ההתקפה הכי טובה היא הגנה: כך קרי והאלופה דרסו
גולדן סטייט שמה לעצמה דגש לעזור לסטף לחזור לעצמו, קודם כל דרך ההגנה. בעזרת ההתאמות של סטיב קר, זה עבד בצורה מושלמת. כשקרי התחמם, יוסטון חטפה בראש
ארבעה ימים שלמים הפרידו משום מה בין משחקי 2 ו-3 בגמרים האזוריים והתוצאות, זהות. בוסטון הגיעה אתמול במצב רוח טוב לקליבלנד אחרי ניצחון גדול, וחטפה בראש. יוסטון הגיעה הלילה במצב רוח טוב לאורקל ארינה אחרי ניצחון גדול וגם היא, חטפה בראש.
כל משחק בסדרה חשוב כמובן, אבל משחקי 3 בהם קבוצה בפיגור 2:0 (כמו שקרה לקליבלנד) או כאלה שבהם קבוצה כבר הצליחה לגנוב את הביתיות ולחזור הביתה ב-1:1 (כמו שקרה לגולדן סטייט), הופכים לקריטיים במיוחד ובשני המקרים, הכישרון התפוצץ סופסוף ובשילוב עם המנוחה החשובה, סידר ניצחון מוחצים למארחות, שפתאום נראות במצב לא רע בכלל למפגש רביעי ברציפות ביניהן בגמר.
המנוחה הארוכה בין שני המשחקים אפשרה לסטיב קר לבצע כמה תיקונים אחרי התבוסה של הווריירס במשחק 2. ההתאמה הבולטת הראשונה הייתה איגודאלה על הארדן בפתיחה.
הרוקטס רצו להמשיך לתקוף את סטף קרי, כפי שעשו בהצלחה רבה כל כך במשחק 2, אבל למרות כמה פוזשנים הגנתיים לא טובים בפתיחה, איגי לא נכנע. הצלע היחידה ב"המפטונס 5" שלא שיחק באולסטאר השנה היה השחקן הכי חשוב של הווריירס ברבע הראשון, כאשר הוא נהנה גם מיכולת התקפית מצוינת ומשיג נקודות קלות.
אלא שעם כל הכבוד להתקפה, ההגנה שאיגודאלה סיפק הייתה החלק החשוב ביותר, שכן היא אפשרה לסטף להיכנס למשחק לאט לאט דרך ההגנה שלו. במחצית הראשונה, השחקנים עליהם שמר קרי קלעו רק 2 מ-8 מהשדה, כאשר כמעט בכל הזריקות ה-MVP לשעבר נותר צמוד לשחקן שלו במקום לרדוף אחרי הארדן ושות', כמו שקרה יותר מדי פעמים במשחק הקודם.
ההגנה הטובה גם השאירה את סטף עם אנרגיות וגם החזירה לו את הביטחון, למרות עוד מחצית התקפית איומה. בסופו של דבר, כשזה התפרץ, זה התפרץ כמו שסטף אוהב, עם 18 נקודות ברבע השלישי, שחיסלו כל תקווה של הרוקטס לקאמבק.
מעבר לשינוי בגזרת איגודאלה את קרי, ההתאמה המרכזית השנייה של קר הייתה הגנתית, עם ג'ורדן בל ברבע השני על חשבון הדקות של דייויד ווסט. בל לא שיחק יותר מדי, רק חמש דקות במחצית הראשונה, אבל הוא כבר נראה טוב יותר ממה שווסט היה עד כה בסדרה, אחרי שהפורוורד הוותיק והכבד יותר לא הסתדר כלל עם הסגנון של יוסטון.
מלבד בל, גם קוון לוני קיבל לא מעט דקות (עד שהסתבך בבעיית עבירות מוקדמת, משהו שהוא עוד צריך לשפר בעתיד) וסיפק בעצמו הגנה אדירה במחצית הראשונה. הוא היה אחראי על שתי חסימות מוקדמות, אחת מהן מנעה סל קל של מבה א מוטה והניעה את הריצה של הווריירס בסוף הרבע הראשון, ממנה יוסטון כבר לא חזרה.
השניים הללו, יחד עם מה שאיגודאלה וכרגיל, דריימונד גרין תרמו, הספיקו כדי להחזיק את יוסטון על 43 נקודות בלבד במחצית הראשונה, אחת הגרועות ביותר של הרוקטס העונה (רק 3 נקודות במתפרצות במחצית הראשונה). אחרי ההפסקה, כאשר יוסטון נשברה, זה הפך לעוד יותר קיצוני.
מעכשיו והלאה, כמו בסדרה המקבילה, ישחקו פעם ביומיים, כך שההתאמות הופכות לקשות וצפופות יותר. מייק ד'אנטוני יצטרך להגיב, כפי שעשה במשחק 2, אבל לא בטוח שלקבוצה שלו יש את האופי לעשות זאת באורקל ארינה הגועש, שם הביטחון של סטף עולה.
מה שכן יכול, איכשהו, להשאיר לד'אנטוני והרוקטס תקווה, מעבר לעובדה שיוסטון באמת החטיאה הרבה לייאפים קלים, זו היכולת הדלה כרגיל של הספסל של גולדן סטייט. יוסטון קיבלה מכה כואבת מקרי, אבל אם לשפוט על פי חוסר היציבות שלו בפלייאוף הזה, לא בטוח שהוא יוכל לשמר את היכולת הזו, כאשר דווקא מול דוראנט נראה שהרוקטס לומדים לאט לאט מה לעשות ואיך לפחות לגרום לו לעבוד קשה מאשר במשחק הראשון.
גולדן סטייט תגיע מלאת ביטחון למשחק 4, בידיעה שניצחון ישים אותה עם רגל וחצי בעוד גמר. יוסטון תקווה לשרוד, כמו הלילה, את ההתנפלות של ה"המפטונס 5" בפתיחה ולעשות עבודה טובה יותר כאשר הרוטציות מתחילות, כי דווקא שם היא איבדה את המשחק. ואנחנו? אנחנו נקווה לראות משחק בגמרים האזוריים שלא נגמר בפער דו ספרתי. נמשיך לחכות.