"אני רוצה להיות ישראלי כי טוב לי במדינה. לא בגלל הכדורסל"

"אני מעוניין בדרכון לא רק בגלל הכדורסל אלא כי אני אוהב את המקום, ואני מרגיש שההליך הזה מוצדק. המשפחה שלי יהודית, וזה מרגיש טוב ונכון עבורי להתחבר למשהו ששייך להיסטוריה של המשפחה שלי. אם תהיה אופציה לבוא לנבחרת זה הגיוני ואשמח לעשות את זה. זה יהיה משהו שאהיה גאה בו. באמריקה, אפילו אם מדובר בשחקני NBA שזכו באליפויות, הם מתרגשים לשחק בנבחרת - כך שזה כבוד גדול בשבילי". ג'ו אלכסנדר נחוש. הוא מרגיש יהודי, למרות שהוא רק חודשיים פה הוא אוהב את ישראל ונראה כי אחרי שנים של נדודים מצא במדינה בכלל ובמכבי תל אביב פרט בית חדש.

שמונה שבועות אחרי שהגיע לאלופת אירופה, ורגע לפני משחק חוץ קריטי מול ברצלונה, הפורוורד התפנה לראיון מיוחד לערוץ הספורט, שם סיפר על התקופה בסין, היהדות, חלום ה-NBA והפציעות שעבר.

נולדת בטייוואן. איך זה קרה?
"ההורים שלי אהבו לטייל כשהיו צעירים. הם זזו ממקום למקום ושם היו כשנולדתי. הם טיילו בכל רחבי אסיה ודרום אמריקה, היה להם את חיידק הטיולים, ככה שהיה לי מזל".

וכך בעצם גדלת בסין.
"עברתי לבייג'ין כשהייתי בכיתה ה', והייתי שם במשך 6 שנים אז שם התפתחתי וגדלתי. אני קורא למקום הזה בית. זו הייתה חוויה נהדרת מבחינתי. לגדול בסין כפריק של כדורסל היה כיף בשבילי כי זו הייתה התקופה שהכדורסל 'התפוצץ' בסין. לפני כן לא היה את יאו מינג למשל ולא היו מגרשי כדורסל. אני שיחקתי על מגרשי עפר, ועכשיו יש אולמות גדולים. יפה לראות את הדרך שהם עברו מאומה שלא מכירה את המשחק למאומה שאחוזת דיבוק במשחק".

יכול להיות שאתה מסתגל טוב הרבה יותר משחקנים אחרים שהגיעו במהלך העונה, בגלל כל המעברים שהיו לך?
"להיות אדם שזז ממקום למקום זה בטבע שלי. אני לא רגיל לשבת באותו מקום וכשאתה עוקר את עצמך ממקום למקום יש הרבה פרטים לא צפויים שמשפיעים על הקריירה שלך - אבל עליי לא כי אני רגיל לזה מאז שהייתי ילד".

כמה שפות אתה דובר?
"באופן טבעי, אני מדבר שוטף. אני מדבר את ניב המנדרין בשפה הסינית לא רע בכלל ולומד רוסית. כששיחקתי ברוסיה התאהבתי בתרבות וחיבבתי את השפה. לפעמים אתה שומע שפה ופשוט אוהב אותה. גם פה אני ממשיך ללמוד רוסית עם קלטות, ויש כאן הרבה דוברי רוסית אז זה עוזר".

ספר לנו על הקשר שלך ושל המשפחה שלך ליהדות.
"סבא שלי מהצד של אימי היה יהודי, ושני הוריו היו יהודים והגיעו מבית כשר. זה משהו שהמשפחה שלי תמיד ידעה. דיברנו על זה מפעם לפעם, לא חשבתי על זה אף פעם יותר מידי אבל באופן טבעי ברגע שהגעתי לישראל זה נהיה 'ביג דיל'.

מה ההליך שקורה עכשיו עם האזרחות הישראלית שלך?
"זה יהיה קצר אני מקווה. אחרי שהייתי כאן רק 8 שבועות, אני מחכה לקבל את האזרחות הישראלית ולהגיד שאני חלק מהמדינה הזו – אפילו ללא קשר לכדורסל".

במכבי הופתעו?
"הייתה לי שיחת חולין עם מישהו ואז סיפרתי שהמשפחה שלי יהודית. הייתי צריך לחשוב על זה לפני כן אבל בין השיחות עם מכבי וההגעה שלי לארץ עברו רק 5-6 ימים כך שלא היה לי זמן לחשוב על זה או לעסוק בזה. ברגע שהמועדון גילה התגובה הייתה חיובית".

ספר לנו על הפציעה שלך והמשבר שלך בעקבותיה.
"היו לי פציעות שהצריכו מנוחה, אבל ניסיתי לבנות את הקריירה שלי, ולשפר את המצב שלי אז המשכתי לשחק. הפציעות החמירו עד לנקודה שהייתי חייב לעבור ניתוח מסובך ובעצם מילאו את אחת העצמות שלי עם מתכת, כך שזו לא הייתה החלטה קלה. בסופו של יום לקח כמעט שנתיים וחצי להחלים מהתהליך הזה, כך שהשיקום היה קשה אבל אני שמח שזה מאחוריי עכשיו".

זה אומר שאתה מצפצף בשדות תעופה?
"האמת שזה טיטניום כך שזה דווקא לא מצפצף".

הסתכלתי על הרשימה של דראפט 2008: דרק רוז, ראסל ווסטברוק, קווין לאב, דנילו גלינרי, ג'ו אלכסנדר. האם תחזור לשחק איתם ברמה הזו?
"אחד הדברים שלמדתי בקריירה, זה שאתה לא יכול לצפות מה יקרה. שחקנים זה כמו שוק מניות, יש ההערכות אבל אף אחד לא יודע. אני רק יכול להגיד לך שאעבוד הכי קשה כדי להפוך לשחקן הכי טוב שאני יכול להיות. אני מתחרה עם כל אחד, לא משנה מאיזה קבוצה הוא או איזה בחירת דראפט הוא. אני מרגיש שאם אעשה זאת, הדברים יסתדרו לטובה, בין אם זה במכבי, ביורוליג, ב-NBA או בכל מקום".

סרג' איבקה, האחים לופז, ניקולה באטום - כל אלה, נבחרו הרבה אחרייך. כשאתה מסתכל עליהם, איך זה גורם לך להרגיש?
"כל פעם שאתה לא מצליח במשהו שאתה אוהב, זה גורם לך להרגיש כועס, עצוב, חדור מוטביציה, מלא בהשראה, כך שהייתי מלא ברגשות האלה ב-6-7 השנים האחרונות. החבר'ה האלה מוכשרים ואני שמח עבורם שהם מצאו את ההצלחה אבל נבחרתי לפניהם מסיבה מסויימת. התאמנו ביחד, והלכנו לחדר כושר ביחד ואני 'הרגתי אותם' וזו הסיבה שבחרו בי. אחר כך קרו דברים שהלוואי והייתי יכול לשנות, אבל זה עבר ואני זז קדימה".

אתה רואה את הקריירה שלך במכבי לשנים הבאות או שהמטרה היא לחזור ל-NBA?
"באתי מהווריורס, קבוצה שאהבתי מאוד בדי-ליג. המאמן והקבוצה שם היו טובים אליי, יותר מכל אחד בכל חיי. לעזוב אותה, זה אומר לעזוב משהו ממש מיוחד. ידעתי מה זו מכבי ומה הרמה פה, וידעתי שאם אעזוב את הקבוצה שלי אצטרך ללכת למקום שיוכל להיות בית בשבילי. זה מה שחשבתי על מכבי לפני שהגעתי לישראל וזה מה שאני חושב גם עכשיו. מצאתי ארגון מקצועני שאשמח להיות חלק ממנו להרבה זמן".

מה המשפחה אמרה כשבחרת לבוא לכאן?
"חיינו בהרבה מדינות ואנחנו מכירים את ההבדלים בין מה שמתואר הרבה פעמים בתקשורת לבין מה שקורה בשטח. כשאמרתי למשפחה שאגיע לישראל לא היה שום היסוס. הם הבינו שהקונפליקט פה לא ישפיע עליי וגם סמכו עליי שלא אלך למקום שהוא אינו בטוח".

מה המשמעות של הקעקוע שלך?
"עשיתי אותו לאחר הניתוח שלי, כשישבתי בחוץ ולא שיחקתי שנתיים. זה אמור להיות כמו הסמל המיתי, אבל לא רציתי שזה ייראה בדיוק כמוהו אז שיניתי קצת - הוספתי כדורסל וגולגולת ודברים שיש להם משמעות לגביי".

איך אתה מנצל את הזמן החופשי?
"בעיקר דברים שמאפשרים לי לשכב ולתת מנוחה לגוף, כמו לצפות בסרטי תעודה, לקרוא, לדבר עם הבית בטלפון. אני לא מסתובב הרבה, אלא נח הרבה. בגלל שאני מסתובב הרבה בעולם, זה הפך אותי להיות אדיש לכל הנושא של להיות תייר, אנשים תמיד רוצים שאלך לראות את האתרים אבל בשבילי זו לא החוויה של להיות במקום חדש, בשבילי זה להיות עם מקומיים, ללכת למסעדות מקומיות וכדומה".

אתה נרגש לקראת השלבים המכריעים ביורוליג, רעב לטעום מזה?
"זו פעם ראשונה שאני ביורוליג, ולא הייתי בפיינל פור או גמר אירופי, אבל אני יודע מה זה אומר להיות בטורנירים בווליום גבוה. הייתי נרגש בדי-ליג באליפות, אז אם נשווה את זה ל-16 קבוצות ממדינות שונות, זה דבר גדול ואני מבין את זה. אני אוהב לשחק מול אוהדים שקופצים כל כך חזק למעלה שנראה שהאצטדיון עוד רגע יתמוטט. אני מבין שזה גדול וזה רק התחיל, אנחנו עוד לא בביג 8 ועוד לא בפיינל פור, אז זה מטעין אותי".

אתה מעדיף את הקהל האמריקאי או האירופי במשחקים?
"אני אוהב קהל משוגע. האווירה כאן אדירה, אין מה להשוות לארה"ב. באמריקה זה עניין משפחתי, כמו פיקניק. כאן הקהל מכתיב את האנרגיה והשחקנים לפעמים הולכים בדרכו של הקהל".

אתה משחק בעמדה 4, שם יש את בראיין רנדל ולפרקים דווין סמית'. שני השחקנים המוערכים ביותר במכבי. זה מתסכל קצת? אתה כנראה לא תהיה שחקן חמישייה השנה.
"כשאתה עושה מעבר גדול, והולך ליורוליג , חשוב שיהיו לידך אנשים שכבר היו שם ועשו את זה. אני לא חושב שהערכתי חבר לקבוצה במשך כל חיי כמו שאני מעריך את רנדל. כל יום באימון הוא מוודא שאני איפה שאני צריך להיות, מתקן אותי, מוודא שאני מבין. למרות שאני ותיק, אני חדש ביורוליג וזה טוב כשהוא ודווין עוזרים לי".