ירוק עולה יורד
בבוסטון סובלים ממאניה דיפרסיה, ואין שחקן שמסמל זאת כמו רונדו. גבריאל היידו עוד מנסה להתמודד
להיות אוהד של הבוסטון סלטיקס מצריך אותך להתמודד עם מאניה דיפרסיה באופן תמידי. כשהירוקים סיימו את העונה בקול ענות חלושה, השאיפה היחידה של רוב האוהדים הייתה לעבור את הניקס. שבוע מאוחר יותר ו"סוויפ" אחד אחרי כן, מוצא את עצמו אוהד ירוק שכמותי שוב מפנטז על נקמה בלייקרס בגמר.
אין שחקן שמסמל את המאניה בשיא תפארתה ואת הדיפרסיה בשיא עליבותה מראג'ון רונדו. בשיאו, כמו במשחק השלישי מול הניקס, הוא מסוגל לקבוע שיא מועדון באסיסטים (20) ולסיים עם טריפל דאבל. כשהוא לא בשיאו, כמו בתקופה של אחרי האולסטאר, הוא נראה כמו נגר שלא מסוגל לקבור ג'אמפ כדי להציל את חייו, עם שפת גוף של שחקן קולנוע שזכה הרגע בטקס "פטל הזהב".
לפני שבועיים ראיינתי את העיתונאי הוותיק והאגדי מנחם לס. לא הסכמנו לגבי המנצחת בסדרה (הוא הימר על הניקס), אבל כן הסכמנו לגבי השחקן החשוב בסדרה - ראג'ון רונדו. לס טען שרונדו צריך לקלוע 18 נקודות ולמסור 12 אסיסטים (או בשפתו הציורית לירות 18 חצים ולחלק 12 בונבונים) כדי שהסלטיקס יעלו לחצי הגמר. ראו זה פלא, רונדו סיים את הסדרה עם ממוצע של 19 נקודות ו-12 אסיסטים. כנראה שהפרופסור עדיין יודע משהו או שניים על כדורסל.
זאת הייתה סדרה שבה בכל משחק היה גיבור אחר ברגעים המכריעים (ריי אלן והשלשה במשחק הראשון, גארנט עם סל וחטיפה במשחק 2), אבל המכנה המשותף בכולם היה שרונדו הגיע לעבוד וזה לא דבר של מה בכך. מאז הטרייד השנוי במחלוקת שבו נשלח לאוקלהומה חברו הטוב קנדריק פרקינס, רונדו נראה לא מעוניין. עד הטרייד היו לו 12.2 אסיסטים למשחק, אחריו 9.4 בונבונים, אבל המספרים הם לא הסיפור העיקרי. נראה היה שהכעס שלו על דני איינג' מוביל אותו למעין שביתה איטלקית על המגרש, השלכת כדורים בסוף שעון הזריקות ומאמץ קטן מהרגיל בהגנה. המאזן של בוסטון בעשרים המשחקים האחרונים היה 10:10 וכפועל יוצא הקבוצה ירדה מהמקום הראשון במזרח לשלישי.
אבל בסדרה מול הניקס רונדו עשה את הסוויץ' וחזר להיות אחד הרכזים הטובים בליגה. במשחק הראשון הוא היה האחראי אולי למהלך המכריע בסדרה - מסירה לאלי-הופ לקווין גארנט בפיגור 3 נק' בדקה האחרונה. במשחק השני הוא קבע שיא אישי בפלייאוף עם 30 נקודות, במשחק השלישי הוא מצא את ריי אלן ופול פירס במיקום ובתזמון הנכונים כדי שהשניים יקלעו מעל 30 באותו משחק.
"הוא שחקן טוב מאוד, אבל הייתי רוצה לראות מה הוא היה עושה אם היה משחק במינסוטה", אמר מייק דאנטוני אחרי הטריפל דאבל במשחק השלישי, והוכיח שלא רק באימון אין לו מושג. הטריפל דאבל במשחק הזה שם את רונדו ברשימה מכובדת עם קארים עבדול ג'אבר, דניס ג'ונסון ומייקל ג'ורדן כיחידים שהשיגו זאת בפלייאוף במדיסון סקוור גארדן. שלושתם, אגב, כבר בהיכל התהילה. לרונדו יש שישה טריפל דאבל בפלייאוף, השחקנים היחידים עם יותר טריפל דאבל ממנו הם מג'יק ג'ונסון (30), לארי בירד וג'ייסון קיד (11), ווילט צ'מברליין (9) ואוסקר רוברטסון (8).
זה לא שרונדו לקח ללב את מילותיו של דאנטוני, שמוטב שיתמקד בשמירה על הכסא המתנדנד שלו אחרי ה-4:0 המשפיל. הרכז בן ה-25 רגיל לשחק עם צ'יפ על הכתף ולהוכיח לאלה שמפקפקים בו גם אחרי שקלע 50 אחוזים בסדרה וקבר הרבה יותר ג'אמפים ממה שאנשים חשבו שהוא מסוגל.
לפני הסדרה מול מיאמי ברור שרונדו שוב יהיה איש המפתח של הסלטיקס. גם מולם יש לו מאצ'-אפ מוצלח (הגוויה של מייק ביבי) גם מולם הסלטיקס יילכו ככל שהוא יאפשר להם. לברון ג'יימס קלע רק 1 מ-8 מהשדה בשניות האחרונות של משחקים צמודים, אז מי אמר שלמיאמי יש יתרון אם המשחקים יישארו צמודים?
גם בשנה שעברה הסלטיקס היו צריכים להסתדר בלי יתרון ביתיות מהסיבוב השני, גם אז לברון עמד בדרך, וגם אז רונדו היה השחקן הטוב בסדרה. מי אמר שההיסטוריה לא יכולה לחזור? אה, כן. דרק פישר עדיין בחיים?