לוס אנג'לס לייקרס כבר חלמה ברצינות שהפעם זה שלה. שיי גילג'ס אלכסנדר, הסופרסטאר של היריבה שלה, עיקם את המרפק לאוסטין ריבס וירד לספסל עם 4 עבירות בתחילת הרבע השלישי. ריבס קלע את זריקות העונשין והעלה את הלייקרס ליתרון 61:66, כשהמומנטום בצד של הקבוצה של ריבס, לברון ג'יימס וג'ייג'יי רדיק. זו היתה ההזדמנות שלהם, כך נדמה, לפתוח פער, להלחיץ את האלופה המכהנת, אוקלהומה סיטי ת'נדר, ולהשוות ל-1:1 בסדרת חצי גמר המערב.
שיי לא חזר עד סוף הרבע השלישי, אבל כשהוא חזר כבר לא היה בו יותר מדי צורך; הגארדים השלישי והרביעי ברוטציה של הת'נדר, אייג'יי מיצ'ל וג'ארד מקיין, לקחו פיקוד וקלעו יחד 15 נקודות עד סוף הרבע, שהסתיים ב-22:36 לאוק סיטי. מיצ'ל ומקיין יסיימו את הסדרה הזו עם 34 נקודות משותפות בממוצע ב-57% מהשדה, ואף אחד לא זכר בכלל שג'יילן וויליאמס, היוצר המשני החשוב ביותר של הת'נדר בגמר 2025, ישב על הספסל עם המסטרינג מתוח. "יש לנו הרבה אופציות, וזו מן הסתם בעיה שטוב מאוד שיש לנו אותה", אמר המאמן
מארק דאיגנולט לאחרונה, "ומה שעושה את זה לקל יותר זו המחויבות של השחקנים לקבוצה, והנכונות שלהם לחבק את העובדה שזה הטבע שלנו".
שבוע אחר כך: לג'יי.בי ביקרסטאף, מאמן דטרויט, יש ארבעה גארדים מובילי כדור בסך הכל בסגל - קייד קנינגהאם, דאניס ג'נקינס, קאריס לוורט ומרקוס סאסר; הוא נתן להם יחד 130 דקות, והתוצאה היתה הניצחון הגבוה ביותר של קבוצתו בפלייאוף 2026. סאסר לבדו, עם 20 דקות פלייאוף בכל הקריירה, קלע 7 נקודות קריטיות ברבע השלישי והרביעי בניצחון חוץ. במשחק 7, לעומת זאת, דונובן מיצ'ל היה זה שהכתיב את הקצב מהדקות הראשונות עם חדירות אגרסיביות לצבע, ויצר סלים קלים לשחקני הפנים ושלשות לקלעים; הקאבס ניצחו 34:58 בנקודות בצבע וטיילו לגמר המזרח. בינתיים, מאמן הספרס מיץ' ג'ונסון שלח את סטפאן קאסל ודיארון פוקס פעם אחר פעם לתוך לב ההגנה של מינסוטה, בעזרת כוח המשיכה וחסימות מצוינות של ויקטור וומבניאמה, והפך משחק מוקש בפוטנציה בבית של הוולבס לרבע אחרון של גארבג' טיים.
בין שני לשלישי (03:30) תיפתח סדרת גמר המערב, ואחרי התלונות על כך שאין יריבות ב-NBA, אנחנו הולכים לקבל אחת כזו, שאף אחד לא יופתע אם נראה אותה חוזרת על עצמה בפלייאוף כמה וכמה פעמים בעשור הקרוב. השתיים הללו נפגשו שלוש פעמים תוך חמש עונות בין 2012 ל-2016, כאשר הת'נדר היו אז הכוח הצעיר והעולה מול השושלת המזדקנת של הספרס. העונה הן נפגשו חמש פעמים, הספרס ניצחו בארבעה מהמפגשים ונראה ששתי הקבוצות שונאות זו את זו באמת ובתמים. ואם הת'נדר נראו בעונה שעברה כמו הקבוצה שהכי מצוידת כדי להפוך לשושלת הבאה של ה-NBA, כרגע הספרס נראים מוכנים לכך לא פחות מהם. זוהי עומדת להיות תחילתה של יריבות מופלאה.
יותר מדי טבחים? Let them cook
ה-NBA, לפי הדיווחים, תצביע בשבוע הבא על רפורמת דראפט שתאסור על קבוצות לזכות שלוש פעמים ברצף בבחירות טופ-5. אם הספרס ימשיכו את הדומיננטיות מהעונה הרגילה בשבועיים הקרובים, הביטוי "הסוסים כבר ברחו מהאורווה" יוצב במילון ליד התמונה של ויקטור וומבניאמה (1 בדראפט), סטפאן קאסל (4) ודילן הארפר (2). בחשבון אוהדים של הספרס ניסו לאחרונה למצב את הספרס כקבוצה שנוצרה הודות לגאונות של ההנהלה, כאשר כתבו "שלוש קבוצות ויתרו על קאסל, אחת ויתרה על הארפר". זה היה ניסיון לא מאוד מוצלח. קאסל אכן היה שיחוק, אבל היחיד שנבחר לפני הארפר היה רוקי העונה קופר פלאג. ואת וומבניאמה הם לא הזכירו בכלל.
בכל מקרה, כשהספרס הבינו בעונה הקודמת שקריש הדם ימנע מוומבי לחזור למגרשים, הם אמרו לעצמם - יאללה טנקינג בקטנה, אולי ננסה לסחוט את הלימון עוד פעם אחרונה. גם דיארון פוקס עבר ניתוח ואת יתרת העונה הם הקדישו לקמפיין של קאסל לרוקי העונה. כשהמזל שיחק להם והבחירה השנייה נפלה לידיהם של אר.סי ביופורד ובריאן רייט, היה ברור שפלאג יילקח ראשון - ופתאום עלתה שאלה מעניינת: האם הם באמת צריכים עוד גארד מוביל כדור?
"אחוז השימוש (Usage rate) של הארפר במכללות עמד על 29%. לשם השוואה, פוקס וקאסל עמדו על 26% בעונה שעברה", כתב אריק פריטס בבלוג האוהדים של הספרס, Pounding the Rock, בין הלוטרי לדראפט 2025. "הארפר יצטרך להתרגל לרעיון של לראות את הכדור פחות. אף אחד לא אומר שהוא לא יוכל להתאים את עצמו למערכת, אבל צריך לשים לב לכך. אפילו עם קאסל או הארפר מהספסל, האם זו תהיה סיטואציה של 'יותר מדי טבחים במטבח?'. זה לא יעבוד במטה קסם, ידרוש אימון וניהול טוב, אבל הספרס יכולים לגרום לזה לעבוד יותר טוב מכל קבוצה אחרת".
איך זה עובד בפועל? קאסל עומד על 25.4% בפלייאוף הראשון שלו, שני בספרס רק לוומבניאמה (26.8%), שהשילוב של הקואורדינציה והגובה שלו לא נראה מעולם על כדור הארץ. פוקס שלישי עם 24.1% והארפר רביעי מבין שחקני הרוטציה עם 19.6%. ומה עושים בת'נדר בינתיים? שיי מוביל עם 32.1%, מיצ'ל שני עם 25.1% ומקיין, שהגיע באמצע העונה בטרייד מפילדלפיה, רביעי עם 23.5%. ג'יי-דאב, במשחק וחצי לפני שנפצע, הספיק לבלוט גם הוא עם 24.4%. בהתחשב בכך ששתי הקבוצות גם מעמידות מבצרים כמעט בלתי חדירים הגנתית, כולל ביג מן עם מוטת ידיים בצבע, אנחנו נראה המון נסיונות כניסה לסל בשני הצדדים, המון הרכבים של שניים ושלושה מובילי כדור, המון קצב רצחני שמטרתו לסלק את האיום - וומבי או צ'ט - וליצור מצבי חדירה מול טבעת ריקה יחסית. במקום יותר מדי טבחים במטבח - יש פשוט המון דרכים לבשל, לטגן ולקצוץ את היריבה שלך.
חצי שנייה, הייתי כאן
בשנת 2004 הכניס מייק דאנטוני את קונספט ה"7 שניות ומטה" להתקפה של פניקס סאנס, שהבינה שהזריקות הכי טובות מגיעות לפני שהגנת היריב מספיקה להתארגן - ושינה את ה-NBA לתמיד. אבל באותו עשור הכניס גרג פופוביץ', מאמן סן אנטוניו דאז, קונספט אחר שעליו מתבססת גם הקבוצה הנוכחית של המועדון: "החלטה בחצי שנייה". דארקו ריאקוביץ', מאמן טורונטו, הודיע ב-2023 שגם ההתקפה שלו תתבסס על אותו עיקרון, וכאן נאפשר לסטף קרי, שמדבר על כך במחנות הכדורסל שלו, לתת את ההסבר: "אני או תופס את הכדור וזורק, או תופס וחודר, או תופס ומוסר למישהו אחר - יש לי רק חצי שנייה לקבל החלטה".
פוקס נחשב לאחד הגארדים המהירים בליגה עם הכדור, ולצדו קאסל והארפר משלבים גובה, פיזיות וצעד ראשון מהיר כדי ליצור לחץ אדיר על הטבעת. גם בצד של הת'נדר לא חסר: שיי הוא כנראה השחקן הכי קשה לשמירה בליגה, עם שק עמוס הטעיות, הבנת זוויות וגיאומטריה של המגרש ויכולת ליצור מגע ולסחוט עבירות; מיצ'ל ומקיין, בפלייאוף המשמעותי הראשון שלהם, מנצלים כל הזדמנות להיכנס לסל או לתפור שלשה פנויה. שיי (18.1), פוקס (16) ומיצ'ל (15) מדורגים כולם בעשירייה הראשונה בדרייבים לסל בפלייאוף 2026; רשימה אותה מוביל בגאון עם 20.8 חדירות לסל בערב אחד, דני אבדיה. בברוקלין, אגב, בן שרף היה שני בקבוצה בחדירות לסל עם 9.7, כאשר רק נולאן טראורה (9.8) הקדים אותו בעשירית הנקודה - והצרפתי שיחק דקה וחצי יותר.
הטרנד הזה משחק לטובתו של אבדיה כיוצר, ועל פניו ליינאפים עם שלושת מובילי הכדור הבכירים של פורטלנד - סקוט הנדרסון וג'רו הולידיי לידו - היו אמורים לתת לבלייזרס יתרון. רק שאצלם קבלת ההחלטות פחות מהירה, הנדרסון עדיין לא מהווה איום יציב מעבר לקשת, והוא חזר בתקופה שבה אבדיה חווה ירידה רצינית ביעילות הקליעה לשלוש כאשר חזר מהפציעה. כתוצאה מכך, שלושתם לא ממש הספיקו לפתח כימיה. בסופו של דבר, ב-21 משחקים השלישייה הזו שיחקה יחד 139 דקות והבלייזרס אמנם רצו בקצב גבוה מאוד באותן דקות, אבל היריבות ניצחו אותם ב-0.6 נקודות פר 100 התקפות.
גם בצד המזרחי, הצלחה קשורה לקבלת החלטות מהירה ומספר שחקנים שיכולים ליצור התקפה בצורה עילאית. דונובן מיצ'ל וג'יימס הארדן נכנסו לסל (לפני נתוני משחק 7) 12.8 פעמים כל אחד; ובניקס, פרט לג'יילן ברונסון (שגם הוא מדורג בטופ-10 בכניסות לסל בפלייאוף הזה), מצאו את ה-Shot Creation שלהם ממקור בלתי צפוי: קרל אנתוני טאונס.
גם לניקס יש ארבעה גארדים מובילי כדור בסגל כולל חוזה אלווראדו, כאשר מיילס מקברייד פחות פוינט גארד טבעי וטיילר קולק (שהצטיין בגמר הגביע נגד הספרס) עדיין צעיר, רק שהכוח העיקרי של שלושת שחקני החמישייה הנוספים שם - מיקאל ברידג'ס, ג'וש הארט ואו.ג'י אננובי - הוא בחיתוכים לסל. קל יותר לחתוך לסל כשהסנטר שלך יוצא החוצה ומחלק משם אסיסטים, והשימוש של מייק בראון בסנטר שלו כיוצר מצבים לאחרים, הפך את הניקס למפלצת התקפית. כמות המסירות שלו לדקה עלתה מ-1.038 בעונה הרגילה ל-1.384 בשבעת משחקי הפלייאוף, זינוק של 33%, כמות הנגיעות בכדור על קצה רחבת העונשין (ה-Elbow) קוצצה בחצי, וכמות האסיסטים שלו יותר מהוכפלה - מ-3.7 בעונה הרגילה, ל-8 בפלייאוף.
ועדיין, קשה לראות איך מי שתעלה מגמר המזרח תצליח לאתגר את אלופת המערב.
השמועות על מותה של השלשה היו מוקדמות
אחרי הסיבוב הראשון, כאשר בוסטון הודחה, גולדן סטייט מזמן התעסקה במו"מ עם סטיב קר ורק אחת מעשר המובילות בליגה בזריקות שלוש למשחק (קליבלנד) נותרה בפלייאוף, היה מפתה להכריז על מות עידן השלשות והמעבר לעידן ההגנות החזקות. רק שהניקס, הספרס והת'נדר היו כולן קבוצות שזרקו שלשות סביב ממוצע הליגה, כאשר הספרס והת'נדר למעשה זרקו אותה כמות שלשות בדיוק לערב - 37.9 - והת'נדר קלעו רק 0.2 יותר מסן אנטוניו. הספרס, בפלייאוף הזה, קולעים בניצחונות 14.3 שלשות - אחת מעל הממוצע בליגה העונה - ב-42.1%, ובהפסדים, פורטלנד ומינסוטה עצרו אותם על 7.7 שלשות ב-27% בלבד. הת'נדר העלו במעט את הממוצע העונתי שלהם, 13.8 שלשות, ל-14 למשחק, והאחוזים שלהם עלו ל-38.4%. בפלייאוף הזה הם עדיין לא הפסידו.
צבא הגארדים של שתי הקבוצות עושה את המשחק שלהן כל כך קשה עבור היריבות. אתה לא יודע מאיפה תבוא המכה, בעיקר כאשר הגארדים לא רק חודרים אלא גם מוסרים היטב וקולעים היטב לשלוש. קאסל והארפר הגיעו מה-NCAA עם רקורד בעייתי בקליעות מעבר לקשת; בפלייאוף הראשון שלהם אין לכך זכר, כאשר קאסל מפגיז ב-44% מהשלוש והארפר ב-37.5%. מיצ'ל, שבעונתו השנייה באוניברסיטת סנטה ברברה עוד דישדש עם 27% לפני ששיפר משמעותית את הקליעה בעונתו השלישית והאחרונה בקולג'ים, עלה מ-34.7% בעונה הרגילה ל-36.1% בפלייאוף. תוסיפו לזה את היכולת של וומבניאמה והולמגרן לספק גם ריווח "קלאסי" בזכות היכולת שלהם לקלוע לשלוש שפותחת הגנות, וגם "ריווח אנכי" בזכות הגובה והאפשרות להרים לו להנחתות, ואתם מקבלים התקפה שכמעט אי אפשר לשמור עליה.
ובאופן מופלא, שתי הקבוצות גם בנויות בצורה מושלמת לשמור זו על זו. לת'נדר יש חוץ מהגארדים מובילי הכדור - מקיין כן נחשב לחוליה חלשה הגנתית, אבל אפשר לחפות עליו בעזרת חילופים אוטומטיים (סוויצ'ים) - גם את לו דורט, קייסון וואלאס ואלכס קארוסו, שלושה שומרים ברמה של All-Defense. בזמן שכל אלה ינסו להצר את צעדיהם של קאסל, פוקס והארפר, הרי שקאסל והארפר עצמם, עם עזרה מג'וליאן שאמפני ודווין ואסל, יצטרכו לשים גוף על שיי, וויליאמס ומיצ'ל. ואם קבלת ההחלטות המהירה בכל זאת יוצרת בידוד - וומבניאמה והולמגרן, כמו גם אייזיה הרטנשטיין, יבואו לעזור.
הסדרה הזו הולכת להציג לעולם כדורסל מסוג חדש. שאלות מסוג "איך הם יכולים להסתדר עם כדור אחד" מפסיקות להיות רלוונטיות, בעידן בו קבוצות הצמרת יכולות ללחוץ על מגרש שלם או לשלוח בולדוגים להרוס את ההתקפות שלך. גארדים יקבלו חסימות ויטוסו אל הטבעת, ואם ייתקלו או בדאבל טים או במכשול אחר - הכדור ינוע מצד לצד במהירות, גארדים או פורוורדים ורסטיליים יקבלו החלטות תוך חצי שנייה, והמילים Rim Pressure יישמעו שוב ושוב בפיהם של הפרשנים. בקרב המוחות בין שני מאמנים צעירים עם סגלים צעירים ומנג'רים חכמים ומנוסים מאחוריהם, מי שתצליח לבצע את תוכנית המשחק שלה טוב יותר בשבועיים הקרובים, כנראה גם תניף את גביע לארי אובראיין בחודש יוני - רק כדי להיתקל, סביר להניח, באותה משוכה גם בשנים הבאות.