הסדרה "הריקוד האחרון" השפיעה מאוד על בני הדור שידע את מייקל ג'ורדן. עבורם, זו היתה חזרה מבורכת לעבר - לתקופה שבה מס' 3 שלט על הפרקט, ריחף וניצח ללא הפסקה. אבל יש עוד אנשים שראו את הסדרה: אלה שעבורם ג'ורדן הוא בעיקר היסטוריה, הדור שלא ראה אותו משחק בזמן אמת. וגם אצל הדור הזה, קיימת התלהבות אדירה ומשיכה גדולה למיתוס שלבש 23 באדום ולבן.
אתר "דה רינגר" אסף ארבעה שחקנים ושחקנית אחת: קודי זלר (23, שמשחק בשארלוט הורנטס שנמצאת בבעלות ג'ורדן), אייזיה תומאס ג'וניור (31, היום שחקנה של הוושינגטון וויזארדס), האריסון בארנס (27, היום שחקנה של סקרמנטו קינגס), אדמירל שופילד (23, נבחר העונה ע"י פילדלפיה ומשחק בוושינגטון) ואריקה אוגנבוואלה (23, משחקת בדאלאס ווינגס מה-WNBA). רובם ככולם לא הספיקו לראות את ג'ורדן בשיאו. כולם, התיישבו מול הסדרה ששודרה ב"נטפליקס" וכעת מספרים - מה למדו מהמיתוס, דרך הסדרה שהחזירה אותו לתודעה.
ביניהם, תומאס היה היחיד שהיה מבוגר דיו כדי לראות את ג'ורדן משחק בימי הבולס. "זה היה תמיד בימי ראשון", הוא משחזר, "אז הייתי חומק מהכניסה כדי לשבת ולראות אותו. נגד הניקס, נגד הפייסרס, נגד מיאמי... כל המשחקים הללו". מה הרגע שהוא הכי זוכר? "הרגע עם קובי היה נפלא. ראית את כל הכוכבים מדברים על בחור בן 19. ובטח הסוף של פרק 7 (המונולוג המפורסם של ג'ורדן על התחרותיות שלו).. הוא זעזע את העולם רגע הזה. הוא פשוט הסביר מי הוא היה - אני אעשה הכל כדי לנצח, ואם למישהו זה לא נראה, אז שיהיה".
גם בארנס התחבר ליצר התחרות: "בין אם זה עם החברים לקבוצה, באימונים או במשחקים. הדרך שבו היה מייצר מוטיבציה לעצמו, זה היה מדהים לראות". קודי זלר: "מבחינתי אלה היו הצילומים מאחורי הקלעים. יצא לי לראות הרבה מהמשחקים האלה בשידור חוזר, אבל לא מהזוויות שהם הביאו: דניס רודמן הולך לווגאס, הגולף בין ג'ורדן לדני איינג', ג'ורדן בחדר המלון מעשן סיגר. הם עשו עבודה טובה בלהראות איך היו החיים שלו: לכל מקום שהלך זיהו אותו".
מה הם למדו משיקגו וג'ורדן? אוגונבוואלה סיפרה: "לא הכרתי רבות, כי זה היה טרם זמני. נניח, דניס רודמן - לא ידעתי כמה משוגע הוא היה. ראיתי תמונות ושמעתי סיפורים, אבל לא ידעתי כמה הוא היה גדול. לא ידעתי כמה סקוטי היה אנדרפייד, לא הכרתי את ג'רי קראוס. ידעתי שיש לג'ורדן שש טבעות, ו.. זהו, פחות או יותר". שופילד: "בעיקר הבנתי כמה ג'ורדן היה 'רוצח' על המגרש, כמה קשה הוא עבד, כמה פעמים הוא דיבר מלוכלך ליריבים. אתה רואה את הדברים האלה ואומר: כן, ככה צריך להיות".
כשהגיעה השאלה - מי היה "שחקן המשנה" האהוב עליהם בסדרה, התשובה היתה חד משמעית, ולבשה את החולצה מס' 91. "ברור שדניס היה הכי מבדר", אמר האריסון בארנס. זלר הוסיף: "ראיתי את ה-30 על 30 על רודמן, אז ידעתי עליו קצת יותר, אבל לראות את הקטעים שלו מאחורי הקלעים.. הוא כזו דמות מרתקת, ואני בטוח שיש עוד הרבה דברים שהם לא היו יכולים לשדר". אוגונבוואלה היתה יותר ספציפית: "רודמן, ובעיקר הבקשה שלו פתאום לנסוע לווגאס. בחיים לא שמעתי על כזה דבר, בטח לא כשהוא קיבל את האישור לנסוע".
מי היה הג'ורדן בדור שלכם? זלר: "כנראה קובי או לברון, אני מעדיף את קובי הייתי אוהד אינדיאנה, והערצתי את רג'י מילר, אז לא בהכרח עודדתי אותו; אבל בהחלט הערכתי את קובי ומה הוא נתן למשחק. כשהקריירה שלי תיגמר, אספר לילדים שלי ששיחקתי נגד לברון וקובי". גם אוגונבוואלה מסכימה: "אלה לברון וקובי. עד שקובי פרש, חשבתי שהוא הכי גדול בדורי, אבל דווקא אחרי הפרישה שמתי לב כמה לברון חזק. שניהם מגיעים עד הסוף". שופילד בחר בקינג ג'יימס והסביר: "להיות גדול כמו לברון, ועדיין לעשות את כל מה שהוא עושה, שינה את המשחק והראה לאן שחקן עם יכולות כלליות יכול להגיע. גם מחוץ למגרש, הוא מודל לחיקוי נהדר".
ולסיום, הגיעה גם השאלה הבלתי נמנעת: מה ג'ורדן היה עושה בליגה של היום? כאן, היה (כמעט קונצנזוס): ג'ורדן היה מצליח. "ברור שהוא היה שולט", אמר בארנס. "כשאתה רואה שחקנים מגיעים לממוצע של 37 נקודות, ברור שהוא היה מצליח להגיע ליותר". "המשחק השתנה, אבל הוא היה מסתדר", הוסיף זלר. "לא משנה באיזה דור הוא היה צומח, הוא היה מגיע למספרים גבוהים ונשאר אפקטיבי". רק תומאס היה קצת ספקן: "אני אוהב את מייקל, אבל לדעתי היום היה לו קצת קשה. ברור שהוא היה הכי טוב בכישרון, אבל לתת פייט כזה כל ערב, זה יהיה קשה לו. פשוט כי כולם באותו גובה, וכולם באותה עוצמה, וכולם באותה מהירות. בלי לזלזל באף אחד, בתקופה ההיא אף אחד לא היה בגובה שלו כששמרו עליו. הוא עדיין היה הכי טוב, אבל היה לו קצת יותר אתגר".