכבי הלכו על פרויקט ייחודי, כזה שיוכל לשרת אותם לטווח ארוך.
רגע לפני שהעונה האירופית נפתחת, ואחרי שחזר מעונת השאלה בעירוני ר"ג (קבוצת הבת של הצהובים) מדבר בנדר בראיון מיוחד על הציפיות ממנו, הלחץ, ההתרגשות, החיים במדינה זרה בגיל כל כך צעיר וכמובן, חלום ה-NBA.
איך זה להיות כל כך צעיר, אפילו לא בן 18, ולקבל כזו תשומת לב? להיות פרוספקט בחירת דראפט גבוהה ב-NBA, כשהזרקורים מופנים כולם אלייך?
"זה משוגע, זה כ"כ גדול אבל אני מנסה לשים את הכל בצד ומשתדל להתרכז במה שאני צריך לעשות על המגרש כדי להצליח לקבל דקות בליגה וביורוליג. אני מרוכז בדברים האלה ולא כ"כ חושב על כל מה שמסביב".
אתה חושש מהעונה הזו? ראינו אותך בר"ג וזה לא היה קל. עכשיו אתה קופץ כמה מדרגות בבת אחת
"זו בהחלט תהיה רמה אחרת אבל אני חושב שאני מוכן לזה. אני צריך להוכיח שהמקום שלי הוא ברמה הזו עם השחקנים האלה. אני חושב שיש לי הרבה מזל לשחק בקבוצה כזאת, ברמה כזאת, ואני מצפה לפתוח את העונה".
איך הרגשת בצמד המשחקים מול מילאנו?
"זה היה נהדר, היו לנו דברים טובים ודברים אחרים שצריך לשפר לקראת תחילת עונת היורוליג. הרמה גבוהה, היו חסרים לנו כמה שחקנים אבל היו לי משחקים טובים כדי להסתגל לרמת היורוליג, ועכשיו כשאנחנו יוצאים למוסקבה ואני מקווה שיהיה לנו משחק טוב. אני מצפה לזה".
מכבי לא החתימו השנה 4 עם קליעה. זה אומר שסומכים עלייך. זה משמח אותך?
"כמובן שאני שמח. המאמנים יתנו לי את ההזדמנות ואני אחזיר להם על המגרש ככל שאוכל, זו הזדמנות גדולה בשבילי לשחק בגיל 18 בקבוצת יורוליג. אני מצפה מאוד להתחיל את העונה, לנצח משחקים ולזכות בתארים".
איך זה להיות בן 17, במדינה זרה, בלי להכיר את השפה, ובגיל שאתה אמור להיות בתיכון עם החברים והמשפחה שלך?
"זה קשה אבל אני רגיל לזה כי עזבתי את הבית בגיל 12. הלכתי לאקדמיה של ניקולה וויצ'יץ', עברתי כמה ערים בקרואטיה והחיים בלי ההורים שלי זה דבר רגיל בשבילי. יותר קשה לי להיות בלי אח שלי, בלי החברים והשפה שלי אבל זה חלק מהעבודה ואני צריך להתרגל".
מה הגישה של השחקנים הוותיקים כלפייך בקבוצה?
"הם חבר'ה נהדרים. תומכים בי מאוד, ללמד אותי, לעזור לי להסתגל לרמה ולשיטה ביורוליג ובליגה הישראלית".
מה אתה הכי אוהב לעשות על המגרש?
"אני אוהב לעשות קצת מהכל. לזרוק שלשות, למסור, ולבעיקר לעזור לקבוצה לנצח".