Gregory Shamus/Getty Images
ויקטור וומבניאמה יודע שהמשחק הזה עליו. כוכב סן אנטוניו עוד הוביל ב-14 הפרש ברבע השלישי במשחק הראשון מול ניו יורק, אך הספרס הפסידו 105:95 במשחק הראשון. הפסד גם הלילה (בין שישי לשבת) לניקס, והגמר הראשון בקריירה של הצרפתי עשוי להסתיים בסוויפ.
בגיל 22 ובפלייאוף הראשון שלו, ראינו את וומבי מתאושש. ראינו אותו קולע ב-4 מ-15 מהשדה במשחק החמישי מול אוקלהומה סיטי ומתקן עם 28 נקודות במשחק השישי בבית בדרך לניצחון. ראינו אותו קולע ב-5 מ-17 מזעזע מול מינסוטה ומנצח בשני המשחקים העוקבים, כולל 13 מ-18 מהשדה במשחק השלישי בסדרה.
בכל זאת, אפשר לטעון שהמשחק הראשון מול הניקס היה המשחק הגרוע ביותר של וומבניאמה והמדאיג ביותר. קודם כל, מדובר בגמר ה-NBA. מעבר לזה, הוא התקשה מול הניקס במפגש השני מולם במרץ (בו קלע ב-8 מ-17 מהשדה) ובגמר הגביע, בו הוא קלע ב-7 מ-17.
וומבניאמה החטיא 15 זריקות ואיבד שש פעמים, לעומת שני אסיסטים. ראינו אותו מראה שיפור הדרגתי כמוסר במהלך הסדרה מול אוקלהומה סיטי, בטח במשחק הרביעי, אבל כאן הוא פגש קבוצה חכמה שידעה להקשות עליו. ניו יורק עצרה אותו על 4 מ-12 ל-2 נקודות, נתון כמעט בלתי נתפס לשחקן ברמה של וומבניאמה. מה לא עבד?
השומר המרכזי על וומבניאמה היה קארל-אנתוני טאונס, שהתמודד עם סטיגמה של שחקן הגנה "רך" לאורך כל הקריירה ומסיר אותה בעקביות בגמר. טאונס אולי לא שחקן ההגנה הפיזי ביותר, אבל הוא הצליח להיצמד לוומבניאמה ולהכריח אותו להתרחק מנקודת החוזק הגדולה ביותר שלו, הגובה.
ביותר מדי מהלכים וומבניאמה התפשר על מיד ריינג' (1 מ-6 מהשדה) או על זריקה רעה מחוץ לקשת, או לחילופין ניסה לכדרר מול טאונס או מיצ'ל רובינסון במה שהסתיים בהחטאה או באיבוד. שליש מהזריקות של וומבניאמה, רק שליש, הגיע מתחת לסל.
וומבניאמה קלע אותן ב-3 מ-7, כאשר ההחטאות הגיעו ברובן כשהוא ניסה להיכנס לסל עם הכדור בעצמו. היכולת של וומבניאמה לכדרר ולעלות לזריקה הפכה אותו לשחקן התקפה מיוחד, אבל מול הגמישות של טאונס שהראה שהוא יכול לשמור עליו גם בחוץ היה לו קשה יותר.
שימו לב, למשל, ללקט האיבודים שמחכה לכם כאן למטה. שלושה מהלכים שונים אחד מהשני בחלקים שונים של המשחק, אבל עם מכנה משותף ברור. שחקני ניו יורק עומדים במקום הנכון בזמן שוומבניאמה מחפש את ההטעייה הנכונה כדי להכנס על חשבונם לצבע, במה שהופך לכדור של הקבוצה השנייה.
אולי מדובר בבעייה גדולה יותר מיום של 2 מ-9 מחוץ לקשת, בטח בהתחשב בזה שהוא איבד שבעה כדורים גם במשחק הקודם מול הניקס. מדובר בשניים משני המשחקים היחידים ב-2026 בהם וומבי חצה את רף 6 האיבודים.
לכן הפתרון עשוי להגיע ממקום אחר, ולכלול את שינוי התפקוד של וומבניאמה בתור גבוה שמסיים מהלכים ולא בהכרח מתחיל אותם. כולנו אוהבים לראות את הרגעים בהם הוא משתלט על המשחק ומגיע למשחקים אדירים, והיו לו כאלה בפלייאוף, אבל וומבניאמה יכול לסיים מהלכים בצורה טובה יותר ולהפתיע את ההגנה.
זה דורש מעט יותר מהרכזים של סן אנטוניו ובטח מד'ארון פוקס, שקלע ב-3 מ-13 מהשדה והיה רע מאוד (או מדילן הארפר שמיעט לשחק ברבע האחרון), בעיקר בכל מה שקשור בהכנסת הכדור לוומבניאמה. זה רלוונטי גם במקרה של פיק-נ'-רול וגם בהתמצאות טובה יותר בצבע, ושינוי שיכול לקרות תוך משחק אחד.
וומבניאמה במהותו המרכז של ההתקפה. הוא שחקן הגנה מדהים ושחקן התקפה שעדיין לא הגיע לשיאו, אבל כבר עכשיו עשוי לטעון שהוא שחקן הכדורסל הטוב ביקום. היכולת להשתמש בגוף ולהיות במקום הנכון היא מה שיהפוך אותו להיסטורי. אולי עוד כמה שנים נדבר על מהלך קבוע, בדומה לסקייהוק של קארים עבדול ג'באר שנועד למקסם את הגובה שלו, אבל כרגע אין לו תוכנית ב' של ממש. היכולת לעמוד בצבע במקום הנכון שווה נקודות.
זאת אולי נקודת התורפה של טאונס, ובמידה מסוימת גם של רובנסון. מצבים בהם סן אנטוניו מכריחה את ההגנה להגיב אחרי חסימה של וומבי יכול לייצר לו חלון קצר ולהוביל למשחק תכליתי יותר מאשר הכדררת שראינו במשחקים הראשונים. לעתים זה יכול להתבטא בסל נוח, לעתים ביצירת חלון הזדמנויות.
שימו לב למהלך הזה. וומבניאמה חוסם לוואסל, שבתורו נכנס פנימה ומוציא את הכדור לוומבניאמה. הצרפתי במרחק צעד ממיצ'ל רובינסון, צעד שמספיק לו בשביל לנפנף אותו ולהיכנס בקלות פנימה. אלמלא החסימה והמהלך שקדם לה, וומבי לא היה מקבל את ההזדמנות להיות וומבי. זה הסתיים בדאנק קל ובנקודות חשובות בדקות הטובות של הספרס.
זווית חשובה אחרת, ואולי אף יותר מכמות הפיק-נ'-רול, היא העניין המנטלי. רבים (כולל הח"מ) סברו שמי שתקח את המשחק הראשון תזכה באליפות, ושיהיה קשה עד בלתי אפשרי לנצח את הניקס במדיסון סקוור גארדן במשחק גמר. ראינו את התפרצות הרגשות של וומבניאמה שהגשים חלום במשחק גמר.
לברון ג'יימס התמודד עם לחץ דומה בגמר 2011, הגמר הראשון שלו כפייבוריט שכלל משחקים רעים מאוד וביקורת ציבורית שנשארה איתו עד היום, מרחק ארבע טבעות אליפות. אולי עצם הרצון של וומבניאמה לקחת הכל עליו בתור הכוכב של הספרס הוביל דווקא למהלכים רעים ולחוסר ביטחון מסוים.
זה הורגש גם בהגנה, כשקארל-אנתוני טאונס נראה טוב בתחילת המשחק והכריח את וומבניאמה לצאת מהצבע. הדקות בהן הספרס שיחקו הגנה אזורית גרמו לסן אנטוניו להיראות טוב יותר, ואולי וומבי יצליח לצבור ביטחון דרך ההגנה.
סן אנטוניו הייתה בפיגור 1:0 מול מינסוטה. היא הייתה בפיגור 2:1 ו-3:2 מול אוקלהומה סיטי וניצחה שוב ושוב עם הגב לקיר, כשוומבניאמה עצמו הראה התאוששות מרשימה בין המשחקים האלה. מצד שני, הוא לא היה כל כך מותש פיזית כפי שהוא במצב הנוכחי בסדרה. אנחנו רק במשחק השני בסדרת הפלייאוף הרביעית שלו בקריירה, אבל כבר עכשיו אנחנו מקבלים את "משחק המורשת" הראשון של וומבי. הזדמנות לראות ממה הוא באמת עשוי.