Jesse D. Garrabrant/NBAE via Getty Images
ויקטור וומבניאמה הגיע. הסנטר של סן אנטוניו שיחק את משחק הכדורסל הטוב בחייו, לפחות עד הלילה (בין רביעי לחמישי), כשקלע 41 נקודות עם 24 ריבאונדים ב-115:122 של סן אנטוניו על אוקלהומה סיטי. וומבי הראה לכולנו למה הוא מסוגל בתצוגת תכלית התקפית והגנתית, שהזכירה מדוע רבים חושבים שהוא יכול להפוך לשחקן הכדורסל הגדול בהיסטוריה.
יחד עם העלייה של וומבניאמה, עלתה שאלה מתבקשת אחת - איך עוצרים דבר כזה? השאלה הזאת הולכת להגדיר את ה-NBA, בהנחה שהוא בריא, ב-15-20 השנה הקרובות. איך מצליחים להאט שחקן בגובה 2.24 מ' שיכול להוביל כדור כמו גארד ולאיים מהשלוש? זה אפשרי בכלל? הנה התשובות שלנו.
לך לכדרר
הפתרון השני נמצא בהתקפה. השלשה של וומבניאמה שכפתה הארכה שנייה הייתה מהרגעים הגדולים בתולדות סן אנטוניו, אבל הוא זרק פעמיים בלבד מחוץ לקשת. לאורך הפלייאוף, וומבי עם 61.6% ל-2 נקודות ו-34.9% מהשלוש. אם מוציאים מהחישוב את המשחק הראשון מול פורטלנד, הוא על 27% מחוץ לקשת ב-3.7 ניסיונות למשחק ו-63% בתוכה.
השומר המושלם על וומבניאמה הוא כנראה מארק גאסול, שפרש ב-2023. שחקן שמשלב בין גודל לחוכמת משחק, יכול לשים גוף ולהכריח את וומבניאמה לעבוד על זריקות קשות או לנסות לייצר זריקה מרחוק. במשחק הראשון מול הת'אנדר חלק גדול מהזריקות של וומבי היו על שחקנים שנמוכים ממנו ב-20 סנטימטר. הוא תפס כדור והכניס לסל בלי הפרעה.
על הנייר יש לת'אנדר תשובה, איזייאה הארטנשטיין. הסנטר הפותח היה משמעותי בזכייה באליפות אשתקד, אך לא מאיים מחוץ לקשת במה שמאפשר לספרס לשחק ב-4 על 5 ולהשאיר את וומבי חופשי בהגנה. הארטנשטיין שמר עליו במשך 22 שניות בלבד לפי נתוני המעקב של ה-NBA ושיחק פחות מ-13 דקות, שמונה מתוכן במחצית הראשונה.
במפגשים בין הקבוצות בעונה הסדירה ראינו שחקנים כמו דילן הארפר וד'ארון פוקס הפצוע מכוונים לבידודים מול הארטנשטיין הכבד שהפכו לסלים קלים עבורם. בחמשת המפגשים בין הקבוצות בהם שיחק, וומבניאמה לא חצה את רף 22 הנקודות. הוא קלע 18.4 בממוצע, עלה בשלושה מתוכם מהספסל לאחר הפציעה בתחילת העונה ועדיין ניצח בארבעה.
במשחק הראשון ראינו את הת'אנדר מנסה לאתגר את הדרך בה הספרס שיחקה בעונה הסדירה, חיפוש נקודות תורפה ובידודים שהפכו לסלים קלים. ייתכן וסן אנטוניו תנסה לחזור לכך אם וכאשר פוקס ישוב, אבל במשחק הראשון הת'אנדר התמקדו בסטפון קאסל (11 איבודים). וומבניאמה עשה כרצונו, פחות או יותר, ולא נראה שמשהו ימנע ממנו לעשות את זה בשלושה מ-6 המשחקים הבאים. כאן, למשל, זה עבד טוב.
הולכים עליו בהגנה
וומבניאמה, כבר בגיל 22, מועמד ראוי לתואר שחקן ההגנה הדומיננטי אי פעם. ההשפעה שלו בצד האפור של המגרש מתחילה להזכיר את זאת של סטף קרי, כשרק עצם הנוכחות שלו גורמת להתקפה להיראות אחרת. שלוש החסימות שלו מול אוקלהומה סיטי היו נתון שכל שחקן אחר מתפאר בו.
ובכל זאת, ייתכן שזאת התשובה. ב-39 דקות בהפסד למינסוטה וומבניאמה שמר על יותר זריקות מתחת לסל מאשר ב-48 דקות מול הת'אנדר. הוא שבר שיא פלייאוף והפסיד 104:102 במשחק הראשון. ברגע ששחקנים כמו שיי גילג'ס אלכסנדר או ג'יילן וויליאמס מחפשים את המגע עם וומבניאמה פעם אחר פעם, הם יכולים להתיש אותו, פיזית ונפשית כאחד.
הדבר המרשים ביותר במשחק של וומבניאמה היה הסיבולת. מי ששיחק תחת הגבלת דקות קשוחה לאורך רוב העונה (29.2 למשחק) חצה את רף ה-40 לראשונה העונה, מול הקבוצה הכי פיזית שיש היום ב-NBA, והצליח להישאר רענן.
בצד השני של המגרש, היו ארבע זריקות בלבד של שיי גילג'ס אלכסנדר מולו. שלוש של ג'יילן וויליאמס (כולן לא נכנסו), שתיים של צ'ט הולמגרן. זריקה מול וומבי, במבחן המהלך הבודד, היא זריקה רעה. האפקט המצטבר, בטח לאורך סדרה שלמה וכשהת'אנדר קבוצה עמוקה יותר באופן משמעותי, יכול להכריע משחקים.
צריך לדעת להתיש (Alex Slitz/Getty Images)
לשחק לו בראש
מינסוטה ניצחה את הספרס בשני משחקים בסדרה הקודמת. הראשון היה המשחק בו וומבניאמה שבר שיא חסימות, השני היה המשחק בו הושעה אחרי המרפק המכוער לראשו של נאז ריד. הניסיון ללכת פעם אחר פעם לסל ולהוציא את בן ה-22 מאיזון, בטח בשלב הזה של הקריירה, עשוי להיות הדבר החכם ביותר.
הניצחון היחיד של פורטלנד על סן אנטוניו הושג במשחק בו וומבניאמה נפגע בפניו, סבל מזעזוע מוח ולא חזר. הספרס במאזן 1:7 במשחקי פלייאוף אותם הוא התחיל וסיים על הפרקט לעומת 2:1 בלעדיו עד כה.
כאן נכנס הניסיון של הת'אנדר, מין גרסת בד בויז מודרנית. לו דורט נתפס בתור שחקן מלוכלך, קנריץ' וויליאמס לא פראייר בכלל ואפשר להגיד את זה גם על שיי גילג'ס אלכסנדר ואלכס קארוסו. יותר תפיסות, יותר "רוע" כדורסלני ואגרסיביות בתוך המשחק יכולות להקפיץ לוומבי את הוויקטור.
השיפוט במשחק הראשון בסדרה היה מהטובים בפלייאוף האחרון. לא היו הרבה שריקות באופן יחסי, המשחק זרם והשופטים היו מוכנים "לאפשר" מגע. הת'אנדר, בטח בבית, יכולים להרשות לעצמם להרביץ מעט יותר. הפתרון הזה לא באמת כדורסלני, אבל אנחנו בגמר המערב. כל האמצעים (הספורטיביים) כשירים