מ-5 יוצא 1: מי הכדורסלן הטוב בעולם?

אחת השאלות הגדולות ביותר לקראת עונת ה-NBA המתקרבת היא מי השחקן הטוב ביותר בעולם. בין 2012 ל-2020, בערך, היה די ברור שזה לברון ג'יימס. הדעיכה שלו ושל הלייקרס בשנתיים האחרונות השאירה אותנו חצויים, וגם השנה לא ראינו ריצת פלייאוף של כוכב אחד שסחב את הקבוצה על הגב כמו יאניס ב-2021 או קוואי לנארד ב-2019.

לכן השנה יש לא פחות מ-5 מועמדים מובילים לכתר, כשכל אחד מהם מגיע ממדינה אחרת: סרבי, סלובני, יווני, קמרוני (שעומד להתאזרח בצרפת או ארה"ב) ואמריקאי. הם היו בחמשת המקומות המובילים בדירוג ESPN, וככל הנראה גם הטובים בעולם. אז מי הראשון? בואו נחליט.

אזכור של כבוד: לברון ג'יימס (לוס אנג'לס לייקרס), קוואי לנארד (לוס אנג'לס קליפרס), קווין דוראנט (ברוקלין נטס). שלושתם היו הטובים בעולם מתישהו בעשור האחרון, אבל מצבם הבריאותי וההישגים בשנים האחרונות מוציאים אותם מהדיון.

גם לברון, גם קוואי וגם דוראנט אולי יכולים לסחוב קבוצה לאליפות השנה, אבל לנארד לא שיחק כלל אשתקד. לברון סיים במקום ה-11 ודוראנט לא הגיע לגמר האזורי או עבר את 60 המשחקים בעונה מאז שעזב את גולדן סטייט. כרגע הם מתחת לטופ 5, למרות שהייתי לוקח את שלושתם (ואולי גם את ג'ימי באטלר וג'ייסון טייטום) בסדרת פלייאוף לפני ג'ואל אמביד למשל. למרות זאת, בשביל לשחק בסדרת פלייאוף צריך להגיע אליו. לכן אמביד קיבל את המקום החמישי.

5.ג'ואל אמביד (פילדלפיה 76')
בעונה שעברה: 30.6 נקודות (50% מהשדה), 11.7 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 1.5 חסימות, 1.1 חטיפות. מלך הסלים, חבר חמישיית הליגה וההגנה השנייה, הודח בחצי גמר המזרח.

למה כן: אמביד אולי שחקן העונה הסדירה הטוב, או השני בטיבו, באן.בי.איי. מצד אחד הוא היה מלך הסלים באחוז טוב (61.6% טרו שוטינג – מדד שמתחשב גם בזריקות העונשין) והצליח להוביל את הסיקסרס ל-45 ניצחונות (ב-68 משחקים בהם שיחק) בעונה בה הקבוצה הייתה חלשה בהתחשב בהעדרו של בן סימונס ובכושר הלקוי של ג'יימס הארדן.

במקביל, הוא אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר בליגה גם השנה. אמנם אמביד אף פעם לא נבחר לחמישיית הליגה או לחמישיית ההגנה הראשונה, אבל בשנים האחרונות הוא בשלישייה המובילה במרוץ ל-MVP ומקבל הצבעות לשחקן ההגנה. כשהוא על המגרש יש לפילדלפיה את הנט רייטינג (מדד פלוס מינוס שמנטרל את השפעת קצב המשחק) הטוב בליגה, כשהוא על הספסל הם ברמה של אינדיאנה. ההשפעה הגדולה שלו, גם בהגנה, נותנת לו מקום ברשימה.

למה לא: את האליפות ה-NBA לוקחים בפלייאוף, ואמביד פשוט לא מצליח להישאר בריא בפלייאוף. רצף פציעות תמוה מונע ממנו להיות בריא לחלוטין שנה אחרי שנה. ב-2022 הוא נפצע באגודל ובעין, ב-2021 במיניסקוס, ב-2020 בקרסול וב-2019 בגב. חלק גדול מהפציעות האלה, אגב, פורסמו רק אחרי שהוא הודח, מה שעשוי להעלות ספק בקשר לרמת האמינות של הדיווחים האלה.

ברוב הסדרות, להוציא הסדרה מול טורונטו ב-2019 בה ג'ימי באטלר היה השחקן המוביל של הסיקסרס, פילדלפיה הייתה מוכשרת לא פחות מהיריבה אם לא יותר. רצף הכישלונות בפלייאוף, בין אם באשמת הפציעות או באשמת משחקים רעים שלו (7 מ-24 במשחק השישי מול מיאמי השנה, 9 מ-24 במשחק השישי מול אטלנטה ב-2021 בו פילדלפיה ניצחה ועוד), עלול להוציא אותו מהדיון. איך אמביד יכול להיות השחקן הכי טוב בעולם אם הוא לא הגיע פעם אחת לגמר האזורי?

4.לוקה דונצ'יץ' (דאלאס מאבריקס)
בעונה שעברה: 28.4 נקודות, 9.1 ריבאונדים, 8.7 אסיסטים, 1.2 חטיפות במשחק. חמישיית הליגה הראשונה.

למה כן: לוקה דונצ'יץ' אולי השחקן הכי כיפי לצפייה ברשימה הזאת. הדברים שהוא עושה עם הכדור מהפנטים, והוא מצליח להוביל קבוצה די בינונית רחוק מאוד. היכולת של המאבריקס בפלייאוף התחילה קודם כל ממנו, גם כסקורר וגם כמנהל משחק, גם בבמות הגדולות ביותר וגם בשחיקה שנה אחרי שנה. ראינו משחקים מדהימים שלו שנה אחרי שנה, והוא במקביל מספיק טוב גם בעונה הסדירה. לוקה מג'יק.

בסוף דאלאס הגיעה הרבה יותר רחוק ממה שכולנו ציפינו, כשהיא עשתה גמר מערב, וזה התחיל ממנו בזמן שהקבוצות הכי טובות בליגה מנסות רק לעצור את דונצ'יץ'. 35 נקודות ב-12 מ-19 על פיניקס ו-82 נקודות בשני המשחקים הראשונים מול גולדן סטייט מעידים על כך. הוא יחגוג את יום הולדתו ה-24 במהלך העונה ויכול לעשות צעד נוסף קדימה.

למה לא: היריבות של דאלאס, עד גולדן סטייט, לא היו מרשימות במיוחד. יוטה התפרקה מבפנים לקראת סיום העונה הסדירה ופיניקס קרסה באותו משחק 7, בצל התפרצויות קורונה ומתיחויות בקבוצה. אי אפשר לבוא בטענות על זה שדונצ'יץ' קיבל אותן, אבל יכול להיות שדנבר וממפיס, אותן הדיחה הווריירס, היו מרשימות יותר.

במקביל לזה אפשר לבקר את משחק ההגנה הבינוני של דונצ'יץ' או את זה שדאלאס חטפה 4:1 מהווריירס בגמר האזורי. הוא בהחלט שייך לדיון, אבל העונה הקרובה היא מעין שנת מבחן. אם תהיה עוד ריצת פלייאוף ארוכה של דאלאס, או עונה סדירה אותה הוא מסיים עם ה-MVP אחרי שנים שמרגישות כמעין דריכה במקום, נסתכל עליו אחרת.

3.סטפן קרי (גולדן סטייט ווריירס)
בעונה שעברה: 25.5 נקודות למשחק (43.7% מהשדה, 38% מהשלוש), 5.2 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים, 1.3 חטיפות. חמישיית ליגה שנייה, אליפות, MVP גמר.

למה כן: השחקן הכי טוב של האלופה. קרי פתח את העונה בצורה מדהימה, דעך בהמשך ונפצע, אבל נתן את הפלייאוף הטוב ביותר שלו בקריירה בגיל 34. אחרי שנים בהן טענו שהוא פסיבי או רך מדי, השנה ראינו את קרי נותן משחקי הגנה ברמה גבוהה מאוד ומשתלט על משחקי פלייאוף כמו המשחק הרביעי והשישי בגמר.

במקביל, הוא נשאר אותו סטפן קרי: קלע קטלני שיכול לקלוע מכל מקום, לעשות את המוות להגנה ולמסור ברמה גבוהה. הוא הוריד הילוך בעונה הסדירה ואולי כבר לא השחקן שנבחר פה אחד ל-MVP, אבל יש מצב שראינו את סטפן קרי בגרסה הטובה ביותר שלו בפלייאוף. אם אתם לא בטוחים, אז מוזמנים לשאול את אוהדי הסלטיקס.

למה לא: שאלת הדומיננטיות במקרה של קרי, קצת כמו של טים דאנקן בדירוגים ההיסטוריים, מורכבת. שניהם היו חלק מקבוצות היסטוריות ולא שחקנים שסחבו קבוצה "לבד" לטבעת כמו לברון או ג'ורדן. המערכת של גולדן סטייט הייתה טובה מאוד מסביבו, ושחקנים כמו ג'ורדן פול, אנדרו וויגינס, קליי תומפסון או דריימונד גרין היו נהדרים השנה.

הם הצליחו להוביל למצב שבו קרי קולע ב-7 מ-22 מהשדה בגמר ומנצח, או 5 מ-17 במשחק הכרעה ומנצח. זה משהו שאין לשחקנים האחרים כאן, וקרי חלק ממכונה משומנת שעובדת במיוחד בשבילו. הצלחה של גולדן סטייט השנה אחרי סערת האגרוף, וגם אליפות חמישית (אחת יותר מלברון ג'יימס, אחת פחות ממייקל ג'ורדן), ישנו את כל הדיון.

2.ניקולה יוקיץ' (דנבר נאגטס)
בעונה שעברה: 27.1 נקודות (58.3% מהשדה), 13.8 ריבאונדים, 7.9 אסיסטים, 1.5 חטיפות במשחק. MVP וחמישיית הליגה הראשונה, הודח בסיבוב הראשון.

למה כן: בשתי העונות האחרונות ניקולה יוקיץ' היה השחקן הכי טוב בעונה הסדירה, מה שהוביל אותו פעמיים ברציפות לתואר ה-MVP. הוא עושה הכל, לפחות בהתקפה, ברמה ממש גבוהה: קולע מהשלוש, לוקח ריבאונדים, מנהל משחק, קולע בפוסט ומצליח להתעלות בפלייאוף. השנה, עם אסופת שחקנים בינונית ומטה, הוא הצליח להגיע למקום השישי במערב בלי ג'מאל מארי ומייקל פורטר ג'וניור.

מעבר לזה, הוא מתעלה בפלייאוף. העונה ראינו אותו קולע 31 נקודות למשחק ב-57.5% מהשדה מול האלופה, בשנים האחרונות ראינו אותו מצטיין גם כן וחוזר פעמיים מ-3:1 בבועה למשל. דנבר אמנם לא הגיעה רחוק מדי, ונתייחס לכך, אבל ב-2020 ו-2022 הודחה רק מול האלופה. ב-2021 היא הפסידה בסיבוב השני לאלופת המערב.

למה לא: ההגנה של יוקיץ' אמנם השתפרה, אבל הוא לא כוח בצד ההגנתי כמו אמביד או הראשון ברשימה הזאת. קשה להגדיר את השחקן הטוב בעולם כשחקן שצריך "להחביא" בהגנה, או כשחקן שהגיע למקום השישי במערב.

השנה, לצד ג'מאל מארי ומייקל פורטר ג'וניור בריאים, זה עשוי להראות אחרת, אבל הציפיות שונות. הוא יכנס לפלייאוף בגיל 28 ובהרכב חזק יותר. אחרי שנתיים של דומיננטיות בעונה הסדירה ומעט בפלייאוף, ואחרי ריצה מרשימה אחת בבועה, הגיע הזמן שנראה את ניקולה יוקיץ' מתחרה על אליפויות. אם זה יקרה השנה, הוא אולי יעקוף את הראשון.

1.יאניס אנטטוקומפו (מילווקי באקס)
בעונה שעברה: 29.9 נקודות (55% מהשדה), 11.6 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים, 1.4 חסימות, 1.1 חטיפות. חמישיית ליגה ראשונה וחמישיית הגנה ראשונה, הודח בסיבוב השני מול בוסטון.

למה כן: בכל אחת מ-4 העונות האחרונות יאניס נבחר לחמישיית הליגה ולחמישיית ההגנה הראשונה, וסביר שזה יקרה גם השנה. הוא שחקן כדורסל מדהים: ארוך וקטלני בצבע בהתקפה, עושה מה שהוא רוצה בהגנה ומספיק חכם בשביל לתרום גם בניהול המשחק וגם כריבאונדר. במקביל, ראינו אותו מצליח מאוד בעונה הסדירה בעבר וגם בפלייאוף עם האליפות ב-2021.

השנה, בלי קריס מידלטון ועם ג'רו הולידיי פצוע, הוא שיחק כמעט לבד מול בוסטון וקלע 34 נקודות עם 15 ריבאונדים ו-8 אסיסטים בערב מול הסלטיקס. זה נגמר בהדחה במשחק 7, אבל אם מידלטון היה בריא אולי היינו רואים ריפיט. אי אפשר לדעת.

למה לא: ה-NBA זאת ליגה של שלשות, יאניס קולע בפחות מ-30% מחוץ לקשת. הוא שחקן עצום, אבל צריך ריווח משמעותי בשביל להצליח (כמו שראינו באליפות אירופה האחרונה). הוא מנהל משחק פחות טוב ממקומות 2-4 ברשימה הזאת, ואמנם הודח מול בוסטון אבל גם הסלטיקס האלה לא הרשימו במיוחד מול מיאמי.

בעיניי, יש לציין, הוא השחקן הכי טוב בעולם. אבל החד-מימדיות היחסית בהתקפה, זה שהוא הגיע לגמר רק בשנה אחת (בה הייתה מכת פציעות אצל חצי מהליגה) וחוסר העניין הכללי סביב מילווקי עלולים לפגוע בו.