רוקי? אולסטאר: פתיחת העונה המטורפת של דונצ'יץ'
מנהיג את דאלאס, רושם את אחת מפתיחות הקריירה הטובות בהיסטוריה וזוכה למחמאות מדוראנט וקיירי. מי שחשש שדונצ'יץ' יתקשה להשתלב ב-NBA, מגלה שזה ממש לא המצב
שני רגעים בלטו במיוחד במשחק בליל שבת, בו דאלאס גברה בבית 104:113 על בוסטון.
תחילה, במהלך הבריחה של המאבריקס ברבע הראשון, ההתקפה שלהם נתקעה והכדור הגיע ללוקה דונצ'יץ', בערך מטר וחצי מאחורי הקשת. התקפה אחת קודם לכן הוא כבר גרם למרקוס מוריס להסתובב בחוסר אונים ומיד צלף שלשה על קיירי. הפעם, הוא גרם לאירווינג לקפוץ, עבר מתחתיו באומנות ועל הבאזר צלף שלשה קשה שהעיפה את האולם לשמיים. זה היה רק עוד אחד מתוך שלל סלים שהשיג הסלובני הצעיר על כוכב הסלטיקס במהלך המשחק הזה, בעוד אירווינג נותר שוב ושוב ללא תשובות.
הרגע השני הגיע בתחילת המחצית השנייה. הסלטיקס התקרבו עד פיגור ארבע בלבד, לפני שדונצ'יץ' חטף מסירה של אל הורפורד, טס קדימה ומסר אסיסט לדאנק של דיאנדרה ג'ורדן. בעודו חוגג בדרך חזרה להגנה, דונצ'יץ' לא הסתכל ורץ היישר לנתיב של ג'יילן בראון. הפורוורד של הסלטיקס יכול היה לזוז, אבל ניסה "להעביר מסר", התייצב והתנגש בדונצ'יץ', שהוטח לפרקט. "הוא עשה פלופ וקיבל את השריקה בגלל שזה האולם הביתי שלו", התלונן בראון בסיום. הוא עצמו חטף טכנית על האירוע ובכל מקרה, לא נראה שהמסר "הועבר", כי דונצ'יץ' המשיך לשחק ללא פחד.
כנראה שככה זה כשאתה נחשב רוקי בעיניי כולם, חוץ מאשר בעיניי עצמך. בינתיים, הביטחון העצמי הזה, שמאפשר לו להקפיץ את קיירי אירווינג וכמה דקות אחר כך להסתכל לג'יילן בראון בלבן של העיניים בלי חשש, מוביל את לוקה דונצ'יץ' לאחת מפתיחות הקריירה הטובות בתולדות ה-NBA, לא פחות. בדיוק כמו שדאלאס חלמה כשגנבה אותו בדראפט, בדיוק כמו שכל חובבי הענף רצו שיהיה, בדיוק כמו שכל הקבוצות שוויתרו עליו (פיניקס, סקרמנטו ואטלנטה) קיוו שלא יקרה.
לאמריקאים יש בעיה עם ההגדרה של "רוקי". כשארווידס סאבוניס הגיע ל-NBA בגיל 31 וחצי, אחרי קריירה מפוארת באירופה כולל זכייה בשלוש אליפויות ברית המועצות, שתיים בספרד ואליפות אירופה אחת, הוא נבחר לקבוצת הרוקיז ראשונה של העונה בזכות היכולת שלו עם הבלייזרס. מלבדו, הקבוצה הזו כללה שמות כמו דיימון סטודמאייר, ג'רי סטקהאוס, מייקל פינלי ואחרים, כולם צעירים ממנו כמעט בעשור ורוקיז אמיתיים. אחת הסיבות הבולטות למתח בין דיוויד בלאט, בימיו כמאמן קליבלנד, לעיתונאים שסיקרו את הקבוצה (וכנראה שגם לשחקני הקבוצה) היה ההתעקשות שלו לא להיקרא "מאמן רוקי", אחרי שזכה באירופה בכל תואר אפשרי בערך.
הפער התפיסתי הזה הוא גם מה שמאפשר לדונצ'יץ' להדהים נכון לרגע זה את הקהל האמריקאי ו"לשים ישבנים על כיסאות באולם" כמו שכינו זאת בתקשורת של דאלאס לאחרונה, בעוד שכל מי שראה את ילד הפלא מככב באירופה בשנים האחרונות ומוביל את ריאל מדריד לזכייה ביורוליג כ-MVP של המפעל, יכול היה לדעת בדיוק מה הולך לקרות.
דונצ'יץ' לא משחק ולא מתנהל כמו רוקי, פשוט כי הוא לא רוקי. הוא שיחק עם מקצוענים ברמה הגבוהה ביותר אחרי ה-NBA מאז שהיה בן 16 ולפני שנחת בטקסס, הספיק לרשום שלוש עונות מלאות עם ריאל. זה לא רק הקצב והסגנון של המשחק המקצועני, ששונים בתכלית מהקולג'ים מהם מגיעים רוב הרוקיז (ולמען הסר ספק, הליגה הספרדית והיורוליג הן כמה רמות טובות מעל הקולג'ים), זו גם היכולת לשמור על היכולת, לשחק רצף של משחקים ברמה גבוהה לאורך עונה ארוכה.
דיאנדרה אייטון, הבחירה 1 בדראפט, שיחק בעונה שעברה, היחידה שלו בקולג', 35 משחקים במדי אריזונה. מרווין בגלי, הבחירה 2, רשם 33 הופעות ב-One and done שלו עם דיוק. לג'ארן ג'קסון ג'וניור (הבחירה 4) היו 33 משחקים עם מישיגן סטייט, טריי יאנג (5) רשם 33 אצל אוקלהומה ומו באמבה (6) שיחק רק 29 פעמים במדי טקסס. לדונצ'יץ', לעומתם, היו 33 משחקים עם ריאל אשתקד רק ביורוליג, ועוד 37 בליגה. וזה אחרי 35 ו-42 בעונת 2016/17 ואחרי שבקיץ הקודם גם עזר לסלובניה לרשום זכייה סנסציונית ביורובאסקט.
מילא העובדה שהוא פשוט יותר מוכשר מכל מחזור הרוקיז המצוין שלצדו. לא פלא שהוא גם זה שהתרגל הכי מהר ל-NBA וגם זה שמצליח לשמור על הרמה שלו כאשר העומס מתחיל להצטבר ורבע עונה כבר חלפה.
בליל רביעי, דונצ'יץ' התייצב לקרב מול ג'יימס הארדן ולמרות טריפל דאבל של ה-MVP, לרגע לא היה ספק לאן כל העיניים מופנות. כבר בפתיחה ההתקפה של יוסטון הסתבכה פעמיים בסוף שעון ודונצ'יץ' צלף מהפינה שתי שלשות אדירות. אחר כך הגיע דאנק עוצמתי ולקינוח, סל כמעט מהחצי על הבאזר של המחצית הראשונה, שנגמרה בפלוס 18 למאבס בדרך לניצחון חוץ ענק, הראשון של דאלאס ביוסטון מאז נובמבר 2015. בליל שישי (5:30, שידור חי ב-SPORT5) מצפה לדונצ'יץ' עוד מבחן גדול, כאשר הוא והמאבס יתייצבו בעיר המלאכים כדי לפגוש שוב את הלייקרס, מולם ספגו הפסד דרמטי לפני חודש.
ההפסד ההוא היה חלק מפתיחת העונה הצולעת והדי צפויה של דאלאס. לשחקנים ותיקים בליגה קשה לקבל מצב בו מגיע ילד בן 19 עם הייפ אדיר ומתגלה כמי שצריך להיות המנהיג החדש שלהם. דיאנדרה ג'ורדן, שבא מהקליפרס אחרי שנים ארוכות בצלם של כריס פול ובלייק גריפין, בוודאי רצה שזו תהיה כעת "הקבוצה שלו" ובהתחלה, אחרי שגנב בכוח לדונצ'יץ' הכעוס ריבאונד באחד המשחקים, אפילו צצו דיווחים על כך שהמאבס לא מרוצים מהאגואיזם של DJ.
למזלם של המאבריקס, יש להם מאמן מנוסה ויציב כמו ריק קרלייל ויש להם אגדה כמו דירק נוביצקי, שאומנם מושבת מתחילת העונה, אך רוחו מרחפת מעל המועדון כל הזמן. השניים הללו עשו סדר ואחרי שדאלאס ספגה שישה הפסדים רצופים ונפלה למאזן 7:2, היא הגיבה עם שבעה ניצחונות בשמונת המשחקים האחרונים שלה. בין היתר, יש לה בנובמבר ניצחונות על אוקלהומה סיטי, גולדן סטייט, בוסטון ויוסטון.
תבואו ותגידו - זו קצת הגזמה. דונצ'יץ' טוב, אבל לא עד כדי כך. ובכן, כן עד כדי כך. בואו נסתכל על המספרים. קודם כל, בתוך דאלאס עצמה הוא מוביל בדקות, בנקודות, שני בריבאונדים, שני באסיסטים ורביעי בחטיפות. אול אראונד פלייר, לא ממש גארד, בטח שלא ממש רכז, לא הכי פורוורד, פשוט עושה הכל, בכל פינה על המגרש.
אבל אנחנו כאן בשביל הראייה הרחבה יותר. מבין כל מחזור הרוקיז, דונצ'יץ' ראשון כרגע בדקות ונקודות, רביעי בריבאונדים ושני באסיסטים. בראייה עוד יותר רחבה, במילניום הנוכחי רק שישה שחקנים קלעו יותר נקודות מדונצ'יץ' ב-19 המשחקים הראשונים בקריירת ה-NBA שלהם (בלייק גריפין, ברנדון ג'נינגס, טייריק אוואנס, או ג'יי מאיו וקווין דוראנט). כל החמישה הללו שיחקו יותר דקות ממנו ולקחו יותר זריקות ממנו.
בסך הכל, אחרי 19 הופעות בליגה, יש לדונצ'יץ' 363 נקודות, 124 ריבאונדים ו-80 אסיסטים. השניים היחידים (!) אי פעם שהחזיק במספרים טובים יותר בכל שלוש הקטגוריות הללו גם יחד אחרי 19 משחקים בליגה היו אוסקר רוברטסון ב-1960/61, כאשר ה-NBA נראתה אחרת לגמרי ומג'יק ג'ונסון בעונת הרוקי האדירה שלו ב-1979/80. מלבד שתי האגדות הללו, לא היה אף שחקן שפתח את הקריירה שלו בליגה כמו לוקה דונצ'יץ'. תחשבו על זה רגע. לא ג'ורדן, לא לברון, או בירד או שאק או אף אחד. כולם באו ככוכבים ענקיים מהקולג'ים/תיכון ואף אחד לא עשה את מה שדונצ'יץ' עושה כרגע. די מדהים.
הביקורות, כצפוי, מהללות. אחרי שקלע 24 נקודות, כולל סל קלאץ' אדיר, בניצחון על הווריירס, קווין דוראנט אמר: "אני מאוד אוהב את המשחק שלו. הוא מלוטש, הוא מוכשר, אפשר לראות בבירור שהוא שיחק כדורסל מקצועני לפני שהגיע לכאן והוא בחור נהדר כדי להוביל את דאלאס לעתיד".
אחרי שניצח את בוסטון, קיירי אמר עליו: "הוא שחקן נהדר, אירופאי אופייני. הוא בא לליגה עם סגנון משלו, הוא קשוח, הוא משחק הרבה מעל הגיל שלו. הוא ממש לא נראה כמו מישהו בן 19 שם על הפרקט. אפשר לראות שהוא שיחק ברמות הגבוהות ואני חושב שיש לו כאן גם יותר מרחב על המגרש מאשר באירופה. אני פשוט מתרשם ממנו. חבל שזה קרה נגדנו, אבל הוא באמת שיחק נהדר". חברו של אירווינג, מרקוס סמארט, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, החמיא אף הוא: "הוא שחקן נהדר, הוא מלא בכישרון, חכם ורק יילך וישתפר. הוא יודע לייצר המון מהלכים".
העונה עוד ארוכה מאוד כמובן ויש סיכוי סביר שדונצ'יץ' ייתקל מתישהו בקיר הרוקיז ואם לא, אז בעונה הבאה אולי במחסום השנה השנייה שפוגע כרגע בג'ייסון טייטום ודונובן מיטשל בין היתר. אבל הסך הכל נראה נהדר עבור המאבריקס, שיכולים להתחיל את העברת השרביט החלקה בין נוביצקי לדונצ'יץ'. לאף קבוצה ב-NBA, מעולם, לא היו ארבעה עשורים רצופים עם כוכב אירופי דומיננטי. דאלאס נראית בכיוון הנכון להיות הראשונה ובעיקר, נראית בכיוון הנכון לחזור לרלוונטיות בליגה אחרי כמה שנים קשות.