אם היינו צריכים לתאר את ליגת הקיץ של ה-NBA במילה אחת, כנראה אחת התשובות הטובות ביותר הייתה "חממה". שחקנים בשנים הראשונות בליגה מקבלים הזדמנות להוביל קבוצות, מאמנים צעירים מעבירים פסקי זמן וקשרים מתפתחים במה שהפך לחגיגת כדורסל, לא פחות, ברחבי העולם.
במקביל, מדובר בחממה לחוקים חדשים. ה-NBA השתמשה בליגת הקיץ בתור זירה שנועדה לבדוק שינויים שנכנסו לליגה הטובה בעולם, כשהבולט בהם בשנים האחרונות הוא הצ'לנג'ים, זכות הערעור של המאמנים שהאריכה את זמן המשחק והפכה לחלק בלתי נפרד מהכדורסל האירופי והאמריקאי. במהלך ליגת הקיץ של 2026 אנחנו רואים חוק חדש, חוק זריקת העונשין האחת.
ההסבר פשוט. להוציא שתי הדקות האחרונות של המשחק, במקום שתיים או שלוש זריקות עונשין שחקן הולך פעם אחת לקו. אם הוא קולע, הוא מקבל שתיים או שלוש נקודות בהתאם לסוג העבירה. החוק הזה מתקיים בשנים האחרונות בג'י ליג, בה נמצא כי הוא מצליח לקצר משחקים בזמן שנע בין 6 ל-8 דקות בממוצע.
בהתחשב בכך שמשחק NBA אורך בין שעתיים ורבע לשעתיים וחצי, כלומר מכיל עד 100 דקות של זמן בו לא משחקים כדורסל, הקיצור הזה עשוי להיות משמעותי. במקביל, ברגע ששחקנים לא עומדים באופן ממושך ומחכים לזריקות, המשחק ממשיך בקצב גבוה יותר. שחקנים כמו יאניס אנטטוקומפו, שאוהבים לחכות על הקו לפני הזריקה, עלולים להפוך שתי זריקות עונשין לאירוע שנמשך כמעט דקה.
איפה הבעיה? ניחשתם נכון, באחוזים. לרוב שחקנים קולעים ב-74% בזריקה הראשונה ו-78% בזריקה השנייה, כשהפער הזה גדול יותר אצל שחקנים צעירים, בטח מי שמתרגלים מנטלית לסיטואציה אחרת. אם שחקן של 75% מהעונשין הולך פעמיים לקו, ההסתברות שהוא יצא ממנו בלי נקודות עולה מ-6.25% ל-25%, למשל.
בעקבות זאת ראינו ירידה חדה באחוזי עונשין של חלק מהרוקיז בליגה הטובה בעולם. כיילב ווילסון, הבחירה הרביעית בדראפט, צנח מ-71% ל-33%. אדאיי מארה, שחקן של 56.4% במכללות, קלע ב-35% בליגת הקיץ. אוליבייה מקסנס פרוספר ירד מ-75% בעונת ה-NBA האחרונה שלו ל-40%. כל זה אגב בליגה ללא יותר מדי אוהדים, בה אחוזי העונשין על הנייר אמורים להיות גבוהים יותר.
מצב בו הערך של זריקת עונשין יורד, גם באחוזים בודדים, עשוי לשנות את כל הדרך בה קבוצות NBA משחקות. אם פתאום שחקנים כמו דני אבדיה או שיי גילג'ס אלכסנדר, כאלה שהולכים לקו עשר פעמים במשחק, יקלעו ב-70% ולא ב-80-90%, כל ההגנה עליהם תהיה שונה. גם אם המשחק יהפוך למהיר יותר, יש לשינוי הקטן הזה פוטנציאל להיות הדרמטי ביותר מאז 2002 וכניסת ההגנה האזורית.
במקביל, ההפסקות הקטנות האלה עשויות להיות חיוניות לשחקנים. הרגעים בהם מסדירים את הנשימה לפני זריקת העונשין או ביניהן חיוניות בשביל לרוץ לאחר מכן. בעונה של 82 משחקים, ותסלחו לי על הקלישאה - זה המון. האפקט המצטבר עלול להיות גדול מדי.
האם נראה את זה ב-NBA? סיכוי לא רע שכן. אמנם קשה לראות שינויים דרסטיים במשחק לפני ההסכם הבא בין הליגה וארגון השחקנים, שטרם הביע עמדה רשמית בנושא, אך לרוב פיילוטים שחוצים את גבולות הג'י ליג ומגיעים לליגת הקיץ מגיעים לליגה הטובה בעולם. סביר שזה יקח עוד כמה שנים, לכל הפחות.