עמנואל שארפ לא היה פרוספקט NBA רגיל, אם בכלל. לקראת השנה האחרונה שלו בתיכון הוא עבר פציעה קשה ברגלו, בעונתו הראשונה באוניברסיטת יוסטון ממוצע הנקודות שלו עמד על 5.9 בלבד ב-36.5% מהשדה, וגם כשהוא לאט לאט הפך לכוכב מכללות - הדעה הרווחת הייתה שיש לו כישרון קלאסי ליורוליג, כיאה ליורש, ולא ממש מעבר.
אבל שארפ תמיד חשב אחרת. כששאלתי את הגארד האמריקאי-ישראלי לפני למעלה משנתיים האם הוא היה רוצה ללכת בעקבות אביו וללבוש צהוב ביד אליהו, הוא ענה: "לא הייתי אומר שזו המטרה שלי. אני מכוון כרגע רק ל-NBA". לא גבוה מספיק (1.91 מ') לעמדה 2? לא אתלט מספיק? לא מגוון מספיק? הלילה (בין רביעי לחמישי) כל הדרך המדהימה של שארפ הספיקה בענק כדי להיבחר בדראפט, במקום ה-45 ע"י סקרמנטו קינגס.
שארפ עשה הכל נכון, צעד אחר צעד, בשקט שלו ובצניעות. הילד השמנמן והמוכשר שלפני 7 שנים עלה על הרדאר שלנו כשכיכב במדי נבחרת הקדטים של ישראל - עבד על הגוף שלו, התפתח לאחד השומרים הטובים ב-NCAA (לצד הקליעה המפורסמת) והפך לאגדת אוניברסיטת יוסטון, כשהוא שיאן השלשות של הקבוצה בכל הזמנים.
אחרי שנת שיא בה קלע 15.5 נקודות בממוצע למשחק ונבחר לחמישיית העונה ולחמישיית ההגנה של העונה ב-Big 12, שארפ כבר סומן כבחירת סוף סיבוב שני. במקום ה-55 הציבו אותו ב-ESPN עד לפני חודש וחצי. אך הצלף שנבחן ע"י 13 קבוצות הקפיץ את המניה שלו באימונים ולבסוף עלה על הלוח במקום ה-45, אחרי ש"צנח" ביחס לתחזיות.
בסיבוב השני אין שום חשיבות רצינית למקום שבו נבחרת, אלא רק לסיטואציה שהגעת אליה. ושארפ הגיע לסיטואציה מושלמת - בה הוא צפוי לקבל בקרוב חוזה ב-NBA ולהפוך ב-2026/27 לישראלי הרביעי בליגה.
אם שארפ היה נבחר ע"י קבוצת פלייאוף אמנם אולי היה לו סיכוי להתחרות על אליפות, אבל הוא גם היה צריך להתחרות עם לא מעט שחקנים מוכחים ממנו על דקות, ואז לגרד אותן, ותוך כדי לבלות המון זמן בג'י ליג. גם בסקרמנטו כלום לא מובטח כמובן, אך שם הבמה רק מחכה לו ולשאר הצעירים.
"אני מרגיש שסקרמנטו זה מקום נהדר להיות בו", אמר שארפ אחרי הבחירה, "הם מנסים לבנות תרבות. כשהתאמנתי אצלם ראיתי אנשים מדהימים, היו אנרגיות מצוינות באימון". מאמנו ביוסטון קלווין סמפסון שוחח עם הג'נרל מנג'ר של הקינגס סקוט פרי ואמר: הם בחרו אותו כדי שישחק במיידי, זו הזדמנות מדהימה. הדרך שלו לפרקט סלולה".
אי אפשר לדבר על סקרמנטו המתחדשת בלי להתחיל עם דריוס אייקף ג'וניור, הבחירה השביעית בדראפט - שנתן לאוהדים בבירת קליפורניה סיבה לחגוג. הרכז המחשמל מארקנסו הוא שחקן שקונים בשבילו כרטיס, הוא הולך להפוך את הקינגס לקבוצה הרבה יותר אטרקטיבית ויש הטוענים שהוא אפילו יהיה השחקן הכי טוב מהמחזור הזה.
אייקף סוחט השוואות לדמיאן לילארד בזכות משחק ההתקפה שלו, ובעוד שלילארד נחשב שומר חלש, אייקף הוא כנראה השומר הכי גרוע של דראפט 2026. שארפ, שמצטיין בהגנה, יוכל לעזור לו בקו האחורי (לא יפתח מן הסתם) בדקות שבהן הם ישחקו ביחד.
שארפ גם יתרום לדאג כריסטי בקליעה מבחוץ, כי הוא הגיע לקבוצה שסיימה את העונה החולפת במקום האחרון ב-NBA בשלשות למשחק (10.3), זריקות משלוש למשחק (30.2) ואחוזים משלוש (34.0%, כמו ברוקלין). הקינגס היו צמאים ל-'3 אנד די' והם מצאו אותו.
הרוקי השלישי של סקרמנטו הוא אלכס קראבאן, פורוורד (2.03 מ', 104 ק"ג) שנבחר במקום ה-29 בדראפט וזכה פעמיים באליפות ה-NCAA עם קונטיקט ודונובן קלינגן. בנובמבר הוא יהיה כבר בן 24, כך שכמו שארפ גם הוא בשל לתרום מהספסל, וגם הוא שחקן קבוצתי שיכול לאיים מבחוץ (37.4% משלוש לאורך קריירת המכללות שלו).
בנוסף, השלד הצעיר של הקינגס כולל את הסנטר הצרפתי מקסים ריינו שנבחר לחמישיית הרוקיז השנייה אשתקד, הפאוור פורוורד קיגן מארי, הגארדים ניק קליפורד ודווין קרטר והסנטר האנרגטי דילן קרדוול. יש עם מה לעבוד.
הבעיה היא שלסקרמנטו יש בסגל מספר שחקנים מבוגרים יותר, חלקם כוכבים (לפחות על הנייר), שלא קשורים בשום צורה לבנייה מחדש של הסגולים: דומנטאס סאבוניס, זאק לאבין, דמאר דרוזן, מליק מונק ודיאנדרה האנטר. וראסל ווסטברוק סיים חוזה. פרי חייב לעשות סדר בבלאגן ולהצעיר את הקבוצה שלו, שסיימה את העונה שעברה עם מאזן 60:22 - ויכולה להפוך לאחת הקבוצות הצעירות הכי כיפיות ב-NBA.
בפעם האחרונה שישראלי נבחר ע"י סקרמנטו ראינו את עומרי כספי קולע 10.3 נקודות בממוצע למשחק, פותח ב-31 משחקים ומשתתף באירועי סוף שבוע האולסטאר. נאחל לשארפ עונת רוקי זהה (ולאייקף עונת רוקי זהה לטייריק אוונס, בתקווה שהיא לא תהיה עונת השיא שלו בקריירה), אבל לא כדאי לבנות על זה.
שארפ מגיע לסקרמנטו ול-NBA בכלל על תקן הווינר מהספסל שיעשה את המהלכים הקטנים שמנצחים משחקים ועושים טוב בלב לקהל. הוא ידפוק את השלשה החשובה, יסחוט תוקף כשצריך וישנה מומנטומים. נשמע לכם מוכר?
זה שעשה את זה לפניו כל כך כל כך טוב, והיווה דוגמה אולטימטיבית, התייחס ללילה המרגש. "כשהילדים שלך מגשימים את החלום שלהם - זה שווה הכל", אמר דרק שארפ. "אני אסיר תודה על כך שיכולתי לעזור לעמנואל להגיע לאן שהוא הגיע היום. עדיין יש לפניו הרבה עבודה, והוא יודע את זה. הוא הולך להוכיח את עצמו ולפלס לעצמו דרך באמצעות הנישה שלו. עכשיו הוא כאן, והוא כאן כדי להישאר".
רק לפני כמה שבועות ראינו את החשיבות של לנדרי שאמט מהספסל של הניקס, בדרך לאליפות ההיסטורית, וזה סוג השחקן ששארפ יכול להיות בעתיד. '3 אנד די' כמו שכתוב בספר, שיהיה אהוב הקהל ויזכה באליפויות.
ה-NBA הולכת לשדרג משמעותית את שארפ, שעשוי להיות קלע השלשות שנבחרת ישראל פנטזה עליו במשך כל כך הרבה שנים, ואם גם לאג'יי ג'ונס (בן של ישראלית) שנבחר 54 ע"י גולדן סטייט יגיע לליגה של הגדולים, עוד נוכל להעמיד חמישייה כחול-לבן של שחקני NBA (בשאיפה שבהמשך גם עומר מאייר ונועם יעקב יהיו חלק מהחגיגה). מציאות מטורפת.
ואפרופו נועם יעקב - כפי שראינו עם ים מדר בבוסטון, להיבחר בסיבוב השני של הדראפט, מרגש ככל שיהיה לשמוע את השם שלך, זה לא תמיד הדבר הכי טוב שיכול לקרות לשחקן.
בעיניי הרכז בן ה-21 צריך ללכת לאוניברסיטת יוטה אליה הוא התחייב, לככב במכללות ולנסות להגשים את החלום בקיץ הבא, כשהוא במעמד אחר לחלוטין. הסבלנות מנצחת, תשאלו את עמנואל שארפ.
אל אל ישראל ולייט דה בים.