סיכום השבוע ב-NBA: מה עובר על הלייקרס?

מוכרים, מוכרים: משחק החוץ של מיאמי מול שארלוט ששודר אצלנו ב-5+LIVE נותן זוית נוספת על ההצלחה השיווקית של קבוצת הכוכבים המתחברת. לא רק על המגרש. מיאמי עקפה את הלייקרס במאבק על תואר מושכת הקהל העיקרית במשחקי החוץ העונה כשהיא מביאה קצת יותר מ-19 אלף צופים לאולמות. האלופה, שבשנים האחרונות נהנתה מכוח המשיכה של קובי בראיינט ומהצלחתה המסחררת, ירדה למקום השני עם 18,754 צופים בממוצע. כמו כן, כל הקבוצות עימן התמודדו ההיט הוציאו חבילות מיוחדות ואטרקטיביות לקהל הרחב בעוד שמול הלייקרס הוציאו 2 פחות. אז ההיט נראים כרגע כמו סיפור הצלחה על הפרקט, אבל מחוצה לו מדובר בכיבוש כלכלי שנותן תנופה אדירה לליגה.

היאו של הודו: קוראים לו סאנטאם סינג' בהאמאר וגובהו 2.16 מטרים. הוא רק בן 15. ובהודו מקווים שאחרי אקדמיות הכדורסל האמריקאי שכבר קיבלו אותו לשורותיהם, הוא יהיה האיש שישים את המדינה הענקית על מפת הכדורסל ויהיה ההודי הראשון ב-NBA. הוא מכונה ה"יאו מינג של הודו" ומשחק כדורסל כבר כמה שנים במסגרות לא ממש מקצועניות. אביו ניסה להיות כדורסלן ולנצל את גובהו, 2.11 מטרים, אך הכדורסל במדינה לא מפותח. לכן, את נתוניו של בנו הוא החליט לדחוף ולנצל. כלכלנים הודים מעריכים כי אם יגיע לליגה הטובה בעולם יהיה זה רווח הדדי: לליגה, שתיכנס בצורה עמוקה לשוק לא חשוף של 1.5 מיליארד תושבים, ולהודו שתגלה משחק חדש, אייקון חדש ותתקרב עוד יותר למעצמה הגדולה בעולם.

בחזרה לעתיד: זה קורה לאט, אבל בצורה מתמדת. אחרי פתיחת עונה מאכזבת של 10:5 מילווקי חוזרת להיות כוח במזרח וב-16 משחקיה האחרונים ניצחה ב-8. יתרה מכך, הבאקס ובאנגו הצבי עברו בדרך את הלייקרס בצורה מרשימה, ללא ברנדון ג'נינגס, גברו פעמיים על דאלאס וניצחו את אורלנדו. סקוט סקיילס הסביר לאחרונה כי שינה קונספציה. חזרת אנדרו בוגוט ייצבה את ההגנה ונתנה עוד מימד בהתקפה, כשמלך החסימות, עם 2.8 למשחק, שולט בצבע. הוא הנחה את שחקניו, ובמיוחד את קורי מגטי החווה את העונה החלשה בקריירה, לזרוק פחות מבחוץ ולחפש נק' כמה שיותר קרוב לסל. נשמע פשוט, אבל לא קל ליישום.

המקל והגזר: אין ספק שמשהו לא טוב עובר על הלייקרס. רון ארטסט לא פוגע העונה, פאו גאסול עייף מאחר ומילא תפקידים רבים מדי ואנדרו ביינום רק החל להתאקלם. אבל חילופי הדברים הפומביים בין פיל ג'קסון לקובי בראיינט היו נחוצים. מדובר בשני אמני פסיכולוגיה שיודעים מה דרוש כדי להעיר קבוצה מתרדמת. אל תתנו לדברים להטעות – השניים יסתדרו יחד כפי שם מסתדרים לאורך השנים האחרונות, בצורה מצויינת. הם ניזונים אחד מהשני. הם במרדף אחרי אליפות נוספת, שתהיה גם השישית של קובי. הם יודעים שזהו אולי הצ'אנס האחרון שלהם לעשות זאת יחד. והביחד של הלייקרס מנצח כבר שנים. לכן ג'קסון ירה ש"קובי חירב את ההתקפה". לכן הגיב בראיינט ב"בולשיט". ובדיוק בגלל זה יום אחר כך דאג להוסיף: “פיל צדק. עשיתי את זה בכוונה. אמרתי לעצמי במשחק מול ממפיס 'לעזאזל עם התקפת המשולש', כי אני צריך להניע את עצמי ולהתחיל משהו עבור הקבוצה וזה לא עבד. ניסיתי לנצח את המשחק המזויין ושיחקנו נורא. לפעמים זה עובד ולפעמים לא". מה שתמיד עובד זה שיטות המוטיבציה של המאמן האגדי. לכל קבוצה יש את נפילת המתח שלה. אצל LA היא הגיעה קצת מאוחר מאצל יתר הגדולות.

הנאחס הרשמי: דווקא בזמן שהקבוצה מנצחת ומתגבשת, עוד חלל נופל בפורטלנד. ברנדון רוי עשוי להודיע בתוך 48 שעות, לאחר התייעצות עם רופא מנתח שביצע דווקא הליכים כירורגיים בשחקנים שפרשו, כי יעבור ניתוח בברכו ואולי אף לא ישוב לשחק העונה. הברכיים של רוי היו נושא לדיון עוד בימיו בקולג' ועם כניסתו לליגה. רק שבניגוד לגרג אודן הם סחבו. אבל הבלייזרס, המצויים במקום השמיני במערב, עומדים אולי להרוויח דווקא מהעניין: רוי נראה כמו צל חיוור של הכוכב שראינו, ואחוזיו מהשדה מאז התלונן לראשונה על כאבים בברך העונה עומדים על 34%. טרייד, או שחקן שיתעלה במקום רוי עשוי לתת לקבוצה יותר מאשר כוכב סובל ומיואש שגם כך קולע רק 16.6 נק' עם 3.3 אס' ו-3 ריב' – רבה פחות מתרומתו הבריאה. אחרי 80 מיליון הדולרים של גרג אודן שירדו לטמיון, גם 83 המיליון של רוי מתחילים להעלות אסוציאציות של אלן יוסטון ופני הארדוואי. ומאיימים להחזיר את פורטלנד, שרק לפני 3 שנים נראתה כקונטנדרית לשנים רבות, לתחתית אלא אם תילקח שם החלטה אמיצה.

מפלגת שינוי: ואם כבר החלטות, עומרי כספי לומד על בשרו כיצד מתנהלת הליגה. כמה מדובר בעסק. לא קל לשחק בצל הידיעות כי ייתכן שבכל רגע נתון תעבור למועדון חדש, עיר אחרת ואולי אף מדינה - לאחר שטורונטו הצטרפה לניקס ולשיקאגו בהבעת העניין בישראלי. קשה עוד יותר לתפקד ולתת את הכל במצב שכזה, במיוחד בקבוצה שכל נצחון נחשב להישג נדיר, בה המאמן והג'נרל מנג'ר על הכוונת ומרבית השחקנים דואגים למספרים האישיים שלהם. דווקא זה הזמן הנכון עבור עומרי להגביר הילוך ולא להוריד את הראש ולתת לשיירה לעבור. כי מניית שחקן בליגה נמדדת כל יום מחדש, כי הבעלים מאוהבים בו ובאופיו וכי דווקא הוא מיצב את עצמו כשחקן הקבוצתי ביותר והמגן הטוב בפרנצ'ייז הכושל. לא בטוח שמעבר לקבוצת צמרת בה יקבל פחות ופחות דקות יהיה טוב לכספי מבחינה אישית. לכן עליו לנצל כל רגע בו הוא נחשב לשחקן שעולה לפרקט ומביא כמה איכויות במקביל מאשר להמתין לרגע בו ייקרא למגרש לתת עבירה ולרדת או לעמוד מחוץ לקשת ולהמתין. זה הזמן להיות אגרסיבי, אסרטיבי ולהכות בברזל. כשהוא חם.

ביי, לארי: עוד מועדון הצטרף לרשימת האקסיות המפוארת של לארי בראון. הפרידה משארלוט, לא משנה אם ביוזמתו או ביוזמת מייקל ג'ורדן, הייתה הכרחית כי הבובקאטס הלכו אחורנית. אמנם פציעות היו נדבך חשוב שפגע העונה במועדון, אבל בראון הקוסם - שהביא את הקבוצה לפלייאוף והחיה את הקריירה של סטיבן ג'קסון - לא הצליח לתרגם את המהפך ההגנתי מאשתקד לסיפור הצלחה מתמשך. ג'ראלד וואלאס לא ביצע את הקפיצה הנדרשת, עם די.ג'יי אוגוסטין היו לו רבה מדי עימותים וצעירים מוכשרים כג'ראלד הנדרסון הוא לא ספר כהרגלו. ארבעה משחקני הבובקאטס טענו כי מחליפו, פול סילאס, הביא רוח חדשה ומשוחררת וצחק עימם כבר ביומו הראשון בעוד שאת בראון הם לא ראו מחייך זמן רב. המאמן הוותיק והאלוף לשעבר הופך אט אט לאלן אייברסון, אהובו-שונאו מהימים בפילי. הוא אחד המבינים והמוכשרים בתחום, בעל נסיון עצום, אבל כוכבו דועך משנה לשנה, ויעידו הכשלונות בשני מקומותיו החלומיים (הבית בניו יורק וצפון קרוליינה ביתו שני). עוד מעט, כמו אייברסון, בראון לא ימצא קבוצה שתרצה שידריכה. וחבל.

הקבוצה ה-31: ראז'ון רונדו חזר לשחק בבוסטון אבל פול פירס נפצע וקווין גארנט מושבת. האונילים מחליפים בגדי משחק באזרחי שוב ושוב. אבל הסלטיקס מוציאים מעצמם קבלות שאיש לא האמין שייתנו. בטח שלא מביג בייבי דייויס ומוון ווייפר. דוק ריברס הפך את הספסל שלו, זה שניצח בעונה שעברה את משחק 4 בפיינלס, לקבוצה בפני עצמה. את וויפר לשחקן שגם שומר וגם מוסר 6 אס' למשחק. את דייויס לסקורר של ממש מתחת לסל. ממרקיס דניאלס הוא מקבל דקות איכות ונייט רובינסון הודה שהבין כי בקבוצה הנוכחית הוא טוב יותר כמחליף מאשר כשחקן בחמישייה. כמה יפה לראות חוסר אגו בקבוצה מנצחת ועמוסה בכוכבי עבר והווה שעושים "בונד" מיוחד כדי לתת פייט של ממש על התואר.

דיר טום: הנסיקה האחרונה בכושרה של שיקגו מגיעה למרות פציעת ג'ואקים נואה (2:6 בלעדיו). 8 נצחונות ב-10 משחקים יש לבולס, שבקרוב יהפכו רשמית לקבוצת ההגנה הטובה בליגה. החיבור בין טום ת'יבודו המאמן, איש ההגנה לשעבר של הסלטיקס, לדריק רוז מצוין. שיקגו שומרת את יריבותיה על 43% (שניה אחרי מיאמי) גם בלי המטריה של נואה, מאפשרת רק 94 נק' למשחק (7 בליגה) ושלישית באחוזי ספיגה מחוץ לקשת (33%). "טום מדבר איתנו הרבה על הגנה. זה הדגש וזה מה שאנחנו עושים. משם מתחילה ההתקפה", הסביר השבוע רוז המאוהב שבעצמו שידרג את הקליעה משלוש נק' ואת יכולת השמירה. כשם בריאים, טובים ושומרים יש לבולס את כל הנתונים לאיים על ההגמוניה שיוצרות בוסטון, מיאמי ואורלנדו בטופ המזרחי. זו בהחלט קבוצה שאיש לא ירצה לפגוש בפלייאוף.

עשו סטופ לפארסה: הגיע הזמן שמישהו בדנבר יתעורר. הדיווחים האחרונים מקולורדו מספרים על עצה נוספת ואולי אחרונה בהחלט שדחה כרמלו אנתוני. הוא פשוט לא רוצה להאריך את חוזהו אלא להמשיך את הקריירה במקום אחר. עדיף לנאגטס לחפש לכוכב בית חדש כבר עכשיו, חודש וחצי לפני שיאבדו סיכוי לקבל עבורו תמורה הולמת. ואולי דווקא לא מהנטס או הניקס? דאלאס חייבת סקורר עם פציעת קירון באטלר ויש לה מספיק חוזים יקרים ומסתיימים כדי להעביר. יוסטון תשמח לקבל שחקן כמוהו שאינו פצוע עבור החוזה של יאו מינג. חוזה שכזה יפנה לנאגטס יותר מ-17 מיליון דולרים בקיץ ויאפשר לה להתחיל בניה מחדש. דנבר חייבת לתת למלו ללכת, ויפה שעה אחת קודם.

שנה קשה: המאזן הגרוע בליגה ב-2010. כשלון בניסיון להביא כוכב של ממש. 0 ניצחונות העונה בדיוויז'ן מול יריבות כפילי, טורונטו וניו יורק. ניו ג'רזי היא מילה נרדפת לכשלון מהדהד, וגם השינויים הקוסמטיים שנעשו והגעה יחסית מהירה ל-9 נצחונות – 3 פחת מכל העונה שעברה – אינם סימן חיובי. גם הסכמת הקבוצה לזרוק את דווין האריס בטרייד עבור האיש המתאים היא הודאה בכשלון. חלום האליפות שהבטיח הבעלים הרוסי, מיכאיל פרוקורוב, נראה כמו חלומות באספמיה. או כעוד איש עסקים אירופי חסר מושג.