דני אבדיה יפגוש הלילה (בין שני לשלישי) את הקבוצה שהקשתה עליו יותר מכמעט כל אחת אחרת העונה בדמות מינסוטה. מדובר בקרב צמרת לכל דבר במערב, כשהבלייזרס במאזן 3:9 והטימברוולבס, בלי אנתוני אדוורדס, במאזן 4:9.
שני המשחקים האחרונים בין הקבוצות התאפיינו בסגירת הצבע וניסיון להכריח את אבדיה לתקוף מבחוץ. השילוב של ג'יידן מקדניאלס כשומר אישי ושל רודי גובר בצבע הוביל את "טורבו" ל-3 מ-14 מהשדה במשחק בפברואר, בו פורטלנד הובסה ב-24 נקודות. במשחק במרץ פורטלנד אמנם ניצחה, אבל אבדיה קלע ב-7 מ-18 מהשדה מול מינסוטה חסרה ששיתפה שמונה שחקנים בלבד.
הפעם, כך מקווים במועדון, זה יראה אחרת. לא רק בגלל השינוי על הקווים, כשמאמן פורטלנד מייקה נורי יפגוש את הקבוצה בה שימש כעוזר בשנה שעברה, אלא בגלל השינוי בעמדות הגארד. דמיאן לילארד נכנס בהדרגה לכושר משחק והפך לשותף הטוב ביותר שהיה לאבדיה עד היום בקריירה.
"התקשורת בינינו היא המפתח להכל", סיפר אבדיה. "אנחנו יודעים מה לומר אחד לשני ובאיזה רגע. הבנת המשחק של לילארד גבוהה מאוד, אבל זה לא רק הוא. אני מרגיש שאנחנו יכולים לתקן דברים תוך כדי משחק". לילארד, אמר שאבדיה הוא השחקן שהוא הכי נהנה לצידו. לא דבר של מה בכך עבור שחקן שפתח את עונתו ה-14 ב-NBA, בה הספיק לשחק לצד למרקוס אולדריג', סי ג'יי מקולום ויאניס אנטטקומפו בשיאם.
לילארד חזר אחרי שנה בלי כדורסל, כשהוא קולע 21.6 נקודות למשחק בשמונת המשחקים האחרונים ב-34.8% מהשלוש. פורטלנד ניצחה שישה משחקים בתקופה הזאת, כולל שניים מול אוקלהומה סיטי ואחד מול דנבר, קבוצות פלייאוף. בדקות שאבדיה ולילארד יחד על המגרש, הבלייזרס מחזיקים בדירוג התקפי (כמות הנקודות ל-100 מהלכים) של 120.7, טוב מזה של סן אנטוניו, ואחרי לוח משחקים לא פשוט.
השילוב הזה מעניין, בעיקר מהזווית של לילארד. בשתי העונות הקודמות בהן שיחק ראינו את מילווקי מנסה לשלב ללא הצלחה בין לילארד ליאניס אנטטקומפו, אחד שחקני הכדורסל הטובים ביותר ב-135 שנות כדור כתום, במה שהסתיים בעונה סדירה בינונית והדחות מאכזבות בפלייאוף. נדמה שהחזרה של לילארד לפורטלנד החזירה לו את החשק לכדורסל, אבל מדובר בצד אחד של הסיפור. השיפור על הקווים בין מייקה נורי לדוק ריברס בדמדומי הקריירה משמעותי, אבל גם הוא מפספס את הנקודה.
השלם גדול מסך חלקיו (Getty)
ראינו (וכתבנו) לא מעט השוואות בין אבדיה לאנטטקומפו, שמוביל ברגעים אלה את מיאמי המתחברת. יאניס שחקן טוב יותר, ונאחל לאבדיה רבע מההישגים של ה-MVP ואלוף ה-NBA לשעבר, אבל הוא שחקן שונה. שניהם מתבססים על כוח מתפרץ, אבל המשקל של האתלטיות אצל יאניס שונה משמעותית. בהתאם ראינו קבוצות שמתבססות על יאניס בתור רים-ראנר, גבוה שמתגלגל לטבעת אחרי שהוא חוסם לגארד ומסיים מהלכים.
אבדיה, שחקן חזק אבל אחד ששוקל 10 ק"ג פחות מיאניס, לא מתבסס רק על הכוח הפיזי שלו. שניהם משיגים את מירב הנקודות בכניסות לסל, אבל אבדיה משקיע את רוב האנרגיה בזיהוי נתיבים ובצעד ראשון עוצמתי, בזמן שיאניס פשוט "מעיף" אנשים בדרך לסל. עדות לכך, אגב, היא העובדה שיאניס הטביע 142 פעמים ב-36 משחקים בשנה שעברה. אבדיה הטביע 133 פעמים ב-437 משחקים בקריירת ה-NBA שלו, כולל דאנק אחד בלבד השנה.
בהתאם, אבדיה מוצא את לילארד במקומות שונים. גם דני וגם יאניס משיגים חלק גדול מהאסיסטים שלהם במהלכי "דרייב-אנד-קיק", בהם שחקן נכנס לצבע, מושך אליו את ההגנה ומוציא החוצה. במקביל, בשונה מאנטטקומפו, יש לו זכות קיום מחוץ לאזור הסל. זה מתבטא במיד-ריינג' קצר, שלשות וחיפוש עבירות, ובעיקר ביכולת שלו כמוסר.
לצד אנטטקומפו (ולהבדיל לצד למרקוס אולדריג' עשור קודם לכן), לילארד נדרש לשמש כרכז לכל דבר. הוא היה אמור "להפעיל" את הגבוה בפיק-נ'-רול ומשם לנסות להבין איך הוא משיג את הנקודות שלו. לצד אבדיה, גם אם בתפקיד מעט יותר משני וכשהוא רחוק מהשנים בהן קלע 30 נקודות למשחק, זה מרגיש כאילו השניים כמעט שווים ויכולים להפעיל אחד את השני ואת חבריהם לקבוצה. לילארד מחזיק השנה בכדור ב-6.3 דקות בממוצע, קצת יותר ממחצית מכמות הדקות בעונה האחרונה במילווקי (11.7), בזמן שאבדיה עם 5.3 לעומת 11.6 של יאניס באותה עונה. ברגע שהמשחק של הבלייזרס קבוצתי יותר והעומס עליהם יורד, הסיכוי שהקבוצה תתפרק בפלייאוף בדומה למה שקרה למילווקי ההיא קטן.
אנחנו רואים את לילארד ואבדיה מוסרים מספר כמעט זהה של אסיסטים אחד לשני, 1.3 אס' מהכיוון של אבדיה ללילארד לעומת 1.2 אס' מהכיוון ההפוך. מדובר בחלוקה כמעט זהה, בזמן שלילארד מסר 2.1 אס' למשחק ליאניס לעומת 0.9 בכיוון ההפוך. בשונה מהמשחק לצד היווני, אבדיה מוסר יותר ללילארד מאשר בכיוון ההפוך. ברגע שברירת המחדל של דני היא לא לייצר לעצמו זריקה בכוח, אלא לחפש את חבריו לקבוצה, הכל קל יותר. לא מאמינים לי? תקשיבו לדיים.
"אני יודע שדני מסוגל לשלוט במשחקים", סיפר לילארד. "אני הכי נהנה לשחק איתו מבין כל מי ששיחקתי אתם. הוא מושך אליו הרבה תשומת לב, מייצר מצבים ומקל עליי. אני יכול לעשות אותו דבר בשבילו. המנטליות וסגנון המשחק שלו הפכו את החזרה שלי להרבה יותר חלקה ממה שהיא הייתה יכולה להיות".
מילת המפתח כאן, שעלולה להתפספס בקריאה ראשונה, היא "מנטליות". אבדיה שחקן קבוצתי מראש, כזה שהראה שהוא מסוגל לשנות את התפקיד בהתאם לדרישות המשחק ממנו ולהשפיע גם בימים בהם הוא נעצר על פחות מ-20 נקודות. במקביל, הוא מוכן לוותר על הכדור, כשהזמן בו הוא מחזיק בו ירד ב-20% תוך עונה אחת. זה מפנה מקום ללילארד, ובהמשך גם לג'ה מוראנט.
נדיר לראות ב-NBA כוכבים שמקבלים כוכבים לצידם והופכים לשחקנים טובים יותר. הדוגמה הטובה ביותר היא כנראה סטף קרי, אבל הוא שחקן שחי על התנועה בלי הכדור בשונה מאבדיה (וכנראה עושה אותה בצורה הטובה ביותר בכל הזמנים). לרוב שייכנו את אבדיה לקטגוריה של שחקנים כמו יאניס אנטטקומפו, ג'יילן ג'ונסון או סקוטי בארנס.
דני שחקן אחר. הוא עדיין שחקן שמסתמך על החדירות שלו פנימה יותר מהכל, אבל כפי שהוא אוהב להגיד בעצמו, הוא מעדיף זריקה טובה יותר במישור הקבוצתי ומחויב לרעיון הזה. כאן זה מתבטא בהתקפות בהן יש ללילארד את המקום להוביל, כשאבדיה יכול למצוא את עצמו בפינה אותה הוא מכיר כל כך טוב מהשנים הראשונות בליגה. הפעם הוא מחכה למצוא נתיב ולהיכנס לסל. טונה אמר פעם שמנצח אמיתי יודע לצאת באמצע הקונצרט. אבדיה מוכיח שמנצח אמיתי לא חייב להחזיק את המקל בזמן שנגניו ממשיכים לנגן.
זה יכול להוביל את פורטלנד ליתרון ביתיות ראשון בעשור הנוכחי בפלייאוף, ואת אבדיה לחמישיית הליגה השנייה או השלישית. יותר מזה, זה יכול להוביל כוכב ענק לפורטלנד. בליגה שבה סופרסטארים שמבקשים טרייד הם רק עניין של זמן, שחקנים רואים את האנרגיה החיובית של לילארד-אבדיה-נורי אצל הבלייזרס, את הניצחונות, ויכולים להאמין.
קשה לראות שחקן משמעותי מגיע לפורטלנד לפני שאבדיה חותם על חוזה חדש. ובכל זאת, יש לבלייזרס את הנכסים שדרושים בשביל להפוך לקונטנדרית אמיתית, בין אם הבחירות של מילווקי או החוזים של שיידון שארפ, טומאני קמארה ובסיטואציה מסוימת סקוט הנדרסון. מאנתוני דייויס, דרך אוון מובלי ועד זאיון וויליאמסון, ג'ארן ג'קסון ג'וניור ואף שמות גדולים יותר שיפתיעו אותנו, פורטלנד נראית כמו מועמדת מושלמת להפוך לסופר-טים הבאה, לפחות בהנחה שהבעלים טום דאנדון יסכים לשלם. כוכב לא אנוכי כמו אבדיה הוא מוצר נדיר, והזוגיות המתוקשרת בינו לבין לילארד דואגת להעביר את המסר הזה לשאר הליגה. אם זה ימשיך ככה, אולי בעוד כמה שנים נוכל לדבר עליהם כמועמדת אמיתית לאליפות.