הקפת הניצחון של אדם סילבר יכולה לקרות למשל ב-21 במארס - והיא לא תשודר בטלוויזיה. כלומר, לפחות לא בזו הארצית. ברוקלין נטס תארח באותו יום את סקרמנטו קינגס למפגש בין שתי קבוצות שאמורות לסיים, על פי סוכנויות ההימורים, במקומות האחרונים בליגה. ממה שהתרגלנו בשנים האחרונות, למשחקים כאלה שתי הקבוצות היו מעלות הרכבים הזויים, במטרה לעשות את הדבר הכי קרוב להפסד מכוון. שחקנים על חוזה דו-כיווני, שחקנים על חוזים זמניים שלפני יומיים שיחקו אצל היריבה, מתנדבים מהקהל, סמור מרקד - יו ניים איט.
ועם זאת, כנראה שבמשחק הזה בבארקלייז סנטר, צוות השידור של הנטס - נואה איגל ושרה קוסטאק או וינס קרטר - לא יצטרכו שהתחקירנים שלהם ינברו יותר מדי בארכיוני ליגת הפיתוח כדי לספר להם מי עולה בחמישייה הפותחת או המסיימת. ה-NBA לא תצטרך לשלוח את חוקרי ויצמן יער שלה, כדי לברר האם הפציעה בירך של הפורוורד הפותח באמת מצריכה היעדרות לשבועיים. צייצנים לא יזעמו, חשבונות רדיט לא יטרילו, קנסות לא יוטלו.
למשחק הזה, סביר להניח ששתי הקבוצות יעלו את ההרכבים החזקים ביותר שלהן באותה נקודת זמן. ג'וליוס רנדל יילחם בקיגן מארי, דומנטאס סאבוניס יסגור לריבאונד בכל הכוח את דיירון שארפ, ובן שרף, דני וולף ועמנואל שארפ הצעירים, במקום לקבל 34 דקות כמו שקרה לשני הישראלים של ברוקלין בשלהי העונה הקודמת, עשויים להמתין להזדמנות שלהם על הספסל. ככה זה כשהטנקינג - אין כפל מבצעים, ט.ל.ח, ההלוואה מותנית בפירעון וכו' - הלך לעולמו; בתור התחלה, לשלוש השנים הקרובות. ואחר כך נראה.
281 תבוסות בעונה אחת
אחרי ש-30% מהליגה ניסתה בחודשיים האחרונים של עונת 2025/26 להפסיד בכוונה, סילבר העביר רפורמה (בהסכמה!) שמטרתה לגדוע את התופעה שהתפתחה למימדים מפחידים ויצרה עננה שחורה מעל ה-NBA. רוב פרז, פודקאסטר וכוכב רשתות חברתיות, היה מעלה בתחילתו של כל לילה את ה-League Pass Menu בחשבון ה-X שלו, עם ציון מ-1 עד 100 לכל משחק לפי רמת העניין. בשלב מסוים, כאשר ב-7 מתוך 8 המשחקים היתה מנצחת ברורה עוד לפני שהכדור הוקפץ, מפני שקבוצה אחת היתה צריכה ניצחון בשביל פלייאוף וקבוצה שנייה היתה צריכה הפסד בשביל לזכות באיי.ג'יי דיבאנסה - הוא הוריד את האות P ונשאר עם League Ass Menu.
התופעה הזו אינה חדשה. למעשה, עדויות לטנקינג היו עוד משנות ה-60, אבל ההיקף היה חסר תקדים. דראפט עם 3 ואולי 4 שחקני פרנצ'ייז בפוטנציה היה מספיק מפתה כדי שקבוצות יחליטו שכל האמצעים כשרים בדרך למטה. התוצאה: בפעם הראשונה בהיסטוריה, 8 מתוך 30 הקבוצות ניצחו בפחות משליש מהמשחקים שלהן העונה; המצב היה יכול להיות מכמיר לב אפילו יותר אילולא הקבוצות הללו היו חייבות להיפגש זו עם זו מדי פעם. בנוסף, 281 משחקים הסתיימו בהפרש של 20 נקודות ומעלה, או 22% ממשחקי הליגה, כולל, החל מפברואר, שליש מהמשחקים בהשתתפות קבוצות התחתית הללו (על פי נתונים של ESPN).
סילבר. יכול לקנוס קבוצה לפי שיקול דעתו (Getty)
ואז הגיעה הרפורמה. מעתה, 16 קבוצות ישתתפו בדראפט במקום 14, בין השנים 2027 ל-2029. קבוצות לא יוכלו לבחור פעמיים ברצף בטופ-5, ובנוסף הוחל "אזור ירידת הליגה". לא, אף קבוצה לא באמת הולכת לרדת ליגה (גם אם היינו רוצים, אין באמת לאן), אבל שלוש הקבוצות בעלות המאזנים הגרועים ביותר יקבלו פחות סיכוי לזכות בבחירה הראשונה מאשר הקבוצות עם המאזן הרביעי עד העשירי מהסוף, שהסיכוי שלהן זהה. הסיכוי הגבוה ביותר לבחור במקום הראשון בשנים הקרובות יעמוד על 8.1% בלבד (פחות מאשר 1 ל-12), לעומת 14% בשנים האחרונות ו-25% במתכונת הקודמת של הלוטרי.
עם זאת, יש עדיין כוכבית קטנה. לשלוש קבוצות כן יש מוטיבציה להפסיד: מילווקי (שמעבירה את הבחירה שלה לפורטלנד), הקליפרס (לאוקלהומה סיטי, בנוהל הרגיל מעסקת שיי גילג'ס אלכסנדר) ואפילו לברוקלין שלנו, שהבחירה שלה, זכר לעסקת ג'יימס הארדן, נשלחת ליוסטון רוקטס. על פניו, הן יכולות להעלות הרכבים הזויים ובזויים, לסיים עם המאזנים הגרועים בליגה ולדפוק את הקבוצות שיקבלו מהן את הבחירה.
רק שגם על הכוכבית הזו סילבר שם כוכבית משלו: לפי החוקים החדשים, הקומישנר, במידה והוא מזהה טנקינג, יכול להטיל עונשים שמגיעים לקנסות של עד 10 מיליון דולר (באמת שהקליפרס מזמן לא קיבלו איזה קנס מהנהלת הליגה), וגם לשלול בחירת דראפט. כך שתיאורטית, הנטס יכולים להסריח את הפרקט, לסיים עם המאזן הגרוע ביותר - ובתגובה, סילבר יכול לשלול מהם את הבחירה של 2028. בהתחשב בכך שברוקלין הביאה הקיץ שחקנים מקבוצות פלייאוף טובות, כמו ג'וליוס רנדל וקיאון אליס - כנראה שזה ממילא לא היה בתכנון מבחינת ג'ורדי פרננדז וההנהלה שמעליו.
פורטלנד תידפק בגלל מילווקי?
ההשפעה הולכת להגיע גם לצד השני של ה-NBA. בעונה שעברה, 19 מתוך 30 קבוצות הליגה סיימו עם מאזן חיובי - גם זה שיא חדש - ושלוש מתוכן, אוקלהומה סיטי, סן אנטוניו ודטרויט, הגיעו ל-60 ניצחונות. העונה, אולי שתי הראשונות יגיעו לשם וגם זה לא בטוח. בסוכנויות ההימורים שברו את הראש קשות כנראה, לפני שהחליטו לתת ל-10 מתוך 15 הקבוצות במזרח רף שעומד על בין 52.5 ל-43.5 ניצחונות העונה. אם לפני מספר עונות ה-NBA התגאתה בכמות הקבוצות שנשארו במאבקי הפלייאוף והפליי-אין עד השבועות האחרונים של העונה, יכול להיות שהעונה נראה ליגה תחרותית וצמודה אפילו יותר.
זו לא רק העובדה שלא צריך להפסיד יותר בכוונה: הרפורמה החדשה, למורת רוחם של מבקריה, תתן צ'אנס גדול יותר גם לקבוצות אמצע טבלה ואפילו לקבוצת פלייאוף אחת לזכות בכל הקופה. מתוך עשר הקבוצות שאמורות להוביל את המזרח לפי התחזיות - בסדר כזה או אחר ניו יורק, קליבלנד, דטרויט, פילדלפיה עם לברון וג'יילן בראון, אורלנדו, טורונטו עם קוואי, בוסטון, אטלנטה, אינדיאנה ומיאמי עם יאניס - שתיים לא יעפילו לפלייאוף בכלל. לפחות לאחת מהן יהיה סיכוי כמו של הקבוצה הגרועה בליגה, 5.4%, לזכות במקום הראשון בדראפט.
דמיינו את הפייסרס, למשל, נופלים בפליי-אין, ואז בוחרים ראשונים ומרימים את הפורוורד המצוין טיירן סטוקס, או את פניקס מסיימת תשיעית ואז מצ'ופרת בילד הפלא הסלובני סטפן יוקסימוביץ'. המבקרים יגידו שקבוצות יוכלו לעשות טנקינג כדי לרדת מהמקום העשירי ל-11 באחד האזורים ולהגיע לסיכוי המקסימלי; אבל שוב, בין סיכוי של 1 ל-12 לבין 1 ל-18 אין באמת הבדל עצום. אפשר לבנות קבוצה שגם אמורה להתחרות על הפלייאוף, וגם, במקרה שלא תצליח, לא תצטרך להסתפק בשברירי אחוזים למקום הראשון. למה שארלוט, למשל, לא קיבלה בדראפט את קאם בוזר? האם ליוטה באמת היה מגיע לקבל את דארין פיטרסון, יותר מאשר לגולדן סטייט, שם הגארד המעולה היה נותן לסטף המזדקן שותף נהדר לקו האחורי?
אבדיה. דווקא עלול להפסיד מהחוק החדש (Getty)
למעשה, המפסידות היחידות מהשינוי בחוקים יכולות להיות רק הקבוצות שלפני כמה שנים החליטו לנצל ייאוש ותחושת דחיפות בקבוצות אחרות, ולעשוק אותן מבחירות דראפט עתידיות תמורת נכס בהווה. למשל הבלייזרס, שקיבלו ממילווקי את בחירת הסיבוב הראשון של 2027 בעסקת דמיאן לילארד, כביכול היו אמורים להידפק מכך שהבאקס יסיימו בתחתית ולא יתנו להם בחירה גבוהה.
מצד שני, מספיק שהבאקס, עם החבילה הנאה שקיבלו ממיאמי ומאמן יסודי כמו טיילור ג'נקינס, יסיימו עם המאזן השביעי מהסוף - והסיכוי שהבחירה של פורטלנד תצא במקום הראשון, יהיה גבוה יותר (8.1%) בשיטה החדשה, מאשר ה-7.5% בשיטה הישנה. ערך הבחירות של קבוצות גרועות ממש יירד, נכון, אבל אולי זה גם ייתן לקבוצות החלשות מוטיבציה לא להיות גרועות ממש, אלא כן להחתים וטרנים שיעזרו לצעירים לצבור ניסיון - והנה, עוד מטרה הושגה על הדרך.
להידרדר בשביל טיירן סטוקס? לא תודה
אפשר לאהוב את השיטה החדשה, אפשר לטעון שהיא מתגמלת בינוניות ואפשר לטעון שהיא קיצונית מדי, אבל כמו עם חוק 65 המשחקים (שפתר מצב אבסורדי אחר רק כדי להביא להשלכות בעייתיות אחרות, כמו שחקנים שחזרו מהר מדי מפציעה כדי להישאר כשירים להצבעות סוף העונה), גם כאן יכול להיות שה-NBA תתגאה בתוצאות. קבוצות תחתית שיילחמו על ניצחונות גם במארס ואפריל ויעשו חיים קשים למעצמות של הליגה, הגנה חזקה יותר שתביא לפחות תוצאות הזויות, ומאבקי פליי-אין שלא ייסגרו עד הרגע האחרון - אפשר כבר עכשיו לדמיין את ההודעה לעיתונות שמתארת את הרפורמה כהצלחה.
ואולי זה בכלל לא קשור רק לזה: דראפט 2027 כרגע נחשב בעיני המומחים לחלש, בטח יחסית לשני הקודמים שהצמיחו מספר שחקנים עם פוטנציאל אדיר, כמו קופר פלאג ופיטרסון, דילן הארפר וקון קנפל ואייג'יי דיבאנסה. כשהדראפט לא כזה מלהיב, אין מה להתאמץ כדי לשפר מיקומים לקראתו.
יהיו הסיבות אשר יהיו, העונה הקרובה אמורה לסייע בהחזרת האמון מצד האוהדים הציניים והסקפטיים. מאבקי מיקום מרתקים עד הרגע האחרון, משחקים צמודים יותר, שחקנים מקבוצות תחתית שרוצים להרוס ללוקה או ליאניס את יתרון הביתיות בפלייאוף כדי לקבל כותרת בספורטסנטר והכרה לאומית, ושחקני פנטזי שלא צריכים להתלבט מול מבחר מרגש של שחקנים הכולל את ג'אמיר ווטקינס, אדאמה באל או בז מ'בנג - אלה החומרים שמהם עשויה ליגה בריאה יותר.