חצי המלכות: נבחרי אמצע העונה ב-NBA
התחרות הייתה גדולה, אבל שברנו את הראש ובחרנו את נבחרי אמצע העונה ב-NBA. הרוקי, המאמן, המשתפר, שיא העונה והאכזבה. הבחירות בקטגוריות הרגילות והלא רגילות
מאמן העונה: מייק בודנהולצר
מועמדים נוספים: ניק נרס, מייק מאלון, דוק ריברס, גרג פופוביץ'
כל מי שראה את מילווקי בעונה שעברה ידע שלקבוצה הזו יש הרבה יותר ממה שהיא מראה, שהשלם שלה קטן משמעותית מסך חלקיו. זה התחיל עם ג'ייסון קיד הבינוני ונמשך עם ג'ו פרונטי המזעזע ועם הדחה דרמטית בפלייאוף וכעת, עם קואץ' באד על הקווים, פתאום הכל נראה אחרת.
מילווקי עושה בדיוק את מה שהיא הייתה אמורה לעשות עם פנומן כמו יאניס, ללכת פנימה ולהשיג סלים קלים של הגריק פריק, או שלשות פנויות בזכות ההגנות שמתכווצות סביבו באימה. בודנהולצר, שברזומה שלו כבר אפשר למצוא זכייה במאמן העונה בזכות 60 הניצחונות המדהימים של אטלנטה ב-2014/15, שדרג את יאניס ואת כל הקבוצה (ברוק לופז!) ומילווקי נראית כמו מועמדת ברורה להגיע לגמר.
מי עוד? נרס, בעונתו הראשונה כמאמן, התמודד מצוין עם המהפכה בטורונטו ומצליח לגרום לקוואי לחייך. מאלון מוביל את דנבר לפסגת המערב כבר תקופה ארוכה למרות שלל פציעות. ריברס נפרד סופית מה"לוב סיטי" ומציג קבוצה נשכנית ומרתקת ופופ שוב עושה קסמים למרות סגל בינוני במקרה הטוב.
רוקי העונה: לוקה דונצ'יץ'
מועמדים נוספים: דיאנדרה אייטון, ג'ארן ג'קסון, שיי גילגס אלכסנדר
איך נאמר בעדינות? זה אפילו לא קרוב להיות קרוב. דאלאס הייתה במשך שני עשורים כמעט הקבוצה של דירק נוביצקי, עד שבא ילדון אירופאי חדש ותוך כמה סטפ-בקים משוגעים שינה את הכל. מעבר לעובדה שלוקה מוביל בביטחה את הרוקיז בנקודות למשחק, הוא בעיקר מייצר באזז בלתי נגמר סביב המאבריקס, למרות שהקבוצה עצמה עדיין רחוקה מלהיות איכותית.
כל משחק של דונצ'יץ' העונה הוא פוטנציאל למשהו מיוחד והעתיד נראה ורוד עבור מי שיום אחד עוד אמור להתחרות גם על פרסים אישיים וקבוצתיים רציניים יותר בליגה. כיוון שדאלאס מתחילה להיחלש וכנראה לא תהיה בפלייאוף, דונצ'יץ' צריך לנצל את החצי השני של העונה כדי להבין מי מתאים לשחק איתו ואיך ולבסס את הקייס שלו לתואר הרוקי.
מי עוד? אייטון, הבחירה 1 בדראפט, אומנם לא מדובר כמו לוקה אבל עושה עבודה לא רעה בפיניקס החלשה והוא הרוקי היחיד עם ממוצע דאבל דאבל העונה. ג'ארן ג'קסון נראה כמו הברקה של ממפיס, בדיוק הבחור הקשוח שאוהבים לראות בטנסי, כזה שיוביל את הקבוצה הרבה שנים. גילגס אלכסנדר השתלב מושלם בקליפרס ומביא המון חוכמת משחק ובגרות יחסית לגילו.
השחקן השישי: ספנסר דינווידי
מועמדים נוספים: דרק רוז, מונטרז הארל
אחרי שלוש שנים של חוסר רלוונטיות מוחלטת ומעט מאוד ניצחונות, הנטס מתחילים להרים את ראשם שוב ונאבקים על הפלייאוף במזרח. הם אומנם עדיין לא לגמרי שם, אבל הכיוון נראה נכון ודינווידי, השחקן הטוב והיציב ביותר שלהם העונה, גם זכה לאחרונה להארכת חוזה יפה בזכות הביצועים שלו.
הגארד בן ה-25 עבר דרך ארוכה עד שהגיע לעונה הנוכחית, בה, דווקא אחרי שהפך לשחקן ספסל במשרה מלאה, הוא רושם את כמות הנקודות הגבוהה ביותר שלו בקריירה, בפער ניכר. בראשותו של דינווידי, הספסל של הנטס נמצא בצמרת הליגה בדקות, נקודות וריבאונדים למשחק ומייצר איום מפתיע לקבוצה שהייתה קצרה מאוד בשנים האחרונות, זכר לטרייד האימים שלה עם בוסטון ב-2013.
מי עוד? רוז המציא את עצמו מחדש בעשור הרביעי לחייו ומספק כמעט 20 נקודות מהספסל, כולל משחק חלומי של 50 מול יוטה בליל כל הקדושים. הארל הוא הבולדוג של הקליפרס והשתדרג העונה בכל פרמטר, התקפי והגנתי, עד לרמה שהוא מוזכר כאולסטאר פוטנציאלי.
שחקן ההגנה: פול ג'ורג'
מועמדים נוספים: ג'ואל אמביד, אנתוני דייויס
הת'אנדר מובילים את הליגה ברייטינג הגנתי ועושים זאת הרבה בזכות PG13, שמחזיק ברייטינג הגנתי אישי מהטובים ב-NBA. לפעמים נדמה שג'ורג', הרגוע יותר מבין צמד הכוכבים של OKC, נמצא בשלושה מקומות בו זמנית בהגנה והידיים הארוכות שלו מייצרות למעלה משתי חטיפות למשחק, הנתון הטוב ביותר בקריירה עד כה.
חוכמת המשחק של ג'ורג' נותנת לת'אנדר לא מעט נקודות קלות שמתבררות כקריטיות עד כה העונה והקבוצה מבלה כבר לא מעט זמן בצמרת המערב.
מי עוד? אמביד לפעמים מנמנם על המגרש, אבל הוא הריבאונדר הטוב בליגה ויחד עם כשתי חסימות למשחק, הפך למפלצת רצינית באזור הסל. ואם כבר מדברים על מפלצות, הרי שדייויס הוא היחיד שנמצא בסביבת ה-2/2/10 בחסימות, חטיפות וריבאונדים. היחידים שעשו זאת עד היום הם האקים אולג'ואן (ארבע פעמים) ודייויד רובינסון (פעם אחת).
השחקן המשתפר: ניקולה ווצ'ביץ'
מועמדים נוספים: באדי הילד, טוביאס האריס
המונטנגרי מסתובב בליגה כבר שבע שנים וחצי אבל השנה עשה קפיצת מדרגה אדירה, הפך למכונת דאבל-דאבלים וסיפק לא מעט הופעות מרשימות שעזרו לאורלנדו להפוך לאחת ההפתעות הנעימות, לפחות בשליש הראשון של העונה.
בין היתר ווצ'ביץ' כבר סיפק העונה משחק אחד עם 24 ריבאונדים, שלושה עם 19 ואחד עם 18 ותפר את הלייקרס פעמיים עם הופעות גדולות של 36 ו-13 ושל 31 ו-15. הוא השיג טריפל דאבל, היה קרוב לעוד ושיפר גם את משחק ההגנה שלו.
מי עוד? הילד, שנתיים אחרי הטרייד שהנחית אותו בסקרמנטו, נהנה משיתוף פעולה מצוין עם דיארון פוקס ומייצר כ-20 נקודות לערב עבור הקינגס הססגוניים. האריס זכה בתואר שחקן החודש הראשון ולמרות שהוא לא הגו-טו-גאי של הקליפרס, הוא בהחלט השחקן שהכי מתאים בסטייל שלו למה שדוק ריברס דורש.
בקטנה:
הפתעת העונה: מונטה מוריס
יש הרבה סיבות לכך שדנבר רצה העונה בצמרת המערב ואחת מהן היא מוריס, שנבחר אי שם בקרקעית דראפט 2017 ובקושי שיחק בעונת הרוקי שלו (שלוש הופעות). העונה, הגארד הקשוח עולה מהספסל ועוזר לנאגטס להתמודד עם מבול הפציעות בזכות כ-10 נקודות למשחק ועבודה מעולה בהגנה.
מהלך העונה: ג'יימס הארדן מנצח את הווריירס
זה די טרי בזיכרון, אבל למרות שראינו העונה שלל באזר ביטרים ודאנקים מדהימים ומהלכים מרשימים (לוקה נגד פורטלנד, לוקה נגד יוסטון, לוקה נגד בוסטון, להמשיך?), לא היה גדול יותר מהסל של ה-MVP על הראש של האלופה, במשחק חוץ, בשנייה האחרונה של ההארכה, עם שתי ידיים על הפרצוף, בלי כריס פול הפצוע ואחרי שהרוקטס חזרו מפיגור 20 במחצית השנייה מול הקבוצה שהרסה להם את חלום האליפות אשתקד. כל מפגש מול גולדן סטייט הוא אישי עבור הארדן והמזוקן המשיך את הכושר המפלצתי שלו עם הסל האדיר הזה.
אכזבת העונה: ג'ון וול
העונה של הגארד נגמרה בשלהי דצמבר עם ניתוח בעקב שמאל והוא כנראה יסיים בטופ 5 של הליגה באסיסטים למשחק, אבל וול הוא סמל הכישלון של הוויזארדס, העונה ובכלל. אחרי שגירש מהעיר את מרצ'ין גורטאט, גם השנה הוא התקשה להישאר יציב ולצד רגעים גדולים כמו בהפסד הדרמטי לסלטיקס ובניצחון המוחץ על הלייקרס, נקלע לבינוניות ומטה כמו כל חבריו לקבוצה ושוב, לא הצליח להנהיג ולייצר היררכיה ושיתוף פעולה. החוזה העצום לא מאפשר את העברתו לשום מקום ו-וושינגטון תקועה עם גארד מתבגר ודי נודניק.
שיא העונה: 14 השלשות של קליי
לפעמים נדמה שבכל לילה נשבר ב-NBA שיא כזה או אחר. עם החישובים הסטטיסטים המתקדמים כל כך, יש מי שיורד לרזולוציות קיצוניות לעיתים. אלא שבמקרה הזה, שבו קליי תומפסון (בעונה די בינונית יש לומר), התפוצץ על חשבון שיקגו, לא הייתה שום רזולוציה קטנה. זה היה ענק, ובולט ובעיקר סימל את הכיוון אליו הליגה הולכת בשנים האחרונות. הפורוורד בא חם מהרגע הראשון, והחבר'ה נתנו לו לזרוק עוד ועוד. סטף קרי, השיאן הקודם, ידע שהוא צריך את תומפסון בעניינים ועודד אותו להמשיך, עד שמספר 11 הגיע למספר 14. 14 שלשות מ-24 ניסיונות ובסך הכל 52 נקודות ב-27 דקות. לתומפסון היו לאורך הקריירה התפרצויות כאלה (לאחרונה הייתה לו עוד אחת), אבל 14 שלשות זה שיא שכנראה לא יימחק בקרוב. כנראה.