בדיוק כמו פעם: דוראנט שוב מצא את עצמו תחת הצל של קרי
בקרב פיקנטי מול האקסית, KD ראה איך חברו הטוב עדיין יותר פופולרי ממנו - אפילו במגרש שלו. שליח ערוץ הספורט לארה"ב על הלילה בו רכז גולדן סטייט השתלט לכוכב הנטס על הבית. מבט מתוך ברוקלין
אין עוררין על כך שקווין דוראנט היה השחקן הטוב ביותר של גולדן סטייט בגמר 2017 ו-2018, בטח על הנייר. הסקורר הקטלני התאקלם בקלילות (כצפוי) בקבוצה הכי טובה בעולם, והוביל אותה לשתי אליפויות משכנעות מול לברון ג'יימס כשהוא נבחר פעמיים ל-MVP של הסדרה היוקרתית מכולן. אך לצערו, הסיכוי שלו להפוך לפנים של המועדון הזה היה אבוד מראש, בגלל איזה אחד בשם סטף קרי.
הכדורסל המהפנט של הווריירס אמנם מבוסס על מסירות וקבוצתיות, אבל הראש של כולנו עובד בצורה כזו שאנחנו צריכים דמות אחת עוצמתית שנוכל להיאחז בה ולספר סביבה את הסיפור, ובמקרה של שושלת הלוחמים מסן פרנסיסקו הדמות הזו הוא הצלף הגדול בהיסטוריה של המשחק.
קרי הוא גולדן סטייט וגולדן סטייט היא קרי, כך שזה בכלל לא משנה כמה טבעות היו (או היו יכולות להיות) לדוראנט - כי כל עוד כף רגלו דרכה במפרץ, וגם זו של קרי, הוא היה תחת הצל של מספר 30. זה מובן, ואם זה היה אחד השיקולים שלו לעזיבה, גם זה מובן. אבל מה שפחות מובן מאליו זה מה שקרה הלילה (בין שלישי לרביעי) בברקליס סנטר שבברוקלין.
קרי פגש את KD לעיני קהל בפעם הראשונה מאז גמר המערב במאי 2016 (!), והשתלט לחברו הטוב על הבית תוך שהוא מזכיר לו שאפילו ב-2021 הוא לא מסוגל לברוח מאותו צל. עד כמה שהנוקאאוט על הפרקט היה מהדהד (37 נקודות ו-9 מ-14 משלוש מול 19 נקודות ו-6 מ-19 מהשדה), מה שקרה ביציעים היה משפיל עוד יותר. קודם כל ניתן לסרטון שלפניכם לדבר, ואז נצלול למה שהתרחש באולם החשוך והמודרני של הנטס.
הרבה לפני אותן קריאות "MVP!" לעברו של קרי, ניתן היה להבין לאן הערב הזה הולך, לפחות ביציעים. הרחבה מחוץ לברקליס סנטר נצבעה מחדש עם גופיות כחולים/צהובות/לבנות שהחליפו חלק נכבד מהשחורות-לבנות המסורתיות, ופתאום הספרה הפופולרית ביותר במקום הייתה 30 במקום 7. למעשה, אפילו הגופייה מס' 11 של קליי תומפסון נראתה יותר פופולרית מה-11 של קיירי ארווינג.
רוב האוהדים היו כאלו מהאיזור שאוהדים את הווריירס, אך היו גם לא מעט תיירים שעשו דרך ארוכה עד לברוקלין, כולל מישראל. "לצפות בקרי זה כמו לצפות בליאו מסי, כל חובב ספורט חייב לסמן 'וי' על החוויה המטורפת הזו, מדובר בשני גאונים על המגרש", אמר אחד האוהדים. אחרים הגיעו עם חולצות ניטרליות, בין היתר של לוקה דונצ'יץ' ולברון ג'יימס - רק כדי לראות את המשחק הגדול ואת קרי בפרט. כמו כן, נכחו באולם גם אוהדי הניקס שסוף סוף היו יכולים ליהנות מסטף בניו יורק בלי רגשות אשם. וכפי שיכולתם לנחש, אותם אנשים שילמו די הרבה כסף בשביל התענוג (מאות דולרים ברוב המקרים).
יש לציין שהאווירה הייתה רגועה למדי בין האוהדים (לא מעט חברים הלכו ביחד כשאחד עם חולצה של קרי והשני של דוראנט), דבר שכנראה לא היה קורה באולם ה-NBA השני והקצת-הרבה יותר חוויתי שיש לניו יורק להציע. ב-14 בדצמבר קרי וחבריו יגיעו למדיסון סקוור גארדן, אוהדי הניקס כבר סימנו את התאריך ביומנים.
במסיבת העיתונאים פורוורד גולדן סטייט אנדרו וויגינס התייחס לקבלת הפנים הבלתי רגילה שחיכתה לרכז שלו: "סטף הוא דמות אייקונית. יהיו לו אוהדים בכל מקום שהוא יגיע אליו, זה לא משנה איפה. הקהל ישתגע בשבילו ומגיע לו, הוא שינה את ה-NBA. בזכותו אנחנו נמצאים במשחק חוץ ומעודדים אותנו".
לאחר שהכדור הראשון עלה לאוויר והמשחק החל לזרום, אפשר היה לשים לב לדבר אחד בוהק: אין הבדל בתגובה של הקהל בין סל של דוראנט לבין סל של קרי. שני הכוכבים קלעו 12 נקודות כ"א ברבע הראשון (אחד קלע 7 ברבעים 1-3, השני 25), ובזכות אותם אוהדי גולדן סטייט/קרי נוצרה אווירה של מגרש ניטרלי שמארח במקרה את הראש בראש בין שניים מהשחקנים הטובים בהיסטוריה. אגב, בעוד שקרי זכה לקריאות 'MVP!' כשנעמד על הקו, ג'יימס הארדן שמע שריקות בוז מאותם אוהדים כשמצא את עצמו על העונשין.
האווירה הייתה נהדרת, בטח בהשוואה לרוב משחקי הבית המשמימים של הנטס בעונה הסדירה, אך ככל שהמשחק התקדם וההפרש תפח חצי אולם חגג והחצי השני ישב בשקט/עמד בתור לדוכני אוכל/עזב מוקדם הביתה. גולדן סטייט הגיעה למשחק הזה כשהיא מדורגת ראשונה בליגה במדד, מדד התקפי ומדד הגנתי ברבע השלישי, אבל המידע הזה לא עזר לסטיב נאש שראה את הבוס שלו לשעבר סטיב קר בורח גם לו אחרי ההפסקה. רבע של 18:35 עשה את ההבדל, ואז נותרה רק שאלה אחת - לכמה נקודות קרי יגיע?
בכל פעם שהצלף המחונן היה במצב של אחד על אחד הקהל כבר שלף את הטלפונים וקרא לו לזרוק, וכשהכדור נכנס הברקליס סנטר הרגיש כמו הצ'ייס סנטר או האורקל ארנה בימים היפים. קרי קלע תשע נקודות ברבע האחרון, וכשוויתר על זריקה שהייתה יכולה לסדר לו 40 - ניתן היה לשמוע את האכזבה מהיציעים. סיטואציה לא נעימה אם קוראים לכם קווין דוראנט או ג'יימס הארדן. באופן סמלי, קרי רשם את משחקו ה-37 בקריירה עם 9+ שלשות בערב בו הפגיז 37. לכל חמשת השחקנים הבאים ברשימה, יש 34 משחקים במצטבר עם 9+ שלשות.
דוראנט הגיע למשחק הזה כמלך הסלים של הליגה העונה, אך נעצר לראשונה ב-2021/22 על פחות מ-20 נקודות. האם מדובר בקריסה מנטלית או בהגנה מצוינת של אלו שמכירים אותו כל כך טוב? כנראה שילוב של שניהם. בכל מקרה, תהיה לו הזדמנות לתקן נגד האקסית ב-29 בינואר כשיפגוש לראשונה מאז הפציעה את האוהדים שקיבלו אותו בזרועות פתוחות אי שם ביום העצמאות של ארצות הברית ב-2016.
בינתיים, אי אפשר שלא להתפעל מחדש מהכדורסל המדהים של הווריירס, שעלו למאזן 2:12 וענו לכל אלו שטענו כי הם נהנו מלוח משחקים קל בפתיחת העונה. כמו בעשור הקודם, גולדן סטייט שוב רוקדת על הפרקט, מחייכת ומאפשרת לקרי להיראות כמו MVP בלי להכריח כלום בחלק ההתקפי. ואם לקבוצות הליגה השונות אין מספיק סיבות לחשוש, קר סיפר לפני הניצחון הגדול שקליי תומפסון עשה אתמול אימון 5 על 5 בפעם הראשונה.
כפי שזה נראה כרגע, סיכוי לא רע בכלל שראינו הלילה פריביו לגמר של העונה, ואם שני המועדונים יחליטו לערבב את הקלפים במטרה להתחזק - נקבל גמר עוד יותר עוצמתי. הנטס יכולים לנסות להעביר בטרייד את קיירי ארווינג, והווריירס יכולים לגשש אצל כמה קבוצות מתאימות כדי לקבל כוח אש שיעזור להם כאן ועכשיו עבור ג'יימס ווייזמן, ג'ונת'ן קומינגה או מוזס מודי הצעירים. עד חודש יוני שתי הקבוצות יקוו להשיג כמה שיותר ניצחונות כדי להבטיח יתרון ביתיות, אבל האמת, לפחות לשחקן אחד זה לא באמת צריך להפריע.