זה לא חלום, זה לא דימיון, זו המציאות. אחרי 53 שנים שנים, ניו יורק זכתה באליפות ה-NBA! עשורים של מפלות ורגעים כואבים הגיעו לסיומם והניקס סוף סוף עשו את זה. עם שני קאמבקים מפיגור דו ספרתי ו-90:94 דרמטי הבוקר (בין שבת לראשון) על סן אנטוניו, ניו יורק השלימה 1:4 בסדרת הגמר וזכתה בתואר אותו כל כך רצתה. ג'יילן ברונסון סיפק את הופעת חייו עם 45 נקודות ונבחר ל-MVP של הסדרה. 25 של דילן הארפר, ו-19 נקודות ו-5 חסימות של ויקטור וומבניאמה לא הספיקו.
מי האמין ומי חשב שכך תסתיים לה עונת 2025/26, עם גיבור כל כך בלתי צפוי בדמותו של הגארד הנמוך אבל הכל-כך גדול, שחקק את עצמו בספרי ההיסטוריה של הפרנצ'ייז. ניו יורק הוכיחה לנו שלא השמות הגדולים ביותר מנצחים, אלא הקבוצתיות, האופי ורצון בלתי מתפשר להיות הכי טוב - ובעיקר הוכיחה שאין גבול לכמה שאפשר לחלום.
זה היה משחק לא שגרתי במונחי NBA, ובמונחי סדרת גמר. הניקס הוכיחו לנו פעם אחר פעם כמה אופי יש להם, כשלמרות שהם נקלעים לפיגור דו ספרתי ברבע הראשון (כמו בכל משחק בסדרה הזו), הם מצליחים לחזור בגדול. וומבי שוב הוכיח שהוא לא מהעולם הזה, עם חמש חסימות במחצית הראשונה שגרמו לברונסון וחבריו לא להתקרב לצבע (4 סלים בלבד) ולהגיע ליתרון 16, אך בסופו של דבר זה לא הרתיע את החבורה בכחול - בדרך ל-5 הפרש בלבד בהפסקה.
המארחים הרימו את רמת האגרסיביות במחצית השנייה, פתחו פער דו ספרתי והחזיקו בו פחות או יותר לאורך כל הרבע השלישי, כשניו יורק נתנה עוד פוש אחרון וצימקה שוב לחד ספרתי לפני 12 הדקות האחרונות. כמו בכל משחק בסדרה הזאת, לא היינו יכולים לקבל משהו אחר חוץ מסיום צמוד. הניקס שלא הובילו מאז תחילת המשחק כפו שוויון כשנותרו 4 וחצי דקות לסיום.
ואז הגיע ג'יילן ברונסון. סופר ג'יילן ברונסון. הכוכב הגדול של העיר ניו יורק לקח את המשחק לידיים שלו ופעם אחר פעם נעץ סלים על כל שחקן של הספרס, בדרך לשיא נקודות לשחקן ניקס בגמר. החבורה של מייק בראון שמרה על קור רוח מפליא בדקות האחרונות, ונהנתה מטעויות קריטיות של היריבה, בדרך לזכייה ענקית.
עוד ייקח לעיר קצת זמן לעכל את ההישג, אבל כמו שאפשר היה לראות בתמונות לאחר המשחק - הזכייה הזו אומרת כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים. אוהדים, שחקנים, בעלים, אגדות - שלא הצליחו לעמוד במטרה ובלחץ, אבל משהו בקבוצה הזו הרגיש שונה לאורך כל הדרך.
ויקטור וומבניאמה רצה מאוד להביא את האליפות לסן אנטוניו, וראינו את המשמעות הזו עבורו לאורך כל הפלייאוף - אבל הוא פשוט לא הצליח להוביל את הקבוצה שלו ברגעים בהם היא הייתה צריכה אותו. אין ספק שזה רגע כואב עבורו, אבל מדובר בשחקן שטרם ראינו כמוהו, ואם הוא ימשיך כך - אין ספק שבסופו של דבר הוא גם ישיג את הטבעת.
ואיך שלא נסתכל על זה, בעונה הזו הבנו שהליגה בידיים טובות. בזמן שהשחקנים הגדולים כבר לא בשיאם, ראינו שחקנים כמו ברונסון, וכמו או ג'י אננובי, וכמובן ויקטור וומבניאמה, דילן הארפר, שיי גילג'ס-אלכסנדר ועוד - העתיד ורוד.