(בווידאו: צפו בכתבה על בוסטון, מתוך "חדשות הספורט")
למרות שתוצאת הסיום של משחק מספר 7 בגמר המזרח לא הלכה לכיוון בוסטון, תמונת החיבוק בין לברון ג'יימס לג'ייסון טייטום הייתה אמורה להיות תמונה של חילופי משמרות. לכולם היה ברור שקינג ג'יימס יעזוב את הקאבס והסלטיקס סומנו כבר אז כמועמדים המובילים לשלוט במזרח.
20 משחקים בתוך העונה החדשה ובוסטון נמצאת בצד השני של הספקטרום. קצת יותר מחודש לתוך עונת ה-NBA, והפער בין הציפיות לתוצאות של הסלטיקס הוא הכי גדול בליגה.
הניסיון להכניס לרוטציה את קיירי ארווינג וגורדון הייוורד, שחזרו מפציעות ממושכות, לא הלך חלק וגם כשהייוורד, שנראה בינתיים כמו צל של עצמו ירד לספסל, משהו עוצר את השחקנים של בראד סטיבנס ממימוש הפוטנציאל הגדול שלהם.
ההפסד של בוסטון לדאלאס היה השמיני שלהם ב-12 המשחקים האחרונים והוא בדיוק תמונת מראה של הקבוצה העונה. לא צעירה מדי, לא גבוהה מדי, לא נמוכה מדי, לא חכמה מדי, לא טיפשה מדי. ככה היא באמצע - מאזן שווה של 10 ניצחונות ו-10 הפסדים, ובעיקר תחושת שאננות שהכל בסוף יסתדר.
בוסטון של העונה מדגימה שוב כמה קבוצת כדורסל היא אורגניזם חי שאי אפשר לצפות את ההתפתחות שלו. דווקא הסגל המלא גורם להרגשה שבהתקפה כולם דורכים אחד לשני על הרגליים, הקבוצה מדורגת בתחתית הליגה במדדים קריטיים כמו זריקות עונשין ונקודות בצבע למשחק ונראה שכולם שם בונים על האפשרות להדליק את המתג מתי שרק רוצים.
גם קבוצה עם מאמן מבריק ושחקנים חכמים שמודעים לבעיות צריכה להוכיח שהיא מסוגלת לעשות שינוי מהותי בחשיבה ולהגיע עם הרעב שפעם אפיין אותה. השעון, בכל אופן, לא עובד לטובתה.