כמו שהיה כתוב בספר: הלילה שהחזיר את האולסטאר לחיים
אחרי לא מעט שנים, משחק הכוכבים סיפק בדיוק את כל המטרות לשמן הוא הומצא. וגם: לברון שוב הוכיח שזו עדיין הליגה שלו ומה בכל זאת אפשר לשפר בפורמט לעונה הבאה
1) הזיכרון הקצר שלנו ועולם האינסטנט גורם לכל דבר כיום להפוך ל"הכי טוב שהיה אי פעם". אז לא, אולסטאר 2018 שנערך הלילה (בין ראשון לשני) בלוס אנג'לס לא היה משחק האולסטאר הכי טוב אי פעם. אבל כן, הוא בהחלט היה האולסטאר הכי טוב בשנים האחרונות ולאור המצב אליו הידרדר משחק הכוכבים עד לנקודת הזמן הזו, "הכי טוב בשנים האחרונות" זו בהחלט הגדרה שאנחנו יכולים לאמץ בשמחה.
בחסות שינויי הפורמט, הבאזז של הקהל והתקשורת ובעיקר, ההחלטה המשותפת של הקפטנים לברון ג'יימס וסטף קרי להחזיר עטרה ליושנה ולקחת את העסק בחצי-רצינות, קיבלנו משחק שנראה בדיוק כמו שאולסטאר צריך להראות: דאנקים ושלשות, מהלכים פרועים שאף אחד לא חושב לעשות בעונה הסדירה אבל גם, אקשן ודרמה בסיום, שם עשרת שחקני הכדורסל הטובים בעולם התייצבו על אותו פרקט וניסו לחסל אלה את אלה. האולסטאר הומצא בדיוק בשביל זה, בשביל להגשים לנו את הפנטזיה הזו של לראות ספורט מזוקק, בלי שחקני משנה ושאריות ואחרי לא מעט מפגשים כושלים, הוא סופסוף חזר לספק את הסחורה.
2) המשפט הכי מעניין שלברון אמר במסיבת העיתונאים שלו אחרי המשחק היה "בכל פעם שאני עולה לפרקט, אני חייב להמשיך להוכיח לעצמי שאני יכול לשחק ברמות האלה, הגבוהות ביותר". לברון ג'יימס, שלוש אליפויות, שמונה גמרים, השחקן השני הטוב אי פעם בעיני רבים, עדיין חש צורך להוכיח לעצמו ואת עצמו, גם בעונה ה-15 שלו. וזה בדיוק מה שהופך אותו ללברון ג'יימס. הריצה מלאת האקסטזה בסיום, החיבוק הנלהב עם דוראנט, הפרגון לקיירי שנטש אותו, הכל היה מושלם.
בגיל 33 וקצת, הוא שוב שם בצל את כל הילדודס שמסביב והיה הדבר הכי דומיננטי על המגרש. הקבוצה שלו נקלעה שלוש פעמים במהלך המשחק לפיגור דו ספרתי, אבל לברון הבטיח לקחת את המשחק ברצינות ולספק שואו לקהל וזה בדיוק מה שהוא עשה. כשהוא חזר לפרקט, תשע דקות לסיום בפיגור שש, היה ברור לכולם שהוא יהפוך את המשחק לצמוד ושהסיום הולך להיות מעולה. בשעה שהנרטיב על ה-MVP של העונה נודד לעבר ג'יימס הארדן, זה היה סוף שבוע חלומי עבור לברון, שהזכיר שזו עדיין הליגה שלו והזכיר למה זו עדיין הליגה שלו.
3) הפורמט החדש בהחלט סיפק את הסחורה. עזבו את סכומי הכסף המכובדים שהלכו מטעם המנצחים לצדקה. בסופו של דבר, שחקני כדורסל, בטח ובטח ברמה הגבוהה בעולם, בסך הכל רוצים שמישהו ומשהו יאתגר אותם. מזרח מול מערב זה נחמד ומסורתי, אבל היה צורך בשינוי ולמזלה של ה-NBA, יש לה קומישינר שפתוח לשינויים.
איפה בכל זאת אפשר להשתפר? ראשית, חייבים, חייבים, חייבים לשדר את הדראפט בעונה הבאה. אל מול הסכמה כמעט גורפת של השחקנים והתקשורת לגבי הרצון לראות את סדר הבחירות (לברון חשף את שלו בלי שום בעיה מיד לאחר המשחק) ניצבת ההתנגדות של ראשי ארגון השחקנים, הגוף הכי מיושן ותקוע בליגה. אלה טוענים כי כולם מתעניינים בסדר הבחירות רק כדי לדעת מי נלקח אחרון. מעבר לעובדה שזה מעניין, אבל פחות מאשר מי נלקח ראשון, עולה השאלה הפשוטה "אז מה?". מי שנלקח אחרון או שיודע את מקומו (אל הורפורד ולמרקוס אולדריג', שני השמות הכי אפורים באולסטאר הזה, נלקחו אחרונים לפי הדיווחים ולא נראה שאכפת להם במיוחד), או שיקבל שיתעצבן קצת ויקבל לעצמו עוד אתגר, שיגרום לו לשחק כמו חיה פצועה באולסטאר.
תיקון קטן נוסף לשנה הבאה: במקום לעשות את הדראפט חודש מראש ואז להתחיל להחליף חצי קבוצה כי כולם נפצעו, למה לא לעשות אותו במהלך סופ"ש האולסטאר, נגיד בין תחרות השלשות להטבעות? רייטינג שיא לאירוע המקדים ואפשרות לשני הקפטנים לקחת את מי שנמצא בכושר טוב באותו רגע.