ועכשיו למשהו שונה: סיכום משחק 5 בגמר המזרח
כמו בפרק המיתולוגי בסיינפלד, משחק 5 נראה בדיוק כמו קודמו, רק ההיפך המוחלט. בראד סטיבנס שינה את החמישייה לבסוף, ופגע בול, אבל לסלטיקס יש עדיין המון עבודה לפניהם
אחד הפרקים הכי טובים של סיינפלד (מי אמר "הכי טוב"?) הוא "ביזארו ג'רי". הפרק שואב את השראתו מביזארו סופרמן ובמהלכו איליין נתקלת בשלישיית גברים שנראית בדיוק כמו ג'רי, ג'ורג' וקרמר, אך מתנהגת ומתנהלת בדיוק הפוך מהטריו הזה.
משחק 5 של גמר המזרח, אם תרצו, יכול לזכות לכותרת "ביזארו משחק 4", כי הוא נראה בדיוק כמוהו, והיה בדיוק הפוך ממנו.
במשחק הראשון של הסדרה המעולה הזו, בוסטון נתנה לקליבלנד בראש. במשחק השני, היא עשתה קאמבק במחצית השנייה וניצחה די בקלות. במשחק השלישי הקאבס היו אלה שהסתערו ופירקו את היריבה והמשחק הקודם, הרביעי, היה המשונה מכולם, עד הלילה.
קליבלנד ברחה בו ליתרון מוקדם, לקראת סוף הרבע הראשון, אותו סיימה בפלוס 16. מאותו רגע ועד לסיום, במשך שלושה רבעים, בוסטון הייתה לא פחות טובה ממנה ובמשך חלק מהדקות, אפילו יותר טובה ולמרות זאת, לרגע לא הצליחה להשלים את הקאמבק.
בכל פעם שהסלטיקס התקרבו, הגיע סל גדול של הקאבס והשאיר את היתרון שלהם יציב ומבטיח, עד לסיום. אותו דבר, רק ההיפך, קרה הלילה בבוסטון. הסלטיקס טסו עם רבע ראשון מצוין ליתרון דו ספרתי ומאותו רגע ועד הבאזר האחרון, בכל פעם שקליבלנד עשתה ריצה קטנה ואיימה לחזור, לבוסטון היה מי שיתפור את הסל הקריטי וידאג שהיתרון והניצחון יישארו בבית.
בראד סטיבנס החזיר לחמישייה הפותחת את ארון ביינס על חשבונו של מרקוס מוריס. במסיבת העיתונאים בסיום הוא הסביר שהמהלך הזה עזר לו לבצע רוטציה נוחה יותר בין כל שחקני הכנף שלו, אבל בתכלס, זה בעיקר עזר לו להרגיע את טריסטן תומפסון.
הסנטר של קליבלנד, שנראה חבול וגמור בשלבים מסוימים של הפלייאוף הזה, פתאום פרח בשני המשחקים האחרונים וחזר למרר את חייו של אל הורפורד, כפי שעשה כל כך הרבה פעמים בפלייאופים קודמים.
הכללתו של ביינס בחמישייה שלחה אותו לשמור על תומפסון, שסיים עם נקודה אחת בלבד ושישה ריבאונדים (לעומת 10 ו-7 במשחק 3 ו-13 ו-12 במשחק 4). היא גם אפשרה להורפורד לשמור על לאב, לטייטום לשוטט בהגנה בחופשיות ולחטוף שלושה כדורים כבר ברבע הראשון ולא פחות חשוב, למרקוס מוריס להיכנס אחרי ארבע דקות ובכך גם להתחיל בשמירה על לברון עם יותר אנרגיות וגם להימנע מבעיית עבירות מוקדמת שפגעה בו במשחקים קודמים.
זה עבד מצוין וב-15 הפוזשנים בהם מוריס שמר על לברון במחצית הראשונה, הקאבס קלעו רק זריקה אחת מ-12 ניסיונות. מתוך ה-12 הללו, לברון לקח רק זריקה אחת והחטיא אותה. כמו שאפשר היה לראות במחצית השנייה של משחק 4, סטיבנס הבין כמה דברים וההגנה של בוסטון, ששמרה באותה מחצית את הקאבס על 43 נקודות בלבד (אחרי 61.3 נקודות בממוצע בשלוש המחציות הראשונות במשחקים בקליבלנד), עצרה את סגנית האלופה על 42 בלבד עד להפסקה. אחר כך, לקאבס הזקנים והעייפים כבר לא היו את האנרגיות לחזור.
האנרגיות הן, כרגיל כמעט, גורם מכריע. בהיעדרו של כוכב אחד ברור, השחקנים של בוסטון, ששוב ושוב חוזרים על כך שהם ניזונים מהקהל, משחקים הרבה יותר טוב בבית מאשר בחוץ.
ה-0:10 בבוסטון לעומת ה-6:1 בדרכים רחוק מלהיות מקרי. גם הפעם, הביתיות באה לידי ביטוי בשלשות שנכנסו, אפילו למרקוס סמארט, בהגנה המדויקת יותר ובנקודות ממתפרצות (2:18 לסלטיקס) או מריבאונד התקפה. בוסטון, כמו שהיא עושה כל הפלייאוף, שלטה במשחק הבית שלה באספקטים הקטנים וזה הספיק לה.
מה עכשיו? עכשיו היא צריכה להביא את האספקטים הללו לקליבלנד, כי למרות הביתיות והכל, לחזור למשחק 7 מכריע מול לברון זה מתכון לצרות מבחינת הסלטיקס הצעירים והלא מנוסים. ככל שהסדרה מתארכת, ככה הקאבס מתעייפים ויכול להיות שכבר לא יהיה להם כוח אפילו למשחק הבא, אבל בוסטון ממש לא רוצה לבחון את לברון במשחק הכרעה.