הופעת סולו: ההשפעה של קיירי על הסלטיקס
הסלטיקס מנסים בכל כוחם להכניס את כולם לעניינים ולשמור על איזון, אבל לפעמים צריך לתת את הכדור לכוכב ולזוז הצידה. כשהם הבינו זאת, הם השיגו את הניצחון על הראפטורס
כבר לא מעט שנים שהמערב נחשב, ובצדק, לצד האיכותי יותר של ה-NBA. בין השושלת של הלייקרס בתחילת המילניום, לשנים הגדולות של סן אנטוניו, לפיניקס האדירה של סטיב נאש שבכלל לא הגיעה לגמר, לווריירס הנוכחיים, מזג האוויר הטוב זכה גם לשחקנים הטובים יותר.
העונה לעומת זאת, אחרי כמה שנים של סגירת פער איטית ומתמדת, יכול להיות שאנחנו רואים מהפך. אין ספק שגולדן סטייט עדיין ברמה אחת לפחות מעל הליגה ומעל כל יריבה שהיא (כנראה) תפגוש מהמזרח בגמר ביוני, אבל מתחת לווריירס, למרות שמות גדולים כמו לברון, אנתוני דייויס, ג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק, רוב הקבוצות בינוניות משהו העונה ואם הווריירס שוב יהיו מגה דומיננטים בפלייאוף, אז גם יהיה קצת משעמם דווקא במאני טיים.
במזרח לעומת זאת, יש לפחות ארבע קבוצות שנראות עוצמתיות ואם הכל יסתדר (ואינדיאנה לא תפריע), ייפגשו בחצי הגמר האזורי לשתי סדרות מדהימות: לפילדלפיה ייקח קצת זמן למצוא את השימוש הנכון בג'ימי באטלר, אבל יש לה עכשיו שלושה כוכבי על. למילווקי יש את יאניס והשנה, גם מאמן שיודע מה לעשות איתו ועם שאר הסגל ושתי האחרות, אולי השתיים הטובות ביותר ומקומות 2 ו-3 בליגה כולה על הנייר, נפגשו הלילה (בין שישי לשבת) ב-TD גארדן וסיפקו קרב ענק שאפשר רק לחלום שישוחזר בפוסטסיזן בעוד כמה חודשים.
בוסטון התחילתה את העונה בצליעה מסוימת והייתה מאכזבת במסע משחקי החוץ שלה. חוץ מהמשחק שהוציא לדרך את עונת ה-NBA הזו, בו הסלטיקס הביסו בבית את פילדלפיה, היה קל לראות שהם עדיין מתקשים מאוד למצוא את האיזון וההיררכיה בין שני הכוכבים שחזרו מפציעות, קיירי אירווינג וגורדון הייוורד, לבין ג'ייסון טייטום שהפך לסופרסטאר כבר בעונת הרוקי שלו ולשאר השחקנים האיכותיים שבסגל שלהם.
לסלטיקס יש את כל הכלים הנכונים, גם מבחינת שחקנים וגם מבחינת מאמן, אבל הם פשוט לא מצליחים למצוא את האיזון למשך משחק שלם וזה כמעט עלה להם בהפסד ביתי הלילה. אבל רק כמעט.
טורונטו, אחרי השינוי הדרסטי בפגרה, דווקא התחברה מהר מאוד עם המאמן החדש ניק נרס והכוכב החדש קוואי לאונרד. אף אחד לא היה בטוח איך קוואי יחזור מעונת הפציעה/שביתה שהוציאה אותו מסן אנטוניו, אבל בינתיים הוא נראה נהדר וגם הלילה בבוסטון היה בלתי ניתן לעצירה, למרות שהסלטיקס שלחו אליו בזה אחר זה את כל השומרים הטובים שלהם, ג'יילן בראון, מרקוס מוריס ומרקוס סמארט.
31 הנקודות ו-15 הריבאונדים של קוואי, שעושה סל מתי שהוא רוצה ומאיפה שהוא רוצה (חוץ מזריקת הבאזר שלו...) כמעט עזרו לטורונטו לעצור את רצף ההפסדים שפתאום תקף אותה. אבל רק כמעט.
לכמעט הזה אחראי קיירי אירווינג, באחד המשחקים הגדולים בקריירה שלו. כבר היו לקיירי לילות גדולים מזה בעבר. הוא אחראי כמובן לאחד הסלים המפורסמים בתולדות הליגה, זה שנתן לקאבס את האליפות והוא גם ניצח פעם עבור דייויד בלאט את הספרס, בהיעדרו של לברון, עם 57 נקודות במשחק מטורף.
אבל הערב הזה, עם בוסטון, מול היריבה הגדולה של הסלטיקס העונה ובמשחק שעבור המנצחת בו מהווה סוג של הצהרה, ייכנס גבוה לצמרת הרשימה. "כשהוא משחק ככה, אני משנה את תכנית המשחק שלי בהתאם אליו", הודה בראד סטיבנס בסיום, "אנחנו פשוט מנסים לא להפריע לו".
אחרי מחצית ראשונה מעולה, קיירי חזר לא טוב מחדר ההלבשה, החטיא מיד שתי זריקות עונשין וניסה להכריח את עצמו על המשחק. אחרי שהוא ירד לספסל, טורונטו כבר ברחה ליתרון 10 ובוסטון לא מצאה תשובות לכתישה האיטית של הראפטורס, שכבר גברו העונה על הסלטיקס בצורה דומה. אירווינג חזר לפרקט עשר דקות וחצי לסיום, בפיגור שמונה ובידיעה שזה עליו.
בקבוצה כל כך רוויה בכישרונות כמו הסלטיקס, נדיר לראות מישהו שמשחק "הירו בול" ולוקח את הכדור התקפה אחרי התקפה, אבל בבוסטון הרגישו משהו הלילה וכולם, כולל טייטום והייוורד, פינו את הדרך לחלוטין.
טורונטו עשתה הכל נכון, בודדה את קיירי והביאה עליו עזרה בזמן ברוב המקרים, וכלום לא עזר. הקהל החל להתעורר ביחד איתו ואירווינג חרך את הגנת הראפטורס שוב ושוב. הוא נכנס דרך האמצע, כאילו שהמגנים לא שם והזכיר קצת את הדמות שלו, "אנקל דרו", עם סלים שיצאו מהמשחקים בשכונה, קליעות לא הגיוניות מעל שניים או שלושה שחקנים.
19 נקודות היו לו ברבע הרביעי ועוד 4 בהארכה. דווקא בהארכה, שם סיפק גם ארבעה אסיסטים, היה מאוד קל לשים לב עד כמה המשחק הסוליסטי שלו ברבע האחרון לא היה שגרתי, עבורו ועבור קבוצה כמו הסלטיקס.
אבל אולי זה בדיוק מה שבוסטון צריכה כרגע. לכולם ברור שהכישרון והכלים ללכת עד הגמר נמצאים שם, אבל כל עוד הדברים לא מתחברים ולוקחים הרבה זמן, הסלטיקס זקוקים לשחקנים שוברי שגרה. מרקוס מוריס יכול לספק להם את זה בטווחים קצרים, אבל קיירי, אחד השחקנים הטובים אי פעם כנראה באחד-על-אחד ובסיום באזור הסל, הוא זה שצריך לספק להם את זה לטווח הארוך.
אם המשחק הלילה יוציא אותו לשבועיים-שלושה של כושר נהדר, בוסטון תוכל לטפל בקאמבק של הייוורד ובחוסר היציבות של בראון וטייטום באופן שקט יותר.