אוהדי NBA לא ישכחו לעולם את שתי המילים שלחש לברון ג'יימס על אוזנו של דוניאל מארשל, כאשר זה החליף אותו בדקות האחרונות של אחד המשחקים בגמר המזרח של 2007 נגד דטרויט. "תפרק אותו", הורה כוכב קליבלנד קבאלירס דאז - ומארשל ניגש מיד לעבודה, ושלח מרפק לגב של קרלוס דלפינו ההמום, שנפל על הפרקט בכאבים. מה שכן, מצלמות הטלוויזיה תפסו את המילים שלברון ניסה להסתיר; מהרגע שהווידאו פורסם, את הסערה התקשורתית של 48 השעות הבאות קשה היה לפספס. "ככה מתנהג שחקן שרוצה להיות הפנים של הליגה?", זעמו הפרשנים.
ואם אוהדי NBA כן שכחו, זה בגלל שהאירוע שתואר בפיסקה הקודמת מעולם לא קרה.
לעומת זאת, דקות ספורות לסיום משחק 5, ויקטור וומבניאמה ירד לספסל, ובמקומו נכנסו לפרקט מייסון פלאמלי וביסמק ביומבו. "Hard Fouls", לחש וומבניאמה על אוזנם של פלאמלי וביומבו, ושני הסנטרים הווטרנים ביצעו. כדקה וחצי לסיום, בדקות שהיו די לפרוטוקול, פלאמלי שלח מרפק מכוון לגב של ג'רד מקיין, מוביל הכדור הרביעי של הת'נדר, שנתן משחק ענק בהיעדרם של שני השחקנים שהיו אמורים להקדים אותו ברוטציה, ג'יילן וויליאמס ואייג'יי מיצ'ל הפצועים. לא עברו 50 שניות של כדורסל ומקיין עלה לסל רק כדי להיתקל בעבירה אגרסיבית של ביומבו, ששלח אותו בחבטה לפרקט, נאנק מכאבים. "זה היה משוגע", אמר מקיין, "לא ציפיתי לזה. עמדנו על קו העונשין, שאלתי אותו 'למה עשית את זה, בנאדם?', והוא ענה 'יש לי עוד אחד בשבילך". פלאמלי קיבל בדיעבד עבירה בלתי ספורטיבית.
השנה היא 2026, הכל מצולם. המצלמות תפסו את המילים של וומבי, והקטע עלה לרשתות החברתיות. סערה תקשורתית? תשכחו מזה. וומבי יצא מהאולם בלי לדבר עם עיתונאים, בניגוד לנהלים. הליגה הסתפקה באזהרה. "וומבי לא דיבר בתום משחק 5, אבל נתן ליכולת שלו לדבר במשחק 6", מסגרו ב-The Athletic את עבירת המשמעת. כעבור ארבעה ימים, כולם נפעמו נוכח ההתרגשות העצומה, דמעות השמחה, החיבוקים האמוציונליים. ההנחיה שנתן ל'חיילים' שלו לפרק את אחד ממובילי הכדור הבריאים היחידים שנותרו אצל היריבה שלו עברה ללא השלכות. "הוא למד את זה מהנזירים?", תהה חשבון הטוויטר NetsMuse, גולשים אחרים הגיבו בכעס, אבל בתקשורת המיינסטרים האמריקאית, וומבי לא שילם שום מחיר על מה שעשה. אתם באמת מדמיינים כוכב אחר שולח את המחליפים שלו לפגוע בשחקן יריב, ולא משופד על קלשונים 24/7?
משחקים נגד גרסה של עצמנו
זה הפלייאוף הראשון של ויקטור וומבניאמה וחבריו הצעירים מסן אנטוניו ספרס, והישראלים הפעם היו הראשונים לזהות את הזיק הנבזי בעיניים של הספרס, כאשר סטפאן קאסל התעמת עם דני אבדיה בסוף הסיבוב הראשון. לחיצת היד בין וומבי לאבדיה בסוף הסדרה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היתה מורידה גם את הטמפרטורה באנטארקטיקה בכמה מעלות. הבלייזרס ואבדיה, ברגעים לא מעטים, הצליחו להיכנס מתחת לעורם של שחקני הספרס - שחזרו לעצמם אחרי הפסד ביתי במשחק 2 והתקדמו לשלב הבא.
גם הסיבוב השני לא עבר בשקט. במשחק 4 מול מינסוטה, וומבניאמה נשמר צמוד על ידי שחקני הוולבס ודפק מרפק לצווארו של נאז ריד. המרפק פגע ואמנם השאיר אחריו את דילן הארפר בפרצוף של פיקאצ'ו שהפך למימ, אבל לא גרם לנזק, וומבי הורחק, ריד הצטיין בניצחון של הטימברוולבס. וומבי לא ספג עונש נוסף, ואפילו לא נקנס.
בהארכה של משחק 1 בגמר המערב, קאסל דחף בכוח את כוכב הת'נדר ג'יילן וויליאמס, שרק חזר מפציעה בהמסטרינג, וזה התנגש בעמוד הסל ותפס את הרגל. כעבור יומיים, אחרי 7 דקות כדורסל, הוא יצא במחצית, חזר רק ל-10 דקות אנמיות במשחק 6, וחסרונו הורגש בעיקר במשחק ההדחה. גם אם האקט לא הוביל לפציעה, מהלך של "כדורסל אתי", הביטוי שטבע וומבניאמה בחצי גמר הגביע נגד הת'נדר, זה לא היה. מהלך דומה עשה קרטר בראיינט, הרוקי האתלטי והחזק של הספרס, כאשר גם כאן, ב"מאבק לריבאונד" עם ה-MVP שיי גילג'ס אלכסנדר, נכנס עם המרפק בעוצמה בצד הגוף של שיי. לפחות כאן אף אחד לא שאל למה שיי נפל.
אפשר להגיד שהליגה נותנת לספרס "הנחת פעם ראשונה", ומשתאה מהקבוצה הצעירה שמגבשת לעצמה זהות. מצד שני גם יכול להיות שהרצון להעלות את ויקטור וומבניאמה לכס המלוכה מגיע תוך טיפול תקשורתי עדין למדי שמתמקד באמוציות ובאכפתיות של החייזר הצרפתי. כאשר רוב הנראטיב סבב סביב הנפילות וה"פלופים" של שיי גילג'ס אלכסנדר, או האגרסיביות ההגנתית של הת'נדר, נראה שהיריבים מטקסס לא רק שלא נפלו מהם - אלא אפילו עקפו אותם בסיבוב. "הרגשתי שאנחנו משחקים נגד גרסה של עצמנו", סיכם
ג'יילן וויליאמס את הסדרה. והספרס אכן נראים כגרסה המרגשת יותר, המתרגשת יותר וכנראה גם האגרסיבית עוד יותר של הת'נדר.
"כל קבוצה במשחק חוץ משחקת את תפקיד הנבל", אמר וומבי אחרי אחד הניצחונות בפורטלנד. "אנחנו הולכים לשחק את תפקיד הנבל הלילה, ואני לא יכול לחכות", המשיך
דווין ואסל לפני הניצחון במשחק 7 באוקלהומה סיטי, שהבטיח את הכרטיס לסדרת הגמר. לפורטלנד, מיניאפוליס ואוקלהומה סיטי, שלושה שווקים קטנים עד בינוניים, אין יותר מדי השפעה על התקשורת הארצית. ייתכן שבריחה מהעיתונאים, או עבירות שגובלות באלימות, יתקבלו פחות טוב מבחינה תקשורתית אם יבוצעו בסדרת גמר נגד קבוצה מאחד משני השווקים הגדולים בארה"ב, באולם המפורסם ביותר בעולם.
מסרב לשאת בעול הכרוך בהסתרת הרגשות
אם כן יתנהג יפה - וייקח אליפות על הדרך - ויקטור וומבניאמה יהפוך רשמית לפרצוף של הליגה. טקס ההכתרה הוא כל מה שנשאר; יכול להיות שברחבי הליגה כבר מכירים בכך, ושזה יקרה גם אם הספרס יפסידו בגמר. לניקס יש שני שחקנים שהיו טופ-20 בליגה העונה, אבל אף אחד לא יחשיב את ג'יילן ברונסון או קרל אנתוני טאונס כפרצוף החדש של הליגה אפילו אם יזכו באליפות ובתואר ה-MVP של סדרת הגמר. לוומבי כבר יש קהל מעריצים גם בתקשורת כאשר האותנטיות שלו, והגישה שהספרס מאפשרים אליו, רק מגדילות את הקהל הזה.
עיתונאי The Athletic ג'ארד וייס, שנשלח על ידי המערכת שלו להתלוות לוומבי במשך שנה שלמה, נשאר מוקסם. "הוא מסור לעבודתו בדרכים שמעולם לא ראיתי מאז התחלתי לסקר את הליגה", כתב, "לעתים קרובות הוא השחקן היחיד בחדר ההלבשה לפני החימום. הוא שם את הנעליים בשקט ואז עושה מדיטציה, כשהצלמים מחכים בחוץ. כשהוא יוצא בסופו של דבר לפרקט, אתה מרגיש את לחץ האוויר משתנה. אחרי שראיתי את זה מספר פעמים, התחלתי בעצמי לקחת נשימות ולעשות מדיטציה, לפני שהתחלתי לפטפט את עצמי לדעת במשך שעות. הוא מנהיג בדוגמה אישית, לא רק את חבריו לקבוצה".
על סגנון המנהיגות שלו כבר כתבנו כאן מוקדם יותר העונה. ועדיין, הריצה הראשונה שלו לפסגה מול עיניו של הקהל האמריקאי תחייב אותו גם לעמוד מול רגעים מלחיצים. לא תמיד הוא הגיב בצורה הטובה ביותר עד עכשיו, אבל הוא מתעקש להיות כנה עד דמעות. כאשר בכה בסוף הסדרה נגד הבלייזרס, הניצחון הראשון שלו בסדרת פלייאוף, הוא נשאל על כך וענה: "אישית, אני מסרב לשאת בעול הכרוך בהסתרת הרגשות שלי".
זה נמשך ברמות אפילו יותר מרשימות אחרי הניצחון באוקלהומה סיטי במשחק 7. "לקבל סיכוי אמיתי לאליפות ולהגשים חלום, זו הזדמנות של פעם בחיים. אתה לא יודע מתי זה יקרה שוב. קשה לבטא זאת במילים. אני כמעט מרגיש שזו משמעות חיי כרגע. כשאתה עובד כל כך הרבה שעות, זה בשביל רגעים של אמוציות כאלה. אני כל כך רוצה לנצח, כאילו החיים שלי תלויים בכך". איך אפשר לא להתחבר לשחקן שרוצה לנצח כל כך, ויודע להתבטא כמו פילוסוף?
מצד שני, כתב וייס: "וומבניאמה מצא דרך לאזן תכונות שנראות מנוגדות זו לזו; הוא פועל בשקט ובפנים חתומות, אבל ברגעים גדולים, ישחרר צעקה פראית. הוא עבר מקושי להתמודד עם פיזיות למצב בו הוא נהנה ממנה, ואפילו מקבל באהבה את הצלקות שנשארות עליו". וכמו שההערצה אליו תלך ותגדל, אליפות שלו תמצב את הספרס כ"Team to Beat", ואותו כיצור הבלתי ניתן לעצירה שלכולם קל יותר לשנוא. "אף אחד לא אוהב את גוליית", אמר פעם שאקיל, ובארה"ב הנוכחית, לא כולם אוהבים חייזרים מחו"ל שמה שהם עושים נראה לא חוקי.
בספרס, אתה חייב לעצור אנשים
יש שיגידו שהגמר הנוכחי מהווה כמה סגירות מעגל. לפני 27 שנים, סן אנטוניו ניצחה את הניקס 1:4 בגמר. פיל ג'קסון הגיע ללייקרס, חיבר את שאק וקובי לצוות מנצח ולקח את שלוש האליפויות הבאות, וב-2003 הספרס לקחו אליפות שנייה כאשר עוזר מאמן צעיר, בן 33, בשם מייק בראון, יושב על הספסל שלהם. בראון סיים קריירת מכללות לא מבריקה באוניברסיטת סן דייגו 11 שנים קודם ומאמנו, האנק איגן, סיפר ללוס אנג'לס טיימס שהוא פנה לברני ביקרסטאף, מאמן דנבר, והציע לו לקחת את בראון כמתמחה. הג'וב האמיתי הראשון של בראון היה ב-1997 תחת ביקרסטאף בוושינגטון, לפני שהגיע בגיל 30 לספרס. "הוא התאהב בהגנה", אמר עליו איגן, ששימש בעצמו כעוזר מאמן בספרס, "כשאתה בספרס, אתה חייב לעצור אנשים".
הזכרונות המיתולוגיים של אוהדי הכדורסל לגבי סן אנטוניו מקושרים בעיקר לכדורסל המופלא ששיחקו בסדרת הגמר של 2014, מה שנקרא "The Beautiful Game". אבל החוכמה של הספרס תחת פופוביץ' היתה לקחת את סגנון המשחק ששלט בליגה, ולבצע אותו הכי טוב. ב-2003 עם בראון כמומחה ההגנה, הם שיחקו את הכדורסל הכי פיזי בליגה, בראשות ברוס באוון, פורוורד עם תחביבים כמו בעיטות קונג-פו לראש של יריבים (כריס פול, וואלי שצ'רביאק) או לנחות מתחת לרגליים של קלעים ולגרום להם לנקעים בקרסול. אלה היו השנים עם הכדורסל הכי קשה לצפייה ב-NBA המודרני; הספרס של 2002/03 ספגו 90.4 נקודות למשחק, מקום שלישי בליגה, והתוצאה הממוצעת בסדרת הגמר נגד ניו ג'רזי היתה 82:88.
בראון, אחד מעוזרי המאמן המבטיחים בליגה דאז, עזב את הספרס לאינדיאנה, וכעבור שנתיים קיבל משימה חשובה: לעזור לשחקן צעיר בשם לברון ג'יימס לכבוש את הליגה. ב-2007 ג'יימס סחף סגל חלש ואלמוני של הקאבס לסדרת גמר נגד אותה סן אנטוניו פיזית, שם נמעך 4:0 בסדרה בה הקאבס קלעו בפחות מ-40% שדה, 30% משלוש ו-70% מהעונשין. הכדורסל היה כל כך איטי ורע שפרק הסיום של הסופרנוס הביס את גמר ה-NBA ברייטינג הטלוויזיוני. מאז גם בראון וגם הכדורסל התפתחו; כשהניקס חיפשו מישהו שיכניס הנעת כדור לתוך ההגנה שבנה טום ת'יבודו, הם שלפו מהספסל של גולדן סטייט את בראון. עכשיו הוא פוגש את הספרס - הקבוצה הכי פיזית בליגה. "הם מתחילים באגרסיביות ומחפשים לתת את המכה הראשונה", אמר מאמן הניקס לקראת הגמר, "ואנחנו חייבים לוודא שאנחנו עומדים בפיזיות שלהם, או מנסים להתעלות עליה".
אם יש דבר אחד שכן אפשר לברך עליו בסופו של דבר, זו העובדה שאחרי שנים בהן הספידו את ההגנה, היא חוזרת אלינו ובגדול. הניקס והספרס מדורגות 1 ו-2, בהתאמה, במדד הגנתי בפלייאוף 2026. דטרויט סיימה את העונה במקום הראשון במזרח עם שחקני הגנה מעולים משלה, ובצד השני הספרס והת'נדר, שתי קבוצות הגנה מרשימות, עשויות לשלוט במערב לפחות עד סוף העשור - כאשר קבוצות שישאפו להתחרות בהן, יהיו חייבות לבנות מבצרים משלהן. הספרס, או הוומ-בויז, הם גרסת ה-Gen Z של הבד בויז: מכסחים אותך על המגרש, לא מהססים לבכות ולהשאיר את הרגשות על הפרקט או בחדר העיתונות לאחר מכן. תאהבו אותם או תשנאו אותם, תעריצו את וומבי או תראו בו חייזר במימדים בלתי-אפשריים שזוכה לטיפול תקשורתי בכפפות של משי; סן אנטוניו ו-וומבי כאן כדי להישאר, וגם אם ייתפס לנו הצוואר בדרך - כנראה שלא נוכל להוריד מהם את העיניים.