טוב שם טוב

קובי בראיינט ולברון ג'יימס. אלו כמעט מילים נרדפות בפי כל. שאלת מיליון הדולרים בעשור שעבר הייתה מי הטוב יותר, הטוב ביותר. שני הגיבורים הגדולים של הספורט האמריקאי בעשור האחרון הפכו מזמן לאייקונים למרות שרק שני קווים מקבילים ביניהם. הראשון הופיע ב-26 ביוני 2003, אז הודיע קובי כי הוא החליט לצאת מחוזהו בלייקרס ולהפוך לשחקן חופשי. באותו הלילה נבחר ג'יימס במקום ה-1 בדראפט. מאז לא נפגשו השניים במסגרת המתגמלת בתואר, קרי סדרת הגמר, למרות אינספור תרחישים ותחזיות. במפגשי ראש בראש כמעט תמיד הייתה ידו של קובי על העליונה, בטח שבשורה התחתונה של העונה. מעברו של לברון לקבוצת הכוכבים במיאמי והפיכתו מהגו-טו-גאי לשחקן השני החשוב בקבוצה גרמו לשינוי בתפישת המפגש בחג המולד. זה לא עוד קובי נגד לברון על תואר השחקן הטוב בעולם. זהו קובי מול קבוצה. אולי לא עוד קבוצה, אבל עדיין קולקטיב. הפור נפל.

האם העימות לברון-קליבלנד הוא סכסוך השנה? ביחרו את אנשי 2010 ואולי תהיו בגמר הצ'מפיונס

והוא נפל עוד קודם לכן, בסדרת מעשים שגרמה ללברון לא להתמודד כשווה מול שווה עם בראיינט אלא לנסות לחקותו במיאוץ השיקום העצמי – הקו המקביל הנוסף והחשוב ביותר. תדמיתו של הממבה השחורה נפגעה אנושות לנוכח משפט האונס המתוקשר שהחל בקיץ 2003, אז התלוננה בחורה בקולורדו כי קובי אנס אותה. המפרסמים התנערו משחקן הכדורסל שמככב על המגרש אך מיד בסיום משחקיו יוצא לדיונים על עתידו והמשך חייו החופשיים בין כתלי בתי המשפט. הוא הפסיד עשרות מיליוני דולרים וכמעט את משפחתו. בדיוק כפי שעשו אותם מפרסמים, ועדיין עושים, עם טייגר וודס. הבחירה של לברון במיאמי הייתה יכולה להיעשות אחרת. טוב יותר, נכון יותר ופוגע פחות. הקאבס הפכו לקורבנות בעיני הציבור האמריקאי, ולברון לפוגע - בדיוק כפי שנתפס בראיינט בזמנו.

בסקר של ספורטס אילוסטרייטד גרסו 61% כי דעתם על ג'יימס השתנתה מחיובית לשלילית, לא רק בגלל ההחלטה עצמה, אלא בעיקר לנוכח "ההחלטה". הסודיות המוגזמת, השתלטותו על רשת טלוויזיה גדולה והדיקטטוריות בה הודיע על מעברו כאילו היה מצביא שיוצא למלחמה. ג'יימס הביא לסדר עצום בתדמיתו: מיד עם סיום משחקי הפלייאוף האחרונים ביצעה אחת מחברות הסקרים הגדולות הבודקת את מעמד הסלבס בארה"ב משאל בנוגע לפופולריות של לברון. 71.5% מאלו שהכירו את האיידול מקליבלנד טענו כי תדמיתו מושכת ו-65% קבעו כי מדובר במעצב דעת קהל ואופנה עכשווית. חודש אחרי המעבר לפלורידה ירדו המספרים ב-11.5% ו-11% בהתאמה. גם בשאלת האמון באיש הקרוי לברון ג'יימס חלה ירידה.

ואדה מנג'ר, לשעבר בכיר בנייקי, עבד על קמפיינים שונים בהם כיכב לברון בשנים האחרונות עד שעזב את החברה. “האימג' שלו ספג מכה", ניתח מנג'ר, “והמכה תהפוך לגדולה יותר ותשמיד את המורשת שברצונו ליצור אם לא יזכה באליפות". לברון נשם לרווחה כשלמרות המבול שירד עליו מכל עבר כל החברות הגדולות עימם היה חתום בחוזי עתק (לפי פרסומים מרוויח ג'יימס כ-50 מיליון דולרים בשנה מפרסומות לעומת 17 מיליון דולרים בשכר מההיט) נשארו לצידו מלבד 10% שהיו קשורות באופן ישיר למדינת אוהיו. גם נייקי לא עזבה את לברון, אלא להיפך. בארה"ב נטען כי אנשי החברה תמכו בפה מלא בהחלטתו לשנות את מספר הגופייה, ומאז הקיץ הסוער שעבר עליו מוציאה החברה קמפיינים בכמות גבוהה הרבה יותר כדי להחזירו לתודעה החיובית. לצערה, לברון המשיך לטעות וגרם לנפילת קמפיין החברה "RISE" שנועד לשקם את תדמיתו. גם ערב המשחק מול הלייקרס טעה ג'יימס כשניסה להצטדק ופגע גם בה. וגם בחבריו השחקנים ובליגה, זאת כשניסה להסביר לעיתונאים את חשיבות הימצאות כוכבים רבים בקבוצה, דרך מתן דוגמאות שגויות. “אם תוציאו את קווין לאב ממינסוטה או את ברוק לופס ודווין האריס מניו ג'רזי ותשימו בקבוצות אחרות, יצפו למשחקים כי יהיו קבוצות, כמו בשנות ה-80, עם הרבה שחקנים טובים מאוד". במחי יד, או משפט, ביטל ג'יימס את הפרנצ'ייזים מהשווקים הקטנים ואלו שמספקים למיליוני אמריקאים את הבידור היחיד והספורט הטוב ביותר שביכולתם לצפות בו בסביבה. אמריקה מבינה כי הוא ממשיך לזהות עצמו עם אליטיזם וכי כל מה שסביבו לא רלוונטי. היא מבינה כי הגיבור המקומי מאקרון, איש העיירה הקטנה שעלה לגדולה, מנצל מדי את המעמד שתפס וזאת מבלי שסיפק קבלה אחת לרפואה.

בגיל 25 לברון מוצא עצמו במקום כמעט זהה לזה בו היה קובי כשניסה לשקם את תדמיתו הציבורית. הוא חש היטב את הניכור והשנאה, ואינו מצליח להפנים כיצד תדמיתו הנקייה התלכלכה כה רבות בשניות. שנים נתפס בראיינט כשחקן ואדם אנוכי, כאיש שכפה על הלייקרס לזרוק את שאקיל אוניל, כטיפוס קר ומתנשא שאינו מתחשב בכלל ודואג לטובתו האישית בלבד. כרודן שהפגין כוחניות בכדי לכפות סקס על נערה בת 19. כעת לברון נמצא שם. עם אותם סופרלטיביים לא מחמיאים ואותה כוחניות - אם כי כזו שבאה לידי ביטוי בצורה אחרת - בלי אליפות, עם הפגנת חוסר נאמנות בניגוד מוחלט למספר 24 ולא מעט היחנקויות במאני-טיים. עכשיו הוא צריך להרים את עיניו לעבר בראיינט, ולנסות לשאוב כוחות במלחמתו האמיתית: על יושרו הציבורי, יכולתו המקצועית ותפישתו בראי העולם. קובי הצליח במשימה הזו, ובשנים האחרונות אף הפך לראשונה לדארלינג של ארצות הברית, לטרנד המשפיע ולאיש המבוקש ביותר. 2010 הייתה השנה הרעה בחייו של לברון ג'יימס, ואם לא יבצע סיבוב של 180 מעלות בדיוק כפי שעשה הקולגה, 2011 תמשיך להפילו במדרון תלול ותרסק את אמינותו ומעמדו. מי שחלם להיות המיליארדר הראשון והספורטאי הנערץ בתבל הפך לאויב המדינה ולרק עוד שחקן.