הריקוד שאחרי האחרון: גולדן סטייט נולדה מחדש

למטה: קליי תומפסון ודריימונד גרין
הסיפור של גולדן סטייט, אולי כמו כל עונה בעשור האחרון, הוא הסיפור של דריימונד גרין. הפורוורד שהפך לסנטר, הבחירה ה-35 שהפך לכוכב ואדם בעייתי עם בעיות שליטה בכעסים, כאלה שהפכו אותו לחבר קבוצה מורכב ולמי שהושעה מ-21 משחקים מתוך 39 הראשונים של העונה. כבר בשנה שעברה היה אפשר להרגיש שגרין, 1.98 מ' של אנרגיות, כבר לא שם.

הוא לא היה פיזי כמו פעם, הוא לא היה מספיק מהיר או אינטנסיבי ואיבד צעד בהגנה. ההתקפה נהייתה קצת יותר צפויה, ובמקום של מהלכים הגנתיים גדולים קיבלנו הרבה מאוד עצבים והתפרצויות אלימות. זה נגמר בכחודש מחוץ לקבוצה, אחריו גרין היה צריך לקנות מחדש את האמון. רגע לפני גיל 34, עם זקן אפור, הוא הוצב כסנטר של הווריירס.

"אני יודע שאני חייב להיות בתוך המשחק כדי שיהיה לנו את הסיכוי הכי טוב לנצח", אמר גרין בראיון לאתלטיק. "אני צריך לעזור לצעירים, זה יהיה הבית שלי לנצח. אני צריך לכוון את הקבוצה". גרין אמר שהוא שקל פרישה במהלך תקופת ההשעייה. גם אם זה לא אמין, וגם אם בעיות העצבים לא באמת נפתרו, הוא חזר לעשות מה שהוא עושה הכי טוב - הדברים הקטנים.

בחודש מאז חזרתו למגרש, גרין קולע 9.2 נקודות עם 7.9 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 1.2 חטיפות ו-1.1 חסימות. אין אף שחקן אחר ב-NBA בתקופה הזאת עם מספרים כאלה. לפני ההשעייה הווריירס היו פחות טובים משמעותית כשגרין שיחק, 6.9- ל-100 פוזשנים. מאז שחזר, זה קפץ ל-12.5+. הבדל תהומי.

גרין מעולם לא היה סקורר שמוביל קבוצה או מנהל משחק ריכוזי סטייל כריס פול (שיחזור מהעדרות). הוא היה הסלע של גולדן סטייט וחזר להיות כזה. גם אם לא מדויק ויעיל כמו שהיה ב-2016 ואפילו 2019, הוא מספיק טוב כסנטר בשביל לחפות על השאר, ויעשה את זה גם היום במשחק הראשון בו יפגוש את ג'ורדן פול כיריב.

קליי תומפסון, לעומתו, כבר לא מה שהוא היה. קליי נע בין משחקים שמזכירים את השנים היפות לכאלה שבהם הכדור מסרב להיכנס, כשהיו לו העונה חמישה משחקים של פחות מ-5 נקודות וחמישה משחקים של יותר מ-28. בסופו של דבר, לסטיב קר נמאס והוא ירד לספסל.

היו שחקנים שלא ידעו לעכל את הירידה הזאת לספסל. קליי עצמו הגיב בעצבים לעבר סטיב קר באחד המשחקים, וזה נראה שהוא לא יודע להתמודד עם הסיטואציה כמי שמסיים חוזה בסיום השנה. היו שמועות על כך שהוא יעזוב את גולדן סטייט והוא אף נאלץ להכחיש כאלה על פרישה, אבל נראה שהספסל עושה לו טוב. "קליי נאלץ להתמודד עם זה שהקריירה הספורטיבית שלו בת תמותה", התפייט סטיב קר, אבל הסקורר האדיש נשאר חיובי.

"אני מרגיש רענן יותר מהספסל, בעיקר מנטלית. זאת לא הדרדרות. הייתי הרבה זמן בליגה ועברתי הרבה פציעות". קליי כבר עבר משחקים של 35, 23, 13 ו-3 נקודות מהספסל. "הוא עדיין קליי תומפסון, הוא יכול לקלוע וצריך כמה שיותר ביטחון", אמר סטף. הווריירס הצליחו לקבל את זה גם מהספסל.

הקפיצה שלהם מושפעת מאוד מלוח המשחקים - אחד הקלים בליגה בחודש האחרון וכזה שנשאר נוח עד לסיום העונה - אבל לא הייתה יוצאת לפועל אם לא היו שני שחקנים שהיו ממשיכים הלאה אחרי הדעיכה של קליי ודריי. הסיפור של הווריירס, לא פחות משני הוותיקים, הוא קומינגה ופוזדימסקי.

למעלה: ברנדין פוזדימסקי וג'ונתן קומינגה
קומינגה עלה לכותרות בינואר האחרון לאחר שאמר שהוא איבד את האמון בסטיב קר, ושהוא חושב שהוא לא יגיע למלוא הפוטנציאל שלו עם קר. מאז אותו משפט הוא קולע 19.6 נקודות למשחק והפך לשחקן חמישייה.

"קר אמר לי איך הוא מרגיש, אני אמרתי לו איך אני מרגיש. הוא יותר אגרסיבי אית, אבל אני נהנה מהכדורסל. הוא רוצה דברים גדולים עבורי. בלעדיו לא הייתי על המגרש", אמר קומינגה בשבוע האחרון והראה חלק מהגישה החדשה של קר.

קר מבקש מאנשים לעשות את מה שהם טובים בו, ובמקרה של קומינגה זה יותר כניסות לסל ופחות שלשות. לפני המשפט ההוא על קר, 25.5% מזריקותיו הגיעו מחוץ לקשת והוא הלך לקו 3.8 פעמים במשחק. אחריו - 4.8 זריקות עונשין למשחק, ו-16.6% מזריקותיו מגיעות מהשלוש. הוא עם 2 מ-17 מהשלוש בעשרת משחקיו האחרונים, נתון דמיוני לשחקן גולדן סטייט שאינו דריימונד.

זאת חלק מהגישה החדשה של הווריירס ושל קר. ניצול הפוטנציאל בצורה הטובה ביותר, ולא לנסות להתאים שחקנים לגישה ולהנעת הכדור של המועדון. לכן זאת אולי העונה הכי פיל ג'קסונית של קר, מאמן שזכה באליפויות כשחקן אצלו ואצל גרג פופוביץ', והעונה הכי פחות ספרסית שלו - התאמה לשחקנים ולא ניסיון לכפות שיטה ומשמעת. "היו רגעים העונה בהם הייתי צריך להעלות את קומינגה מהספסל ולא עשיתי את זה", הודה קר. "אין תבנית. זה לא מדע. עשיתי הרבה טעויות עד שהייתה לנו פריצת דרך".

קומינגה נראה כמו אותה פריצת דרך, הוא מסיים בצבע, מתפוצץ במעבר ונראה כמו סקורר לגיטימי בליגה והעתיד של הווריירס. החצי השני של אותו עתיד הוא ברנדין פוזדימסקי, רוקי שמשחק כאילו הוא בן 30.

המספרים היבשים של פוזדימסקי לא נוצצים. 9.9 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים למשחק. 37.3% מהשלוש. אחלה, אבל לא מישהו שתפתחו טלוויזיה בשבילו. למרות זאת, זה אולי מה שהווריירס היו צריכים. שחקן שיכול להחזיק את הכדור מעבר לקרי וגרין, לשמור על השחקן החכם ולקלוע את השלשה הנכונה. אנדרייטד.

פוזדימסקי, רוקי, מוביל את ה-NBA בסחיטת עבירות תוקף עם 32, כבר עכשיו אחד המספרים הגבוהים בעשור האחרון. הוורירס השתמשו בו יותר כנקודת המרכז של מהלכים ומי שקרי וקליי נעים סביבו, ויחד עם גרין כחוסם הוא עושה אולי את מה שכריס פול היה אמור לעשות, רק עם קליעה טובה יותר והגנה טובה יותר מ-CP3 הנוכחי.

פוזידמסקי עם 5.1 אסיסטים על 1.4 איבודים למשחק והגנה טובה מאז החזרה של דריימונד, תקופה בה הוא הפך לשחקן חמישייה וקלע פעם אחת מעל 20 נקודות. הוא גם לא צריך, כשקומינגה עושה את זה ובעיקר כשקרי עושה את זה.

יחזור לאולימפוס? סטף קרי
סטף קרי, בן 36 בסיבוב הראשון בפלייאוף הקרוב, עדיין אחד השחקנים הטובים בעולם עם 27.7 נקודות ב-45.9% מהשדה ו-41.4% מהשלוש. מאז החזרה של גרין הוא זורק יותר ויעיל יותר, כשהוא מקבל יותר את הכדור ומשמש בעיקר כסקורר. שאר הווריירס מחפה עליו בהגנה.

קרי עדיין שחקן שיכול להוביל קבוצה לאליפות. הוא היה מדהים בפלייאוף של 2022, היה מדהים בפלייאוף של 2023 עם 50 נקודות מול הקינגס  במשחק שבע ומשחקים טובים מול הלייקרס, ולא עקבי אבל אדיר ב-2024. הצוות המסייע מסביבו נראה יותר טוב.

גולדן אמנם עשתה את הריצה האחרונה במשחקים קלים, אבל הספיקה להגיע ליתרונות דו ספרתיים מול הקליפרס ודנבר, אריות המערב (אך לאבד את שניהם). הקבוצה, כאמור, יכולה לסיים את העונה עם 44 או 45 ניצחונות ואולי אפילו בשישייה הראשונה, כשהיא במרחק 4 משחקים בלבד מניו אורלינס.

הם משחקים כדורסל שונה מהשנים האחרונות. קצת יותר תכליתי, קצת יותר פעולות קטנות, פחות הנעת כדור ותרגילים מורכבים. שנה שעברה גולדן אמנם שיחקה בקצב המהיר בליגה, אך השנה אנחנו רואים פחות סלים מאסיסטים.

גם אם תעלה מהפליי-אין, הסגל הזה כנראה לא מספיק טוב לאליפות או אפילו בשביל לעבור סיבוב ראשון, בטח מול קבוצה מנוסה כמו הנאגטס, הקליפרס או הסאנס. למרות זאת, זה הסגל הכי בריא ומאוזן שהיה סביב סטף מאז עונת האליפות, ואולי אפילו יותר טוב ממה שהיה אז סביב סטף.

יש לווריירס שני שחקנים צעירים מבטיחים, את החוזים הגדולים של פול ושל אנדרו וויגינס, את קרי בשיאו ושיווי משקל יציב באופן יחסי. הקבוצה הוזכרה כמי שתנסה לצרף שמות גדולים - לברון ג'יימס, יאניס אנטטוקומפו, קווין דוראנט, מי שתרצו - ויכולה לעשות את זה בקיץ. לכו תדעו, אולי ב-2024/25 עוד נדבר עליהם כמועמדת לאליפות.