פתק החלפה: השחקנים שהגיעו למקום הלא נכון

תקופת הקניות המטורפת של השנה חלפה בישראל, אבל בארה"ב היא עדיין בעיצומה – וכן, תודו שגם לכם לפעמים יש הרגשה שאין לכם מושג למה קניתם את הנעליים ההן שבאו לכם טוב בעין, או את החולצה הזו שפתאום נראית לכם כמו רעיון די רע. זה יכול לקרות לכם מול המחשב או הארון בחיפה, גבעתיים או באר שבע, ויכול גם להיות נחלתם של מנג'רים ומאמנים שהתחייבו לעשרות מיליוני דולרים לשנים. אופס, קורה. אבל ב-15 בדצמבר הכל משתנה: כמעט כל השחקנים שהוחתמו או הועברו בקיץ הופכים לזמינים בטרייד, והעונה מדובר על כ-150 שחקנים. אז קדימה, בואו נתחיל בסידור מחדש.

דיאנג'לו ראסל, גולדן סטייט
הסיבה להחלפת המוצר: האירוע שלכבודו נרכש השחקן בוטל
בואו לא נשלה את עצמנו – אף אחד לא ממש נהנה מהשידוך הזה כרגע. ראסל קיווה להתמודד על אליפות או לפחות פלייאוף, וזה לא יקרה; בלי קארי או תומפסון לצדו לאורך שאר העונה או רובה, גם לא תהיה לו הזדמנות לעבוד על כימיה עם שחקני הקו האחורי הפותחים של הווריורס בעונה הבאה. לווריורס, החנוקים מתחת לתקרת שכר קשיחה, יש דברים הרבה יותר טובים לעשות עם 27 מיליון דולר, מאשר לשמור אותם לרכז מחליף בעוד שנה; למשל, לחפש שחקן כנף איכותי.

קיי באומן מסתמן כביאה השנייה של קווין קוק – שחקן שמגיע דרך חוזה דו-כיווני אבל מוכיח שהוא מספיק טוב כדי להיות שחקן רוטציה לגיטימי. אי אפשר להתבלבל בינו לבין סטף קארי, אבל הילד מבוסטון קולג' הסתכל להרבה רכזים טובים בלבן של העיניים ולא מיצמץ, כשהחליף את ראסל הפצוע. אם רוצים רכז מחליף, הוא הרבה יותר מתאים מבחינת שכר למה שהווריורס יצטרכו בעונת 2020/1. הבעיה היחידה היא שהשוק של ראסל מוגבל יחסית – אבל בשלב הנוכחי של העונה, נראה שהמירוץ ל-2-3 הכרטיסים האחרונים בכל פלייאוף יחסית פתוח, ושחקן איכותי כמו דיאנג'לו יכול לעשות את ההבדל.

ג'ייג'יי רדיק, ניו אורלינס
הסיבה: לא לקלקל לו את הרצף
ג'ייג'יי רדיק מעולם לא החמיץ פלייאוף. הוא בן 35, שיחק בארבע קבוצות לפני שהגיע ללואיזיאנה ובגילו אין סיבה לא להתנהג יפה לאדם מבוגר. בפליקנס הוא היה אמור לתת את הריווח ליד זאיון וויליאמסון ולהנחיל מוסר עבודה לילדים; כרגע עוד לא ברור מתי יהיה זאיון וויליאמסון, ומבחינת הילדים, למרות הפתיחה המרשימה של ברנדון אינגרם, רדיק לא ממש הולך לעשות את ההבדל בין פלייאוף ללוטרי.

כרגע מה שחשוב זה לא להרוס לרדיק את המאזן המושלם, ויש מספיק קבוצות רציניות שיכולות להיעזר בקלע האולטימטיבי שמרוויח העונה כ-13 מיליון דולר. אגב, הקבוצה שהכי צריכה דבר כזה באופן אירוני היא הקבוצה אותה עזב בקיץ, פילדלפיה, אבל בלי ויתור על ג'וש ריצ'רדסון, שממלא כרגע את העמדה של רדיק, זה לא יקרה.

אנדרה איגודאלה, ממפיס, וקנט בייזמור, פורטלנד
הסיבה: אחרי חודשים ארוכים במחסני הדואר, פתאום נמצאה החבילה האבודה
הטרייד הזה פשוט חייב לקרות. שני הצדדים מרוויחים באיזור ה-18-19 מיליון דולר, שניהם עברו קבוצה בקיץ אחרי כמה שנים טובות באותו מקום, לשניהם יש עוד עונה אחת בחוזה. הבלייזרס כבר קלטו את כרמלו אנתוני במסגרת הפרויקט ההתנדבותי "פנה מקום ברוטציה לקשיש" אחרי הפציעה של זאק קולינס, רק שבסוף השבוע, אבוי, הלך גם רודני הוד שקרע את האכילס.

קנט בייזמור, מריו הזוניה ושאר החבר'ה שהבלייזרס הביאו בקיץ לא מספקים את הסחורה בעמדה 3, ויש לנו הרגשה שהווטרן ישמח כנראה לבוא לשחק עם לילארד, סי.ג'יי וכרמלו כדי לייצב את ההגנה – וכשנורקיץ' יחזור, אם יחזור בזמן, הבלייזרס יכולים להסתער על הפלייאוף. פורטלנד יכולה לזרוק פנימה גם בחירות דראפט ואיזה צעיר שלא מסתובב ברחוב כשקוראים לו "היי אנפרני סימונס", כדי לצ'פר את הגריזליס שמחכים כבר הרבה זמן להצעה המתאימה על איגי.

דמארי קארול, סן אנטוניו
הסיבה: הגאדג'ט לא עובד, יש בעיה במגעים
שקלתם לפתוח ערב התרמה למען גרג פופוביץ' כדי שלא יחמיץ את הפלייאוף? אז עם כמה שהפתיחה של סן אנטוניו מאכזבת, הם עדיין מרוחקים משחק וחצי בלבד מהמקום השביעי במערב, וגם בעונה שעברה הם פתחו רע אבל אז פתאום הכל התחבר, אז אל תפסלו תסריט כזה גם העונה.

מה שבטוח זה שקארול, שהגיע כדי לחזק את הקו האחורי עם הגנה וקליעה, לא מאוד ממלא את חלקו בינתיים בעיסקה הזו, ועם אחוזים מביכים מהשדה שלא מאפשרים לו להישאר על הפרקט יותר מ-11 דקות לערב, נראה כמו בזבוז של 7 מיליון דולר. אין הרבה קבוצות גרועות בליגה, אבל החוזה שלו סביר, ויכול להיות שיש כמה קבוצות שיכולות לספק תמורתו, ותמורת עוד איזה תופין חביב, שחקן שבאמת קולע.

ג'.ד חלפים בע"מ, מדיסון סקוור גארדן, ניו יורק
הסיבה: הסרט שבו הם חיים אזל מהמכונה של הבלוקבסטר

הנהלת הניקס נוראית בכל קנה מידה, אבל בשביל לדעת את זה אתם לא צריכים פרשן NBA – מספיק גם שתשאלו את הזגג, את הילדה החמודה ממשמרות הזה"ב או את אביגדור ליברמן. אחת הבעיות המוזרות בסגל המגוחך שנבנה בגארדן היא שיש שם לא מעט שחקנים סבירים – הם פשוט לא מתאימים לשחק אחד עם השני, או לא משחקים באותו סגנון.

אם אחד מחברי ההנהלה הבכירה יקום בטעות בבוקר על הצד הלא נכון וינסה לחשוב בהיגיון, הוא יבין שיש אצלו הרבה חלקי חילוף שיכולים להיות רלוונטיים לקבוצות אחרות ואפילו להניב לניקס איזו בחירת דראפט או הקלה בשכר. לא מעט קבוצות ישמחו להניח את ידן על פורוורד מחוספס וחסר אלוהים כמו מרקוס מוריס, מוביל כדור מחליף כמו אלפריד פייטון, פורוורד עם קליעה מבחוץ כמו בובי פורטיס או צלף שלשות כמו וויין אלינגטון.

לשחקנים האלה אין באמת מה לחפש בניו יורק – הם רק מפריעים לצעירים כמו מיצ'ל רובינסון, אר.ג'יי בארט ופרנקי ניליקינה להתפתח, ולא עושים את הניקס טובים יותר אפילו בהסתכלות של שנה קדימה.

אז קדימה חברים, 15 בדצמבר מגיע. זה הזמן לפתוח את המחסן, לתקוע שלט "יארד סייל" על קצה המדשאה – הלקוחות כבר יגיעו לבד.