פלייאוף ה-NBA של 2026 מתחיל להזכיר את שנות ה-90'. לצד היריבות המרתקת בין סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי אנחנו רואים הגנה מברזל, קבוצות שנעצרות על פחות מ-90 נקודות והרבה מאוד אופי, כזה שיכול להגדיר מורשת של שחקנים לטובה ולרעה. אם צריך לסכם את זה בשתי מילים - גארי פייטון.
פייטון אחד הרכזים הגדולים בכל הזמנים. הוא הרכז הראשון (והרכז הטבעי היחיד) שזכה בתואר שחקן ההגנה של העונה. הוא הוביל את סיאטל לשני ניצחונות בגמר 1996 מול שיקגו ומייקל ג'ורדן בעונת ה-10:72. הוא הגיע לגמר עם הלייקרס של שאקיל אוניל וקובי בראיינט, זכה באליפות עם מיאמי של דוויין ווייד, בשתי מדליות זהב אולימפיות ונכנס להיכל התהילה. אחרי כל הקריירה הזאת, הוא ישב לשיחה עם ערוץ הספורט.
שלום גארי, תודה רבה על כך שהסכמת לראיון. אני רוצה להתחיל בשינוי ההגנתי בפלייאוף הזה, ובהתעלות של גארדים ושחקני הגנת פרימטר. אתה מרגיש שהם מצאו את דרכם חזרה אחרי שנים בהן ההתקפה בלטה?
"זה תלוי בקבוצה. אני לא חושב שההגנה ב-NBA הייתה משמעותית עד הפלייאוף, אבל אוקלהומה סיטי וניו יורק עם שחקני הגנה מצוינים שעושים עבודה טובה מאוד. אני חושב שרק עכשיו הם מטביעים חותם משמעותי אחרי העונה הסדירה, כי שתי הקבוצות האלה הבינו שאם אתה לא משחק הגנה בצורה יוצאת דופן אתה לא תנצח משחקי כדורסל. המאמץ בפלייאוף שונה לחלוטין".
הפלייאוף מעט יותר פיזי, וזה בולט גם אצל קבוצות שהודחו בשלב מוקדם יותר. רציתי לשאול אותך מה דעתך על דני אבדיה, שחקן שתמיד מנסה לייצר מגע ונכנס לצבע. אתה חושב שזה היה עובד באותה הדרך אם הוא היה משחק בשנות ה-90'?
"הוא טוב מאוד. הוא יודע איך להגיע לנקודות שלו, הוא גורם לאנשים לקפוץ עליו. אני חושב שבזמנו היינו לוחצים עליו יותר, הייתי מנסה לסחוט ממנו עבירות. נותנים לו לשחק, אני אוהב את הסגנון של אבדיה. למרות זאת, צריך להבין שזה אומר שצריך לתת לשחק מולו. הייתי רוצה שיתנו לי להיות אגרסיבי איתו".
"הוא מגיע לקו, הוא מגיע לא מעט לעונשין והיה מהמובילים בליגה. אני חושב שקבוצות צריכות לעשות עליו יותר דאבל-טים, לתת לשחקנים האחרים לנצח. היו משחקים בהם השחקנים מסביבו קלעו, אבל זה הפתרון האפקטיבי ביותר. הוא טוב מאוד בהגעה לצבע, בנקודות, בתנועה הנכונה עם הכתף. אנשים מודאגים מהסגנון שלו".
חוקי דני? (Soobum Im/Getty Images)
בהחלט. מפורטלנד אשמח אם נמשיך לסיאטל. אני באופן אישי מתרגש מאוד מחזרת הסוניקס, אבל רציתי לדעת אם אוהדים ושחקנים צעירים יותר דיברו איתך על מעבר לשם ברגע שהקבוצה תחזור?
"אהיה חלק מרכזי בסוניקס כשהקבוצה תחזור. יש שחקנים שנבחרו בדראפט על ידי סיאטל בזמנו ורוצים לחזור. קווין דוראנט דיבר על זה, הבן שלי (גארי פייטון השני) נולד וגדל שם. הרבה מאוד שחקנים רוצים לחזור, סיאטל עיר נהדרת. נקבל בברכה כל אחד. הרבה אנשים ירצו להחזיר חלק מהשחקנים האלה".
בזמנו הייתה לסוניקס תרבות כדורסל משלה, של שחקנים מסוגך שנותנים הכל על הפרקט בהגנה. אתה מרגיש שיש היום שחקנים כאלה בליגה, לצד הבן שלך?
"אני אוהב את ג'רו הולידיי מאוד. אחד השחקנים היחידים שאני כל כך אוהב, הוא מהבודדים שמזכירים לי את עצמי לצד הבן שלי. אף אחד לא יכול לשחק בדרך בה אנחנו שיחקנו. המשחק השתנה, גדל היום דור אחר. הולידיי והבן שלי היו יכולים לשחק טוב מאוד נגדי ונגד הרבה רכזים אחרים מתקופתי, אבל המשחק השתנה".
הולידיי. מזכיר לפייטון את עצמו (Cameron Browne/NBAE via Getty Images)
אנחנו מרגישים שהמשחק השתנה גם בדרך בה קבוצות נבנות. כשהצטרפת ללייקרס ב-2003/04 או למיאמי ב-2005/06 זה מרגיש כאילו היו אז "סופר טימס", אבל קבוצות עכשיו כמו הת'אנדר והניקס מבוססות על צמיחה מעט יותר אורגנית. יש דרך נכונה לבנות קבוצה בעיניך?
"לקח לאוקלהומה סיטי לא מעט זמן. הם הביאו את שיי גילג'ס אלכסנדר מהקליפרס, הביאו עוד שחקנים סביבו עם כל הבחירות. היה להם הרבה מאוד מזל. ניו יורק עשתה עבודה טובה בזה, גם קליבלנד בנתה באופן הדרגתי ואז עשה מהלך גדול".
"בתקופתי, אגב, הגישה הייתה שונה. כשבנינו את הלייקרס ב-2004, המטרה של קארל מלון ושלי לא הייתה לשחק עם שאקיל אוניל וקובי בראיינט אלא אחד עם השני. הלייקרס היו ההתאמה הטובה ביותר בזמנו. הרבה שחקנים יכולים לצאת היום מהחוזה ולהחליט שהם הולכים לשחק עם חבר שלהם או בחור אחר".
"למרות זאת, אני חושב שצריך לתת לארגונים לעשות מה שהם יודעים לעשות. לשים את השחקנים הנכונים בעמדה. היום זאת תקופה אחרת. תקרת השכר כל כך גבוהה שאפשר לשים כמה שחקנים ביחד בקבוצה ולבנות סביבם, אבל קבוצות טובות יודעות לבנות באופן מסודר יותר".
קראתי שאתה שמאלי, אבל שזרקת וכידררת בעיקר עם יד ימין. אם היית גדל היום, אתה חושב שהיית מתפתח בדרך אחרת?
"אני יכול להשתמש בשתי הידיים באותה מידה. אני יכול לשחק גולף או בייסבול עם שתי הידיים, וזה היה טבעי עבורי מההתחלה למרות שאני כותב ביד שמאל. הבן שלי הוא שמאלי אמיתי, אני חושב שזאת מתנה. זאת ורסטיליות. בתחילת הדרך הלכתי לפוסט-אפ רק בצד שמאל כי הרגשתי יותר נוח. אני חושב שזאת מתנה גדולה".